עשו
עֵשָׂו (נכתב לעיתים עשיו ומכונה גם אֱדוֹם) הוא בנם של יצחק ורבקה, אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האֱדוֹמים.
הסיפור המקראי
משמעות השם
את משמעות השם עשו מסביר רש"י בפירושו על פרשת הולדת עשו בכך שעשו נולד כשהוא עָשוּי, ושער ראשו היה כשל אדם בוגר. כך כותב גם תרגום יונתן לתורה[1]. בערבית יש מילה קרובה שמשמעותה: בעל שיער רב, גס ומחוספס. מדרש שמו מתייחס לאדום ולשעיר: עשו נולד אדמוני, כולו כאדרת שיער, ונזיד העדשים שקנה מיעקב בתמורה לבכורה היה גם אדום (כ"ה 30).
עשו מול יעקב
(ספר בראשית, פרק כ"ה - סוף הפרק)
עשו נולד לאחר עשרים שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", ונענתה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - היא נושאת ברחמה תאומים. כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער". הוא נולד לפני אחיו - יעקב.
כאשר גדל עשו היה "איש שדה", ועסק בציד. באחד מן הימים, חזר עשו מן השדה עייף, וראה שיעקב הכין נזיד, וביקש ממנו שילעיט אותו "מן האדום האדום הזה" יש פרשנות מן המדרש שביקש שני אדומים האדום הראשון זהו הנזיד עדשים והאדום השני זהו יין.[2]. בתמורה ביקש יעקב מעשו את הבכורה - וקיבלהּ. כל הסיפורים על עשו עוסקים ביחסיו עם אחיו יעקב: עשו הוא הבכור אך יעקב הוא הנבחר. לפי חז"ל, המאבק ביניהם התחיל עוד מבטן אמם, וזאת בשל אופיים השונה. מדרש רש"י מספר שיעקב היה צריך להוולד ראשון אבל עשו יצא לפניו ויעקב יצא אחריו כשידו אוחזת בעקב עשו, זהו הסיבה לשמו של יעקב. הסיפורים על יעקב ועשו הם סיפורים עממיים, והם משקפים באופן כללי את היחסים שבין ישראל לאדום בתקופות שונות. בתיאורו של עשו במקרא קיימת התייחסות מרובה למראהו החיצוני. שעירותו של עשו מתוארת כבר בעת לידתו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"[3]. ההנגדה עם מראהו החלק של יעקב מובאת על ידי יעקב עצמו בתגובה לתוכניתה של רבקה להשגת הברכה מיצחק: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק"[4]. ניסוח הפסוק מעמיד את שני האחים זה כנגד זה. תיאורי השעירות והחלקות חשובים לצורכי העלילה - להבנת חששו של יעקב מביצוע תוכנית אמו ולהבנת הצלחת המזימה באמצעות פתרון עורות גדיי העזים המונחים על ידיו ועל צווארו של יעקב. המראה החיצוני של האחים משקף את השונה והמנוגד באפיון אישיותם. ההנגדה בין עשו ליעקב מקיפה את כלל תיאורם של האחים: מראה חיצוני, אופי, עיסוק, מעשים, דיבורים ומחשבות. עשו השעיר מתואר כדמות פראית החי את חיי השעה ומוכן למכור את בכורתו עבור נזיד עדשים, כלומר - את עתידו עבור הנאה רגעית. לעומתו, יעקב החלק מאופיין בתחכום, מורכבות וחשיבה ארוכת טווח המסוגלת לפתח תרבות מעמיקה ולהמשיך את מורשת אברהם. המטרה העיקרית של ההנגדה היא לנמק מדוע עשו הבכור אינו ראוי לברכה, ואילו יעקב הצעיר זוכה בה.
ברכת הבכורה
ערך מורחב – גניבת הברכות
כאשר זקן יצחק וחש כי קרבו ימיו, רצה לברך את בנו האהוב - עשו, וביקש ממנו להכין לו ציד כדי שיצדיק את ברכתו. רבקה שמעה את בקשת יצחק, ואמרה ליעקב שיכין מהר את הציד. כדי להסוות את עצמו, העטה יעקב על עצמו את בגדי עשו, אך יצחק חש שמשהו לא כשורה, וחיווה את דעתו במשפט "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"[5]. הוא מתלבט ולבסוף מריח בו את ריח הציד והשדה הפתוח ומשתכנע. הוא בירך את יעקב בברכה שהיה אמור לקבל עשו. כאשר חזר עשיו מהציד וראה כי יעקב גנב לו את הברכה, "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד"[6], קבל על כך ששוב נפל קרבן לעורמתו של יעקב, וביקש מאביו שיברך אותו ברכה נוספת בכל זאת. יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה". עשו נטר ליעקב טינה קשה על כך, ויעקב ברח ללבן בעצת אימו.
