מעשה ראובן ובלהה

מעשה ראובן ובלהה הוא מאורע מקראי במהלכו, על פי המתואר בפסוקים, שכב ראובן עם בלהה, שפחת רחל (שנמסרה על ידה ליעקב לאשה בעקבות עקרותה של רחל) לאחר מות רחל, בעת ששהתה משפחת יעקב סמוך למגדל עדר בדרכה מבית אל לחברון. תגובתו של יעקב למעשה ראובן הייתה הסבת הבכורה מראובן, ונתינתה לבכור רחל אשתו השנייה - יוסף, שנטל שתי נחלות בארץ (מנשה ואפרים) כדינו של הבכור הנוטל פי שניים בנחלת אביו.

אמנם חז"ל שללו בחריפות את פשוטו של מקרא, וביארו את כוונת הפסוק היא לא שראובן שכב ממש עם בלהה, אלא מתוך החשש פן לאחר מות רחל תקבל שפחתה בלהה מעמד השווה למעמד אמו, לאה, החליף מיטת בלהה במיטת אמו ובכך דאג לכבודה של אמו. והואיל ומנע מבלהה משכב עם יעקב, מחשיב לו הכתוב מעשה זה כאילו שכב עמה ממש. ועל כך ניטלה ממנו הבכורה. חז"ל אף הפליגו ואמרו כי ”כל האומר ראובן חטא, אינו אלא טועה”.

רקע

לאחר שעזב יעקב את בית אל בה קיים את הנדר שנדר לה' בחלום הסולם, שאם ישיבהו ה' לארץ הוא יקריב לה' מעשר מכל אשר יברכהו ה' בחרן, כרעה רחל אשתו ללדת את בנה השני, בנימין, ובתוך לידתה אותו - מתה. יעקב קבר אותה בבית לחם, בדרך אפרת, והמשיך למגדל עדר, בדרכו ליצחק אביו היושב בחברון. בכל ימה של רחל, העדיף יעקב את רחל על פני לאה. ומתוך ארבעת נשותיו שהיו מתגוררות באוהלים נפרדים, נהג להשכין את מיטתו הקבועה באוהלה של רחל. כעת, נותרו ליעקב שלוש נשים: בלהה שפחת רחל, לאה, וזילפה שפחת לאה. יעקב היה מעוניין להמשיך את העדפתו לרחל בכך שימשיך ללון באוהלה של בלהה שפחתה. מאידך, ראובן בנו הבכור מלאה כאב את עלבונה והחליט לעשות מעשה:

שתי הדעות במפרשים

"בלבל" יצועי אביו

לדעת חז"ל בגמרא ובמדרש, ובעקבותיהם בראשונים רבים,אין כוונת הפסוק שראובן שכב ממש עם בלהה, אלא מתוך החשש פן לאחר מות רחל תקבל שפחתה בלהה מעמד השווה למעמד אמו, לאה, החליף מיטת בלהה במיטת אמו ובכך דאג לכבודה של אמו. והואיל ומנע מבלהה משכב עם יעקב, מחשיב לו הכתוב מעשה זה כאילו שכב עמה ממש. ועל כך ניטלה ממנו הבכורה.

רש"י מביא דעה זו לבדה, ולא מזכיר כלל שהפסוק יכול להתפרש באופן אחר: ”מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ; וְלָמָּה בִלְבֵּל וְחִלֵּל יְצוּעָיו? שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר אֹהָלִים, וּנְתָנָהּ בְּאֹהֶל בִּלְהָה; בָּא רְאוּבֵן וְתָבַע עֶלְבּוֹן אִמּוֹ, אָמַר אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ בִּלְבֵּל."”

