חלום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
"חלום יעקב", ציור מהמאה ה-17.

חלום הוא פעילות מנטלית המתרחשת בזמן שינה, היוצרת חוויה סובייקטיבית של מראות ותחושות. לחלום שגרתי כמה מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, היעדר יכולת לשלוט בו ולכוון את השתלשלותו באופן רצוני, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצת תרבויות, שנצפתה גם בחיות. ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ובהם הסיוט, שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית.

קיימות גישות רבות להבנת מהותו של החלום, החל מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, עבור בגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד הבעת התודעה באופן סימבולי והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.

דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהושפעו מחלומותיהן. לפרשני חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

מאפייני החלום

הפסיכולוג פרופ' יצחק לוין, מתאר את החלום במאפיינים הבאים[1]:

  • לחלום יסודות מוחשיים ותחושתיים. אף שרובו של החלום הוא חזותי, מעורבים בו גם תחושות שמיעה, מישוש ולחץ. לעומת זאת יסודות מילוליים מופשטים נמוכים בו, ובאים בדרך אגב.
  • מיזוג של החולם עם החלום. בניגוד למצב של ערות, שבו יש הפרדה בין החושב למחשבה, החולם משתלב במסגרת של החלום.
  • חוסר ביקורת עצמית וקבלה של החלום גם אם הוא בלתי מציאותי בעליל. חוויות כמו ריחוף, נפילה ממקום גבוה ללא פגע, פגישה עם אנשים מתים, וכדומה, נחוות כחלק מהמציאות.
  • חוסר הכוונה מודעת של החלום. החולם בדרך כלל אינו יכול לכוון את החלום ואינו יודע לצפות כיצד יימשך או מה יתרחש בו בעתיד.
  • התמקדות מלאה בסיפור של החלום ושקיעה וקשב לחוויה שהוא יוצר, ללא קפיצה של התודעה לנושאים אחרים, כפי שהדבר נעשה במצב של ערות.

פיזיולוגיה בזמן החלום

אזורים במוח הפעילים בשעת חלימה
קליפת מוח ראייתית, היפוקמפוס,
אמיגדלה ופיתול החגורה הקדמי
px
px
גלי מוח בזמן חלימה
(רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG))

בזמן החלום מגיעים אותות חשמליים מגזע המוח לקליפת המוח, ובמיוחד לאזור קליפת המוח הראייתית, ופעילים אזורי ההיפוקמפוס (מאגר זיכרונות), האמיגדלה (רגשות), ופיתול החגורה הקדמי. במרכזים החושיים והמוטוריים מתבצע עיבוד דומה לזה שמתרחש בזמן ערות, וגלי המוח המוקלטים בחלימה על ידי EEG דומים לאלה המוקלטים בערות. לעומת זאת, כבויים אזורי קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית (הדורסו-לטרלית, שאחראית על ניהול אסטרטגי), קליפת המוח האורביטו-פרונטלי (בדיקת עובדות), וקליפת המוח הרקתית-קודקודית (עיבוד מודעות מרחבית).

במהלך החלום משותקים השרירים הרצוניים מן הצוואר ומטה, אזורים הקשורים בחושי מישוש, ריח וטעם כבויים, ונצפית תנועת עפעפיים ועיניים (תופעה המוכרת בשם Rapid Eye Movements, ובעברית: ריצודי עיניים מהירים).

פעולת החלום מיוחסת לשינת רע"מ, שבה יש תנועות של האישונים, והיא מתרחשת במהלך השלבים הסופיים יותר של מעגל השינה. כשמעירים אדם בשלב זה של השינה, ב-85% מהמקרים הוא ידווח על חלום ששקע בו[2], ושיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ליקיצה. החלום אינו ייחודי רק לשלב ריצודי העיניים המהירים (הרע"מ), אולם שכיחות החלום בשלב זה גבוהה בהרבה, והחלומות "חיים" יותר, דרמטיים ועשירים יותר בהתרחשויות ובדימויים, בעוד חלומות בשלבים אחרים מזכירים יותר המשך של מחשבות רגילות[3]. בשלב הרע"מ רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG) דומה למדי למה שנרשם במצב ערנות. עם זאת, קשה להעיר את הנבדק הישן בזמן הזה.

הפסיכולוגיה של החלום

חלומות נעים בנושאיהם מהיומיומי ועד הסוריאליסטי; לעיתים חלומות מובילים להשראה אמנותית, לרעיונות ואף לפתרונות של בעיות פרקטיות. כך למשל הגה קרל יונג את הרעיון על תת-מודע קולקטיבי לאחר חלום על בית רב-מפלסי שהיה לו. תיעוד של תוכני החלום מגלה כי רבים מחלומותינו עוסקים בבעיות בהן עסקנו בהיותנו ערים. כך, למשל, גם בשינה קשה למצוא מפלט מההמון: 95 אחוזים מהחלומות כוללים קשר עם אנשים אחרים - פרטנרים לתחרות, ותוקפנות. רק במיעוט קטן מהחלומות מככב החולם בהצגת יחיד.

