ירידת אחי יוסף למצרים
ירידת אחי יוסף למצרים הוא אירוע שמובא בפרשת מקץ שבספר בראשית (פרקים מב מג מד). בו יורדים בני יעקב למצרים לרכוש מזון בגלל הרעב, כאשר הם אינם מודעים שהמשנה למלך שמוכר את התבואה הוא אחיהם יוסף, יוסף מביא אותם לפניו בטענה שבאו לצרכי ריגול, ובהמשך מתגלה לאחיו.
רקע
לאחר מכירת יוסף, המאורע של יוסף עם אשת פוטיפר, ישיבתו בבית הסוהר בעקבות כך, חלום שר המשקים ושר האופים ופתרון יוסף, שחרורו בעקבות חלומות פרעה על ידי המלצת שר המשקים ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, יוסף אגר במצרים אוצרות מזון רבים בשנות השובע בשביל שנות הרעב.
כשהגיעו שבע שנות הרעב במצרים, לאחר שכלו שבע שנות השבע, פרעה שלח את אנשי מצרים שביקשו ממנו אוכל ליוסף, ומינהו לממונה על מכירת המזון.[1]
תוכן הסיפור
הרעב שפקד את מצרים פוקד ארצות נוספות באיזור, כולל ארץ כנען. יעקב שחי בארץ כנען ביקש מבניו לרדת למצרים לקנות שם 'שבר' - אוכל:”הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת” (פרק מ"ב, פסוק ב').
הירידה הראשונה
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם
— פסוק ג'
האחים כולם מלבד בנימין[א] ירדו למצרים, כי יוסף לא מכר אלא לכל אחד עבור בני ביתו[2]. כשבני יעקב הגיעו למצרים, נכנס כל אחד מפתח אחר כדי שלא תשלוט בהם עין הרע[3]. הם באו ליוסף[ב] והשתחוו בפניו, בפישוט ידים ורגליים [6]. יוסף זיהה את אחיו, אך האחים שראו אותו בפעם האחרונה בגיל 17 לא זיהו אותו כי אז עדיין לא צמח לו זקן[7], ולכן הוא התנכר אליהם, ואף שינה את צורת דיבורו, שלא יזהו את קולו[8]. יוסף נזכר בחלומות שחלם להם שנתקיימו כשהשתחוו לו[9] [ג], ושאל למטרת בואם. כאשר הם ענו שבאו לקנות אוכל, יוסף האשים אותם בריגול, וטען שמטרת בואם היא מציאת הדרך הטובה ביותר לכבוש את הארץ[ד], ובאו למצוא את הדרך הטובה ביותר לכבוש את מצרים. לביסוס האשמה טען יוסף שתי טענות: א. הם היו אנשים נכבדים, שבדרך כלל שולחים עבדים לרכוש מזון[10]. ב. כי התפזרו ונכנסו משערים אחרים, פעולה אופיינית למרגלים[11]
האחים טענו לעומתו שהם אינם מרגלים וכולם אחים, אלא שאביהם לא רצה לשלוח אחד מהם עם עבדים, כי לא רצה להפריד ביניהם. הסיבה שהם נכנסו בשערים נפרדים היא כי אחיהם הקטן אבד, והם באו לחפש אותו[ה]
יוסף העמיד בפניהם מבחן שיקבע אם הם מרגלים: עליהם להביא את אחיהם הקטן למצרים, כדי לאמת את טענותיהם. יוסף נשבע בחיי פרעה[ו], שרק אחרי בירור זה הוא ישחרר אותם מאשמת הריגול, כי אם הם שיקרו בעובדה שאחים הם - לא יסתכן האח הקטן שהזכירו, להיות בן מוות כמותם[12] והציע הצעה ראשונית[13]: הם ישלחו אחד מהם להביא את אחיהם, והם ישארו בינתיים במאסר. יוסף אכן אסר אותם לשלשה ימים כדי להפחיד אותם, וכדי שיאמינו לו שהסיבה שהוא משחרר אותם היא אכן כמו שהצהיר ואינו רוצה שימותו בני הבית ברעב[14]. לפי הכלי יקר חשב יוסף שוודאי ישלחו את הבכור ראובן, וכאשר הם ישבו במאסר יבינו שזה נגזר עליהם כעונש על מכירת יוסף, ולכן ראובן שלא היה מעורב במכירה אינו סובל כמותם[15].