כפשוטו

לדעת כמה ממפרשי המקרא, ואף כמה ממדרשי חז"ל, ראובן אכן שכב עם בלהה, שכך היא משמעות המילים ”וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו”, וכך עולה מתוכחתו של יעקב לראובן בסוף ימיו: ”כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה” (בראשית פרק מ"ט, פסוק ד'). סיבת מעשהו נובעת מתפיסתו את בלהה כפילגש אביו, ולא כאשתו ממש, ולכן אין מעשה זה נחשב למשכב עם אשת האב. ומטרתו בזה הייתה להביע את היותו ממשיכו של אביו, כפי שמצאנו באבשלום, ששכב עם פלגשי אביו כביטוי לכך שהוא ממשיכו של דוד אביו במלוכה על ישראל, וכפי שמצאנו באדוניה, שביקש לקחת את אבישג השונמית, שהייתה מעין פילגש של אביו, לאשה, כדי לבסס את מעמדו כממשיכו של דוד. וכפי ששכב אבנר עם פילגשו של שאול, כביטוי להיותו חלק דומיננטי במלכות בית שאול

תגובת יעקב למעשה

תגובת יעקב למעשה, כפי שהיא מתוארת בפרשת וישלח מיד לאחר המעשה היא: ”וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל”. אולם תגובה נרחבת יותר אנו מוצאים דווקא בסוף ימיו של יעקב, כאשר הוא שוכב על ערש דווי וקורא לבניו אל מיטתו כדי לברכם, הוא פותח בבנו בכורו, ראובן, ומודיע לו שבמעשהו הפזיז הוא איבד את זכותו לממש את בכורתו:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה

— בראשית פרק מ"ט, פסוקים ג'-ד'

ובספר דברי הימים מבואר ביתר בהירות, שהכוונה היא שבמעשהו איבד את הבכורה, ושם גם מפורש שהבכורה הועברה לבניו של בכורו של יעקב מרחל, יוסף: ”וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה” (דברי הימים א פרק ה', פסוק א').

הביטוי לבכורתו של יוסף הוא שבניו של יוסף, מנשה ואפרים, נחשבו לשני שבטים נפרדים בעם ישראל, וכחלק מכך נחלו שתי נחלות בארץ, ובכך קיבל יוסף פי שניים בירושת הארץ, שכך הוא דינו של הבכור, שנוטל פי שניים:

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי... וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי

— בראשית פרק מח, פסוקים ה', כ"ב

טעמים וביאורים למעשה

חז"ל לא פירשו את הפסוק כפשוטו, שהרי משכב עם אשת אב נחשב כגילוי עריות אף קודם מתן תורה. בנוסף לכך, שבט ראובן, יחד עם שאר ששת השבטים שבהר עיבל, עתידים לענות 'אמן' במעמד הר גריזים והר עיבל על הצהרת הלויים כלפיהם: ”אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן” (דברים פרק כ"ז, פסוק כ'), ולא מסתבר שמן השמיים יזמנו לראובן לחטוא בדבר שעתידים כל זרעו לקלל את העושה כן. אלא מתוך סמיכות פרשיה זו עם פרשיית מותה של רחל, מסיקים חז"ל שמעשהו של ראובן קשור במאורע זה, ומבארים שראובן חשש שכעת, לאחר מות רחל, יתן יעקב לבלהה שפחתה יחס שווה לאימו לאה, ולכן 'בלבל יצועי אביו', דהיינו שהחליף בין מיטת אימו למיטתה של בלהה, כך שאביו ישכב עם אימו ולא עם שפחת אשת אביו השנייה, רחל. ומתוך שמנע ראובן מבלהה שפחת רחל, משכב עם יעקב, החשיב לו זאת הכתוב כאילו חטא בכך ששכב הוא אותה בעצמו. כדרך שדרשו ביחס לבני עלי שהתעכבו מלהקריב את קרבנות היולדות במשכן, ובכך מנעו אותן מלשוב לבעליהן, והחשיב להם הכתוב זאת כאילו שכבו עימן:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה, שנאמר: ' ויהיו בני יעקב שנים עשר', מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים: 'וישכב את בלהה פילגש אביו' - מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל, ולומר: 'ארור שכב עם אשת אביו', ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים: 'וישכב את בלהה פילגש אביו' - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?! עמד ובלבל את מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב: 'אז חללת יצועי עלה'... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני עלי חטאו - אינו אלא טועה... אלא מה אני מקיים: 'אשר ישכבון את הנשים'? מתוך ששהו את קיניהן [קרבנות היולדת], שלא הלכו אצל בעליהן - מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום

— תלמוד בבלי מסכת שבת דף נ"ה עמוד ב'

תשובתו של ראובן במדרשי חז"ל

בכמה מקומות במדרשי חז"ל אנו מוצאים התייחסות לתשובתו של ראובן על מעשהו.