על פי אריך פרום (בספרו "השפה שנשכחה") שפת החלום היא שפת הסמלים. זוהי השפה האוניברסלית היחידה שפיתח המין האנושי, המשותפת לכל התרבויות, ולכל אורכה של ההיסטוריה. בשפה זו המושגים השולטים אינם של חלל וזמן אלא של עוצמה פנימית (intensity) וסמיכות מחשבות (association). זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון. שפה זו –שבאמצעותה אפשר להבין מיתוסים, חלומות ואגדות עם – נשכחה על ידי האדם המודרני, ונדחקה לקרן זווית, עד תקופתו של פרום. פרום מגדיר את החלום כביטוי משמעותי ורב חשיבות של כל סוג מסוגי הפעילות הנפשית בזמן שינה. ייחודו של החלום הוא בכך שהאדם אינו צריך להתייחס לעולם החיצוני אלא רק לעסוק בעצמו, והוא חופשי ומשוחרר מנטל עבודה, הגנה או התקפה, התבוננות או שליטה בעולם החיצוני. כמו כן, חוויית החלום איננה נעדרת היגיון, אולם היא כפופה לחוקי היגיון אחרים.

תאוריות על אודות החלום

ערך מורחב – פירוש חלומות

הפסיכולוג יצחק לוין סיווג את התאוריות על אודות החלומות לשש גישות עיקריות[4]:

  1. גישה חיצונית סבילה ("הודעה ממרומים") – מקור החלום הוא בכוחות מחוץ לאדם: אלילים, שדים ורוחות המחדירים את המסר לתודעתו של האדם בעוד הוא נשאר סביל בעניין. החלום נתפס כהודעה ממרומים. גישה זו רווחה בעולם העתיק במזרח הקרוב, בשומר, באשור, בבבל, במצרים וביוון.
  2. גישה חיצונית פעילה ("מסע נדודים של הנשמה") – מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם, אך האדם בפעילותו העצמית מושך ומביא אל עצמו את חוויית החלום. על פי תפיסה זו יש חלקים באדם כמו רוח או נשמה שנפרדים ממנו ונודדים למרחקים אל עולם הנשמות ופוגשים ישויות בממדים שונים של זמן, והם גורמים לאדם לחוש את חוויית החלום. תפיסה זו רווחה במזרח הרחוק, הודו, סין, יפן, שם האלילים נתפסו כפסיביים יותר, ואף אצל שבטים באפריקה ואצל האסקימוסים.
  3. גישה פנימית תוכנית-מבנית (ביטוי לתכנים מודחקים) – מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלק נפשי שהוא נסתר אף לאדם עצמו, שיוצא אל הפועל בשל מנגנון נפשי מיוחד הפועל דווקא בזמן השינה. החלום הוא ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד כאלו הקשורות בתוקפנות ובמין. החלום הוא פשרה בין המאמץ לסיפוק צרכים ינקותיים מודחקים לבין מנגנון ההדחקה. הסמליות באה להסתיר ולהסוות את התכנים הפנימיים. אפלטון וזיגמונד פרויד מייצגים שיטה זו.
  4. גישה פנימית תוכנית (ביטוי לתכנים עמוקים של האדם) – מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלקים פנימיים של נפש האדם בתת-מודע האישי והקולקטיבי. חלק מנפש האדם בא לידי ביטוי בזמן ההכרה וחלק אחר בזמן השינה. החלום הוא מאמץ לביטוי צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות, דחפים וארכיטיפוסים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. קארל יונג מייצג שיטה זו.
  5. גישה פנימית מבנית (תגובה לגירויים) – תוכן החלום זהה לתוכן החוויות ההכרתיות בזמן הערות, אך הוא לובש צורה שונה. הגישה הפשטנית סוברת כי האדם מגיב לגירויים סביבתיים באופן מוטעה ומעוות בשל הניתוק של מנגנון התפיסה מהערכה ושפיטה מציאותית. מייצגים של תפיסה זו הם אריסטו ואנרי ברגסון.
  6. גישה מבנית קוגניטיבית (חשיבה בסמלים ודימויים) – המושגים המופשטים שבערות מקבלים בחלום צורה של חשיבה ציורית. חלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים. החלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. מפתח גישה זו הוא החוקר קלווין הול.

החלום בפסיכואנליזה

"תרדמת התבונה מולידה מפלצות", ציור של פרנסיסקו דה גויה

זיגמונד פרויד קידם ופיתח את חקר החלומות כחלק מהדיסציפלינה המדעית החדשה של הפסיכואנליזה. ספרו פשר החלומות, שיצא ב־1900, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית. אולם בהדרגה, משך אליו את התעניינותם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ואמנים, אשר קדמה לזו של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בני התקופה[5]. הספר, רואה בחלום ביטוי לפנטזיות ולדחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות אפילה. לפי תפיסה זו, רצונות שמודחקים בחיי היום יום מפאת היעדר האפשרות להגשימם, או בשל היותם אסורים, עולים על פני השטח בשינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, ה"מכובסת", שלובשים הדחפים והמאוויים על מנת לפתור את הדילמה בין הדחפים הפרימיטיביים למעצורים התרבותיים.

פרויד גרס כי לחלום שני תפקידים עיקריים:

  • תפקיד ביולוגי – החלום נועד למנוע מגירויים פנימיים (למשל: דחפים מעוררי חרדה) וחיצוניים (למשל: צלצול טלפון) להפריע למהלך השינה, וכך הוא מאפשר לגוף לנוח, והגירוי נטמע בחלום ואינו מפריע את השינה.
  • תפקיד נפשי – החלום מאפשר הגשמת משאלה לא-מודעת.

