ספר עובדיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עובדיה
מספר פרקים 1
מספר פסוקים 21
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם עמוס
הספר הבא יונה
דמויות מרכזיות עובדיה
קבר עובדיה
ציון הקבר

עובדיה הוא הקצר שבספרי התנ"ך, ומתאר את נבואתו של הנביא עובדיה. בספר פרק אחד בן 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בקובץ ספרי תרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס ולפני ספר יונה. ככל הנראה סודר הספר במקום זה כיוון שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס. בנוסף, בסדר הכרונולוגי על פי חז"ל נבואת עובדיה קודמת לנבואת יונה, והוא ניבא לגויים בדומה ליונה שניבא לנינוה[1]. ספר עובדיה נקרא בהפטרת פרשת וישלח העוסקת בעשיו אבי אדום.

הרקע לנבואה

ספר עובדיה מתרכז בעיקרו בחזון נבואי המתאר את נפילת מלכות אדום. מלכות אדום השתרעה על שטחים נרחבים בארץ ישראל המקראית, והיוותה חלק מרכזי בדרך המקשרת בין בבל המקראית למצרים. צדה המערבי של אדום הוא מדבר הנגב כולו עד אילת, ואילו צידה המזרחי כולל חלקים נרחבים ממדינת ירדן המודרנית. רוב האדומים גרו על מצוקים בהרי ים המלח, ועל כן רבים התיאורים המתייחסים לאזור טופוגרפי זה כדוגמת: שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי-סֶלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ וכו'[2], וכן: אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ--מִשָּׁם אוֹרִידְךָ וגו'[3].

יחסי אדום וישראל היו מורכבים מאז ומתמיד. אדום מיוחס לעשו אחי יעקב[4], ועל בסיס קרבה משפחתית זו מאשים הנביא עובדיה את אדום כי עמדה מנגד, לא עזרה לישראל ואף שמחה בשעת מפלתם: "יוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שערו [שְׁעָרָיו] וְעַל יְרוּשָׁלַ‍ִם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם"[5]. מפלה זו ניתן לשייך לכיבוש ירושלים בשנת 597 לפנ"הס על ידי נבוכדנאצר השני שנתמכה על ידי אדום[6]. לאורך רוב ההיסטוריה של מלכות יהודה אדום הייתה עוינת לישראל, מנגד מצווים ישראל על יחס ייחודי לאדום, כגון "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא".[7]"

זהות הנביא עובדיה ותקופתו

בספר עובדיה לא נזכרו פרטים אודות הנביא מלבד שמו, המוזכר רק פעם אחת בתחילתו, ואף לא שם אביו או מקומו, המצויים בנביאים אחרים.

עם זאת התלמוד הבבלי[8], תרגום השבעים וההיסטוריון יוסף בן מתתיהו קובעים נחרצות כי עובדיה הוא 'עובדיה אשר על הבית', אשר חי בימי אחאב[9]. טענתם מתבססת על מסורת שעברה בעל פה עד זמן כתיבת התלמוד. על פי התלמוד(וכן הזוהר[10]) עובדיה גם היה גר אדומי, ועל כן נבחר הוא מכל הנביאים לנבא על אדום ומפלתה:

א"ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד. א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר מלכים א', י"ח, ד' ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו'...מאי שנא עובדיה לאדום? ... אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה

לפי כמה שיטות, עובדיה שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו ליונה בן אמיתי[11].

ספר עובדיה

ספר עובדיה הוא מקטע אחד שלם המתחלק לשש חטיבות המהוות יחדיו את נבואת עובדיה:

1) הצגת החזון וקריאת הגויים למלחמה על אדום(פסוק א'). 2) תיאור שפלות אדום ויהירותם(ב'-ד'). 3) קינה על השלל(ה'-ו'). 4) מפלת אדום(ז'-ט'). 5) עשו ביום ירושלים(י'-י"ד). 6) יום ה' על אדום והגויים וגאולת ישראל(ט"ו-כ"א).

