אשת פוטיפר

אשת פוטיפר היא דמות הנזכרת בפרשת וישב שבספר בראשית, כמי שניסתה לפתות את יוסף להיות איתה, ומשלא הצליחה, העלילה עליו עלילת שקר שהוא ניסה לענות אותה, ועקב כך הושלך יוסף, על ידי פוטיפר אדוניו, לבית הסוהר, שם זכה לברכת ה' במעשה ידיו עד שעלה לגדולה והפך למשנה למלך מצרים.

ניסיון הפיתוי

ערך מורחב – יוסף ואשת פוטיפר

מסופר בתורה שפוטיפר קנה את יוסף לעבד מיד הישמעאלים שקנו אותו במכירת יוסף. לאחר תקופה שבה ראה פוטיפר שיוסף עושה עבודתו נאמנה, וזוכה לברכת ה' בכל מעשה ידיו, החליט שיוסף ינהל לבדו את ענייני הבית. אשתו, שנתנה עיניה ביוסף, ניצלה את העובדה שבעלה השאיר את יוסף לבדו בביתו כדי לפתותו לשכב עימה, אך יוסף סרב. לבסוף ניצלה הזדמנות שביתה היה ריק מאנשים לזמן ממושך, ותפסה את יוסף בבגדו כדי לשדלו לשכב עמה. משראה זאת יוסף מיהר לפשוט את הבגד שאחזה בו, וברח החוצה.

על פי מדרש תנחומא, אשת פוטיפר חשקה ביוסף בשל יופיו וכישרונותיו. לאחר בריחתו של יוסף מניסיון הפיתוי שלה, היא נעלבה וכעסה על יוסף, וגם חששה שיספר את שעשתה ובעלה יעניש אותה קשות, לכן צעקה בקול רם כדי שבני ביתה ישובו, ואז שיקרה להם סיפור-כיסוי שיוסף ניסה לאנוס אותה, ובשעה שהחל לפשוט את בגדיו היא צעקה לעזרה, וכששמע זאת נמלט מהמקום. כך, סברה, יוסף ייענש והיא תצא נקייה.

פוטיפר האמין לאשתו, ובחמתו דאג ללכידתו של יוסף והשלכתו לבית הסוהר שהיה תחת אחריותו כשר הטבחים (האחראי על ההוצאה להורג). אמנם גם בבית הסוהר המשיך ה' להשגיח על יוסף, והוא יוסף ליחס מועדף מאת שר בית הסוהר שהפקיד בידו את האחריות על האסירים.

זיהויה כאמהּ של אסנת

בשל הדמיון המילולי בין פוטיפר לפוטיפרע, יש מחז"ל המזהים את פוטיפר כאביו של אסנת בת פוטיפרע, שהייתה עתידה להיות אשתו של יוסף: ”פוטי פרע - הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שלקח את יוסף למשכב זכר.” (רש"י על ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה). המקור לדברי רש"י בתלמוד הבבלי:

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה - אמר רב: שקנאו לעצמו. בא גבריאל ופירעו [סרס אותו], מעיקרא כתיב פוטיפר, ולבסוף פוטיפרע.

— תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג עמוד ב'

לפי מדרש זה, מובא במדרש טעם לפיתוי שפיתתה אשת פוטיפר את יוסף: ”אמר ר' יהושע בן לוי: רואה היית [אשת פוטיפר] באיסטרולוגיאה שלה [כוכבי המזלות] שעתידה להעמיד ממנו [מיוסף] בן, ולא הייתה יודעת או ממנה או מבתה [אסנת, שילדה ליוסף את מנשה ואפרים]” (בראשית רבה, פרשה פ"ה, פסקה ב').

מטרותיה

במדרשי חז"ל ישנן דעות שונות האם אשת פוטיפר הייתה מרשעת שבגדה בבעלה וניסתה לפתות את עבדו לחטוא עימה, או שמעשיה היו לשם מטרות חיוביות, אם כי מעשיה אינם רצויים. ישנם מדרשים שאפיינו אותה כדמות שלילית: ”'ויכירה ויאמר כתנת בני'... אמר ר' חוניה: נצנצה בו רוח הקודש, חיה רעה אכלתהו - זו אשת פוטיפר” (בראשית רבה, פרשה פ"ד, פסקה י"ט).

ויש שאיפיינו אותה כדמות חיובית עם כוונות טובות:

מה כתוב למעלה מן העניין: 'והמדנים מכרו אותו אל מצרים... ויהי בעת ההיא'. לא היה צריך קריא למימר אלא 'ויוסף הורד מצרימה'!... ר' שמואל בר נחמן אמר: כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר, מה זו [תמר] לשום שמים, אף זו [אשת פוטיפר] לשום שמים, דאמר ר' יהושע בן לוי: רואה היית [אשת פוטיפר] באיסטרולוגיאה שלה [כוכבי המזלות] שעתידה להעמיד ממנו [מיוסף] בן, ולא הייתה יודעת או ממנה או מבתה.

— בראשית רבה, פרשה פ"ה, פסקה ב'

זיהוי שמה

ערך מורחב – זוליכה

ישנה אגדה מוסלמית גורסת כי שמה של אשת פוטיפר הוא 'זוליכה'. לאגדה זו אין אשרור במקורות היהודיים מלבד בספר הישר, שמשייך שם זה לאשת פוטיפר. אך דבריו לא התקבלו בקרב פרשני המקרא.

קישורים חיצוניים

• אלאור ויזן, יוסף ואשת פוטיפר – ניסיון והתמודדות, באתר אסיף
• יוסף ואשת פוטיפר, באתר אספקלריה
• עדיאל זימרן, יוסף ואשת פוטיפר, באתר ישיבת הר עציון

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23910081אשת פוטיפר