פרויד הגדיר ארבעה מנגנונים ששותפים ביצירת החלום: התקה, עיבוי, שיקולים של ייצוג חזותי ועיבוד משני:

  • התקה היא מנגנון הגנה שבו דחפים אסורים מופנים לאובייקט שמאיים פחות מזה שעורר את הדחף.
  • עיבוי נוצר כאשר מספר ערוצים אסוציאטיביים נפגשים בצומת מרכזי אחד. כתוצאה מכך, ניתן למצוא בחלום מילה או תמונה שמסמלת יותר מרעיון אחד. כך חלומות קצרים יכולים להכיל תכנים סמויים רבים.
  • שיקולים של ייצוג חזותי מעצבים רעיונות מופשטים באמצעות קומפוזיציה חזותית. כך למשל, רגרסיה יכולה להיות מיוצגת על ידי סוס הפוסע לאחור.
  • עיבוד משני של החלום מתרחש בחלקו בזמן החלימה באמצעות צנזורה, ובחלקו האחר בעת פירוש החלום על ידי החולם[6].

למרות ההיקף העצום של סמלים שמביא פרויד בספר זה ובכתבים מאוחרים, בהם "מבוא לפסיכואנליזה", הישויות שהם מסמלים אינן רבות. בין הישויות המסומלות ניתן למנות הורים, אחים, לידה, ומוות. כך, הורים יסומלו לרוב על ידי דמויות נכבדות, כמו מלך ומלכה, ואילו אחים וילדים יסומלו על ידי חיות קטנות ורמשים. הלידה תתואר לרוב בזיקה למים והמיתה על ידי הפלגה או נסיעה ברכבת.

נראה שפרויד ניסה כל הזמן להתאים את פירוש החלומות להתפתחות התאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה. כך, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 ניתן לזהות בתאוריית החלום של פרויד התקרבות למודל הטופוגרפי, ולמודל הסטרוקטורלי והדינאמי, ובשנות העשרים ניתן כבר למצוא בה חשיבה במושגים דינמיים.

כמו כן, פרויד הזהיר את תלמידיו מפני מתן משקל יתר לחלומות ולפירושם במנותק מהסימפטומים, מאירועי היום ומהאסוציאציות שמעלה החלום במטופל. פרויד טען כי "החלום כלל אינו 'הלא-מודע', אלא צורה שלתוכה הועברה מחשבה מן החיים בהקיץ, שנותרה בסמוך למודע או אפילו במודע, הודות לתנאים הנוחים של מצב השינה". וילפרד ביון המשיך את כיוון המחשבה הזה וטען כי "פעולת החלימה היא פעולה מתמשכת המתרחשת הן בהקיץ והן בשינה, וכי השינה רק מסייעת לחולם להפנות לפעולת החלימה את כל משאביו הנפשיים". דונלד ויניקוט הבחין בין חלימה מפונטזת, לא ממוקדת, לבין חלימה שמשתמשת בחומרי המציאות ויכולה לשמש כמנוף לצמיחה בטיפול. מסעוד חאן, תלמידו של ויניקוט, הרחיב את המושג אובייקט מעבר לחלום. חאן ראה ביכולת להשתמש ב"מרחב החלום" הישג התפתחותי שמקביל ליכולת של הילד להשתמש ב"מרחב המעבר"[5].

הסרת הדיכוטומיה בין מצבי העירות למצבי השינה, הובילה מספר פסיכואנליטיקאים לחקר הפן התקשורתי של החלום. הראשון שנתן את דעתו להיבט זה היה שנדור פרנצי, שפרסם ב־1913 את המאמר "למי מפנה החולם את חלומותיו". חנה סגל, תלמידתה של מלאני קליין, הצביעה על התפקיד של סיפור החלום בהתפנות מחומרי נפש מאיימים במטופלים עם הפרעה ביכולת לסימבוליזציה. כך יוצא, שסיפור תוכן החלום יכול לשמש כסוג של ביטוי בפעולה (acting out).

יונג, תלמידו של פרויד, גרס שהחלום הוא שדר מתת המודע הקולקטיבי, שמודחק בידי הסופר אגו במצב של הכרה רגילה. לפי משנתו של יונג, היחיד מתחבר בחלום אל אוצר זיכרון קולקטיבי, אשר לא ניתן להבינו ללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא־מודע של האנושות. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ולמימושם במציאות, אשר קרוי בפי יונג "קומפלקס". על פי תפיסת יונג, התת-מודע באמצעות החלום נותן ביטוי לנטיות וצדדים שלא פותחו כראוי על ידי האדם, ולכן נדחקו לתת המודע. באמצעות נתינת הביטוי לתת המודע האדם אמור להגיע לאיזון ושיווי משקל בין הנטיות הקוטביות באדם. דחף ומאמץ זה להגיע לאיזון ואחידות, שיונג ראה בו ארכיטיפ כשלעצמו, כונה על ידו 'פעילות טרנסצנדטלית'.

בניגוד לפרויד, שראה בסימבולים של החלום ניסיון להסוואה, יונג סבר כי הסימבולים של החלום מנסים להעשיר את המודעות של האדם, וצורתם הסמלית נובעת מכך שהתוכן של התת-מודע טרם התגבש וקיבל את המושג המילולי-ניסוחי שלו. יונג דחה את שיטת האסוציאציות החופשיות שהשתמש בה פרויד להבנת החלום, שבה החולם היה אמור לזרוק רצף מילים שמתחברים אחד לשני, והעדיף להשתמש באלבורציה (עיבוד) ודמיון פעיל כדי לפענח את החלומות. באלבורציה החולם התבקש להסביר את משמעותם של הנושאים העיקריים בחלום ואת יחסו אליהם מבחינה תפיסתית ורגשית, ואילו בדמיון פעיל החולם היה צריך להעלות בעיני רוחו סימבולים שהופיעו בחלומו, ולצפות בשינויים שמתרחשים בהם בדמיונו. עיקרון נוסף בשיטתו היה לא לפתור חלום אחד באופן מקומי, אלא לאתר נושאים שחוזרים על עצמם בחלומות רבים, כדי שחלום אחד ישפוך אור על חלום אחר, וכדי לראות האם מספר חלומות מקיפים עניין מצדדים שונים.