הפסוק הראשון הפותח במילים חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר ה' אלוקים לֶאֱדוֹם וכו', מהווה את החטיבה הראשונה בספר- הצגת החזון, בה מתוארת שמועה בין הגויים הקוראת לצאת למלחמה על אדום[12].

בחטיבה השנייה מתאר הנביא את אדום כעם בזוי וחלש אך יהיר, אשר לא מודע לעצמו וליכולותיו. בשל כך מתוארת תבוסת אדום בידי ה'.

בחטיבה השלישית מתאר הנביא את אופן גניבת השלל מאדום. בנבואה מתואר כי גניבת אוצרות אדום תתרחש דווקא על ידי בני בריתם של אדום, המתוארים כשודדים הבאים בלילה.

לאחר תיאור ביזת השלל מתחילה החטיבה הרביעית- מפלת אדום. הנביא מתאר כי בתחילת המפלה יבגדו בעלי הברית של אדום. באשר לאופי הבגידה, יש המפרשים בגידה זו בחוסר הגשת עזרה בעת צרה בניגוד להסכמים בין העמים[13], אך אחרים מתארים בגידה זו כתמיכה פעילה באויבי אדום תוך הצגת מצג שווא של השתתפות בצער אדום המותקפת[14]. לאחר מכן מתואר הרס האומה האדומית ביום הדין, שיתבטא באבדן חכמי אדום ואיתם תבונתו, כך שיוותר אובד עצות וללא הנהגה מוכשרת, וכל גיבור באדום יאבד בהרג שיהיה באותו היום[15]. בסוף תהליך המפלה תהיה אדום משוללת עושר, חכמה, או יכולת מלחמה[16].

החטיבה החמישית מתארת את הגורם לנפילה העתידית של אדום באמצעות תיאור הדרגתי של מקרים הולכים ומחמירים, המבטאים את בגידת אדום באחיה ישראל. בתחילה מוצגת אדום כאומה העומדת מנגד בעוד עמים זרים צרים על ירושלים. לאחר שאדום רואה כי הצרים על ירושלים מנצחים, הוא מצטרף אליהם. בהמשך מתוארת שמחה ולעג מצד אדום ביום אבדן יהודה ושליחת יד בשללה, ולאחר מכן הוא מתואר עומד בצומת דרכים ואורב לפליטי המלחמה מיהודה כדי לטבוח בם. בסיום החטיבה אדום מסגיר את השרידים הנותרים בחיים לאומות הצרות.

במהלך החטיבה האחרונה של הספר עובר הנביא לתאר את יום ה' הגדול בו אלוקי ישראל יפרע את חובו מאדום. בתחילה מתואר אדום כמבולבל ואובד עצות כשיכור[17], מעוצמת הפורענות שתגיע עליו, וזאת כגמול על שתיית היין על הר הקודש בעת ניצחון אומות העולם על יהודה[18]. בצד נפילת אדום תתקבץ שארית פליטת עם ישראל לארץ ישראל ותירש אותה, והר הבית יתקדש מחדש. באותו יום ה' תפרוץ מלחמת גוג ומגוג[19]. הנביא ממשיל את ישראל לאש המכלה את אדום עד תומה כאש המאכלת. סוף החטיבה מציין את חלוקת הארץ בין שבטי ישראל המתקבצים מקצוות הארץ.

הספר נחתם בפסוק המבטא את גאולת ישראל בידי המושיעים: וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה' הַמְּלוּכָֽה׃ נחלקו הפרשנים מיהם המושיעים, יש שסברו כי אלו שני משיחי ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שבעת הרועים ושמונה נסיכי אדם[20], אחרים טענו כי הכתוב מתכוון לשופטי ישראל או לשריו בלבד[21]. שלוש המילים האחרונות מבטאות את חזון הגאולה המתבטא בשלל מקומות בתנ"ך בו כל הגויים מכירים באמיתות היהדות ובהמלכת ה' עליהם כאלו-ה[22], לעומת זאת יש אומרים כי משמעות המילים היא שמלכות ה' בעולם תראה בגלוי[23].

