מות יעקב וקבורתו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארונו של יעקב מועלה לארץ כנען, איור בתנ"ך משנת 1728

מות יעקב וקבורתו הוא סיפור מקראי המופיע בפרשת ויחי שבספר בראשית (פרקים מ"ט ונ'), המתאר את מוות יעקב בארץ מצרים, חניטתו וקבורתו במערת המכפלה שבארץ ישראל.

רקע

לאחר מכירת יוסף ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, ירדו יעקב ובניו למצרים, והם התיישבו בארץ גושן, שאותה קיבלו מפרעה מכיוון שהיתה ארץ מרעה, והיא התאימה לצרכי בני יעקב שעסקו ברעיית צאן.

לאחר שבע עשרה שנה מירידת יעקב למצרים קרבו ימיו למות. הוא ברך את בני יוסף ואת בניו, וציווה את יוסף להעלות את עצמותיו לארץ ישראל.

מותו וקבורתו

וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

יעקב נפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.

כשנפטר, יוסף ציווה את רופאי מצרים לחנוט אותו, לאחר ארבעים ימי החניטה ושלושים יום נוספים שבכו במצרים את פטירתו[1] יוסף ביקש מפרעה לקיים את שבועתו לאביו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, בגמרא מסופר כי פרעה אמר לו שישאל על שבועתו לאביו, יוסף סירב ואמר שאם פרעה יכריח אותו להימנע מקיום שבועתו לאביו הוא יעדיף להפר את השבועה שנשבע לפרעה לא לגלות שיודע שפה אחת (לשון הקודש) יותר ממנו, והוא ראוי להיות הפרעה כנהוג במצרים[2] פרעה אישר לו לעלות לארץ ישראל, יוסף עלה לקבור את אביו עם כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו חוץ מטפם וצאנם ובקרם שהשאירו בארץ גשן, הוא לקח עמו גם רכב ופרשים והמחנה היה "כבד מאד". 

הם הגיעו עד גרן האטד (גורן שמוקף באטד, ובתלמוד בבלי[3] מובא ששם מקום הוא על שם מאורע שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב עמדו כולן ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגורן המוקף גדר של קוצים[4]) שנמצא בעבר הירדן ועשו שם מספד גדול מאד ואבל שבע ימים. על שם המספד הזה הכנענים יושבי הארץ קראו את שם המקום "אבל מצרים".

לאחר ההספד בניו נשאו אותו לארץ כנען וקברו אתו במערת המכפלה שאברהם קנה לאחוזת קבר מעפרון החתי.

וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

 

התורה מספרת שהלווית יעקב עוררה רושם כל כך גדול, שעל שמו קראו לעיר חדשה בעבר הירדן בשם "אָבֵל מִצְרַיִם" [5].

מותו של עשו

הגמרא כותבת[6] שבהגיע מסע ההלוויה למערת המכפלה, בא עשו אחי יעקב ולא נתן שיקברו שם את יעקב לטענתו חלקת הקבר הפנויה שייכת לו מדין ירושת אביו, ויעקב כבר ניצל את זכות הקבורה שלו במערת המכפלה בכך שקבר שם את לאה. בני יעקב טענו לעומתו שיעקב אביהם אמר להם שעשו מכר לו את חלקו במערה, לעומתם טען עשו שיביאו את שטר המכירה. שלחו את נפתלי שהיה קל רגליים למצרים להביא את השטר ובינתיים התעכבה קבורת יעקב, חושים בנו של דן שהיה חרש ולא שמע את הדין ודברים שהיה בין בני יעקב לעשו, שאל מדוע הקבורה מתעכבת, וכשאמרו לו את סיבת הדבר כעס ושאל, עד שיבוא נפתלי מארץ מצרים יהיה מוטל יעקב בביזיון? מיד נטל מקל וערף את ראשו של עשו והתגלגל ראשו של עשו עד קברו של יצחק וכך יכלו לקבור את יעקב.

בכך התקיימה נבואתה של רבקה שאמרה ”לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד” (בראשית כז, מה), ששני בניה נקברו בסופו של עניין באותו יום.

הערות שוליים

  1. ^ סיבת הבכי של המצרים היא בגלל שבזכותו של יעקב הרעב הפסיק לאחר שני שנים במקום שבע ומי נילוס התברכו בזכותו[דרוש מקור].
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו עמוד ב', מדרש הגדה [בובר]] נ' ה'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג עמוד א'
  4. ^ רש"י בראשית פרק נ' פסוק י'
  5. ^ ספר בראשית, פרק נ', פסוק י"א
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג עמוד א'


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0