דדן
דְּדָן (גם: דְדָנֶה) היה שבט קדום, מצאצאי אברהם וקטורה[1], וכן עיר בהרי אדום. מוזכר בתנ"ך כאביהם של אשורים, לטושים, ולאומים.
יוסף בן מתתיהו הזכיר את "דדן" כבנו של "שוח", אף הוא מבני קטורה[2].
השבט והעיר נזכרים מספר פעמים בספרי הנביאים, בנבואות על חורבן אדום:
כך, בספר ירמיהו מובא: ”וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה”[3], וכן: ”נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו”[4];
וכך, מובא בספר יחזקאל: ”וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָּה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ”[5], וכן: ”בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ קַרְנוֹת שֵׁן והובנים (וְהָבְנִים) הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ ... דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְּבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה”[6].
"דדן" ו"דודנים" נזכרים גם בכתובות מן המאות ה-7 עד ה-4 לפני הספירה שנמצאו בערב הדרומית, וכן בכתובות שנמצאו בוואדי אל קרא שבצפון ערב, ולפי אחת הסברות מקור השבט היה באזור תימא[7].
אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי המדובר בעיר השוכנת בהרי אדום, כארבעה מילים צפונית לפינון[8].
לפי המידע שמסר אוסביוס, מוצע כיום לזהות את העיר הקדומה עם הכפר דאנא שבהרי אדום, כ- 12 ק"מ צפונית מזרחית לח'רבת פינאן, המזוהה עם פינון המקראית; זאת, כאשר כפר זה נזכר במקורות ערביים קדומים בשם דידאן[9]. זיהוי זה הוצע כבר במאה ה-19 על ידי החוקר יהוסף שוורץ[10].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ג'.
- ^ קדמוניות היהודים א, טו, א.
- ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ה, פסוק כ"ג.
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק ח'.
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ה, פסוק י"ג.
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ז, פסוקים ט"ו-כ'.
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ב', 625-626.
- ^ אונומסטיקון, 80, שורה 14.
- ^ י' אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, הוצאת יד יצחק בן-צבי והאקדמיה ללשון העברית, 282-287.
- ^ תבואות הארץ, תר"ה, דף קיא ע"ב, לונץ, עמ' רמז.
20692111דדן