מואב
| השם שזוהה כ"מואב" בכתב חרטומים | ||||||
|
.jpg)
מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.
האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב[1], מדבר מואב[2] ועוד.
4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - חשוב לציין שבכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי.[3] כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים.[4]
בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba. בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בחומש במדבר, בספר ירמיהו ובכתובת מישע; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלילה ענת.
כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים.[5] במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.[6]
המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.
הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שנתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין[7]) נתגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.
גאוגרפיה
אזור מואב נמצא ברמה גלית אשר גובהה הממוצע הוא 1,100 מטרים מעל פני הים. הגבול הטופוגרפי הדרומי של מואב הוא ואדי אל-חסא, אשר הוצע לזהותו עם נחל זרד המקראי. הגיא של נחל מוג'יב חוצה את מואב במרכזה, אשר הוצע לזהותו עם נחל ארנון המקראי. מקובל לזהות את גבולה הצפוני של מואב בוואדי חיסבן, אשר הוצע לזהותו בנחל חשבון המקראי. מואב נחלקת לשניים: דרום מואב - בין ואדי מוג'יב (הארנון) בצפון לוואדי חסא (נחל זרד) בדרום, לבין צפון מואב - בין ואדי חיסבן (נחל חשבון) בצפון לוואדי מוג'יב בדרום. גבולה הטבעי המערבי של מואב הוא ים המלח, ואילו גבולה המזרחי הוא במדבר הערבי. בין רמת מואב לבין ים המלח פער של כ-1,500 מטרים. רוב הנחלים הם נחלי איתן וזרימתם העזה, הכוללת מפלים, לים המלח, יצרה גאיות צרים ועמוקים; וזאת לעומת מדבר יהודה שרוב הערוצים בו יבשים בקיץ. בנוסף חוצים את האזור גאיות הנחלים: היבאן, איבן חאמד, וכרך. חבל הארץ הצפוני של מואב, נעדר גבולות טופוגרפיים ברורים, והיה חשוף לפגיעות מממלכות שכנות.
ארץ מואב במקרא
לחבל ארץ זה היו שלושה תובעים שראו בו חלק מנחלתם, ממלכת ישראל הקדומה, מואב ועמון.
בספר במדבר נחשב נחל ארנון לגבולה הצפוני של מואב,[8] ואילו בתקופה המאוחרת שבה נכתבו ספרי הנביאים עמוס, ישעיהו וירמיהו מתייחסים לרוב לחלק הצפוני של מואב, שהיה מיושב לסירוגין על ידי ישראל ועל ידי עמים ושבטים אחרים.
בספר ירמיהו,[9] מפורטת רשימת ערי ארץ מואב: ”הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי-חַתָּה, הילילי (הֵילִילוּ) וזעקי (וּזְעָקוּ): הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן, כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב. וּמִשְׁפָּט בָּא, אֶל-אֶרֶץ הַמִּישֹׁר--אֶל-חֹלוֹן וְאֶל-יַהְצָה, וְעַל-מופעת (מֵיפָעַת): וְעַל-דִּיבוֹן וְעַל-נְבוֹ, וְעַל-בֵּית דִּבְלָתָיִם. וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל-בֵּית גָּמוּל, וְעַל-בֵּית מְעוֹן: וְעַל-קְרִיּוֹת, וְעַל-בָּצְרָה; וְעַל, כָּל-עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב--הָרְחֹקוֹת, וְהַקְּרֹבוֹת:”
ערי מואב, כגון יהצה ואלעלה, ניתנו בתקופת ההתנחלות לנחלת שבט ראובן, כפי המסופר בספר יהושע.[10] בתורה מסופר על סיחון, מלך אמורי קדום ששלט מחשבון על החבל הצפוני של מואב (מארנון עד ליבוק) בימי משה, וכי משה כבש את השטחים מידיו והעניק את צפון מואב לשבט ראובן. מסורת זו מסופרת בספר במדבר בתיאור המלחמה ובוויכוח יפתח הגלעדי עם בני עמון, שבו יפתח טוען כי עמון ומואב טהרו בסיחון ובני ישראל לא כבשו את ארצם אלא את ארץ האמורי.
