שבע שנות השבע

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

שֶׁבַע שְׁנוֹת השָׂבָע (או שבע השנים הטובות) הן השנים בין ב'רכ"ט - ב'רל"ו, בהן היה שבע גדול במצרים כפי פתרון חלום פרעה על ידי יוסף הצדיק, בשנים אלו נולדו ליוסף שני בניו מנשה ואפרים.

לאחר שבשבתו בבית האסורים בכלא פתר יוסף לשרי פרעה האסורים עמו את חלומותיהם, חולם פרעה חלום ופותר אין לו, מובא יוסף לפניו ופותר את חלומותיו, וניבא לו שיהיו עתה שבע שנות שבע ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון מזדרז יוסף ומציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב, פרעה מתפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, וממנה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון ומעלה את יוסף לגדולה, והופך אותו למשנה למלך מצרים.

בתורה

"וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים. וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ. וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר. וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹקִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי. וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (ספר בראשית, פרק מ"ח)

התכנית הכלכלית

במהלך שבע שנות השבע, אגרו מצרים את האוכל, ופרעה קנה את כל העודף במחיר זול מאוד, כיון שהיה שפע. יוסף הקים מחסני-תבואה עצומים בכל הערים, ואסף לתוכם את כל האוכל, ואסף כמות ""כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר"" (בראשית, מ"א, מ"ט) והניח בתוך שקי התבואה מעפר הארץ שבה גדל על מנת לשמרם לזמן ארוך. כאשר חלפו שבע השנים, והחל הרעב במצרים ובכל האיזור, האוכל שהיה אצל האנשים נגמר, והם נאלצו לפנות ליוסף שראשית כל הורה להם למול את עצמם. במשך השנה הראשונה, הם השתמשו בכל כספם, ובשניה בכל מקנה הצאן והבקר והחמורים שלהם. ובתחילת השלישית הם מכרו את עצמם ואת אדמותיהם - ולאוצרו של פרעה נכנס כסף רב. יוסף העביר את כל העם מעריהם לערים אחרות, כדי לחזק את תחושת חוסר העצמאות שלהם, נתן לכולם זרע, והורה להם לזרוע את אדמות פרעה, וכשיקצרו, לקחת ארבע חמישיות לעצמם, וחמישית להעלות כמס לפרעה.

בפרשת ויגש:

  1. כל המקנה עבר לבעלות יוסף - "...וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל-מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא" (מ"ז,י"ז)
  2. מכירת האדמות והיות המצרים לעבדים - המצריפ מבקשים מיוסף :"קְנֵה-אֹתָנוּ וְאֶת-אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" (י"ט)
  3. אין חריש ואין קציר מהסיבה שאין זרעים ומבקשים ממנו:"וְתֶן-זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם"(י"ט)
  4. העם משמה את מושבו - אם אין לו אדמה לא משנה היכן הוא גר. וכך נאמר בפרשה:"וְאֶת-הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם וְעַד-קָצֵהוּ" (כ"א)
  5. רק הכהנים שמרו על מעמדם - רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל-כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם" (כ"ב).
  6. הסדר החדש - יוסף מספק את הזרעים והם משלמים על כך בחמישית מהיבול"...הֵא-לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת-הָאֲדָמָה. וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם...וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד-הַיּוֹם הַזֶּה עַל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ"(כ"ג-כ:ו)

ירידת יעקב ובניו למצרים

באותה תקופה, הגיעו אחי-יוסף גם הם לקנות אוכל, ויוסף זיהה אותם. הוא האשים אותם שהם מרגלים, וכשהכחישו אסר אותם, ולבסוף שלח אותם (מלבד שמעון, שנשאר בכלא) בחזרה לארץ כנען, כדי להביא את בנימין, היחיד שלא ירד איתם, על מנת להוכיח שהם דוברי אמת. לאחר שחזרו עם בנימין, העליל על בנימין שגנב מארמונו, וקבע שהוא צריך להפוך לעבדו. יהודה התערב, ודרש שיוסף יחזיר את בנימין, והוא ישמש כעבד במקומו, ויוסף נשבר וגילה לאחיו כי הוא יוסף אחיהם. כששמע על כך פרעה, הורה לשלוח עגלות כדי להביא את יעקב ואת כל משפחתו למצרים, כי שם אין רעב. יעקב שמע, וירד למצרים בברכת ה' עם כל משפחתו. כשהגיעו למצרים, נפגש יעקב עם פרעה, ואף בירך אותו, ופרעה העניק למשפחת יעקב את ארץ גושן.

ביטוי

כיום משמש הביטוי שבע שנות השבע לתאר תקופות טובות במקומות מסויימים כמו מדינות מוסדות וכדומה, כאשר חלה ירידה במצב הכלכלי של אותה מקום, למשל: שבע שנות השבע של הישיבה היינו אוכלים קורנפלקס בארוחת ערב".