ספר עובדיה
| מספר פרקים | 1 |
|---|---|
| מספר פסוקים | 21 |
| סדרת ספרים | תרי עשר |
| הספר הקודם | עמוס |
| הספר הבא | יונה |
| דמויות מרכזיות | עובדיה |
עובדיה הוא הספר הקצר ביותר בתנ"ך, המתאר את נבואתו של הנביא עובדיה. הספר כולל פרק אחד ובו 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בתרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס ולפני ספר יונה. ככל הנראה הספר סודר במקום זה כיוון שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס, בסדר הכרונולוגי לפי חז"ל נבואת עובדיה קודמת ליונה ובנוסף לכך מופיעה בו נבואה לגויים בדומה לנבואת יונה אשר הוקדשה כולה לגויים[1]. ספר עובדיה נקרא בהפטרה של פרשת וישלח העוסקת בעשיו אבי אדום.
הרקע לנבואה
ספר עובדיה מתרכז בעיקרו בחזון נבואי המתאר את נפילת מלכות אדום, השוכנת בהרים. מלכות אדום השתרעה על שטחים נרחבים בארץ ישראל המקראית והיוותה חלק מרכזי בדרך המקשרת בן בבל המקראית למצרים. צדה המערבי של אדום הוא כל מדבר הנגב עד אילת, ואילו צידה מהמזרחי כולל חלקים נרחבים ממדינת ירדן המודרנית. רוב האדומים גרו על מצוקים בהרי ים המלח, ועל כן רבים התיאורים המתייחסים לאזור טופוגרפי זה כדוגמת: שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי-סֶלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ וכו'[2], וכן: אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ--מִשָּׁם אוֹרִידְךָ וגו'[3].
יחסי אדום וישראל היו מורכבים מאז ומתמיד. אבי אדום מיוחס לעשו אחי יעקב[4], ועל בסיס קרבה משפחתית זו מאשים הנביא עובדיה את אדום כי עמדה מנגד ולא עזרה לישראל בשעת מפלתם באומר: "יוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שערו [שְׁעָרָיו] וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם"[5]. מפלה שניתן לשייך לכיבוש ירושלים בשנת 597 לפנ"הס על ידי נבוכדנאצר השני שנתמכה על ידי אדום[6]. לאורך רוב ההיסטוריה של מלכות יהודה אדום הייתה עוינת לישראל כפי שניתן לראות בתהלים, פ"ג, ה'-ח', מנגד ישנם ציווים רבים על ישראל לשמור על יחס ייחודי לאדום כמו "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא[7]" וכיוצא בזה.
זהות הנביא עובדיה ותקופתו
בכל ספר עובדיה, מלבד שמו לא נזכרו פרטים נוספים על הנביא כמו ייחוסו המשפחתי או קורות חייו.
למרות זאת התלמוד הבבלי[8], תרגום השבעים וההיסטוריון יוסף בן מתתיהו קובעים נחרצות כי עובדיה הוא 'עובדיה אשר על הבית', אשר התנבא בימי אחאב[9]. טענתם מתבססת על מסורת שעברה בע"פ עד זמן כתיבת התלמוד. בנוסף לכך התלמוד מדגיש כי עובדיה היה גר אדומי ועל כן נבחר הוא לנבא על אדום ומפלתה מבין כל הנביאים, והזוהר מרחיב על חשיבות הדבר[10].
א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד. א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר מלכים א', י"ח, ד' ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו'...מאי שנא עובדיה לאדום? ... אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה
לפי כמה שיטות, עובדיה שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו ליונה בן אמיתי[11].
ספר עובדיה
ספר עובדיה הוא מקטע אחד שלם המתחלק לשש חטיבות המהוות יחדיו את נבואת עובדיה:
1) הצגת החזון וקריאת הגויים למלחמה 2) תיאור חוצפת אדום ותעוזתם 3) קינה על השלל 4) המפלה 5) עשו ביום ירושלים 6) יום ה' על אדום והגויים וגאולת ישראל.