החזרה לארץ כנען
כחלוף שלושת הימים הציע יוסף הצעה חדשה: אח אחד יאסר בבית הסוהר כדי להבטיח שאכן האחים יביאו את אחיהם הקטן, והם ילכו להביא אוכל לבתיהם. להצעה זו הסכימו האחים ואפשרו לו לקחת את מי מהם שירצה[16].
לאור העובדה שהשיחה התנהלה ביניהם על ידי מתורגמן[ז], הם דיברו ביניהם בחופשיות מתוך מחשבה שהמשנה למלך אינו מבין, ואמרו לזה לזה: ”אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת” (בראשית, מ"ב, כ"א)[ח], אם כי ראובן הזכיר להם את קריאתו בעת המכירה ”אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד” (בראשית, מ"ב, ט"ו), והנה ד' מעניש אותם על דמו שנשפך[ט]. כאשר שמע יוסף את השיחה ביניהם וראה שהם מתחרטים[י] הוא התרחק כדי שלא יראו אותו, ובכה.
אחר ההסכמה שהתגבשה ביניהם, לקח יוסף את שמעון כדי להפרידו מאחיו לוי שלא ישתפו פעולה נגדו כבמעשה שכם, וכן כי הוא זה שהעלה את הרעיון להרוג אותו בעת המכירה[י"א] והכניסו למאסר לעיניהם[17] [18]
יוסף ציוה לתת להם צידה לדרך כדי שיתנו בו אימון שאינו רוצה להרע להם אלא שיביאו את האח, ולהחזיר להם בחשאי את הכסף ששילמו עבור התבואה לתוך האמתחת[י"ב]. נתן להם אוכל וציווה את עבדיו למלאות בחשאי את שקיהם בכסף ששילמו לו. בדרך כאשר התארגנו ללינה גילה אחד האחים[י"ג] שרצה לתת מספוא לחמור שהכסף נמצא שם. כאשר האחים ראו את הכסף ששב לאמתחותיהם הם נבהלו וחששו שיוסף יעליל עליהם שהם גנבו את הכסף, אולם יוסף הרגיעם באומרו שהכסף הוא 'מטמון'.
כשהגיעו ליעקב וסיפרו לו את קורותיהם ואת דרישת יוסף להביא את בנימין, אמר להם יעקב ”אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ.” (בראשית, מ"ב, כ"א) האחים ניסו לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין איתם. ראובן הציע שיקח אחריות על בנימין וכערבות על כך יאפשר ליעקב להמית את שני בניו אם בנימין יפגע[י"ד] אך יעקב דחה את ההצעה ועמד בהתנגדותו.[19]
הירידה השניה
כשנגמר האוכל שהביאו ממצרים, ביקש יעקב מהאחים שירדו למצרים להביא לפחות מעט אוכל, ויהודה הזכיר לו שיוסף הבהיר להם שכלל לא יאפשר להם לרדת למצרים ללא אחיהם, ולכן לא יועיל לנסות לשכנע אותו שאינם מרגלים[20]. יהודה לקח על עצמו ערבות לכך שבנימין יחזור. מחוסר ברירה יעקב קיבל את ההצעה ואמר שיקחו לאיש מתנה לא גדולה[21]: מעט צרי (מין מתיקה) ומעט דבש נכאת (שעווה) ולט (בשמים) בטנים ושקדים, וכך יוכלו לבדוק את יחסו אליכם, כי אם כוונתו רעה לא יקבל את המתנה[22]. יעקב שלח גם את הכסף שמצאו באמתחת, יעקב התפלל עליהם שיחזרו עם שמעון ועם בנימין.
כשהגיעו ליוסף, יוסף אמר לטבח הארמון לבשל לו ולהם ארוחת צהריים[ט"ו]. כשהמשרת הביא אותם לבית יוסף, והם ידעו שאין דרך שאר הבאים ללון בבית יוסף כי אם בפונדקאות שבעיר, חששו שהוא רוצה להעליל עליהם ולקחת את בניהם, מפני שהוא חושד שלקחו את הכסף ממנו, ולכן כאשר עדיין עמדו בפתח הבית הצדיקו את עצמם שמצאו את הכסף באמתחתם אמר להם יוסף שמה שהם מצאו אינו שלו כי אם ”אֱלֹקיכֶם וֵאלֹקי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם” (בראשית, מ"ג, כ"ג) והוא הוציא את שמעון אליהם, להראות שפניו לשלום[23]
לאחר שנכנסו לבית יוסף הביאו לו את המתנה שהביאו מארץ כנען והשתחוו לו, יוסף שאל בשלומם ושלום אביהם הזקן, כשענו שהוא חי יוסף לא היה יכול להתאפק ויצא לבכות בחדר[24].
