לידת יעקב ועשו
לידת יעקב ועשו היא סיפור לידתם של יעקב אבינו ותאומו עשו, המופיע בספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים י"ט-כ"ח.
הסיפור בקצרה
עשרים שנה חלפו מנשואיו של יצחק לרבקה והיא עדיין עקרה. יצחק ורבקה פונים בתפילה לה' שייתן להם צאצאים, ה' נעתר ליצחק, ורבקה מתעברת. התורה מתארת כי הבנים נאבקים בבטנה ותוך ייאוש וכאב היא מתפללת לה', ה' מוסר לרבקה כי התינוקות בבטנה יהיו לשני עמים, עוד מוסיף ה' ששני עמים אלו יתאמצו לגבור איש על אחיו ובנוסף הבן הבכור יעבוד את הצעיר. הבן הראשון שנולד הוא עשו והכתוב מתאר מתאר את חיצוניותו. הבן השני שיוצא מבטנה של אמו הוא יעקב "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו".[1] לשני הבנים ניתנים שמות.
תפילת יצחק ועקרות רבקה
בפסוק[2] נכתב ”וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑יא” חז"ל פירשו את הביטוי "לנוכח אשתו" כרמז לכך שגם רבקה התפללה ובשעת התפילה עמדו יצחק ורבקה זה מול זו בשתי זויות הבית[3]. יצחק הרבה והפציר בתפילה שיפקדו בבנים, כאשר חלק מהפרשנים[4] פירשו שיצחק לא התפלל על עצמו כי הוא ידע שתהיה לו המשכיות מהבטחותיו של ה' לאברהם אביו ורק התפלל על רבקה ולמענה כפי שניתן לדייק מהפסוק "לנוכח אישתו", לעומת זאת פירש האלשיך כי שניהם היו עקרים ולומד מכך ש"כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו הדבר נענה תחילה". בדרשות הר"ן[5] מצוין כי הריונה של רבקה לא היה בדרך הטבע כי היתה חסרת יכולת להתעבר אך בעקבות תפילתו של יצחק ריפא אותה ה'.
ה' שומע לתפילתו של יצחק מאחר ואינה דומה תפילתו של צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע[6]. במדרש מובאת סיבה נוספת- כדי שלא יגיד לבן שבתפילתו עשתה פירות כשברך אותה "אחותנו, את היי לאלפי רבבה" (פרק כ"ד, פסוק ס').
בגמרא מובאת סיבת עקרותם של יצחק ורבקה: ”מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים” (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד עמוד א') כאשר בניגוד לסיפורי עקרות אחרים נראה כי מיד לאחר שיצחק נשא את תפילתו, ה' נעתר לו ורבקה מתעברת.
מאבק האחים טרם הלידה
התורה מספרת: ”וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי"”[7]. טרם לידתם של התאומים קדם מאבק ביניהם, ברחם אמם[7]. הרשב"ם מפרש את המילה ויתרוצצו: "לשון רץ לקראת רץ, שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים", רש"י חולק וסובר שלא יתכן שמדובר בהתרוצצות כדרך שאר עוברים[8] שאם כך לא היתה רבקה אומרת "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי". פרשנים רבים נחלקו האם שורש המילה "וַיִּתְרֹצְצוּ" הוא מלשון ריצה ולכן השורש ר-צ (או ר-ו-צ) או שמא יש לפרש את המילה על פי השרש ר-צ-צ במשמעות ריצוץ. רש"י מפרש על פי שתי האפשרויות: האחד מלשון ריצה, שכשהיתה עוברת על פתחי בתי מדרשות היה יעקב רץ ומפרכס לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי עבודה זרה היה עשיו רץ ומפרכס לצאת. פירוש שני הוא במשמעות המתעמתת של המילה- שהיו מתרוצצים ורבים בניהם בנחלת שני עולמות. המלבי"ם מרחיב את הסברה האחרונה וכותב כי העימות ביניהם בא להורות על העתיד להיות באחריות הימים שאז שניהם יתקוממו תמיד זה על זה.
הבשורה לרבקה ועתיד הבנים
רבקה רואה שהריונה משונה משאר נשים[9] והולכת לעשות שאלת חכם בכדי לדעת מה רצון ה' ממנה בעת זו. ונאמר על כך בפסוק[10] ”וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'”. רש"י מבאר שרבקה הלכה לבית מדרשו של שם בן נח לדרוש את ה'[11] ושם ענה לה בשמו של ה' ברוח הקודש. לדעת הרמב"ן השימוש בשרש ד-ר-ש במקורות הוא מלשון תפילה, האור החיים מוסיף על כך כי הלכה לבקש רחמים על קיום הריונה.
