בריחת הגר ולידת ישמעאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בריחת הגר ולידת ישמעאל הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק ט"ז. שרי, שהייתה עקרה, מבקשת מאברם שייקח את שפחתה הגר לאישה, כדי שהילד שיוולד להם ייחשב לה כבנה. לאחר שהגר נכנסת להיריון היא מתחילה לזלזל בשרי, ושרי מתלוננת על כך בפני אברם. זה מתיר לשרי אשתו לנהוג בהגר לפי רצונה. הכתוב מוסר כי שרה מתנכלת להגר. הגר בורחת למדבר אך מלאך ה' מורה לה לשוב לבית גבירתה (שרי) ולהתענות תחת ידיה. המלאך מבטיח להגר ריבוי צאצאים, ומבשר לה כי הבן שיוולד לה אשר שמו יהיה ישמעאל. הגר שבה לביתם של אברם ושרי ויולדת את ישמעאל לאברם.

הסיפור

בראשית פרק ט"ז, הסיפור על הגר וישמעאל פותח בפני הקורא חלון אל עולמם הפנימי והמשפחתי של משפחת אברם, סיפור זה הוא סיפור על מתח וקנאה. הסיפור פותח בפרט מידעי כי שרי אשת אברם ביקשה מאברם שייקח את שפחתה, הגר, לאישה כדי הילד שיוולד ייחשב לה לבנה.[1] לאחר שהגר נכנסת להריון היא מתחילה לזלזל בשרי והיא מתלוננת על כך בפני אברם, והוא מתיר לשרי אשתו לנהוג בהגר לפי רצונה ואומר לה:"עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ".[2] הכתוב מוסר בהמשך בצורה יבשה כי "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[2] בעקבות השינוי במעמדה של הגר, היא בורחת אל מדבר באר שבע, אך מלאך ה' מורה לה לשוב לבית גבירתה (שרי) ולהתענות תחת ידיה: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ". המלאך מבטיח להגר ריבוי צאצאים, ומבשר לה כי הבן שיוולד לה אשר שמו יהיה ישמעאל. הגר שבה לביתם של אברם ושרי ויולדת את ישמעאל לאברם.

עקרותה של שרה

מעמדה של שרי בבית אברם נפגע עצם היותה עקרה. המחבר המקראי מדגיש כי עקרותה של שרי ממושכת: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה."[3] כאשר שרי מבקשת מאברם: "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה",[4] היא מבקשת להגן על זכויותיה כאישה הראשית. שרי נשענת על חוקים העוסקים בתא המשפחתי שהיו נהוגים באזור. הילד שיוולד משפחתה, ייחשב לבנה. השפחה יולדת על ברכי האישה הראשית וכך נחשב הבן הנולד לבן. מסירת השפחה לבעל עונה על אחד מתפקידי האישה הראשית לספק לראש התא המשפחתי בן. חוקים קדומים אלה מופיעים בתעודות נוזי. מעבר לכך זכויות הירושה יעברו אף הן לאישה המאמצת ויבטיח את עתידה הכלכלי.[5]

ותקל גבירתה בעיניה

הגר שנכנסת להריון מאברם מזלזלת בכבודה של שרי גבירתה: "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ".[6] על פי הסיפור המובא במדרש, הייתה הגר מזלזלת בכבוד שרי גבירתה בפני מכרותיה של שרה:

כל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה. והיתה שרה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה . והיתה הגר אומרת להם: שרי גבירתי אין סיתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת; אילו היתה צדקת ראו כמה שנים שלא נתעברה ואני בלילה אחד נתעברתי.

בראשית רבה, מ"ה, ד'

כעסה של שרי והתעלמות אברם

הזלזול כלפי שרה מביא את שרה להתלונן בפני אברם. כעסה של שרי מופנה לאברם במילים: "חֲמָסִי עָלֶיךָ". השורש ח-מ-ס משמש במקרא בכמה מובנים ביניהם כעס, רצח ועיוות דין. בביטוי זה מבטאת שרי את כעסה כל אברהם כי אפשר להיררכיה בבית המשפחה להשתנות.[7] לדעת עדין שטיינזלץ שרה מוכנה לוותר על אהבתו של אברם אליה אך אינה מוכנה לקבל את ההפרדה הנפשית. לשיטתו אברם ושרי הם הורי האומה ועל תפקיד זה אין שרי מוכנה לוותר.[8]