הפסוק הראשון הפותח במילים חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר ה' אלוקים לֶאֱדוֹם וכו'. מהווה את החטיבה הראשונה בספר- הצגת החזון. בהצגה זו מתוארת שמועה בין גויי הארצות הקוראת לצאת למלחמה על אדום[12], וכן מופיע בפעם היחידה בספר שם הנביא הדובר. לאחר הצגה זו עובר הנביא לתאר את אדום כעם בזוי וחלש, אשר לא מודע לעצמו וליכולותיו. הנביא משתמש במטאפורה המקבילה בין הגובה הגאוגרפי בה שוכן אדום, לבין אופי יהירותו. בשל כך מתוארת תבוסת אדום בידי אלוקי ישראל באמצעות אירוניה של הורדת אדום אף אם יגביה לגובה נשרים וכוכבים וכך נחתמת החטיבה השנייה. בחטיבה השלישית מתאר הנביא את אופן גניבת השלל מאדום. בנבואה מתואר כי גניבת אוצרות אדום תתרחש דווקא על ידי בני בריתם של אדום, אשר מתוארים כשודדים הבאים בלילה. אך שודדים אלה בניגוד לשודדים מצויים שלוקחים כפי שהם צריכים ומשאירים את עוללות הגפן בעודם חוששים מפני בעל הבית הישן, יחשפו את אוצרותיו המוטמנים בקלות, יבזזו את השדות ולא ישאירו דבר[13]. לאחר תיאור בזיזת השלל מתחילה החטיבה הרביעית-מפלת אדום. הנביא מתאר כי בתחילת המפלה יבגדו בעלי הברית של אדום, אך מילותיו סתומות. לכן נחלקן הפרשנים על טיב המפלה יש פרשנים המפרשים בגידה זו בצורה מינורית המתבטאת בחוסר נתינת עזרה בעת צרה בניגוד להסכמים קודמים[14], אך אחרים מתארים בגידה זו כתמיכה ונתינת עזרה מפורשת לאויבי אדום תוך הצגת מצג שווא של השתתפות בצער אדום המותקפת[15]. לאחר מכן מתואר הרס האומה האדומית ביום הדין, שיתבטא באבדן החכמים האדומיים ואיתם התבונה. אבדן זה יגרום לאומה להיות אובדת עצות ללא הנהגה מוכשרת, וכן כל איש גיבור, כלומר מומחה בלחימה, יאבד בתוך ההרג שיבא בעם האדומי באותו היום[16]. וכך בסוף תהליך המפלה תהיה אדום משוללת עושר, חכמה, ויכולת מלחמה[17].
החטיבה החמישית מתארת את סיבת הנפילה העתידית של אדום באמצעות תיאור הדרגתי של מקרים הולכים ומחמירים, המבטאים את בגידת אדום באחיה ישראל. בתחילה מוצגת אדום כאומה העומדת מנגד בעוד עמים זרים צרים על ירושלים. לאחר שאדום רואה כי הצרים על ירושלים מנצחים הוא מצטרף אליהם. בהמשך מתוארת שמחה ולעג מצד אדום ביום אבדן יהודה ושליחת יד בשלל, ולאחר מכן מתוארת סיטואציה בה העם האדומי עומד בצומת דרכים ואורב לפליטי המלחמה מיהודה כדי לטבוח בם. בסיום החטיבה אדום מסגיר את השרידים הנותרים בחיים לאומות הצרות. פרשנים רבים מדגישים כי התנהגות זו באה רק לאחר שראה אדום כי ישראל מפסידה בקרב ולכן מזהים מעשה זה כמעשה שפל ובזוי יותר מאשר התמודדות כשותף לכתחילה[18] וזאת ניתן לקשר לפסוקים הראשונים של הספר המדברים על אדום כעם שפל ובזוי. במהלך החטיבה האחרונה של הספר עובר הנביא לתאר את יום ה' הגדול בו אלוקי ישראל יפרע את חובו לאדום. הנביא מתאר את מפלת אדום תוך שימוש מפורש במידה כנגד מידה למעשיה של אדום במפלת ישראל כפי שניתן לראות באומרו בפסוק ט"ו: כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. בתחילה מתואר אדום כמבולבל ואובד עצות מרוב הפורענות שתגיע עליו כשיכור לאחר ששתה יין[19] וזאת כנגד שתיית היין על הר הקודש בעת ניצחון אומות העולם על יהודה[20]. בצד נפילת אדום שארית פליטת עם ישראל תתקבץ לארץ ישראל, הר הבית יתקדש מחדש ולא יעבור בו ערל וטמא[21] וכן עם ישראל יירש בחזרה את ארצו ונכסיו. באותו יום ה' תפרוץ מלחמת גוג ומגוג[22]. הנביא מתאר את ישראל באמצעות משל לאש המציג תקיפות ועוצמה כפי שמתאר התרגום, המכלה את אדום עד סוף כאש המאכלת ומוסיף הנביא ואומר כי זה יקרא בדבר ה' זאת כנגד הסרת כל ספק ופרשנים רבים מציינים כי דיבור זה בא כנגד מעשי אדום בעת הסגרת ישראל לאוביו והריגת הפליטים מהמלחמה על צומת הדרכים. סוף החטיבה מציין את חלוקת הארץ בין שבטי ישראל המתקבצים מקצוות הארץ. הספר נחתם בפסוק המבטא את גאולת ישראל בידי המושיעים: וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה' הַמְּלוּכָֽה׃ נחלקו הפרשנים מיהם אלו המושיעים, יש שסברו כי אלו שני משיחי ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שבעת הרועים ושמונה נסיכי אדם[23], אחרים טענו כי הכתוב מתכוון לשופטי ישראל או לשריו בלבד[24]. שלושת המילים האחרונות מבטאות את חזון הגאולה המתבטא בשלל מקומות בתנ"ך בו כל הגויים מכירים באמיתות היהדות ובהמלכת ה' עליהם כאלו-ה[25], לעומת זאת יש אומרים כי משמעות המילים היא שמלכות ה' בעולם תראה בגלוי[26].