הרמב"ם במורה נבוכים[12] כתב כי דבר ה' הגיע אליה על ידי מלאך, האבן עזרא סובר כי יתכן שאברהם הוא זה שהביא לפניה את דבר ה', כי לידת התאומים עדיין הייתה בחייו[13].
פנייתה של רבקה נענית בידי ה'. ה' מבשר לה כי מבטנה ייצאו שני עמים, אשר בינם ישררו מאבקים: ”שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.” פסוקים אלה מבוארים על ידי המפרשים כרלוונטיים לכל ההיסטוריה בין שני העמים, כאשר בשעה שהאחד עולה לגדולה השני יורד מגדולתו וכן להיפך, ולעולם ימשול האחד על חברו[14].
בנבואה הניתנת לרבקה יש משמעות מבחינה היסטורית לאומית. הסיפור מצביע על פיצול של יחידה אתנית אחת לשתיים ומשמעות זו נאמרת בפסוק: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ". משמעות המילה "רַב" בפסוק כ"ג היא הבכור. למילים רַב ו-צָעִיר בפסוק יש משמעות משפטית הכרוכה בדיני ירושה אשר היו נהוגים במסופוטמיה.[15]
הגמרא במסכת עבודה זרה[16] דורשת את הכתיב החסר במילים "שני גיים" על אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
הלידה
הפסוק מתאר ”וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ”. המילה 'וְהִנֵּה' מעידה על הפתעה וחידוש[17]. המפרשים עומדים על הכתיב החסר במילה "תומם" (תאומים). רש"י מסביר שזאת בגלל שאחד מהם צדיק ואילו השני רשע. המלבי"ם סובר כי חסרון הא' בא להורות כי העימותים בין השניים לא הסתיימו ביציאתם מרחם אימם אלא ימשכו עד ביאת המשיח וגאולת ישראל שנקראת במקורות "לידה".
בתיאור הלידה כל אח מתואר אחרת. ראשון יוצא "אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר",[18] והוא נקרא עשו. יד אחיו היוצא אחריו, אוחזת בעקבו והשם שיינתן לו הוא יעקב. מבאר רש"י בשם המדרש שיעקב רצה לצאת לפני עשיו בדין מכיוון שנוצר ראשון והיה השני לצאת כמו שפורפרת שמכניסים לתוכה שני אבנים שהנכנסת ראשונה תצא אחרונה ולכן אחז יעקב בעקב עשיו לעכבו שלא יצא ראשון. התורה לא מכנה את יעקב 'השני' אלא מתארת כי: "וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו" ובניגוד לתיאורו הפיזי של עשו, תאורו של יעקב לא נכתב בפסוקים המתארים את הלידה אלא רק בהמשך חייו אומרת עליו התורה כי היה איש חלק[19]. תיאורו של עשו כאדמוני משקף את מקום מושבו העתידי של עשו ולאומיותו העתידית, ואף את מאכלו וצבע בגדיו אדום[20], ושעיר היא אדום ככתוב בספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ד': "עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם".
בלידת עשיו נאמר "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" בלשון רבים ומבאר רש"י שהכל היו קוראים לו כן לפי שהיה נעשה וגמור בשערותיו כבן שנים הרבה. בלידת יעקב כתוב "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" בלשון יחיד ומסביר רש"י שהקב"ה[21] אמר אתם קראתם לבכורכם שם אף אני אקרא לבני בכורי שם וקראו יעקב. ולפירוש אחר, אביו קראו יעקב על שם אחיזת העקב.
מדרש שמם של יעקב ועשו
בתיאורו החיצוני של עשו המופיע בלידתו: "אַדְמוֹנִי" רומזת התורה לשמו הנוסף, אדום: "עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם."[22][23] גם בתיאורו החיצוני כשעיר קיים מדרש שם סמוי הרומז למקום ישיבתו של עשו בעתיד,[24] ולשימוש שיעשה יעקב בחיצוניותו של עשו, במעשה לקיחת הברכות בבראשית כ"ז.[25] שורש שמו של יעקב, ע-ק-ב פירושו ללכת בעקבות מישהו ופירוש זה מתאים לתיאור הלידה של יעקב אשר אחז בעקב אחיו בצאתו מרחם אמו.[26]
משלח ידם של יעקב ועשו
הנערים גדלים ואין הכתוב מביא פרטים על ילדותם. מסופר כי: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[27] הניגוד בין האחים בא לידי ביטוי במשלח ידם. הניגודיות הרבה בין האחים באה לידי ביטוי גם ביחס ההורים כלפי בניהם, התורה מספרת כי-"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".[28]
הניגודיות בין האחים מתוארת גם במדרש: ”רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. אמר רבי אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה.”[29] על פי המדרש המובא בבראשית רבה משגדלו הנערים ניתן היה לשים לב להבדל ביניהם. ההבדל הוא לא רק באפיונים הפיזיים אלא גם בהתנהגותם: האחד מבקר בבתי מדרש והאחד עובד עבודה זרה.