חז"ל היו ערים למצוקתה של שרה והתעלמותו של אברם, ואף ביטאו זאת בפרשנות: "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך": רבי יודן בשם ר' יהודה בר סימון: חומסני אתה בדברים, למה שאתה שומע בקלוני ושותק?! רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר: בעי דיני גבך (אני מבקשת לעשות איתך דין, משפט) משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר. אמר לו חד: תבע דקיון דידי. אמר: אפקוהו. אמר ליה חבריה: יבעי דיני גבך! אילו אמרת: תבוע דקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דקיון דידי, לך אפיק, לי לא אפיק.(אמר אחד למלך תבע את מצוקתי. אמר המלך: הוציאוהו. אמר לו חברו: יש לי דין [משפט] איתך. אילו אמרת תבע את מצוקת שנינו, היו מוציאים את שנינו ולא רק אותך) כך, אילו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך, כן יהב לי (כמו שהיו נותנים לך, היו נותנים לי), וכדו דאמרת (וכאשר אמרת): אנכי הולך ערירי, לך יהיב, ולי לא יהיב (לך נתנו ולא לי). משל לשני בני אדם, שהלכו ללוות זרע מן המלך. אמר לו: תשאיל לי זרע! אמר: ויהבון ליה (ונתן לו). אמר לו חבריה: יבעי דיני גבך (אמר לו חברו: יש לי דין איתך). אילו אמרת תשאיל לנו זרע, כמה דיהיב לך, כן הוה יהיב לי (כמו שנתן לך, היה נותן לי). הכי נמי (כך שרי אמרה), אילו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך, הוה יהיב לי (כמו שהיו נותנים לך, היו נותנים לי). וכדו דאמרת: הן לי לא נתת זרע, לך יהיב, לי לא יהיב"(לך נתנו ולא לי).[9]

רמב"ן טוען כי במעשה שרה יש משום החטא: "חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן , ושמע ה' אל עונייה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי." [10]

בריחת הגר אל המדבר

לפי המסופר הגר בורחת אל המדבר בכתוב מוצא אותה מלאך ה' "עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר, עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר".[11] הכתוב בסיפור גירוש הגר וישמעאל זהה למקום המצאה בבראשית כ"א ולכן יש הסוברים כי הגר ברחה אל מדבר באר שבע. רייני סובר כי הגר ברחה למצרים דרך קדש ברנע ומדבר פארן כלומר דרך מערב חצי האי סיני וזאת מול ביצורי הגבול המזרחי עם מצרים.[12]

התגלות מלאך ה'

מלאך ה' מוצא את הגר " עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר".[11] פניית מלאך ה' להגר מעוררת קושי. הרי אם המלאך הוא שליח ה' מדוע אינו יודע מאין באה ולאן מועדות פניה?.[13] תשובתה של הגר מעידה על כבוד שהיא רוחשת כלפי גבירתה, אך נראה כי לא יכלה לשאת את התנהגותה של שרה: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת".[13] השיחה בין הגר למלאך ה' היא חד צדדית. הגר עונה רק על השאלה מאין באה? ואינה עונה על השאלה לאן פניה מועדות. גם לציווי המלאך, הגר אינה עונה: " שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ."[14]

חז"ל למדו כי מעלתה הרוחנית של הגר הייתה גבוהה כי מלאך ה' נגלה אל הגר מספר פעמים: וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' -- באורחא דחלוצה. ויאמר הגר שפחת שרי -- מתלא אמר: אם אמר לך חד, אוניך דחמר! לא תיחוש. תרין, עביד לך, פרוכי. כך, אברם אמר: הנה שפחתך בידך. המלאך אמר: הגר שפחת שרי. ותאמר: מפני שרי גברתי, אנכי בורחת. ויאמר לה מלאך ה': שובי אל גברתך והתעני וגו'. ויאמר לה מלאך ה': הרבה וגו' -- כמה מלאכים נזדווגו לה? ר' יוסי בר חנינא אמר: חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה מלאך. רבנן אמר: ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך. אמר רבי חייא: בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים. מנוח אמר לאשתו (ספר שופטים, פרק י"ג): מות נמות כי אלקים ראינו. והגר שפחת שרי רואה ה' מלאכים בזה אחר זה, ולא נתייראה מהם. אמר רבי חייא: ציפרנן של אבות, ולא כריסן של בנים. אמר רבי יצחק: (משלי לא) צופיה הליכות ביתה בני ביתו של אבינו אברהם צופים היו, והייתה רגילה לראות בהם.[15]

הבשורה על הולדת ישמעאל

מלאך ה' נגלה אל הגר ומבשר לה כי ירבה את זרעה. המלאך ממשיך ומבשר לה כי יוולד לה בן והוא יהיה " וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן".[16] הגר לא מגיבה על דברי המלאך. ייתכן כי שתי הבשורות על עתיד בנה, משכנעות אותה לחזור לבית אדוניה.[17]

רש"י פירש את פסוק י"ב: "פרא אדם - אוהב מדברות לצוד חיות , כמו שכתוב: "וישב במדבר ויהי רבה קשת" (בר' כא , כ). ידו בכל - ליסטיס (שודדים) (ראה ב"ר מה , ט). ויד כל בו - הכל שונאין אותו ומתגרין בו. על (בנוסחנו: ועל) פני כל אחיו ישכן - שיהא זרעו גדול." לדעת רש"י ישמעאל יהיה עסוק בציד חיות ושוד, מה שיגרום לאנשים לשנוא אותו ואף להתגרות בו.[18] המילים " וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" עוררו מחלוקת בחז"ל וזאת עולה מדברי המדרש המובא בבראשית רבה: "והוא יהיה פרא אדם, -רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: שהכל יהיו גדלים ביישוב, והוא יהיה גדל במדבר. רבי שמעון בן לקיש אמר: פרא אדם, וודאי שהכל בוזזים ממון, והוא בוזז נפשות." כלומר רבי יוחנן טוען שישמעאל יהיה לאיש חשוב באזורו, המדבר אך מנגד ר' שמעון בן לקיש טוען כי ישמעאל יהיה שודד ורוצח.