אמצעים ספרותיים

  • הנביא משתמש במטאפורה המקבילה בין הגובה הגאוגרפי בה שוכן אדום, לבין אופי יהירותו: "זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ"(עובדיה, א', ג')
  • אירוניה: "אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ כַּנֶּ֔שֶׁר וְאִם־בֵּ֥ין כּֽוֹכָבִ֖ים שִׂ֣ים קִנֶּ֑ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהֹוָֽה"(עובדיה, א', ד').
  • הנביא מתאר את מפלת אדום תוך שימוש במידה כנגד מידה למעשיה של אדום במפלת ישראל: "כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ"(עובדיה, א', ט"ו).

מקבילות לספרים אחרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • פסוקים א-ח מופיעים, בשינויים מעטים, בירמיהו מ"ט ז-טז.
  • קיים דמיון רב בין סגנונו של עובדיה לזה של יואל, בעיקר סופו.
  • המושג " יום ה' " הנזכר אצל עובדיה מופיע גם אצל יואל פעמים רבות, וכן בישעיהו, עמוס, צפניה ומלאכי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עובדיה בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קבר עובדיה בוויקישיתוף
  • ויקיטקסט ספר עובדיה, באתר ויקיטקסט

    • הערות שוליים

    1. ↑ מבוא לספר עובדיה, יהודה קיל, דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשנ"ח.
    2. ↑ ספר עובדיה, פרק א', פסוק ג'
    3. ↑ ספר עובדיה, פרק א', פסוק ד'
    4. ↑ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ט'
    5. ↑ ספר עובדיה, פרק א', פסוק י"א
    6. ↑ מצודות דוד על פרק א', פסוק י"א, ולדעת הרד"ק על פרק א', פסוקים י'-י"א מדובר על המפלה בעת חורבן בית שני.
    7. ↑ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח'
    8. ↑ תלמוד בבלי סנהדרין דף לט עמוד ב, אולם עיין באבן עזרא עובדיה א א
    9. ↑ אנציקלופדיה יהודית דעת ערך עובדיה.
    10. ↑ ספר הזוהר, חלק א, דף קע"א, עמוד א'
    11. ↑ סדר תנאים ואמוראים; פירוש רבי יעקב בן שמשון על מסכת אבות, פרק א', משנה א'. לפי רבי מנחם המאירי, בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות, שימש בתפקיד זה ביחד עם אליהו הנביא ומיכיהו בן ימלה, שהעבירו המסורת לאלישע.
    12. ↑ רד"ק על עובדיה א, א.
    13. ↑ רש"י על ספר עובדיה, פרק א', פסוק ז'
    14. ↑ רד"ק על עובדיה א, ז.
    15. ↑ רש"י על ספר עובדיה, פרק א', פסוק ט'
    16. ↑ יהודה קיל, דעת מקרא עובדיה א פסוק ט
    17. ↑ מצודות דוד על עובדיה א', ט"ז.
    18. ↑ תרגום יונתן על עובדיה א' ט"ז.
    19. ↑ מלבי"ם על עובדיה א' י"ח.
    20. ↑ רד"ק, מלבי"ם, מצודות דוד על עובדיה א' כ"א.
    21. ↑ אבן עזרא, רש"י על עובדיה א' כ"א.
    22. ↑ מצודות דוד על עובדיה א' כ"א.
    23. ↑ אבן עזרא על עובדיה א' כ"א.


    תרי עשר הנביאים
    הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • צפניה • חגי • זכריה • מלאכי
    ספרי התנ"ך
    תורה בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
    נביאים יהושע • שופטים • ספר שמואל • מלכים • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •

    תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי)

    כתובים תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0

    עובדיה25139819

    אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ספר_עובדיה&oldid=2903352"