הר"ן כותב כי תיאוריהם החיצונים של יעקב ועשו, מבטאים גם את תכונות הנפש שלהם וכפועל יוצא את עיסוקיהם: תיאורו של עשיו כאדמוני ובעל שיער מורה על היותו תזזיתי וערמומי ולכן מלאכתו היתה מחוץ לבית, בשדות, לצוד בתחבולות חיות, בעוד שכשיעקב מתואר בהמשך הפרשה כאיש חלק הדבר מורה על מזגו הטוב וטבעו הנח וכתוצאה מכך הכתוב מעיד עליו שהיה "איש תם יושב אוהלים"[30]
הרב הירש[31] מבקר על פי מדרש זה את דרך חינוכם של יעקב ועשיו וכותב כי אם היו הוריהם משכילים להכיר בשוני תכונותיהם כבר מילדות והיו מחנכים כל אחד בהתאמה לאופיו לא היה יוצא עשיו לתרבות רעה.
בין לידת יעקב ועשו ללידת פרץ וזרח
בין סיפור לידת יעקב ועשו לסיפור לידת פרץ וזרח בנם של יהודה ותמר המופיע בספר בראשית, פרק ל"ח קווים מקבילים. שני סיפורים אלה הם הסיפורים היחידים אודות תאומים בתנ"ך. בשני הסיפורים מופיע הביטוי: "והנה תאומים בבטנה..." . שני הסיפורים מתארים מאבק בין האחים. בסיפור לידת יעקב ועשו הבנים מתרוצצים בבטן אימם ובסיפור לידת פרץ וזרח, ידו של פרץ על העליונה והוא מצליח לצאת קודם אחיו.[32] בלשון הפסוק יש שוני כאשר בלידת ברבקה כתוב: "והנה תומם בבטנה" ובתמר "והנה תאומים בבטנה", רש"י עומד על החילוק ששם היו שניהם צדיקים ולכן כתוב בכתיב מלא וכאן היה אחד צדיק ואחד רשע ולכן כתוב בכתיב חסר.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ו
- ^ בראשית, כ"ה, כ"א
- ^ וכן פירש רש"י.
- ^ הרשב"ם, הבכור שור, הספורנו, הרד"ק
- ^ הדרוש השני.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד עמוד א'.
- ^ 7.0 7.1 ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב
- ^ על פי השפתי חכמים.
- ^ רד"ק, שפתי חכמים, אבן עזרא
- ^ שם, בראשית, כ"ה, כ"ב
- ^ ומסביר השפתי חכמים שמקורו של רשי מכך שכתוב ""ותלך" וה' מלא כל הארץ כבודו ואם כתוב שהלכה הפשט שהלכה לגדולי ישראל לשאול.
- ^ חלק ב' פרק מ"א.
- ^ האבן עזרא על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג.
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג וכן רמב"ן, רד"ק ועוד.
- ^ משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 165
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"א עמוד א'.
- ^ רשב"ם על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"א.
- ^ "הוא אדום ותבשילו אדום וארצו אדומה גבוריו אדומים לבושו אדומים ופורע ממנו אדום בלבוש אדום" בראשית רבה, פרשה ע"ה, פסקה ד', בראשית רבה, פרשה ס"ג, פסקה י"ב.
- ^ מסביר השפתי חכמים שמקורו של רש"י מכך שנאמר בהמשך הפסוק "ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם" ולכן נראה שלפני כן לא דובר על יצחק.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'
- ^ משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, תשמ"ח, עמ' 110
- ^ משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 165
- ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים-מקראי למדרש חוץ-מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, עמ' 208
- ^ משה ויינפלד, רן צדוק, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 165
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ח
- ^ בראשית רבה סג, י
- ^ דרשות הר"ן, הדרוש השני.
- ^ במאמרו "ויגדלו הנערים"
- ^ לקריאה נוספת: יאיר זקוביץ אביגדור שנאן, מעשה יהודה ותמר, ירושלים, האוניברסיטה העברית, תשנ"ב, עמ' 224-223
37496143לידת יעקב ועשו