ירידת יעקב למצרים
ירידת יעקב למצרים, הוא תיאור המופיע בפרשת ויגש שבספר בראשית,[1] המתאר את ירידת יעקב ומשפחתו למצרים לאחר שבניו הודיעו לו על פגישתם עם יוסף במצרים.
רקע
לאחר מכירת יוסף, בניו של יעקב אמרו לו שיוסף מת, ויעקב מתאבל על יוסף שנים רבות. יוסף נמכר לעבד במצרים, נכנס לבית הסהר ולאחר שפותר את חלומות פרעה,יוסף ממונה למשנה למלך מצרים. כפי שפתר יוסף את חלומותיו של פרעה, היו שבע שנות שבע בארץ מצרים ואחריהם היו שבע שנות רעב. מאחר שיוסף אגר תבואה במצרים לקראת שנות הרעב, כל האנשים מאזור ארץ מצרים היו צריכים לרדת למצרים כדי לקנות אוכל מיוסף. בני יעקב יורדים מצרימה כדי לקנות מזון. כשבאו לרכוש מזון מיוסף, הם לא זיהו את יוסף, אבל יוסף זיהה אותם. אחרי שיוסף גורם להם להוריד את בנימין למצרים ולאחר ויכוח עם יהודה, יוסף מתגלה לאחיו ומבקש מהם לעלות חזרה לארץ כנען ולהביא את אביהם, יעקב, למצרים. האחים חוזרים אל אביהם לחברון ומבשרים לו שיוסף חי. יעקב מתחיל לרדת למצרים.
עצירת יעקב בבאר שבע
בדרך דרומה, יעקב חונה בבאר שבע ומקריב שם קורבנות לה':
וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכׇל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹקי אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹקים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָקל אֱלֹקי אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃ אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃
הפסוקים מתארים שה' אומר ליעקב לא לחשוש מהירידה למצרים ומבטיח ליעקב שהוא ירד איתו למצרים. לפי המדרש, יעקב לא רצה לעזוב את הארץ, שבה יש את השכינה של ה', ולרדת למצרים, ולכן ה' הבטיח לו שהוא ירד איתו למצרים[2].
בספר היובלים פרק מ"ד הקרבת הקורבנות מתוארכת לשביעי בחודש השלישי (חודש אייר), ואחר כך נשאר יעקב לחגוג את חג הקציר שחל ב-15 בחודש השלישי בלוח השנה במגילות קומראן, בליל 16 בחודש נגלה אליו ה' ובבוקר 16 בחודש המשיך במסעו למצרים.
מפגש יעקב ויוסף
יעקב מגיע למצרים ופוגש את יוסף בארץ גושן. יוסף בכה על צווארו של יעקב אביו. בתחילת פרק מ"ז יוסף מודיע לפרעה שאביו ואחיו הגיעו למצרים ומסביר לפרעה שאחיו רועי צאן. לאחר שיחה בין אחי יוסף ופרעה, פרעה מזמין אותם להתיישב בארץ גושן.
אחר כך, יוסף מביא את יעקב להפגש עם פרעה. יעקב מברך את פרעה על הזמנתו ופרעה שואל את יעקב לגילו. ברש"י מובא שברכו שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ[3].
על פי המדרש, כשיעקב הגיע למצרים נגמר הרעב במצרים, אף על פי שעברו רק שנתיים מתוך שבע[4].
חיי יעקב במצרים
יעקב חי במצרים שבע עשרה שנה, בניו עובדים כרועי צאן בארץ גושן. לקראת סוף ימיו, יעקב חולה ומותו מתקרב. יעקב לא רוצה להקבר במצרים, ולכן כשיוסף מגיע לבקר אותו, יעקב משביע את יוסף שכשהוא ימות, יוסף יקבור אותו במערת המכפלה, שם קבורים אבותיו.
אחרי שיעקב משביע את יוסף, יוסף מביא את שני בניו, אפרים ומנשה, כדי שיעקב יברך אותם.
ערכים מורחבים – ברכת אפרים ומנשה, המלאך הגואל
יוסף רצה שיעקב יניח את ידו הימנית, ידו החזקה, על ראש מנשה הבכור ואת ידו השמאלית על ראש אפרים הצעיר, ולכן יוסף מעמיד את מנשה לימינו של יעקב ואת אפרים לשמאלו. יעקב משכל את ידיו ושם את ידו הימנית על ראש אפרים ואת ידו השמאלית על ראש מנשה. יעקב מברך את אפרים ומנשה בשמירה מרע ובצאצאים רבים:
הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
— ספר בראשית, פרק מח פסוק ח
יוסף מנסה להבין למה יעקב שיכל את ידיו ויעקב מסביר ליוסף שהוא יודע שצאצאיו של אפרים יהיו גדולים ממנשה, ואכן, יהושע בן נון שהכניס את עם ישראל לארץ היה משבט אפרים.
לאחר שבירך את אפרים ומנשה, יעקב מזמן אליו את בניו כדי לגלות להם את מה שיקרה באחרית הימים. במקום לגלות להם את העתיד הוא מברך את כל אחד מבניו בברכה ייחודית ושונה. המדרש מסביר שיעקב רצה לגלות להם את העתיד אבל ה' סילק ממנו את שכינתו ויעקב נאלץ לברך אותם במקום[5]
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק כ"ה-פרק מ"ז, פסוק ז'
- ^ רש"י על בראשית פרק מו פסוק ג ומדרש פרקי דרבי אליעזר פרק לט, באתר ספריא
- ^ רש"י על בראשית מז פסוק י, באתר ספריא
- ^ רש"י על פרק מ"ז, פסוק י"ט, בשם תוספתא בסוטה י, ג.
- ^ רש"י על בראשית מט פסוק א ומדרש בראשית רבה פרק צח, באתר ספריא
32110471ירידת יעקב למצרים