מהפכת סדום ועמורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מהפכת סְדוֹם וַעֲמֹרָה היא סיפור הריסתן של ארבע ערים בידי ה', הסיפור מתואר בספר בראשית פרקים י"ח-י"ט.

תוכן הסיפור

בימיו של אברהם אבינו, הרבו תושבי חמש ערי כיכר הירדן (סדום, עמורה, אדמה, צבֹויים וצוער) לחטוא. כאשר ראה ה' שחטאתם "כבדה מאוד", החליט להשמיד את הערים על יושביהן. ה' גילה את כוונתו זאת לאברהם, אשר מאן להשלים עם רוע הגזירה, וניהל משא ומתן ארוך עם ה' על מנת שזה יסלח לערים ולא יחריבן. טיעונו היה שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים ("האף תספה צדיק עם רשע?"). אברהם שאל אותו האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. ה' ענה שלא. לאחר שלא נמצאו בה 50 צדיקים הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, וכך הלאה (בקפיצות של 10) עד אשר הגיע למספר עשר, ואז הפסיק בניסיונות השכנוע.[א]

לאחר הדיון, באו מלאכים לסדום כדי להוציא משם את לוט בן-אחיו ובני-משפחתו של אברהם שהתגוררו בסדום, כדי שלא יפגעו בהפיכת הערים, בבוא המלאכים לשער העיר סדום, ראה אותם לוט שישב בשער העיר, ועל פי מדרש חז"ל שימש שם בתפקיד שופט[1], והפציר בהם להתארח בביתו, ואף כיבדם בסעודה נאה. אולם תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת שיוכלו לבצע בהם את המעשה שלימים נקרא על שמם [2]. לוט הציע לתושבי סדום את שתי בנותיו במקום המלאכים, אולם התושבים סירבו וניגשו לשבור את הדלת, אז הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים") וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם. כך עשה לוט, ובעוזבו את העיר החלו השמיים להמטיר "אש וגופרית" על סדום ועמורה, אדמה וצבויים, ואלה נחרבו כליל. אשת לוט נתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, אך היא המרתה את פי ה', והפכה לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") .

השוואה לסיפור המבול

ניתן להסתכל על סיפור מהפכת סדום ועמורה כעל תמונת מראה של סיפור המבול. צורת הסתכלות זו מובילה למספר מסקנות[3].

שלב מהפכת סדום ועמורה המבול
מצג "וחטאתם כי כבדה מאוד" (פרק י"ח, פסוק כ') "ותמלא הארץ חמס" (פרק ו', פסוק י"א)
יחסים אסורים בין בני אדם למלאכים "איה האנשים... הוציאם אלינו ונדעה אותם" (פרק י"ט, פסוק ה') "ויראו בני האלוקים... ויקחו להם נשים" (פרק ו', פסוק ב')
צדיק מקבל התראה מוקדמת לוט נח
צאצאי הצדיק נמלטים עמו בנות לוט בני נח
מטר הרסני מן השמיים אש: "וה' המטיר על סדום ועל-עמרה גפרית ואש מאת ה' מן-השמים" (פרק י"ט, פסוק כ"ד) מים: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (פרק ז', פסוק י"ב)
אחרי האסון: שכרות לוט: שותה לשוכרה נח: שותה לשכרה
יחסים אסורים בין בני אדם לוט: בנותיו שוכבים עמו נח: חם שוכב עמו [ב] "וייקץ נח מיינו וידע את אשר-עשה לו בנו הקטן" (פרק ט', פסוק כ"ד)
תוצאה: עונש נצחי לצאצאים צאצאי הבנות – בני עמון ומואב – נדחים לנצח מקשר עתידי עם ישראל (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ד'). צאצא הבן – כנען ובניו – מקוללים לנצח.

מהשוואת שני הסיפורים ניתן לראות מספר לקחים משותפים:

  • התנערות מעמי האזור – כנען, עמון ומואב, תוך רמיזה למקור מנהגיהם הפסולים בעיקר בהקשר המיני.
  • הצדקת כיבוש כנען, עמון ומואב עקב הקללה שרובצת עליהם.
  • יחס שלילי לשתיית יין, הגוררת שכרות שיש עמה מעשים פסולים.

משמעויות

באשר לחטאם של אנשי סדום, נאמרו פירושים שונים: הנביא יחזקאל תלה את חטא סדום בהזנחת החלשים שבה וחוסר מתן צדקה לענייה[4]. בפרשנות הנוצרית, מתוארת הפריצות המינית שבסדום כעיקר החטא שבה[5]. קיימות מספר דעות: חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם על אף שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים.[ג] חלק אחר למדו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים[7].

יש אומרים כי סיפור זה מהווה את הבסיס הרעיוני לל"ו צדיקים, שכפי שאברהם מתווכח עם ה' על מספר הצדיקים לקיומו של עיר, כך יש צורך במספר צדיקים (ליתר דיוק 36 צדיקים) בשביל לקיים את העולם[דרוש מקור]. אמנם, ה' מסכים להציל גם בעבור עשרה צדיקים, ולכן היו שסברו (כמו הרב יעקב מדן) שכאן הבסיס המקורי לחיוב ההלכתי במניין[8]. אברהם מבקש תחילה עשרה אנשים לכל עיר, ובסוף עשר לכולן.


ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. על פי כמה מפרשים, מתוך הבנה שאם יש פחות מעשרה צדיקים, זכותם לא תספיק בשביל להציל את הערים.
  2. משתמע מהכתוב ומההקבלה, ואף נאמר בפירוש על ידי חז"ל, למשל תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע עמוד א: "רב ושמואל חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו"
  3. על פירוש זה מבוסס הביטוי מידת סדום. כך למשל, נחלקו חכמים במשנה[6] האם האומר "שלי שלי ושלך שלך" נגוע במידת סדום.

הערות שוליים

  1. מדרש פסיקתא זוטרתא ומדרש שכל טוב על ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק א', הובאו ברש"י ורש"ר הירש שם.
  2. בראשית, י"ט, ה': "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאֵם אלינו ונדעה אתם"
  3. יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 123–128.
  4. ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוקים מ"ח-מ"ט
  5. אוגוסטינוס, וידויים, ידיעות אחרונות, 2001, כרך ג 15, עמ' 79
  6. משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה י'
  7. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קט עמוד א–עמוד ב'
  8. הרב יעקב מדן, פרשת וירא - דרך ה' ודרך הצדקה והמשפט, בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון, ‏2014-04-09 (בעברית)



סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0