המילה 'פרא' מוזכרת במקרא בהקשרים חיוביים. באיוב וירמיהו נזכר הפרא כשוכן המדבר[19] וכאדם אשר לו אהבה לחופש.[20] כמו כן ההקשרים החיוביים לחי, הבאים לידי ביטוי בברכת יעקב לבניו וברכת משה ולכן אין זה הכרח שההקשר הוא שלילי.[21] יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי ישיבתו של ישמעאל במדבר המסופרת בסיפור גירוש הגר וישמעאל בבראשית כ"א מגשימה את הייעוד שבהבטחת ה' להגר בסיפור זה שישמעאל יהיה "פֶּרֶא אָדָם",[16] וישיבתו תהיה ישיבת קבע במדבר.[22]

הגר מודה לה' במילים ואף מכנה את ה' בשם : "אַתָּה אֵל רֳאִי".[23] באר המים שנגלתה אליה תקרא בשם "בְּאֵר לַחַי רֹאִי".[24] הגר חוזרת לבית אדוניה, יולדת את ישמעאל לאברהם. פעמיים ניתן לישמעאל שם. פעם על ידי ה' ופעם אברהם אביו, הוא זה שנותן לבנו את השם.

השונה והדומה בין סיפור גירוש הגר וישמעאל לבין סיפור בריחת הגר ולידת ישמעאל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גירוש הגר וישמעאל

הדמיון בין שני הסיפורים

בשני הסיפורים פועלות אותן דמויות ושני הסיפורים אף פותחים בכעסה של שרה ואיבתה כלפי הגר וישמעאל. הכעס והאיבה אלה מניעים את גירושה של הגר וישמעאל. בשני הסיפורים אברהם נענה לדרישתה של שרה. בשני הסיפורים הגר עוזבת את בית אדוניה. בבראשית ט"ז היא בורחת ובסיפור המובא בבראשית כ"א היא מגורשת. בשני הסיפורים הגר מאבדת את דרכה במדבר ובשני הסיפורים מתגלה מלאך ה' אליה ואף ליד באר מים. שני הסיפורים מסתיימים בברכת ה' להגר על עתיד בנה.

השוני בין שני הסיפורים

בסיפור המובא בבראשית ט"ז הגר מתגרה בשרה ומזלזלת בה. שרה מענה אותה ולכן היא בורחת ואילו בסיפור המובא בבראשית כ"א הגר מגורשת עם בנה אל המדבר. בבראשית ט"ז מתעלם אברהם ממצוקת הגר ואילו בסיפור בבראשית כ"א מוסר המחבר את תחושותיו של אברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ".[25] הגר לא מאבדת את דרכה במדבר בסיפור המובא בבראשית ט"ז אלא רק בסיפור המובא בבראשית כ"א. רק בבראשית ט"ז הגר רואה פנים מול פנים את מלאך ה' והוא מנהל איתה דו-שיח. בסיפור המובא בבראשית כ"א הגר רק שומעת את קולו ואין דו-שיח מתקיים. הגר רק מודה לו וקוראת את שם הבאר על שם ה'. באפילוג לסיפור המובא בבראשית ט"ז הגר חוזרת לבית אדוניה, אברהם ושרה ואילו בסיום הסיפור בבראשית כ"א הגר וישמעאל מתיישבים במדבר ואינם חוזרים לאברהם ושרה. בסיפור המובא בבראשית כ"א בולטת העובדה ששמו של ישמעאל אינו מוזכר.

הערות שוליים

  1. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ב'
  2. 2.0 2.1 ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ו'
  3. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ג'
  4. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק א'
  5. אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות, אמהות ונשים נכריות במקרא, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2008, ע"מ 31-30
  6. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ד'
  7. ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2009, ע"מ 115-114
  8. עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, תל אביב, הוצאת משרד הבטחון, 1983, ע"מ 19
  9. בראשית רבה, מ"ה ה
  10. מרדכי ברויאר, פרשיות בראשית: לך לך-פרקי בראשית, ירושלים, הרצוג, תשנ"ט, ע"מ 334
  11. 11.0 11.1 ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ז'
  12. אנסון רייני, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 136.
  13. 13.0 13.1 ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ח'
  14. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ט'
  15. בראשית רבה, מ"ה, ז'
  16. 16.0 16.1 ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק י"ב
  17. פנינה גלפז-פלר, ויולד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים, כרמל, 2006, ע"מ 208
  18. מקראות גדולות, פירושים על בראשית ט"ז י"ב
  19. ספר איוב, פרק כ"ד, פסוק ה', ספר ירמיהו, פרק ב', פסוק כ"ד
  20. ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק ה'
  21. יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 117
  22. מרדכי ברויאר, פרק ב': פרשיות וירא-ויחי - פרקי בראשית, ירושלים, הרצוג, תשנ"ט, ע"מ 491
  23. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק י"ג
  24. ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק י"ד
  25. ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"א
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0