מעבר לגישות השונות, החלום משמש כאשנב אל התת-מודע, אל הפחדים והרצונות המשפיעים על חיינו מבלי להתנסח במחשבה, ולכן הוא ממשיך להיות כלי חשוב בפסיכואנליזה על זרמיה השונים.

החלום במחקר הפסיכולוגי

חוקרים רבים, בהם רוזלינד קרטרייט, הראו במחקריהם שהרגשות המרכזיים בחלומות הם שליליים. חוקרים מאוניברסיטת טאפטס גילו שהרגשות הנפוצים ביותר המשתקפים בתמונות החלום הם פחד, אשמה וחוסר אונים. קרטרייט אומרת שאצל רוב בני האדם הרגשות השליליים ביותר נחלמים בפרק הרע"מ הראשון של הלילה, והם נעשים חיוביים יותר מפרק לפרק של שנת רע"מ. אצל מי שסובלים מדיכאון המצב הפוך. הרגשות המופיעים בחלומותיהם נעשים שליליים יותר עם כל פרק של שנת רע"מ. קרטרייט טוענת שתפקיד החלימה הוא מעין 'תרפיה לילית', פתירת מחשבות סבוכות שעליהן אנחנו חושבים במשך היום ולפני השינה. לדעתה, החלום הוא זמן מצוין לכך משום שכושר השיפוט יורד משמעותית, ונפתחות דרכי חשיבה שלא היו יכולות לעלות בתודעתנו בשעות הערות.

אחד מגדולי חוקרי החלומות, קלווין הול, שאסף אלפי חלומות של אנשים נורמליים ותרם מאוד לנושא זה, פיתח את הגישה המבנית-קוגניטיבית, הטוענת שהחלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים, והחלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. הסמלים בחלום לא באים לייצג אובייקט או פעילות ממשית אלא רעיון או מושג מופשט. הול חלק על פרויד שסבר כי הסמליות שבחלום מהווה הסוואה למאוויים האמיתיים של האדם, לאחר שמצא מספר ליקויים בתאוריה זו, כמו קיום חלומות שאינם "מצונזרים" לצד חלומות "מצונזרים", סמלים שהחולם יכול לפענח בקלות ללא ידע מקצועי, שימוש בסמלים שמשתמשים בהם באופן המוני וקיימים בסלנג, וקיום מספר רב של סמלים למספר מצומצם של נושאים. לעומת פרויד ויונג שסברו שיש חיץ ברור בין עירות לשינה, הול סבר שיש רצף תודעתי מאחד לשני, והחלימה היא המשך פעולת התודעה הגלויה בכלים אחרים. הול, שאסף חלומות סדרתיים של אותם בני אדם, סבר כי בדרך כלל בעיה מרכזית של האדם חוזרת בחלומות רבים בצורות ולבושים שונים. עוד מסקנה שהול הגיע אליה היא שישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם לאורך שנים אצל החולם.

חלום ולמידה

במקרה אחד לפחות, נדידת בעיות משעות היום לחלום הביאה תועלת מדעית. בשנת 1865 פענח הכימאי פרידריך אוגוסט קקולה את מבנה המולקולה האורגנית בנזן (C6H6) בחלום בו התגלה לו נחש הנושך את זנבו (אורובורוס). קקולה פירש את החיזיון כרמז לבעיה שהעסיקה אותו ומצא את מבנה הטבעת המשושה.

ז'ובה בליון שיער ששנת רע"מ מספקת הזדמנות להתאמן בפעולות החיוניות להישרדות, כדי שגם אם כישור הישרדות מסוים אינו בשימוש בחיי הערות, בעל החיים ידע להשתמש בו במיומנות בשעת הצורך. ז'ובה נטרל את האזור האחראי על שיתוק הגוף בזמן השינה אצל חתול וראה שהחתול קם וארב לטרף דמיוני או תקף אויבים בלתי נראים.

בשנת 2001 פורסם מחקר שערך מתיו וילסון שעולה ממנו כי שנת רע"מ מסייעת להפוך חוויה לזיכרון. הוא אילף חולדות לעבור במבוך ולחפש פרסי מזון. וילסון וצוותו השתילו חיישנים במוחות החולדות, ובאמצעותם רשמו החוקרים את דפוסי הירייה של קבוצות תאי העצב הממונים על התמצאותן של החולדות במבוך. החוקרים גם רשמו את מה שהתרחש בתאי המוח של החולדות כשישנו, וגילו בדיוק את מה שהתרחש כשעברו החולדות במבוך כשהיו ערות. וילסון אמר שאפשר היה לראות על איזה חלק במבוך חלמה החולדה בכל רגע. כמו כן, מניסויים שנערכו בין השאר גם בבני אדם (ללא השתלת חיישנים), הוכח שגם ביצועינו בדברים כגון יצירות מוזיקליות או שליפת חומר שלמדנו, מוטמעים בזיכרון במהלך השינה ובעקבות כך משתפרים.

