לבן הארמי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תנ"כית ריקה. לָבָן הָאֲרַמִּי הוא אישיות מהתנ"ך המופיעה בספר בראשית. לבן היה בנו של בן נחור, אחיה של רבקה ואביהן של רחל ולאה, נשות יעקב. משמעות שמו מקבילה למשמעות הצבע לבן^[1]. וישנה דעה שאף מראהו היה לבן ביותר^[2]. ללבן היה רכוש רב ומקום מושבו היה חרן בארם נהריים.

לבן מתואר כנוכל ורודף בצע המוכן לכל מעשה רמיה. בשל מעשיו, חז"ל השוו אותו לפרעה ולבלעם. מפסוקי התורה משתמע שהיה מנכבדי המשפחה, וכתבו ראשונים שהיה גדול בחכמה וכבוד מבתואל אביו^[3]. בשל רשעותו ותחמנותו היה הדובר בכל הנוגע לענייני המשפחה^[4].

לבן ואירוסי רבקה ליצחק

ערך מורחב – מציאת אישה ליצחק

לבן מופיע לראשונה בפרשת חיי שרה. אברהם שלח את עבדו למצוא אישה לבנו, יצחק. בספר בראשית, פרק כ"ד מסופר כי העבד הגיע לחרן, עיר מגוריו של לבן, בראש שיירה של עשרה גמלים ואתו רכוש רב. לאור התרשמותו העמוקה מרבקה, נתן לה תכשיטים במתנה. התלהבותו של לבן לרוץ לקראת עבד אברהם בהגיעו לעיר בגלל העושר הרב אשר הביא עמו, באה לידי ביטוי בכתוב:

וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל־הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל־הָעָיִן. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת־הַנֶּזֶם וְאֶת־הַצְּמִדִים עַל־יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה־דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא אֶל־הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַגְּמַלִּים, עַל־הָעָיִן. וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ ה'; לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.^[5]

לאחר שרבקה עמדה במבחן שהציב לה העבד והציעה מיד מים לו ולגמליו, פנה העבד לבית אביה על מנת לקבל את האישור המיוחל לאירוסין עם יצחק. לבן ואביו הביעו את הסכמתם לשידוך, אולם למחרת התגלתה מחלוקת בין הצדדים – בעוד שאליעזר עמד על כך שרבקה תצא איתו מיד לארץ כנען, ביקש לבן לערוך את הנישואים רק כעבור שנה: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור (לפי רש"י, שנה או 10 חודשים), אחר תלך" ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ"ה. לבן פתר את המחלוקת בכך שהפנה את ההכרעה לרבקה.

בתחילה אמרו בני משפחתה של רבקה: ”מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב” (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ'), אך לאחר מכן נאמר שאחיה ואמה אמרו: ”נִקְרָא לַנַּעֲרָ(ה) וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ” (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק נ"ז), אולם בתואל לא מוזכר יותר בתור דמות פעילה שם.

שידוך בנותיו ליעקב

ערך מורחב – נישואי יעקב עם רחל ולאה

בפרשת ויצא, יעקב בורח מאחיו עשו לאחר שנטל במרמה את ברכת אביו. בעצת אמו, הוא בורח אל חרן, אל ביתו של אחיה, לבן. לבן רץ לקראת יעקב ומקבל אותו בשמחה. הוא מבטיח להשיא את רחל בתו ליעקב בתנאי שירעה את צאנו במשך שבע שנים. יעקב, שמודע לחוסר היושר של דודו ולאפשרות שינסה לרמותו, מדגיש כי יעבוד רק עבור "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה",^[6] אך למרות הסימנים המפורטים, רימה אותו לבן והשיא לו את לאה במקום רחל. בתואנה כי: לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ – לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה,^[7] כך אילץ לבן את יעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל, ולבסוף נשא יעקב את שתיהן. לאה הייתה שותפה למעשה הרמייה של אביה, ובתשובתה ליעקב יש רמז לרמיית יעקב את יצחק אביו ועשו.

