בנות יעקב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בנות יעקב, לפי חלק מהמדרשים ומפרשני המקרא, הן בנות נוספות שהיו ליעקב מעבר לבתו היחידה המוזכרת באופן מפורש במקרא: דינה בת לאה.

רקע

סיפור לידת בני יעקב מתואר בהרחבה בפרשת ויצא, ומסופר שם על לידת שנים עשר בנים, אך על לידת בת אחת בלבד. כך נאמר על לאה לאחר שילדה את ששת בניה: ”וְאַחַר יָלְדָה בַּת, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה” (בראשית, ל', כ"א). באותו אופן, גם במניין שבעים צאצאי יעקב ברדתם למצרים, מוזכרים שנים עשר הבנים ודינה בלבד בלא בנות נוספות של יעקב.[1] לעומת זאת, בשני מקומות בספר בראשית מוזכרות בנות יעקב בלשון רבים:

וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים; וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם.

וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ, בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו.

.

הסתירה בין המקורות הללו גרמה למחלוקת בין הפרשנים בשאלה האם היו ליעקב בנות נוספות מעבר לדינה. המחלוקת מופיעה כבר במדרש רבה: לפי הדעה הראשונה המובאת שם דינה הייתה בת יחידה, והביטוי "בנותיו" מתייחס לנשי בניו של יעקב. לעומת זאת, רבי יהודה סובר שהיו ליעקב בנות רבות, שהסיבה שלא מסופר על לידתן, היא משום שהן נולדו כולן כתאומות של שנים עשר הבנים, ושהסיבה שהן לא נספרו בירידה למצרים היא משום שהן כולן נישאו לבני יעקב.[2]

שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מביא את דעת רבי אברהם גריגו, שגם כן סובר שהיו ליעקב בנות רבות, והוא מסביר שהסיבה שרק דינה הוזכרה היא בגלל הסיפור שאירע לה, בו עונתה על ידי שכם בן חמור. גם שד"ל עצמו תומך בכיוון זה, משום שלדעתו לא סביר שהייתה ליעקב בת אחת בלבד לעומת שנים עשר בנים. שד"ל כותב שכך הוא גם לגבי נכדותיו של יעקב, שרק שרח בת אשר מוזכרת בירידה למצרים, אף שהיו ליעקב נכדות נוספות (ביניהן יוכבד), וששרח הוזכרה לבדה בגלל חשיבותה.

גשר בנות יעקב

ערך מורחב – גשר בנות יעקב

הדרך היוצאת מצפון ארץ ישראל לסוריה עוברת על נהר הירדן על גשר הנקרא גשר בנות יעקב, שהאגדה המקומית מספרת כי עליו עברו בנות יעקב בדרכן אל הארץ. הערבים קראו למעבר בשם הערבי, מח'אצ'ת (קרי:מח'אדת) אלחיזן - מעבר הצער, לזכר הצער שבא על יעקב ובנותיו בעברם את הירדן לשמע גורלו של יוסף. בסביבות המושבה משמר הירדן השכנה מראים הערבים את קבריהן של בנות יעקב, בצל עצים קדומים וקדושים. האגדה מספרת שלאחר שבנות יעקב שמעו כי אחיהן יוסף נטרף על ידי חיה רעה, הן שוטטו בהרים ובעמקים וחיפשו את עקבותיו של אחיהן. הן בכו בכי מר והתייפחו רבות ועיניהן זלגו דמעות, והדמעות הפכו לאבני הבזלת השחורות המפוזרות בגליל.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר בראשית, פרק מ"ו
  2. ^ בראשית רבה, פרשה פ"ד, פסקה כ"א. הרמב"ן כותב שהדעה שהדעה הסוברת שנשאו את אחיותיהן, אין כוונתה שכל אחד נשא את התאומה שנולדה עמו, שהרי אסור לבני נח לשאת אחות מן האם, אלא הכוונה היא שכל אחד נשא את אחת הבנות שנולדה מאחת האמהות האחרות, שהיא אחותו רק מן האב ולא מן האם.
  3. ^ זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל - השפלה, החוף, הנגב, הגליל, עבר הירדן וסיני - מהדורה שביעית, הוצאת קריית ספר - ירושלים, 1970. - עמודים 470 -471


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37267676בנות יעקב