כשיוסף יצא מהחדר הם באו לשבת לאכול ויוסף הכה[25] בגביע שהיה לו וטען שהוא רואה בזה את הגילאים שלהם, והושיב אותם כסדר הגילאים שלהם[26], כשהגיע לבנימין אמר "לי אין אם ולי אין אם, ישב אצלי[27]. כאשר נפרדו ממנו והוא נתן להם מתנות, נתן לבנימין מנה גדולה פי 5 ממנת כולם. באותו יום שתו יין והשתכרו, על אף שלא שתו מיום שמכרו אותו[28].
בהמשך יוסף ציווה את משרתו לתת להם אוכל ככל שיוכלו לשאת, ולשים כסף בשק של כל אחד מהם, וכשעלה השחר יוסף שילח אותם לדרכם.
ניסיון הגביע, והתגלות יוסף לאחים
ערך מורחב – פגישת יוסף ואחיו
יוסף ביקש לבחון את נאמנותם לבנימין אחיו, מה שעשוי להעיד שאין להם יותר שנאה כלפי בני רחל, ולכן כאשר רק יצאו מן העיר, יוסף אמר למשרתו לרדוף אחריהם ולגעור בהם על לקיחת הגביע, שאותה הגדיר כ"רעה תחת טובה". האחים הכחישו את הגניבה, באמרם שאם את הכסף המושב לאמתחותיהם הם החזירו, בוודאי שלא יגנבו מבית המלך[ט"ז] והוסיפו: "מי שימצא אצלו הגביע ימות[י"ז] וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים", המשרת אמר להם שרק מי שימצא אצלו הגביע יהיה עבד, והשאר יפטרו.
המשרת חיפש בשקיהם התחיל מהגדול וסיים בקטן כדי שלא ירגישו שהיה יודע היכן הוא, ומצא את הגביע לבסוף באמתחת בנימין. כשהמשרת החזיר אותם ליוסף למצרים, טען יהודה שאמנם לא גנבו את הגביע, אך הוא ראה את האירוע כעונש על מכירת יוסף, וקרא ליוסף לקחת אותם לעבדים. יוסף סירב להעניש את כולם, וביקש רק את בנימין לעבד.
יהודה דיבר עם יוסף קשות על כך שהוא ערב להחזיר את בנימין, והציע שהוא ימלא את מקומו.
כשיהודה ראה שיוסף רוצה לאסור את בנימין, שאג שאגה ששמעו אותה ממרחק של ארבע מאות פרסה, וחושים בן דן שמע את השאגה וקפץ מארץ כנען למצריים ושאג יחד עם יהודה, ומעוצמת השאגה נפלו השיניים לגיבורים של יוסף, וגם שאר השבטים בעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, וכשראה יוסף את סימני הכעס של יהודה, שהיו זליגת דם מעינו הימנית או שערה שהייתה ליד ליבו והייתה קורעת את הבגדים ויוצאת, פחד שיהודה יהרגו, לכן בעט בעמוד של אבן שהיה יושב עליו ועשה אותו גל של אבנים, כיהושדה ראה מה יוסף עשה לעמוד האבן אמר שגם הוא גיבור כמונו, לכן ניסה לשלוף את החרב מנרתיקה אך היא לא נשלפה לו, אמר בודאי שהוא ירא שמיים.[29]
בשלב זה יוסף כבר לא התאפק וגילה לאחיו שהוא יוסף.