חז"ל הוסיפו ודרשו כי יש קשר של מידה כנגד מידה בין גניבת הברכה על-ידי יעקב לבין עקיבתו זו:

כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל. כיוון שעמד בבוקר, וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה, - אמר לה: בת הרמאי. למה רימית אותי?... אמרה לו: ואתה למה רימית אביך? ואמרת לו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית, כז, יט). ואתה אומר: וְלָמָּה רִמִּיתָנִי? (בראשית, כ"ט, כ"ו). ואביך לא אמר: בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (בראשית כ"ז, ל"ה) ומתוך הדברים האלו החל (יעקב) לשונאה.

שכרו של יעקב

לבן שילם ליעקב שכר נמוך מהמקובל באופן עקבי לאורך כל זמן עבודתו של יעקב וכך מתואר במדרש : אין הות פועלא בעשרה פולרין, הוה יהיב ליה חמשה פולרין. ואם הות מובילותיה בו' פולרין, הוה יהיב ליה בג' פולרין (כלומר עבודה ששווה עשר מטבעות שילם לו חמש, עבודה ששווה שש מטבעות שילם לו שלוש מטבעות (גם בחרן היו נורמות תשלום ושכר מקובל עבור עבודות מסוימות. אף-על-פי-כן לבן לא שילם ליעקב משכורת מלאה, אלא תמיד מחצית מהמקובל, וגם את השכר הזה החליף (בין סוגי הצאן).

לעומת התנהגותו של לבן, נהג יעקב ביושר רב. חז"ל מתארים את השקעתו בעבודה : אמר ר' יהודה בר סימון: בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו. ברם הכא, מה הראשונות שלימות, אף האחרונות שלימות. מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה. כאן מדובר לא בשעות בודדות, אלא בשנים ארוכות. לאורך כל התקופה הארוכה הזאת השקיע יעקב עמל בעבודתו וביצע אותה ביושר ובנאמנות.

יעקב ביקש שלבן ייקח את כל השה שיש בו חום וכל טלה שיש בו לבן - כלומר את כל הצעירים האלה בלבד, ואלו שיוולדו כאלה. לבן הסכים "ויאמר לבן, הן: לו, יהי כדברך" ספר בראשית, פרק ל', פסוק ל"ד אבל עשה משהו אחר. לבן לקח את הכל, מבוגרים וצעירים, זכרים ונקבות, שיש בהם צבע חום בכבשים וצבע לבן בעזים. והוא לקח אותם למרחק הליכה של שלושה ימים משאר צאנו שנשאר בידי יעקב.

יעקב ראה מה שלבן עשה לו ושתק. זו היא התרמית שעליה התלונן יעקב "ותחלף את משכרתי, עשרת מנים" ספר בראשית, פרק ל', פסוק מ"א יעקב ידע שללא גנים מתאימים לא יצליח להפיק את שכרו ולכן פעל בדרך מתוחכמת, יעב העמיד מקלות בצבעים אלו על יד שקתות המים, והצאן שראו את המקלות ונרתעו מהן בשעת זיווגן, ילדו בדומה למראית עיניהם. בניו של לבן בראותם את הצלחת יעקב, חשדו בו ואמרו: "לקח יעקב את כל אשר לאבינו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה" ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק א' לבן גם הוא התחיל לחשוד אולם לא אמר דבר בעניין "וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום" ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ב'

גנבת התרפים

ערך מורחב – בריחת יעקב מלבן

אחרי שנולדו ליעקב 11 ילדיו בחרן, כאשר לבן יוצא לחוג את חג הגז, גונבת רחל את התרפים של אביה על מנת להפרישו מעבודה זרה. התרפים היו פסלי אלילים קטנים שהיו בבית המשפחה כדי לקבל את הגנת האלים ועזרתם. בעקבות הסכסוך המתמשך עם לבן, יעקב מחליט לברוח עם נשותיו וילדיו מביתו של לבן.

