נחור (אחי אברהם)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נָחוֹר הוא בנו השני[1] של תרח, ואחיהם של אברהם אבינו והרן[2]. הוא נקרא בשמו של סבו, נחור בן שרוג.

נחור היה צעיר מאברהם בשנה[1], ונולד בערך בשנת א'תתקמ"ט לבריאת העולם[3]. לפי ספר הישר מת בשנת ב'פ"ח[4].

גר באור כשדים[5], במוקדם או במאוחר לעזיבת אביו תרח לחרן היגר אף הוא לשם[6]. בהמשך כיהן שם כשר העיר[7].

לנחור היו שנים עשר ילדים: אשתו מילכה (בת אחיו הרן[8]) ילדה את עוץ (יש אומרים שהוא איוב[9], בוז, קמואל אבי ארם, כשד (לדעת הרד"ק, אבי האומה הכשדית[10]), חזו, פלדש, ידלף ובתואל (אבי רבקה). פילגשו ראומה ילדה את טבח, גחם, תחש ומעכה[11].

בעת כריתת ברית יעקב ולבן נשבע נכדו לבן ב"אלוהי נחור" סבו[12]. כמו כן מוזכר בספר יהושע[13] כעובד אלילים, בהשוואה לאברהם אחיו שנבחר על ידי הבורא[14]. עם זאת, לדעת רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל הכלי יקר, נחור היה איש תם וישר[15].

ראו גם

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0