ביאורים
- ^ עליו חשש יעקב "פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן", "מכאן לומדים חז"ל (בראשית רבה צא, ב), שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ולכן יעקב פחד רק בדרך שיקרה אסון
- ^ לדעת המדרש רבה אף שיוסף היה המשנה למלך, בכל זאת הוא מכר בעצמו לאחיו כדי לפגשם[4]. הרמב"ן מפרש שהם הראשונים שבאו מארץ כנען ולכן עסק יוסף במכירה להם כדי לקבוע את האספקה לארצם[5]
- ^ הרמב"ן כותב שמטרתו הייתה שיביאו אף את בנימין וכך יתקיים החלום כאשר כולם ישתחוו לו
- ^ בכלי יקר מסביר שהעליל עליהם שהם מרגלים, כי חשש שאם יסתובבו בין האנשים, יוודע להם שה'משנה למלך' הוא אחיהם יוסף
- ^ לפי המדרש (בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ז') יוסף אמר ש"הוא אשר דיברתי שמרגלים אתם הרי אילו מצאתם אותו (את יוסף) ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו? אמרו לו כן אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו? אמרו לכך באנו להרוג או ליהרג! אמר להם: הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם! מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם (שמעון ולוי) החריבו כרך גדול של שכם.
- ^ כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ז'
- ^ שהיה מנשה בנו של יוסף שידע לשון הקודש ואת השפה המצרית - רש"י
- ^ המפרשים דנים כאן מדוע הטילו את האשמה על עצמם על כך שלא ריחמו, ולא על עצם המכירה, ראה רמב"ן, רבינו בחיי, ספורנו
- ^ וכן על כך שאבינו יעקב הצטער. רש"י
- ^ כך ברש"י, ולפי הספורנו בכה על הצרה בהם הם נמצאים
- ^ הוא היה זה שאמר ללוי: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ בראשית, ל"ז, כ'
- ^ הרמב"ן מסביר ש'אמתחת' היא שק שמעמיסים על החמור משני הצדדים, ולכן נקרא 'אמתחת' מלשון כי היא 'נמתחת משני הצדדים
- ^ לפי רש"י היה זה לוי, ולפי אבן עזרא הביטוי 'האחד' מתאים לבכור ראובן שהוא הראשון
- ^ לפי אבן עזרא פירושו: תעניש. פירוש נוסף: התפלל לד' שכך יקרה. לפי רמב"ן קיבל עליו בקללה שזה יקרה לו, אם לא יביא בחזרה את בנימין.
- ^ רבינו בחיי מוסיף שציוה למנשה שישחט כי בני יעקב יאכלו רק משחיטה כשרה
- ^ טענה זו נחשבת לאחת מ-10 קל וחומר שבתורה שכולם מנויים בבראשית רבה, פרשה צ"ב, פסקה ז'
- ^ כדין בני נח שחייבים מיתה על גניבה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ז . אור החיים
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק נ"ו, פרק מ"א, פסוקים א'-ז'
- ^ וזאת כדי למנוע סחר בתבואה ספורנו על בראשית, מ"ב, ג'
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק ה'
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ו'
- ^ רמב"ן על פרק מ"ב, פסוק ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ט
- ^ ספורנו על בראשית, מ"ב, ז'
- ^ רש"י
- ^ רמב"ן על פסוק ט'
- ^ רש"י על פסוק ט'
- ^ ספורנו על ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק ט"ו, וראה בפירוש אברבנאל שהנימוק היה כיון שהוא ילד קטן, אוכל לחקור אותו, כי הוא לא ידע לשקר
- ^ כלי יקר על ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק י"ז
- ^ רמב"ן
- ^ ראה רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ט
- ^ רבינו בחיי
- ^ רשב"ם
- ^ רק לעיניהם, וכשיצאו מיד הוציאו האכיל והשקה אותו. רש"י
- ^ יעקב אמר על כך: "בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, מה זה יעזור לי, וכי בניו הם ולא בני? "רש"י בשם בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ט'
- ^ אור החיים על ספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק ג'
- ^ כדי שלא ייראה כשוחד. מלבי"ם
- ^ ספורנו
- ^ אור החיים
- ^ רש"י מביא מדרש שיוסף בכה כי בנימין פירט לו את שמות עשרת הבנים שלו, ששמות כולם הם על שם האח שנעלם
- ^ על פי רש"י בראשית מ"ג ל"ג
- ^ הם תמהו כי לא אמור היה לדעת את הגילאים שלהם מפני שכולם נולדו בשבע שנים. רשב"ם
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"ב, פסקה ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ט עמוד א'
- ^ ילקוט שמעוני תחילת ויגש
27715740ירידת אחי יוסף למצרים