כאשר לבן מגלה את בריחת יעקב ואת הגנבה הוא רודף אחריו ודורש להחזיר את התרפים. בטרם משיג אותו נגלה אליו ה' בחלום הלילה ומזהיר אותו לא לפגוע ביעקב. על פי פרקי דרבי אליעזר היה זה המלאך מיכאל שנשלח אליו וביקש להרגו בחרב^[8]. כשלבן הגיע ליעקב והאשים אותו בבריחה ובגניבת פסליו, יעקב כועס, כי לא ידע דבר על הגנבה, ואומר ללבן: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה--נֶגֶד אַחֵינוּ (בראשית לא, לב). בדברי השבועה האלה גוזר יעקב את דינה של רחל, שמתה בדרך, עוד טרם הגעתם אל בית המשפחה בכנען.

לאחר דין ודברים עם יעקב אבינו, כרתו שניהם את ברית יעקב ולבן והקימו גל-עד לזיכרון עולם. לבן קורא למצבה בשם הארמי יְגַר שָׂהֲדוּתָא. לאחר מכן חוזר לבן אל ביתו.

אפיון דמותו של לבן

דמותו של לבן היא דמות מורכבת. לבן מתואר כאיש משפחה שתלטן ורמאי, השולט ביד רמה בבני ביתו ורואה בהם רכושו. הוא גם מתואר כאיש משפחה חם ואוהב בצורה מופגנת המעוררת תחושת מניפולטיביות, הוא מקבל בחום קרוב משפחה בודד (”וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ” ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק י"ג),ועל פי רש"י מטרת הנשיקות הן לחפש ממון שמוחבא על גופו. לבן דואג לשלום בנותיו (”אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹקים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ...” בראשית לא', פסוק נ') ומתקשה להיפרד מהן ומנכדיו (”וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ.” ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק א'). הניגוד בא לידי ביטוי גם בנוגע להכרת הטוב של לבן כלפי יעקב, שמרגע שהגיע לביתו, התברך הבית אך ללבן היה קשה לקבל ברוחב לב את התעשרותו של יעקב ובכל זאת הוא עשק ורימה אותו.^[9]

לבן במסורת חז"ל

ללבן הארמי תדמית שלילית בספרות המדרש. לבן מזוהה בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין עם בעור אביו של בלעם ועם כושן רשעתיים, ובספר הזוהר^[10] מובא שלבן הוא אביו של בעור ולכן סבו של בלעם. במדרש תנחומא אומרים חז"ל "בלעם זה לבן".^[11] רבי יהושע בן לוי מזהה את לבן עם קמואל (בן נחור ואבי ארם), כמי שקם נגד האל. חז"ל פרשו את הקרבה בין בלעם ללבן בטענה ששניהם ניסו לעקור את עם ישראל.

במדרש תנחומא כתוב על התגלותו של הקב"ה ללבן כשזה רדף אחרי יעקב כי זה אחד משני המקומות שטימא הטהור כבודו בשביל צדיק^[12]. גם על תוכן האזהרה אומר המדרש כי הציווי ”השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע” (שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין ספר בראשיצ.פרק ל"ה, פסוק ה'.) הוא כי אפילו שאתה אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתותבנית:מדרש רבא על ויצא, פרשה ע"ד, ז..

בהגדה של פסח אף נכתב כי חטאיו של לבן כבדים מאלה של פרעה:

”צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל.” (ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק ה') מסביר רש"י: ”ארמי אובד אבי - לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה.”

השם לבן מתפרש כמרושע, ושמו נדרש בהיפוך אותיות, לבן = נבל. גם כינויו "ארמי" מתפרש כאנגרמה של "רמאי" כדברי המדרש^[13] שהיה מרמה את כל העיר.