ביהדות

לחלום יש תפקיד חשוב בקבלת נבואה מה', בגילוי רצונו ובגילוי העתידות. אמנם לא כל חלום הוא נבואי, אבל הנבואה חייבת להשתמש בצינור של החלום, ולעיתים קשה להבדיל ביניהם. כאשר ה' מתגלה לאהרן ומרים הוא אומר להם: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ." (ספר במדבר י"ב ו'). בהתאם לכך נזכרים מספר חלומות שבהם ה' מתגלה לבני אדם ומצווה עליהם דברים כמו למשל התגלותו אל אבימלך וציווי להחזיר את שרה לאברהם[7]. התגלותו אל אברהם, בחזיון ברית בן הבתרים[8]. התגלות ה' אל בלעם. התגלותו אל לבן וציוויו לא לגעת ביעקב[9]. וכן בדבריו של יעקב ללאה ורחל, הוא מספר כי ה' התגלה לו בחלום וציווה עליו לחזור למולדתו[10]. התגשמות חלומותיהם של שרי פרעה[11], והתגלותו של ה' לשלמה בחלום בגבעון[12] ועוד רבים כמו באיוב:

"כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם:"[13].

בתנ"ך

"כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם:"[14].

וגם לעתיד לבוא, מתואר שתהיה נבואה בחלומות:

"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ."[15].

עם זאת, בספר דברים ישנו סיוג שאין לשמוע לנביאי שקר או לחולם חלומות שקורא לעבוד עבודה זרה[16], וכמו שנכתב במפורש בספר ירמיהו: "הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'"[17]. במגילת קהלת הגישה מוקצנת עוד יותר: "כי ברב חלֹמות והבלים ודברים הרבה"[18].

בניגוד לגישה שה' מגלה את אוזן האנשים בחלום, מובאת בישעיה גישה שסוברת שהגירויים יוצרים את החלום:

וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה, כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן

בין החלומות המפורסמים שבמקרא נזכרים חלומותיהם של יעקב, יוסף, פרעה ונבוכדנצר.

חלום יעקב – סעד בעת צרה

ערך מורחב – חלום יעקב

בפרשת "ויצא" מסופר על חלום יעקב[19], בעת שיעקב בורח מעשיו לחרן. שבו הוא חלום על סולם המחבר בין שמים לארץ ומלאכים עולים ויורדים בו "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית, כ"ח, י"ב). ועל ה' שמתגלה לו, מבטיח לו את ירושת הארץ וכן את ריבוי זרעו. וכן השגחה מיוחדת שבה יש שמירה והשבה אל ארץ ישראל. המקרא מדגיש כי יעקב לא עשה כל הכנה לקבל את החלום, והוא התרחש ללא יוזמתו. "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (ספר בראשית כ"ח ט"ז). עם זאת הוא תולה את חלומו הנבואי בייחודו של המקום ולא בזכותו. "וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (שם כ"ח י"ז).

חלומות יוסף – ביטוי לשאיפות

ערך מורחב – יוסף

יוסף מתואר במקרא על ידי אחיו בתיאור גנאי "בעל החלומות"[20]. הוא הנער הקטן במשפחה והדחוי בין אחיו, שיש לו חלומות של גדולה. בחלום אחד הוא חולם על כך שאלומתו ניצבת בשדה והאלומות של אחיו משתחוות לה. ובחלום אחר הוא חולם כי השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו, וקוצר מאחיו תגובות של שנאה וקנאה[21].

חלומות פרעה – ניבוי העתיד

ערך מורחב – חלומות פרעה

אדם נוסף שמתואר כחולם חלומות הוא פרעה מלך מצרים. בחלומותיו הוא חולם על שבע פרות דשנות עולות מהיאור ורועות באחו, ואחריהן עולות מהיאור שבע פרות שדופות שאוכלות את הפרות בריאות הבשר. לאחר מכן הוא חולם חלום דומה שבו שבע שיבולים שדופות שצומחות אחרי שבע שיבולים בריאות בולעות את השיבולים הטובות[22]. את תופעת אחידותו של החולם עם החלום, והרגשת החלום כמציאות ממשית, מתאר המקרא בקצור, "וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם".

על פניהם, חלומות פרעה הם דמיוניים לחלוטין: פרות – לידתן ברפת ואינן עולות מתוך היאור, ובוודאי שגם אינן אוכלות זו את זו. ואחריו חלום שני, שבו צומחות שיבולים מלאות ושיבולים שדופות ודקות זו אחר זו. הפרשנים תמהו כיצד לא קישרו חכמי פרעה בין השור החורש את השדה ובין השיבולים שנקצרות לבין פתרון החלום המכוון למשבר כלכלי.

יוסף, הנער העברי הבין את כוונת חלום פרעה, ומצליח במקום שכל יועצי פרעה וקוסמיו כשלו, לתת פשר ומשמעות לחלום זה, ועיקרו הוא, שיבואו לעולם שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב, (שבע הפרות הרעות ושבע השיבולים הרזות – רומזים לשנות הרעב).

יוסף הדגיש שוב ושוב שפתרון החלום לא ממנו בא אלא מה'. פרעה קיבל את הטענה, ושאל: ”הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ?” (ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק ל"ח). הוא מינה את יוסף למשנה למלך ושליט על כל מצרים, ונתן לו שם מצרי: "צפנת פענח" (כלומר: מפענח הצפונות).

