לידת יעקב ועשו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

לידת יעקב ועשו היא סיפור לידתם של יצחק אבינו ועשו, המופיע בספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים י"ט-כ"ח. עשרים שנה חולפות מזמן נישואיו של יצחק לרבקה והיא עדיין עקרה. יצחק ורבקה פונים בתפילה לה' שייתן להם צאצאים. ה' נעתר ליצחק, ורבקה נכנסת להיריון. התורה כותבת כי הבנים נאבקים בבטנה ותוך ייאוש וכאב היא מתפללת לה'. ה' מוסר לרבקה כי התינוקות בבטנה יהיו לשני עמים. עוד מוסיף ה' ששני עמים אלו יתאמצו לגבור איש על אחיו ובנוסף הבן הבכור יעבוד את הצעיר. הבן הראשון שנולד הוא עשו והתורה מתארת שהיה אדמוני ושעיר. הבן השני שיוצא מבטנה של אמו הוא יעקב "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו".[1] לשני הבנים ניתנים שמות. בספר בראשית, פרק ל"ח מסופר על עוד לידת אחים תאומים, פרץ וזרח, בניו של יהודה שנולדו לו מתמר.

תפילת יצחק ועקרות רבקה

בפסוק[2] נכתב "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו", חז"ל פירשו את הביטוי לנוכח אשתו כרמז לכך שגם רבקה התפללה ובשעת התפילה עמדו יצחק ורבקה זה מול זו בשני זויות הבית, וכן פירש רש"י. ובדרך הפשט פירשו הרשב"ם והספורנו שהתפלל עליה ולמענה.

בניגוד לסיפורי עקרות אחרים נראה כי מיד לאחר שיצחק נשא את תפילתו, ה' נעתר לו ורבקה מתעברת. יש שסברו[דרוש מקור] כי יצחק התפלל במשך עשרים שנות עקרותה והיו שטענו[דרוש מקור] כי נשא את תפילתו רק בסוף תקופת העקרות.

מאבק האחים טרם הלידה

מספרת התורה: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי".[3] ונחלקו המפרשים בביאור המילה "וַיִּתְרֹצְצוּ". הרשב"ם מפרש: "לשון רץ לקראת רץ, שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים". רש"י חולק וסובר שלא יתכן שמדובר בהתרוצצות כדרך שאר עוברים[4] שאם כן לא היתה רבקה אומרת "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" ולכן מפרש שני פירושים אחרים האחד שהוא גם כן מלשון ריצה, שכשהיתה עוברת על פתחי בתי מדרשות היה יעקב רץ ומפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי עבודה זרה היה עשיו רץ ומפרכס לצאת. פירוש שני שהיו מתרוצצים ורבים בניהם בנחלת שני עולמות.

פניית רבקה לה'

רבקה רואה שהריונה משונה משאר נשים[5] והולכת לעשות שאלת חכם בכדי לדעת מה רצון ה' ממנה בעת זו. ונאמר על כך בפסוק[6] "וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'"

ומבאר רש"י שרבקה הלכה לבית מדרשו של שם בן נח לדרוש את ה'[7] ושם ענה לה בשמו של ה' ברוח הקודש. יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים כותב כי יצחק הוא זה שדרש אצל ה', וה' הוא זה שאמר לו כי רבקה תלד תאומים. אצל בן מתיתיהו אין דו-שיח בין ה' לרבקה.[8]

הבשורה לרבקה ועתיד הבנים

פנייתה של רבקה נענית בידי ה'. ה' מבשר לה כי מבטנה ייצאו שני עמים, אשר בינם ישררו מאבקים והבכור יכנע לצעיר ויעבוד אותו: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר." חז"ל מפרשים כי פנייתה של רבקה היתה לבית מדרשו של שם כן פירש רש"י, וכן הוא בתרגום יונתן ובתרגום ירושלמי. אך האבן עזרא מפרש את הפסוק: " "ויאמר ה' לה" - על ידי נביא, או אברהם בעצמו, כי לא מת עד שהיו בניה בני ט"ו שנה".

בנבואה הניתנת לרבקה יש משמעות מבחינה היסטורית לאומית. הסיפור מצביע על פיצול של יחידה אתנית אחת לשתיים ומשמעות זו נאמרת בפסוק: שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ". משמעות המילה "רַב" בפסוק כ"ג היא הבכור. למילים רַב ו-צָעִיר בפסוק יש משמעות משפטית הכרוכה בדיני ירושה אשר היו נהוגים במסופוטמיה.[9]

ההבטחה אשר באה לידי ביטוי בנבואה אשר ניתנת לרבקה מצדיקה את מעשה רבקה בסיפור גניבת הברכות בבראשית כ"ז, שנועד כדי להגשים את נבואת ה' בבחירת יעקב הצעיר על פני עשו הבכור.[10]

הלידה

כתוב בתורה: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב[11]" ומבאר רש"י בשם המדרש שיעקב רצה לצאת לפני עשיו בדין מכיוון שנוצר ראשון והיה השני לצאת כמו שפורפרת שמכניסים לתוכה שני אבנים שהנכנסת ראשונה תצא אחרונה ולכן אחז יעקב בעקב עשיו לעקבו שלא יצא ראשון.