במקרא מתוארת ארץ מואב כנחלה ששכנה בעבר הירדן, בהרי מואב - הרמה ההררית שממזרח לים המלח, בין עמון שישב בגלעד מצפון לה, והאדומים שישבו בהרי אדום מדרומה. בספר בראשית נכתב שהוא בנו של לוט, אחיינו של אברהם, מיחסיו, שהיו גילוי עריות, עם בתו הבכורה.[11]
ממלכת מואב קדמה לממלכת ישראל, ובין השתיים התרחשו מלחמות רבות על השטח מצפון לנחל ארנון שהיה שנוי במחלוקת בין שתי הממלכות, שחלקן הסתיימו בשעבוד מואב לישראל. מצבת מישע, שנתגלתה בדיבון ב-1868 ומתוארכת למאה ה-9 לפנה"ס, מספרת על תודתו של המלך המואבי מישע לאל כמוש, על ששיחרר את מואב מהשיעבוד לישראל, ככל הנראה בימי המלך יהוא. במקרה אחר, קדום יותר, של עגלון מלך מואב, הצליחו המואבים יחד עם עמון ועמלק לכבוש נתחים מבנימין ויהודה עד שאהוד בן גרא מרד בהם, הצליח להרוג את עגלון מלך מואב ולהסיגם.
המואבים נחשבו קרובים לישראל, למשל בשפה המואבית אשר דומה לעברית. התורה אוסרת על השתלבותם של "עמוני" ו"מואבי" בעם ישראל: "לבוא בקהל ה'" עד "דור עשירי". עם זאת, מגילת רות מציגה התנהלות שונה, ובה התקיימו קשרי נישואין בין ישראלים למואבים. חז"ל תירצו זאת על ידי הבחנה בין אישה לאיש, ואיסור פשט המקרא הוא על מואבי ולא על מואבית; וזאת מכיוון שהסיבה לאיסור היא אי קבלת בני ישראל כאורחים בנדודיהם, דבר שנשים לא היו אמורות לעשות. קשרי החיתון בין הישראלים לבין המואבים (בעיקר נשים מואביות) הדיחו את הישראלים לעבוד את אלילי המואבים, כפי שמתואר במקרא, אף שלמה המלך שנשא לו נשים זרות כולל מואביות, והושפע מהן עד כדי בניית במה לאלילים, למרות האיסור במקרא, כפי המסופר בספר מלכים.[12] עדות נוספת לקשר בין אנשי שבט יהודה למואבים מוצגת גם בספר שמואל א', כ"ב. כאשר דוד נמלט מפני אכיש מלך גת למערת עדולם, הוא מפקיד את בני משפחתו בידי מלך מואב.
במאה השמינית לפנה"ס בימיהם של מלכי אשור: סרגון השתעבדו המואבים לממלכת אשור, והעלו לה מס. על פי כתובות סרגון, מואב נחלה תבוסה ב"מרד אמֻרֻ" הגדול, יחד עם אשדוד הפלישתית, אדום ויהודה. בימי אסרחדון סיפקו המואבים כוחות לוחמים לצבא אשור בדרכו לכיבוש מצרים. בתקופות הבבלית והפרסית נכללה בהם מואב. חורבנה הסופי של מואב הגיעה במאות השלישית והשנייה לפנה"ס, כאשר נפגעה מואב על ידי שבטי הנבטים. שרידי ממלכת מואב נטמעו בנבטים וחדלו מהיות אומה.
לקריאה נוספת
- פנחס ארצי, הערך: מואב, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 495.
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
קישורים חיצוניים
- מקסוול מילר, "מואב בתקופת הברזל א", מנוודות למלוכה, 2000. (עמודים 242-256)
- רשימת מאמרים על מואב באתר רמב"י
- פרופ' יהודה אליצור, משא מואב וכתובת מישע, באתר "דעת"
- פרופ' יהודה איזנברג, שיחות בספר ירמיהו (פרק מח – ישראל ומואב), באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק ג'
- ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ג
- ^ Did Ramesses II Wage Campaign against the Land of Moab? Nadav Na'aman in Göttinger Miszellen 209 (2006), pp. 63-69
- ^ "On the Moabite Inscriptions of Ramesses II at Luxor Temple"/ John Coleman Darnell and Richard Jasnow, University of Chicago, 1993.
- ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'.
- ^ מגילת רות, פרק א', פסוקים א'-ה'.
- ^ ש' אחיטוב, "כתובת מואבית חדשה" בתוך באר שבע כרך י"ט. תש"ע עמ' 5 - 16
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ב
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ח
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג.
- ^ ספר בראשית, פרק י"ט.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ז'.