חלום שלמה בגבעון

ערך מורחב – חלום שלמה בגבעון

סיפור חלום שלמה בגבעון מופיע בספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ד'-ט"ו. שלמה מגיע לבמה הגדולה בגבעון. שם הוא מקריב אלף עולות. בלילה נראה ה' אל שלמה בחלום. בחלום מציע ה' לשלמה להעניק לו כל דבר שיבקש. שלמה מבקש בחלומו "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע"[23]. משאלתו של שלמה נענתה, ובזכות שלא ביקש עושר, כבוד, אריכות ימים או ניצחון במלחמה, הוא קיבל בנוסף גם עושר, כבוד ואם ילך בדרך ה', גם אריכות ימים.

חלומות נבוכדנצר – הסרת הלוט מעל ההיסטוריה

ערך מורחב – חלום נבוכדנצר

בספר דניאל מסופר על שני חלומות שחלם נבוכדנצר מלך בבל, (פרקים ב', ד'). בחלום הראשון נאמר שנבוכדנצר שכח את תוכנו לאחר שהתעורר, וביקש מחכמיו ויועציו לא רק לתת פתרון אלא גם לספר בעצמם את החלום. כאשר החכמיו מתרעמים על כך, שדבר כזה לא נתבקש מחכמים מעולם, ולא מצליחים במשימה, הוא מבקש להורגם, ורק התערבותו של דניאל מצילה את חיי כולם. דניאל מספר למלך את החלום ופתרונו, ומלך בבל ברוב השתאות נופל על פניו ומבקש לסגוד לדניאל, וממנה אותו למשנה ולשר. מתברר שחלום זה, "חלום הצלם", הוא חלום משמעותי הצופה את השתלשלות ההיסטוריה.

דניאל מספר לנבוכדנצר את חלומו שנשכח: מראה של דמות אדם נוראה וקורנת, שראשה עשוי זהב, זרועותיה מכסף, בטנה וירכיה מנחושת, שוקיה מברזל, ואצבעות רגליה מברזל ומחרס. ולפתע אבן ניתקת מאליה, ומכה את הצלם ברגליו ושוחקת אותו לאבק דק, וכל המתכות שהצלם מורכב מהן מתהדקות ביחד ועפות כמוץ ברוח, ואילו האבן מתרחבת והופכת בעצמה להר גדול. דניאל גם פותר את החלום ואומר שמדובר בהשתלשלות ההיסטוריה מתקופתו ואילך: ראש הזהב היא מלכות בבל, ואחריה יבואו עוד שלוש מלכויות שמסומלות במתכות האחרות בצלם, והמלכות החמישית שמסומלת באבן, שתוקם בידי ה' תהיה מלכות נצחית שלא תופסק. גם דניאל כמו יוסף מדגיש שוב ושוב, שפתרון החלום לא נובע מחוכמתו אלא מהשראת אלוקים עליו. בניגוד ליוסף, דניאל מקבל את החלום ופתרונו בחלום לילה. ובדומה ליוסף אף הוא מקבל תפקיד חשוב בממלכה. בהמשך דניאל עצמו חולם את "חלום ארבע החיות" שמבוסס על חלום נבוכדנצר ולמעשה מרחיב אותו ומהווה פרשנות לו.

  • רבי אברהם אבן עזרא חלם שהגיע אליו שליח מטעם השבת להוכיחו על כך שנכנס לביתו ספר שנכתב בו שהיום מתחיל מהבוקר, ויוצא מכך שיום שישי בלילה הוא יום חול, בעקבות החלום הוא כתב את החיבור אגרת השבת.

אצל חז"ל ולאחר מכן

התפיסה העיקרית אצל רבים מחז"ל מפרשני המקרא המסורתיים היא שהחלום או לפחות חלומות המתוארים במקרא הם מסר מה' לאדם. גישה זו זוכה לביטוי מפורש בחלום פרעה, בפסוק: ”ויאמר יוסף אל פרעה: חלום פרעה אחד הוא, את אשר הא-להים עֹשה הגיד לפרעה” (ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק כ"ה) – היגד שחוזר על עצמו בהמשך שוב.

פרשן המקרא בנו יעקב טען לשני סוגים של חלומות בתנ"ך: האחד, הוא חלום שבו הקב"ה מדבר אל האדם, והאחר, הוא חלום שבו הקב"ה מגלה את רצונו באמצעות תמונות החלום ולא בדיבור.

העיסוק הרב של חז"ל בחלומות מראה שרובם התייחסו להם ברצינות. עם זאת, גם אצלם ישנן דעות מסויגות ביחס לחלומות.

חלום כנבואה

על פי חז"ל לחלום יכול להיות קשר מסוים לנבואה, והם אמרו שחלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה[24], כשם ששינה היא אחד חלקי שישים ממות[25], אך הגבילו זאת בכך שאין חלום ללא דברים בטלים. ישנה אף גישה שאדם שאיננו חולם חלומות איננו מוסרי. "אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר 'ושבע ילין בל יפקד רע'"[26]. כמו כן ישנן דעות כי עדיף לחלום חלום רע ולא חלום טוב[27]. תפיסה זו מתקשרת למקור המושג בעברית (ח.ל.מ.) שקשור כנראה להחלמה. מעט אישוש לטענה זו נמצא בניסוי, שבו הפריעו החוקרים לאנשים בזמן שחלמו. הניסוי גילה שאותם אנשים, אף שישנו את שעות השינה הנדרשות, קמו עייפים ולא יכלו לתפקד.

רבי יוחנן סבר כי רק לחלומות מסוימים יש תקפות: חלום שנחלם בבוקר, חלום שנחלם על ידי חבר, וחלום שנפתר בתוך חלום[א].

