ערקא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ערקאערבית: عرقا, במכתבי אל-עמארנה עַרקַתַ וגם עִרקַתַ, בתעודות אשוריות ערקה, בתנ"ך עַרְקִה), הוא כפר בצפון לבנון השוכן 22 ק"מ מצפון-מזרח לטריפולי ליד החוף. הכפר ידוע בגלל האתר הארכאולוגי תל ערקא המכיל שרידים ארכאולוגים מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה הצלבנית. העיר מוזכרת במכתבי אל-עמארנה ובתעודות אשוריות. בתקופה הרומית נודעה בשם קיסריה של לבנון או בשם ערקה קיסריה. הקיסר הרומי אלכסנדר סוורוס שמלך במאה השלישית נולד בה.

האתר נבדק בשנת 1925 על ידי הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט. הוא מצא באתר חרסים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.[1]

בתנ"ך

השם ערקי מופיע בספר בראשית, פרק י', פסוק י"ז כאחד מהבנים שנולדו לכנען: ” וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי – וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי.” רשימה דומה, ובה מופיע גם הערקי, נמצאת בספר דברי הימים א', פרק א', פסוקים י"ג-ט"ז.

העת העתיקה

תקופת הברונזה

העיר נזכרת בכתבי המארות בשתי הסדרות.[2] בסדרה הראשונה שנכתבה על גבי חרסים ומתוארכת למאה ה-20 לפנה"ס העיר מופיעה בשם ערקם. בסדרה השנייה שנכתבה על גבי צלמיות מוזכרת משפחת הערקתי ומושל ערקת. העיר ושכנותיה נהרסו על ידי תחותמס השלישי בעת מסעו בשנת 42 למלכותו לכיבוש קדש שליד האורונטס.

בתקופת אל-עמארנה הייתה ערקת, עיר-מדינה. במכתבי אל-עמרנה שם העיר מופיע בשמונה מכתבים בתעתיק עַרקַתַ או עִרקַתַ המכתבים הם: א"ע 62, 75, 88, 100, 103, 109, 139 ו-140. המכתבים עוסקים בהשתלטות של מלכי ממלכת אמורו על ערקת ועל צומור וניסיון ההשתלטות על גבל, וזאת במסגרת הסכסוך עם השלטון המצרי והרצון לעבור מחסות מצרית לחסות האימפריה החתית.

במכתב 62, פונה עַבְּדִאַשִירִתָה מלך אמורו לנציב המצרי פַּחַנַתֶ ומנסה לתרץ ולהסביר למה הוא כבש את צומור. מכתבו נכתב מערקת. הוא כותב במפורש שהוא יושב בערקת ב"בית המנוחה". ומכאו שהעיר נכבשה על ידו. מכתב א"ע 75 הוא מכתבו של ריבהדה מושל גבל למלך מצרים, הוא מתלונן על מעשיו של עבדיאשירתה, ומציין שהעפירו הרגו את אַדּוּנַה מלך ערקת. לאחר חיסולו של עבדאשירתה, המשיכו בניו לפעול לניתוק ממלכת אמורו ממצרים והעברתם לחסות המלך החתי שופילוליומש השני. הם המשיכו במסעות כיבוש של הערים השכנות. הבולט שבהם היה בנו עזירו. ריבהדה מלך גבל המשיך בהתנגדותו למהלכים שלהם. במכתב 103 כותב ריבהדה למלך מצרים שכל הארץ שייכת לבני עבדיאשירתה ורק ערקת וצומור נשארו למלך, ומכאו שבשלב מסוים, ערקת שנכבשה לפני כן, חזרה לשליטת הנציב המצרי. במכתב 109 הוא כותב שערקת נכבשה על ידם שוב. מכתב א"ע 100 נכתב על ידי זקני העיר ערקת למלך מצרים בו הם מביעים את נאמנותם למלך:

הלוח הזה הוא לוח מערקת, למלך אדוננו, כה (אמרו) ערקת וזקניה. לרגלי המלך אדוננו שבע פעמים ושבע פעמים נפלנו. לאדוננו, השמש, כה (אמרה) ערקת. יידע נא לב המלך האדון, כי אנו שומרים על ערקת למע[נו], כאשר המלך אדוננו שלח את אַפִּחַעִ, הוא אמר ל[נ]ו: כה (אמר) המלך: שמור את ערקת! בנֵי הבוגד במלך זוממים מל[חמה], (ואילו) ערקת מבקשת להיות נאמנה למלך.
הואיל ונתנו [כסף] לארץ [סֻ]בַּרֻ יחד עם 30 סוסי מרכבה, (רצוננו ש)תדע את כוונת ערקת: כשהגיע אליה לוח המלך, הארץ אשר תפסו המ[ורדים] במלך, נלחמה בנו נגד המלך, אדוננו. אשר לאיש שמי[ני]ת [אותו] עלינו עודנו שומרים (עליו).
ישמע־נא המלך אדוננו את דברי עבדיו הנאמנים ויתן־נא מתנה לעבד<י>ו למען יראו אויבנו ויאכלו עפר. נשיפת המלך לא תמוש מאתנו. ננעל את שער העיר עד הגעת נשיפת המלך אלינו. עזה האיבה נגדנו מאוד מאוד

מכתבים א"ע 139 ו-140 הם מכתביו של אִילִירַפִא שהיה מושל גבל לאחר ריבהדה שכותב למלך מצרים שעזירו הרג את מלך ערקת ומלכים נוספים, והתקיף את כל ארצות עמקו.