המפורסם שבהם הוא ביחס להיעדרות ראובן ממכירת יוסף, המוסברת על פי אחת הדעות בתלמוד, בשל פרישתו מחבורת האחים כדי להתבודד בתשובה על מעשהו:  

'וישב ראובן אל הבור'. והיכן היה? עסוק בשקו ותעניתו, שחזר בתשובה על שהפך יצועי אביו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ומחזיר את ישראל בתשובה. ואיזהו? זה הושע בן בארי, שאמר 'שובה ישראל'

— מדרש אגדה (בובר) בראשית לז, כט

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי [ביחס ליהודה שמענו שהודה בחטאו], דכתיב: 'ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני', אלא ראובן, מנלן דאודי? [מנין לנו שהודה בחטאו] דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: 'יחי ראובן ואל ימות'... 'וזאת ליהודה'? כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה? יהודה...

— תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ז' עמוד ב'

השלמה עם הסבת הבכורה ליוסף

ביטוי נוסף לתשובתו של ראובן הוא בכך שנאבק להצלת יוסף, על אף שלו ניתנה הבכורה על חשבונו של ראובן:

ראובן - אמר רבי אלעזר: אמרה לאה: ראו מה בין בני [ראובן] לבן חמי [עשו]; דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה [אף שמדעתו מכר בכורתו ליעקב], דכתיב: 'וימכר את בכרתו ליעקב', חזו מה כתיב ביה [ראו מה כתוב בו]: 'וישטם עשו את יעקב', וכתיב: 'ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו'. ואילו בני, אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה [אף שבעל כרחו לקח יוסף בכורתו], דכתיב: 'ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף', אפילו הכי לא אקנא ביה [למרות זאת לא התקנא בו, ואף הצילו], דכתיב: 'וישמע ראובן ויצלהו מידם'

— תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז' עמוד ב'

ויהיו בני יעקב שנים עשר

חז"ל למדו מהמילים המסיימות את המעשה ”וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר”, שעל אף שיעקב הדיח את ראובן מהבכורה, מכל מקום לא הוציאו מכלל בניו הכשרים, כפי שהוצאו ישמעאל ועשו מהמשכיות העם הנבחר:

'ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל', כיון ששמע יעקב כן, נזדעזע, אמר: אוי לי! שמא אירע פסולת בבניי! עד שנתבשר מפי הקדש שעשה ראובן תשובה, שנאמר: 'ויהיו בני יעקב שנים עשר', והלא בידוע ששנים עשר הם! אלא שנתבשר מפי הקדוש ברוך הוא שעשה ראובן תשובה. ללמדך, שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנאמר: 'וישבו לאכל לחם', וכי עלת [עלתה מחשבה] על לב שהיו אחים יושבים ואוכלים לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם?! אלא ללמדך שהיה מתענה כל ימיו, עד שבא משה וקבלו בתשובה, שנאמר: 'יחי ראובן ואל ימות'

— ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא ל"א

מעשה ראובן נקרא ולא מִתרגם

המשנה במסכת מגילה קובעת שעל אף שבתקופת התנאים נהוג היה לתרגם את התורה בקריאה לציבור לארמית, מאחר שזו הייתה שפת הדיבור של עמי הארצות, וכדי שיבינו את דברי התורה תקנו לתרגמה לצורך כך לארמית, מכל מקום ”מעשה ראובן נקרא ולא מִתרגם”, מפני כבודו של ראובן, שלא יבואו לגנותו על כך.

קישורים חיצוניים

• אוסף מאמרים ופירושים על ראובן, באתר אספקלריא.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23238024מעשה ראובן ובלהה