הטבת חלום

בעקבות תפיסה זו, בהלכה יש מנהג לצום בעקבות חלום רע ואפילו בשבת, ואף לפשפש במעשים ולעשות תשובה בעקבות התלמוד: "אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת"[29], והדברים נפסקו להלכה[30].

יש שהמליצו על תפילה[ב], ויש הנוהגים לומר "החלומות שוא ידברו" ואף לעשות טקס של "הטבת חלום" בפני שלושה חברים טובים[31].

בתלמודים מופיעים תפילות נגד סיוטים אם לפניהם בתפילה שלפני השינה[32], ואם לאחריהם בתפילת הטבת חלום[ג].

חלום כמילוי משאלה

עיקרון המובא בתלמוד בשמו של רבי בנאה הוא "כל החלומות הולכים אחר הפה", דהיינו, פתרון החלום קובע מה שיקרה:

רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

תופעה זו מוכרת היום כנבואה המגשימה את עצמה.

חז"ל סייגו את החלומות: "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי... כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים"[27]. לעומת זאת, באותה מסכת, מסכת ברכות, מוצגת גם גישה אחרת, הרואה בחלום הדמיה של מאוויי האדם: "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי ליבו... אמר רבא: תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (=תדע שזה נכון, ש[הרי] אין מראים לו לאדם [בחלומו] לא דקל מזהב ולא פיל הנכנס בנקב המחט")[28]. ורש"י על אתר ביאר: (דהיינו) "דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם".

בהתאם לתפיסה זו מובא הפסוק מספר זכריה "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ"[34] כראיה שלחלומות אין משמעות לגבי העתיד, וסתירה זו מוסברת בכך שיש שני סוגי חלומות: חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד[28]. גישתו של רבי מאיר שקיימת בהלכה, היא ש"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין"[35].

מסופר בתלמוד על בר הדיא, פותר חלומות מקצועי, שפיתח את עסקו בכך שנתן פתרונות טובים לחלומות של פונים ששילמו לו, ורעים למי שלא שילם לו, והתנהגות זו הביאה בסופו של דבר להריגתו על ידי הרומאים[36].

בספרות ובתרבות

"לוכד חלומות" שקיים בתרבויות שונות שאמור לסנן את החלומות הרעים ולאפשר רק לטובים להגיע אל החולם.

התיעודים הספרותיים המוקדמים ביותר הידועים לנו שבהם מוזכרים חלומות, כוללים את עלילות גילגמש, השירה האוגריתית, האודיסיאה של הומרוס.

ככל הידוע, ראשוני הכתבים בהם התייחסו לחלום הם מתרבויות אכד ושומר. שם הייתה קיימת תפיסה שיש אל או מלאך מיוחד שתפקידו להעביר מסרים בחלומות של בני אדם. תפיסה זו המשיכה באשור ובבל. שם מקור החלומות היה יכול להיות באלילים טובים או בשדים ורוחות רעות ובהתאם סווגו החלומות לטובים או לרעים. מכאן התפתח מעמד שלם של כוהנים, שעסקו בסיווג החלומות ופירושם, ובפעולות מאגיה של טיהור מחלומות רעים.

משם זלגה תפיסה זו למצרים העתיקה. במצרים העתיקה נבנו מקדשים לאליל סרפיס, אליל החלומות המצרי, שבהם ישבו כהנים שעסקו בפתרון חלומות. ובפפירוסים רבים נזכרו חלומות. המצרים הקדמונים ראו בחלומות הודעות משמים, שנועדו לתת מענה לשאלות בני האדם, להזהיר אותם מסכנות ולהדריך אותם בדרך הבטוחה, ואף לאפשר להם לחזור בתשובה. גם בכנען הייתה קיימת תופעה זו. בשירה האוגריתית למשל מתואר באגדת כרת, המלך כרת הערירי, שעושה טקסים במקדש כדי למשוך אליו התגלות של האליל בעל בחלום.

גם ביוון העתיקה פעלו מקדשים שהיו מיוחדים לחלומות. מקדשים אלו מכונים מקדשי דגירה. מקדשים שבהם המאמין היה עושה מאמצים מסוגים שונים כדי למשוך אליו את החלומות. בין מקדשי הדגירה המפורסמים היו מקדשי אסקופלפיוס, שנקראו על שמו של רופא יווני מהמאה האחת עשר לפני הספירה. במקדשים אלו היו עושים הכנות שונות כדי למשוך חלומות כמו שימוש בסמים, רחיצה באמבטיות עם חומרים שונים, ומריחת שמנים. גם לאחר החלום היה תפקיד לכוהנים, אם בהוראות ואם בתרופות ושיקויים על פי החלום. אם אדם לא היה יכול לחלום חלום, שליח או כהן היה חולם בעבורו.

לעומת תפיסה זו של פאסיביות האדם בקליטת החלום, במזרח הרחוק, התפיסה הרווחת הייתה שבחלום הנשמה ביצעה מסע נדודים אקטיבי, בין אם בעולם הממשי ובין אם בעולם הנשמות. במסגרת מסע זה הנשמה הייתה עלולה לפגוש נשמות אחרות וליצור עימם אינטראקציה וגם לחוות חוויות של התעלות וקרבה אל תפיסת האמת והתמזגות עם ההוויה. לפי תפיסה זו היה מסוכן להעיר את הישן באופן חיצוני, שכן אז הנשמה הייתה עלולה לאבד את הקשר אל הגוף. אריך פרום מציין כי הגישה הייתה מקובלת גם אצל הפאפונים בני קיוואי מגיניאה הבריטית שהאמינו כי אם יצליח קוסם ללכוד את נשמתו של החולם, הדבר יגרום לכך שהחולם לא יתעורר לעולם. וכן אצל האינדיאנים בני מוהאווה ויומה, שם הופעתם בחלום של קרובי משפחה שמתו לאחרונה עוררה חרדה רבה.