בלידת עשיו נאמר "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" בלשון רבים ומבאר רש"י שהכל היו קוראים לו כן לפי שהיה נעשה וגמור בשערותיו כבן שנים הרבה. בלידת יעקב כתוב "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" בלשון יחיד ומסביר רש"י שהקב"ה[12] אמר אתם קראתם לבכורכם שם אף אני אקרא לבני בכורי שם וקראו יעקב. ולפירוש אחר, אביו קראו יעקב על שם אחיזת העקב.

מדרש שמם של יעקב ועשו

בתיאורו החיצוני של עשו המופיע בלידתו: "אַדְמוֹנִי" רומזת התורה לשמו הנוסף, אדום: "עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם."[13][14] גם בתיאורו החיצוני כשעיר קיים מדרש שם סמוי הרומז למקום ישיבתו של עשו בעתיד,[15] ולשימוש שיעשה יעקב בחיצוניותו של עשו, במעשה גניבת הברכות בבראשית כ"ז.[16] שורש שמו של יעקב, ע-ק-ב פירושו ללכת בעקבות מישהו ופירוש זה מתאים לתיאור הלידה של יעקב אשר אחז בעקב אחיו בצאתו מרחם אמו. השם יעקב-אל הוא שם תאופורי אשר היה נפוץ במסופוטמיה ובמצרים העתיקה.[17]

משלח ידם של יעקב ועשו

הנערים גדלים ואין הכתוב מביא פרטים השופכים אור על ילדותם. מסופר כי: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[18] הניגוד בין האחים בא לידי ביטוי במשלח ידם,. ניגוד זה מעצים את המצג לסיפור ויוצר תחושה של מתח ויוצר נקודת פתיחה לסיפור הבא, סיפור גניבת הברכות. בנוסף הניגודיות הרבה בין האחים באה לידי ביטוי ביחס ההורים כלפי בניהם. התורה מספרת כי-"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".[19][20]

הניגודיות בין האחים באה לידי ביטוי גם במדרש: "רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים .א"ר (אמר רבי) אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה."[21] על פי המדרש המובא בבראשית רבה משגדלו הנערים ניתן היה לשים לב להבדל ביניהם. ההבדל הוא לא רק באפיונים הפיזיים אלא גם בהתנהגותם: האחד מבקר בבתי מדרש והאחד עובד עבודה זרה.[22]


בין לידת יעקב ועשו ללידת פרץ וזרח

בין סיפור לידת יעקב ועשו לסיפור לידת פרץ וזרח בנם של יהודה ותמר המופיע בספר בראשית, פרק ל"ח קווים מקבילים. שני סיפורים אלה הם הסיפורים היחידים אודות תאומים בתנ"ך, ושני הסיפורים מתארים מאבק בין האחים בשעת הלידה. בסיפור לידת יעקב ועשו יעקב אוחז בעקב עשיו בכדי למנעו מלצאת, ובסיפור לידת פרץ וזרח, ידו של זרח יצאה ראשונה אך פרץ גבר ויצא לפני אחיו[23]. בלשון הפסוק יש שוני בין המקרים שברבקה כתוב: "והנה תומים בבטנה" ובתמר "והנה תאומים בבטנה" ומבאר רש"י את החילוק ששם היו שניהם צדיקים ולכן כתוב בכתיב מלא וכאן היה אחד צדיק ואחד רשע ולכן כתוב בכתיב חסר.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ו
  2. בראשית, כ"ה, כ"א
  3. ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב
  4. על פי השפתי חכמים.
  5. רד"ק, שפתי חכמים, אבן עזרא
  6. שם, בראשית, כ"ה, כ"ב
  7. ומסביר השפתי חכמים שמקורו של רשי מכך שכתוב ""ותלך" וה' מלא כל הארץ כבודו ואם כתוב שהלכה הפשט שהלכה לגדולי ישראל לשאול.
  8. יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, ע"מ 28
  9. משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 165
  10. יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים-מקראי למדרש חוץ-מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 147
  11. שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אות עברית לא ידועה ,.ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כה,כ"ו
  12. מסביר השפתי חכמים שמקורו של רש"י מכך שנאמר בהמשך הפסוק "ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם" ולכן נראה שלפני כן לא דובר על יצחק.
  13. ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'
  14. משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, תשמ"ח, ע"מ 110
  15. משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 165
  16. יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים-מקראי למדרש חוץ-מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 208
  17. משה ויינפלד, רן צדוק, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 165
  18. ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז
  19. ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ח
  20. פרנק פולק, הסיפור במקרא: בחינות בעיצוב ובאמנות, ירושלים, מוסד ביאליק, 1994, ע"מ 28
  21. בראשית רבה סג, י
  22. עירית אמינוף, אבנים טובות ומיני סדקית: עיונים בתלמוד ובמדרש, ירושלים, מס, תשע"א, ע"מ 224
  23. לקריאה נוספת: יאיר זקוביץ אביגדור שנאן, מעשה יהודה ותמר, ירושלים, האוניברסיטה העברית, תשנ"ב, ע"מ 224-223
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0