התגלות יוסף לאחיו

ציור המתאר את התגלות יוסף לאחיו

פגישת יוסף ואחיו הוא מאורע שהתרחש במצרים בערך בשנת ב'רל"ח ומתואר בספר בראשית, פרק מ"ה, בו נפגשו יוסף ואחיו לאחר נתק של עשרים ושתיים שנה .  

סיפור זה גרם בהשתלשלות הדברים לכך שיעקב ובניו ירדו למצרים, ודור מאוחר יותר אף היו משועבדים לפרעה במצרים. הסיפור זכה להתייחסות רבה במדרשי חז"ל שמפרשים את הדברים בצורות שונות, ולומדים ממנו מוסר השכל על הסתירות הפנימיות שבמעשי בני האדם.

רקע

ציור המתאר את יוסף מתוודע לאחיו

לאחר מכירת יוסף, הסיפור של יוסף עם אשת פוטיפר, ישיבתו בבית הסוהר בעקבות כך, חלום שר המשקים ושר האופים ופתרון יוסף, שחרורו בעקבות חלומות פרעה על ידי המלצת שר המשקים ומינויו של יוסף למושל מצרים, נאגרו על פי הוראתו של יוסף אוצרות מזון רבים בשנות השובע, כהכנה מקדימה לשנות הרעב.

לאחר שכלו שבע שנות השובע התחילו שנות הרעב, פרעה שלח את אנשי מצרים ליוסף בדרישה שיעשו כל מה שיוסף יאמר להם "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", כשהגיעו ליוסף הוא מכר להם בכסף.

הרעב הגדול הגיע גם לארץ כנען, מקום מגוריו של יעקב, והוא שלח את בניו לרדת למצרים לקנות אוכל. יוסף התנכר להם ודרש שיביאו את בנימין, כשהביאו את בנימין נתן להם יוסף אוכל והורה למשרתו להחביא את הגביע שלו בשק של בנימין. כשיצאו ממצרים שלח את משרתו לרדוף אחריהם, המשרת "מצא" את הגביע באמתחתו של בנימין והוא נלקח חזרה למצרים.

ערך מורחב – ירידת אחי יוסף למצרים

המפגש

האחים, ובראשם יהודה, לא הסכימו לשוב לארץ כנען ללא בנימין, וחזרו גם הם למצרים כדי להתחנן לפני יוסף עבור שחרורו של בנימין.

בהגיעם לפני יוסף, ענה יהודה במענה לשאלת יוסף על המעשה, שכעונש כל האחים יהיו עבדים לו. אך יוסף סירב להעניש את כולם "חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם".  

לאחר הפצרות רבות מצד יהודה שטען כי נפשו של יעקב קשורה בנפשו של בנימין ולקיחתו תסכן את חיי יעקב, וכן שהוא ערב לחייו של בנימין בחייו ובחיי העולם הבא שלו, מלוות באיומים כי הוא ילקה בצרעת כמו שפרעה לקה על ידי שרה, ושיהרוג את יוסף ואת פרעה ושיחריב בגבורתו את מצרים, לא הצליח יוסף להתאפק, והוציא את כל אנשי המשמר מחדרו כדי למנוע בושה מאחיו, ואז התוודע אליהם בקול בכי שנשמע בכל הארמון ובבית פרעה.  

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי, וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו

— בראשית מה, ג

במדרש תנחומא מסופר כי בהתחלה לא האמינו האחים ליוסף אף שדיבר אליהם בלשון הקודש ורק לאחר שהראה להם שהוא מהול האמינו לו. חז"ל מספרים כי כאשר התוודע יוסף יצאו נשמתם של אחיו והשם החזירם. לאחר שכבר האמינו ליוסף רצו להורגו וירד מלאך ופזרם שלא יוכלו להורגו ואז שאג יהודה ונפלו כל חומות מצרים וכל החיות שבמצרים הפילו את הולדות ויוסף ופרעה נפלו מכיסאותיהם ונפלו להם השיניים, והגיבורים שעמדו לפני יוסף התהפכו להם הפנים אחורה ולא חזרו לקדמותם.