תקופת הברזל

העיר השתתפה בקרב קרקר שהתקיים במאה ה-9 לפנה"ס. הקרב התנהל בין שלמנאסר השלישי מלך אשור לבין ברית של 12 מלכים מקומיים שקיוו להדוף את התרחבות האימפריה האשורית לכיוון מערב. אחד המלכים היה מלך ערקה. על פי תיאור הקרב המופיע על גבי המונולית מכורח למלך ערקה היו "10 מרכבות ועשרת אלפים רגלים", מספר הנראה לחוקרים מוגזם. בין המלכים הנוספים שנלחמו בקרב היה גם אחאב מלך ישראל.

המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי שמלך במאה ה-8 לפנה"ס סיפר שהושיב אנשי הרים ("קותו") בערים על חוף הים הפיניקי, ביניהן ערקה.[4] בהמשך הוא סיפח ערים פיניקיות לאימפריה שלו, ובין אותן ערים ערקת.[5]

שרידי המצודה הצלבנית

ערקה מופיעה גם בכתבי יוסף בן מתתיהו. בפירושו ללוח העמים המופיע בקדמוניות היהודים הוא מספר על ערקה שבלבנון, הוא מספר גם על הסמבטיון הוא נהר השבת שנמצא בין ערקה של אגריפס השני ובין רפנאה.

תקופת מסעי הצלב

בראשית ימי הביניים הייתה העיר מבצר חשוב ששלט על הדרך שבין טרטוס לטריפולי, והייתה בשליטת הקאדי של טריפולי. בשנת 1099 בעת מסע הצלב הראשון לאחר המצור על אנטיוכיה, פנו חלק מהכוחות הצלבניים, תחת פיקודו של רמון הרביעי, רוזן טולוז, דרומה לכיוון אמירות טריפולי מתוך תקווה לכבוש לעצמם נחלה במקום. בדרך לטריפולי ב-14 בפברואר 1099 הם הטילו מצור על מבצר ערקה. המצור ומריבות חוזרות בין מנהיגי המסע הקרינו על האווירה המתוחה במחנה והתפשטו גם לאנשי הכמורה הנלווים ללוחמים ולהמון פשוטי העם שהוו את רוב הכוח הלוחם. הצלבנים נאלצו להפסיק את המצור ובלחץ הלוחמים ושאר הצלבנים החליטו לצעוד לכוון ירושלים.

לאחר כישלונו לתפוס נחלה במסגרת הנסיכויות הצלבניות שהתגבשו לאחר מסע הצלב הראשון ולאחר כישלונו של מסע הצלב של 1101 חזר רמון ללבנון וניסה להאחז בשטח החוף הלבנוני תוך שהוא מרכז את עיקר מאמציו לכוון העיר טריפולי מבלי שהצליח להביא לכיבוש העיר מידי שליטה האמיר הקאדי פח'ר אלמלך משושלת הבנו עמר. עם מותו של רמון בשנת 1105 עבר הפיקוד על צבאו לידי גיום ז'ורדין, רוזן סרדאן שהידק את המצור על טריפולי, תושבי העיר ניצלו את העדרו של פחר אלמלך ובמצוקתם הכירו במרות הפאטימים וחיל המצב של ערקא הזמין, בחורף של שנת 1108, את טוגתכין אמיר דמשק לפרוש את חסותו ושלטונו על המבצר. גשמי החורף האטו את תנועת הצבא המוסלמי של דמשק שיצא לתפוס את נכסיו החדשים, צבא הרוזנות הצלבנית שמנה לא יותר מ 300 פרשים ו 200 חיילים רגלים תקף את המוסלמים מהמארב והללו נפוצו וברחו עד לחומס, משהתברר גודלו האמיתי, הקטן יחסית, של הצבא הצלבני יצאו אליו צבאות האמירים של שייזר אך גם אלו הוכו שוק על ירך, גיום ז'ורדין עלה על ערקא ולאחר מצור קצר של 3 שבועות נכנע המבצר ונתפס על ידי הצלבנים .[6]

מבצר ערקא הפך לנקודה אסטרטגית על גבול רוזנות טריפולי וחיל המצב שלה היה איום תמידי על שטחי ההשפעה של אמירות דמשק ועל הערים חומס וחמאת. בשנת 1167 המבצר היה נתון למצור של נור א-דין שלא הצליח לכבוש אותה. אמלריך הראשון, מלך ירושלים העביר את העיר לידי ההוספיטלרים.

המבצר הצלבני נפל סופית לידיים מוסלמיות במהלך מסע המלחמה של השליט הממלוכי ביברס בשנת 1266 לכיבוש המבצר הצלבני הגדול של צפת. צבא ממלוכי במאמץ משני יצא מחומס תחת פיקודו של קלאון, תקף את מבצרי הגבול של רוזנות טריפולי וכבש את מבצר ערקא.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ערקא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ו עמ' 400
  2. ^ יוחנן אהרוני, "כתבי המארות", ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1987, עמ' 118
  3. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 140
  4. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King Of Assyria (744-727 BC) And Shalmaneser V (726-722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 44, 46
  5. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King Of Assyria (744-727 BC) And Shalmaneser V (726-722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 105, 109, 131
  6. ^ Steven Runciman, History of the crusades, vol 2, page 67 Cambridge university press, 1954



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36454152ערקא