ישמעאל
יִשְׁמָעֵאל היה בנם של אברהם והגר, שפחתה המצרית של שרה. לדמותו ישנה השפעה רבה על הערבים המחשיבים אותו לאביהם על פי האסלאם.
ישמעאל בתנ"ך
הולדת ישמעאל
בספר בראשית מסופר שלאחר עשר שנות ציפיה לילד בארץ כנען, נתנה שרה לאברהם את הגר שפחתה, בתקוה שתבנה ממנה, ובזכות כך תלד גם היא. הגר הרתה מיידית ומתוך כך היא זלזלה בשרה. שרה התלוננה לאברהם על שתיקתו, ואברהם התיר לה לעשות בשפחתה כרצונה. שרה עינתה את הגר שפחתה, והשתעבדה בה בקושי, והגר ברחה משרה אל המדבר. במדבר, ליד מעיין, פגשה הגר במלאך שמסר לה נבואה על הולדתו של ישמעאל ועל אופיו:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן.
המלאך מצווה על הגר לקרוא לבן שיוולד בשם ישמעאל ומסביר לה את משמעות שם זה ("שמע א-ל"). הגר קוראת למקום "באר לחי רואי" ולאלקים "א-ל רואי". המלאך מצווה על הגר לחזור אל שרה ולעבוד אותה כרצון גבירתה, והיא עושה כדבריו.
כשה' בישר לאברהם ששרה תלד, אברהם הצטנע שאינו ראוי לטובה גדולה כזו, וביקש מה' 'לו ישמעאל יחיה לפניך'[1]. ה' השיב לו ששרה עוד תלד את יצחק, אך הוא מברך גם את ישמעאל ואת שנים עשר השבטים שיצאו ממנו. ישמעאל נימול בגיל 13 יחד עם כל בני ביתו של אברהם על פי הציווי של ה' לאברהם.
בעת ביקור המלאכים באוהל אברהם אברהם מזרז את אחד הנערים לתקן ולבשל את העגל שהביא[2], לדעת המדרש זה היה ישמעאל ורצה לחנכו למצוות[3].
גירוש הגר וישמעאל
לאחר הולדת יצחק, שרה ראתה את ישמעאל מצחק (לפי פירוש רש"י: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) ביום המשתה לכבוד יצחק. היא בקשה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל. אברהם הצטער מאוד על בנו, אך במצוות ה' שמע לדברי שרה וגרש את הגר וישמעאל.
הגר וישמעאל תעו במדבר באר שבע ונשארו ללא מים. הגר נואשה מחייו של ישמעאל. היא הניחה את ישמעאל תחת שיח, וחכתה בבכי, במרחק מה, למותו. ה' שמע את בכיו של ישמעאל ופקח את עיני הגר לראות באר. הגר וישמעאל נצלו והתיישבו במדבר פארן.
חיי ישמעאל ומורשתו
כאשר מת אברהם, הוא נקבר במערת המכפלה בחברון על ידי שני בניו, יצחק וישמעאל. (בראשית כה,ח-ט).
הגר לקחה לישמעאל אשה ממצרים. שנים עשר בניו של ישמעאל הם נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, דומה, משא, חדד, תימא, יטור, נפיש וקדמה. בנותיו של ישמעאל הן בשמת ומחלת, נשות עשיו. על פי כמה פירושים, בשמת ומחלת הן כינוי לאותה אשה.
ישמעאל חי מאה שלושים ושבע שנים.
ישמעאל על פי המפרשים
ישמעאל גורש מביתם של אברהם ושרה כיוון שהיה 'מצחק'. פרשני המקרא כתבו ביאורים שונים למילה 'מצחק', חלקם קשרו את הפסוק לפסוק שאחריו, בו שרה מביעה דאגה בקשר לירושה: בעת השמחה הגדולה על הולדתו של יורש לאברהם לעג ישמעאל לשמחה והזכיר לכולם שעל פי חוקי הירושה הבכור מקבל כפליים משאר האחים. פרשנים אחרים מייחסים לישמעאל חטאים של עבודה זרה, גילוי עריות וניסיון לשפיכות דמים (יריית חצים על יצחק).
בתפילת ישראל נושע הנאמרת בחלק מהימים שאומרים בהם סליחות, מופיע הבקשה: "יושעו לעין כל, ואל ימשלו בם רשעים, כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים. כי אתה רב סליחות ובעל הרחמים", כאשר הכוונה הוא לאדום המכונה שעיר, ולצאצאיו של ישמעאל שהיה חותנו של עשיו אבי אדום.
על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, ישמעאל התחתן עם אשה בשם עדישה, אך גירש אותה, ולאחר מכן התחתן עם אשה בשם פטימה, היא האשה שלקחה לו אמו מארץ מצרים.
בתלמוד בבלי[4] מובאת דעה לפיה ישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו, דבר שהתבטא בכך שכיבד את יצחק בקבורת אברהם אביהם. יש שקשרו דעה זו לכך שכמה מחכמי התנאים נקראו בשם רבי ישמעאל. יש שאף כתב, שישמעאל עשה תשובה מאהבה[5].
ישמעאל בקוראן ובאסלאם
על פי האמונה המוסלמית, ישמעאל, כמו אישים בולטים אחרים מהתנ"ך, הוא נביא. מוחמד, מייסד האסלאם, טען בקוראן כי הוא "צאצא של אברהם דרך בנו ישמעאל", הטיעון של מוחמד לייחוס מישמעאל מגיע ממסורת יהודית מתקופת בית שני שזיהתה את הערבים כצאצאיו של ישמעאל שכן שמות בניו של ישמעאל מזכירים שמות של ממלכות שהתקיימו בחצי האי ערב באלף הראשון לפנה"ס. את המסורת למוצא מישמעאל קיבל מוחמד ככל הנראה מסיפוריהם של השבטים היהודיים שנדדו בחצי האי ערב שהשפיעו עליו כאשר באו עמו במגע. הפרשנות המקובלת בסונה מנכסת לעצמה את סיפור העקידה, וטוענת שישמעאל הוא הבן הנלקח אל העקידה בקוראן. המוסלמים חוגגים את חג "עיד אל-אד'חא" (عيد الأضحى "חג הקורבן", מכונה גם "החג הגדול") המציין את נכונותו של אברהם להקריב את ישמעאל. בנדודיהם במדבר התיישבו ישמעאל והגר במכה. המעיין שהופיע במכה בצורה ניסית נקרא באר זמזם.(زمزم) ישמעאל עזר לאביו לבנות את ביתו של האל, הכעבה, במכה.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- עץ משפחה של אישים מהתנ"ך - מתרח ועד שלמה
לקריאה נוספת
- אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2002.
- יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, גם כך לא כתוב בתנ"ך, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, פרק ח': 'כרחם אב על בנים': סיפור גירוש הגר וישמעאל במדרש פרקי דרבי אליעזר, עמ' 109-99.
- דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הוצאת יהושע צ'צ'יק, 1969, כרך א', עמ' 483-487.
קישורים חיצוניים
- הרב מאיר גולדויכט, מהותו של ישמעאל, באתר ישיבה
- פרופ' אוריאל סימון, חוויה מכוננת אחת, מגזין "ארץ אחרת"
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ח
- ^ ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק ז'
- ^ בראשית רבה, פרשה מ"ח, פסקה י"ג
- ^ בבא בתרא טז ב
- ^ ריב"א על ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק א', בשם רבינו אליקים