קין והבל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיפור קַיִן והֶבֶל, המסופר בתחילתו של ספר בראשית (פרק ד'), הוא סיפור על קנאה ורצח בין אח לאחיו. בסיפור זה קם קין על הבל אחיו והורגו, משום קנאתו בכך שמנחתו של הבל לה' נענתה, שלא כמנחתו של קין עצמו.

הסיפור המקראי

קין והבל, בניהם של אדם וחוה[1], היו טיפוסים שונים: קין היה איכר - עובד אדמה, והבל – רועה צאן. יום אחד החליט קין להקריב מנחה לפני ה' מתנובת שדהו, וגם הבל הקריב את בעלי החיים המשובחים ביותר שבמרעהו. לה' קיבל את מנחתו של הבל ולא את מנחתו של קין, בלי שמפורשת סיבת הדבר (על פי חז"ל, הסיבה הייתה שהבל הקריב "מבכורות צאנו ומחלביהן" – מן המשובחים שבצאן – ואילו קין, שהביא מפירותיו, לא הביא מן המשובחים שבהם).

קין לא יכול לשאת את העובדה שמנחת אחיו הקטן התקבלה, בעוד שהוא נדחה, והדבר מילא אותו בכעס ובדכדוך. ה' פנה אליו (בפסוקים שאין פירושם ברור לגמרי), והסביר לו כי אם ינהג בדרך הנכונה, עוד ישא אליו ה' פנים (הוא ינחל הצלחה): "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ" (בראשית, ד', ו'-ז'), אך קין אינו שועה לדבריו, קם והורג את אחיו בעת היותם בשדה: "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית, ד', ח'). לאחר מכן שואל ה' את קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?", וקין מיתמם ועונה: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?" (בראשית, ד', ט'). בתגובה עונה לו ה': "מֶה עָשִׂיתָ? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה!" (בראשית, ד', י'). ה' מעניש את קין בכך שהאדמה שספגה את דם אחיו לא תצמיח לו יבול: "וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ", והוא יחיה את חייו כנווד תמידי. קין הודה בחטאו (או מבקש הקלה בעונש), וגילה את חששו שיהרגו אותו, ועל כן שם לו ה' אות (לא ברור מהו אותו אות) – ומבטיח כי מי שיפגע בו יפגע שבעתים. הסיפור מסתיים בתיאור קורותיו של קין. קין התיישב בארץ נוד קדמת עדן והוליד את בנו חנוך, שעל שמו נקראה העיר שהקים קין, ואילו אדם וחוה זוכים לבן נוסף במקום הבל וקוראים לו שת, שנח הוא מזרעו, אשר ממנו וממשפחתו יצאו כל עמי העולם.


ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, הפרק "קין והבל", עמ' 123–130.
  • הרב גדעון כהן שאולי, רבבות הגשם, הוצאת מרכז רוחני שאולי, תשע"ח, הפרק "נע ונד תהיה בארץ", עמ' 39–38.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לאדם וחוה נולדו בנים ובנות רבים (על-פי המסורת, שלושים וששה במספר, אם כי מספרם המדויק אינו נזכר במקור), מתוכם שלושה נזכרים בשמם: קין, הבל ושת. מילדיהם התפצלה האנושות כולה.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0