הנחה פילוסופית מזרחית מקובלת הייתה שבחוויית החלום ניתן להגיע אל אמת יותר גדולה מאשר בחוויית החיים הממשיים. גם בתרבויות אלו היה מקובל לעשות הכנות בזמן העירות כדי להגיע אל חוויות מיסטיות בחלומות. בסין למשל נהגו אישי ציבור לישון במקדשים כדי להיעזר בהדרכת האלילים.

לעומת גישות אלו, אצל היוונים והיהודים הופיעו התפיסות כי יש לייחס לחלום פירוש פסיכולוגי. כך למשל סוקרטס (על פי אפלטון בפיידון) סבר כי החלומות מביעים את קול המצפון, ויש להתייחס אליהם ברצינות ולציית להם. אפלטון בהמדינה לעומת זאת הלך לכיוון השני, וראה בחלום ביטוי לחיה האי רציונלית שבאדם: "לאותן [תאוות] שמתעוררות בשעת השינה, כשהיסוד האחר של הנשמה, ההגיוני, האנושי, המתון נרדם ואילו הכוח הפראי והבהמי קופץ ומבקש למלא את יצרו". אריסטו תלמידו נטה לכיוון הרציונלי וסבר ("על הגדת עתידות באמצעות חלומות") שבשעת החלום האדם מסוגל לראות בבהירות שכלית תוכניות ועקרונות פעולה. הוא עוד קיטלג את החלומות לשלשה: סיבות לאירועים שמתרחשים, סימנים לדברים המתרחשים, וזימונים של אקראי.

הרומאים שהלכו בעקבות היוונים, לא הצליחו להגיע לדרגת בהירות ועמקות המצויים אצל אפלטון ואריסטו. המשורר לוקרטיוס ("על טבע היקום") טען כי החלום בעיקר מטפל בדברים המעסיקים את האדם ביום. התאוריה השיטתית ביותר הוצגה בידי ארטמידורוס, בן המאה השנייה לספירה שהקדיש ספר מיוחד לעניין. לשיטתו קיימים חמישה סוגים שונים של חלום: א. חלום – החושף מראות חבויים, ב. חיזיון – שבו האדם חוזה בהקיץ, ג. נבואה – שהיא התגלות הנמסרת בשינה על ידי מלאך או קדוש, ד. פנטזיה – שבה הרגשות משפיעות על המחשבה, ה. חלום בלהות או סיוט – שהוא תעתוע דמיון מפלצתי המופיע לילדים וזקנים כדי להפחידם או לפגוע בהם.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חלום
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חלום

סרטונים על חלומות

ביאורים

  1. ^ ואמר רבי יוחנן שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חבירו, וחלום שנפתר בתוך חלום ויש אומרים אף חלום שנשנה שנאמר "ועל השנות החלום" וגו'[28]
  2. ^ אמר רבי חנן אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלוקים ירא תלמוד (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד ב').
  3. ^ "ר' יונה בשם ר' תנחום בי ר' חייא: זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים..."[33]

הערות שוליים

  1. ^ לוין (1980), עמ' 9–13
  2. ^ ראו: מבוא לפסיכולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1.
  3. ^ ראו: צבי גיורא, פסיכולוגיה של החלומות, תל אביב: אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט (1989)
  4. ^ לוין (1980) עמ' 27, 141
  5. ^ 5.0 5.1 ערן רולניק, החלום: חבל הטבור של הפסיכואנליזה, מבוא לספר פירוש החלום (עם עובד, 2007)
  6. ^ מרדכי גלדמן, ספרות ופסיכואנליזה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 20–21
  7. ^ "וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (ספר בראשית כ' ג')
  8. ^ "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו." (ספר בראשית ט"ו י"ב)
  9. ^ "וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ספר בראשית ל"א כ"ד)
  10. ^ ספר בראשית ל"א י'-י"ג
  11. ^ ספר בראשית פרק מ
  12. ^ ספר מלכים א', ג' ה'
  13. ^ ספר איוב ל"ג י"ד-ט"ז
  14. ^ ספר איוב, פרק ל"ג, פסוקים י"ד-ט"ז
  15. ^ ספר יואל, פרק ג', פסוק א'
  16. ^ ספר דברים, פרק י"ג, פסוקים א'-ו'
  17. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוקים כ"ז-כ"ח
  18. ^ מגילת קהלת, פרק ה', פסוק ו'
  19. ^ ספר בראשית כ"ח י"ב-ט"ו
  20. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י"ט
  21. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים ה'-י"א
  22. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוקים א'-ז'
  23. ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ט'
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ז עמוד ב'
  25. ^ בראשית רבה, פרשה י"ז, פסקה ה'
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד עמוד א'
  27. ^ 27.0 27.1 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה עמוד א'
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה עמוד ב'
  29. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"א עמוד א'
  30. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק א', הלכה י"ב
  31. ^ ספר מטה אפרים, סימן תרי"ט, על פי התלמוד הבבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה עמוד ב'
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס' עמוד ב'
  33. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה א'
  34. ^ ספר זכריה, פרק י', פסוק ב'
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ב עמוד א'
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33347660חלום

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חלום&oldid=2500542"