מקבילות לספרים אחרים
- פסוקים א-ח מופיעים, בשינויים מעטים, בירמיהו מ"ט ז-טז.
- הרבה דמיון יש בין סגנונו של עובדיה לזה של יואל ובעיקר סופו.
- שימושו של עובדיה במושג " יום ה' " מופיע אצל יואל פעמים רבות וכן בישעיהו י"ג, עמוס ה', צפניה א' ומלאכי ג'.
לקריאה נוספת
- פירוש דעת מקרא על תרי עשר.
- אוריאל סימון ומרדכי כוגן, עובדיה, יונה, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 1992.
קישורים חיצוניים
ספר עובדיה, באתר ויקיטקסט- ספר עובדיה, באתר מקראות גדולות הכתר
- ספר עובדיה, באתר "תורת אמת"
- ספר עובדיה, באתר ויקיטקסט
- ספר עובדיה, באתר מכון ממרא
- ספר עובדיה באתר שיתופתא
- "עֹבַדְיָה (עבדיהו)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 295–296, באתר HebrewBooks
- ב"צ לוריא, האויב מדרום - אדום. מאמר באתר דעת
- יהודה איזנברג, ישראל ואדום. מאמר נוסף באתר דעת
- רשימת מאמרים על ספר עובדיה באתר רמב"י
- J. M. P. Smith, W. H. Ward., & J. A. Bewer, Micah, Zephaniah, Nahum, Habakkuk, Obadiah and Joel (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1911. Online copy at the Internet Archive
הערות שוליים
- ^ מבוא לספר עובדיה, יהודה קיל, דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ח.
- ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק ג'
- ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק ד'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ט'
- ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק י"א
- ^ מצודות דוד על פרק א', פסוק י"א, ולדעת הרד"ק על פרק א', פסוקים י'-י"א מדובר על המפלה בעת חורבן בית שני.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי סנהדרין דף לט עמוד ב, אולם עיין באבן עזרא עובדיה א א
- ^ אנציקלופדיה יהודית דעת ערך עובדיה.
- ^ ספר הזוהר, חלק א, דף קע"א, עמוד א'
- ^ סדר תנאים ואמוראים; פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'. לפי רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות, שימש בתפקיד זה ביחד עם אליהו הנביא ומיכיהו בן ימלה, שהעבירו המסורת לאלישע.
- ^ רד"ק על עובדיה א, א.
- ^ מלבי"ם על עובדיה א ה, דעת מקרא שם.
- ^ רש"י על ספר עובדיה, פרק א', פסוק ז'
- ^ רד"ק על עובדיה א, ז.
- ^ רש"י על ספר עובדיה, פרק א', פסוק ט'
- ^ יהודה קיל, דעת מקרא עובדיה א פסוק ט
- ^ יהודה קיל, דעת מקרא, עובדיה פרק א' פסוקים י"א-י"ד
- ^ מצודות דוד על עובדיה א', ט"ז.
- ^ תרגום יונתן על עובדיה א' ט"ז.
- ^ מצודות דוד על עובדיה א' י"ז.
- ^ מלבי"ם על עובדיה א' י"ח.
- ^ רד"ק, מלבי"ם, מצודות דוד על עובדיה א' כ"א.
- ^ אבן עזרא, רש"י על עובדיה א' כ"א.
- ^ מצודות דוד על עובדיה א' כ"א.
- ^ אבן עזרא על עובדיה א' כ"א.
| תרי עשר הנביאים | |
|---|---|
|
| ספרי התנ"ך | ||
|---|---|---|
| תורה | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | .jpg)
|
| נביאים | יהושע • שופטים • ספר שמואל • מלכים • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •
תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי) | |
| כתובים | תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים | |
25139819עובדיה