יוסף ניחמם כי לטובה שלחו האלוקים למצרים להחיותם ברעב, וביקש שיעלו אל אביו לבשרו כי הוא חי וכי הוא אדון על מצרים, ושיורידוהו אליו למצרים כדי לזונו ברעב. יוסף נתן לאחיו חליפות שמלות ולבנימין נתן שלוש מאות כסף וחמשה חלפות שמלות. לאביו יעקב שלח עשרה חמורים, יין ישן, גריסין של פול, עשרה אתונות נושאות בר, לחם ומזון. יוסף אמר לאחיו שלא ירגזו בדרך, ופירושו לפי רש"י: 1- שלא יתעסקו בדבר הלכה, 2- שלא יפסעו פסיעה גסה ויכנסו בחמה לעיר, 3- שלא יריבו ביניהם על ענין מכירתו.

הרמב"ן מבאר כי הדבר מצא חן בעיני פרעה, ששמע זה עתה כי יוסף אינו מגזע עבדים כי אם מגזע יעקב, ולכן ”וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו”, ולכן הורה אף פרעה להביא את יעקב ובניו למצרים.  

גילוי הדבר ליעקב

בהגיעם ליעקב סירב בתחילה להאמין להם. בספר הישר מובא כי האחים חששו אם ואיך לספר את הבשורה הפתאומית. שרח בת אשר, שעל פי הנאמר שם ידעה לנגן בכינור (הכוונה לכינור המקראי), ניגנה בכינור לפני יעקב כשמילות השיר הם ”יוסף דודי חי הוא, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ולא מת”. לאחר שחזרה על הדברים שתיים-שלוש פעמים, שבה אליו רוחו וראה ברוח הקודש שדבריה אמת. יעקב בירך אותה: ”בתי, אל ימשול בך מות עד עולם, כי החיית את רוחי”.

עוד דרשו בתלמוד כי יוסף שלח לו את עגלות כסימן זיהוי, כרמז שפרש מאיתו כשעסקו בלימוד פרשת עגלה ערופה.

במדרש הגדול מובא כי היא חיכתה עד שיעקב החל להתפלל ואז עמדה לפניו ואמרה יוסף במצרים יולדו לו על ברכיים, מנשה ואפרים והדברים נכנסו לליבו וכאשר הוא ראה את העגלות ששלח יוסף, הוא הבין כי בנו יוסף אכן חי.

סוף דבר

ערך מורחב – ירידת יעקב למצרים

יעקב שמסרב כמעט להאמין לשובו של יוסף לחייו, יורד למצרים, לאחר שרוחו חוזרת לחיים, ולא לפני שחוזרת אליו יכולת נבואתו שהקב"ה אומר לו ”אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ” (פרק מ"ו, פסוק ד') . הספורנו ^{[דרוש מקור]}כותב שכעת "בלכתו אל שמחתו זאת אשר אין אחריה תוגה, אחר שעברו עליו כל הצרות שעברו, הורה מה שיקרה לו בעקב ובאחרית הימים, כאמרו ״רנו ליעקב שמחה״.

הדימוי ליום הדין הגדול

במדרש מבואר הבושה שתהיה לבני האדם בבוא העת כשהקב"ה יוכיח את האדם על מעשיו הרעים, בקל וחומר מהבושה שהיתה לאחי יוסף כשהתוודע אליהם והוכיחם על הסתירה הפנימית שיש במעשיהם.

אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר: "אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה" .. יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹכִיחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ כא): "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ", עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

— בראשית רבה צג י

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה. וּמַה יּוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָיו לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא דַּיָן וּבַעַל דִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין וְדָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁאֵין כָּל בָּשָׂר וָדָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְפָנָיו.

— בראשית רבה צג יא