פגישה מחודשת
(ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ד'-כ"ד, פרק ל"ג, פסוקים א'-י"ז-יז)
בתום שנות הגלות של יעקב בבית לבן, מעוניין יעקב לחזור לביתו, כיוון שהוא חושש מזעמו של אחיו, הוא שולח לו מתנות רבות ואף דואג לאמצעי בטיחות[7]. בפגישתם, יעקב ומשפחתו השתחוו לעשו, ולאחר מכן האחים התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב על משפחתו הגדולה.
משפחתו של עשו
עשו נשא כמה נשים, מבנות כנען ומבנות ישמעאל. בגיל 40 עשו לקח שתי נשים מבנות כנען:
- עדה בת אילון החתי, (נקראת גם 'בשמת' כי הייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה[8][9]).
- אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי (נקראת גם 'יהודית' כי הייתה כופרת בעבודה זרה, להטעות את יצחק שהיא כשרה[10]). בחז"ל אמרו שצבעון בא על כלתו אשת ענה, ומהם נולדה אהליבמה וכולן בני ממזרות[10]).
כאשר ראה כי הן לא מוצאות חן בעיני אביו ואמו נשא את בשמת בת ישמעאל אחות נביות. נקראת גם מחלת[11], ומכאן אמרו חז"ל שכל הנושא אשה נמחלים לו עוונותיו[12].
ילדי עשו: מעדה נולד לו אליפז, מבשמת נולד רעואל, וילדיו מאהליבמה הם: יעוש, יעלם, וקרח (קרח היה ממזר, בן אליפז שבא על אשת אביו אהליבמה אשת עשו[13]).
בפירוש הרוקח על התורה[14] הביא בשם 'מדרש אגדה' שלעשיו היה בן ששמו 'אחי', כדי שלא ישכח מה עשה לו יעקב וציוה לבנו שיהרוג את יעקב.
נכדי עשיו
- בני אליפז - תימן, אומר, צפו, געתם, קנז. בן אליפז מפילגשו תמנע[15]: עמלק (אבי העם העמלקי). ובדברי הימים נכתב גם שתמנע הייתה בתו של אליפז.
- בני רעואל - נחת, זרח, שמה, מזה.
מותו
המדרשים חלוקים מי הרג את עשיו, בתלמוד ירושלמי[16] מופיע שבראשונה גזרו האויבים גזרה על ארץ יהודה שמסורת בידם שיהודה הרג את עשיו, וכן מובא בילקוט שמעוני[17] שמתי שקברו את יצחק, ניסה עשיו להרוג את יעקב וקם עליו יהודה והרגו מאחוריו, אמנם בתלמוד בבלי[18] מסופר שחושים בן דן הכה את עשיו על ראשו כיון שלא נתן לקבור את יעקב אבינו, ונפלו עיניו על רגליו של יעקב ופתח יעקב את עיניו וחייך, התוספות[19] למד שלא חלוקים התלמודים ששמא לא מת עשיו מהכאה של חושים עד שעמד עליו יהודה והרגו, אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל[20] נכתב שחושים בן דן הוא זה שהרג את עשיו, כשבאו לקבור את יעקב, ואחר שקטע ראשו של עשו נתגלגל ראשו לחיקו של יצחק, ואת גויתו קברו בשדה המערה[21].
הערות שוליים
- ^ מקראות גדולות
- ^ ש"ך על התורה מובא בספר מעם לועז
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"א
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק כ"ב
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ל"ד
- ^ לדוגמה, מחלק את המחנה לשניים כדי שאם מחנה אחד יפגע השני ישאר
- ^ עדי אביר-בעל האתר, נשותיו של עשו, באתר 1vsdat.org
- ^ רש"י בראשית, לו, ב
- ^ 10.0 10.1 רש"י שם
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק ט'
- ^ אגדת מדרש ספר שמואל (יז א): ג' מוחלין להן עונותיהם, גר שנתגייר, העולה לגדולה, והנושא אשה.
- ^ רש"י שם פסוק ה
- ^ בראשית לב יב
- ^ להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו, תמנע זו בת אלופים הייתה שנאמר "ואחות לוטן תמנע ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה מן החורים שישבו בה לפנים" אמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש. ובדברי הימים מונה אותה בבניו של אליפז מלמד שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם וכשגדלה נעשית פילגשו וזהו ואחות לוטן תמנע ולא מנאה עם בני שעיר שהייתה אחותו מן האם ולא מן האב. רש"י שם פסוק יב
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק א', הלכה ה'
- ^ רמז קסב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג
- ^ תוספות, מסכת גיטין, דף נ"ה עמוד ב' דה' ביהודה
- ^ בראשית נ יג
- ^ וכן מובא בפרקי דרבי אליעזר פרק לט, ושם מופיע שגויתו שלחו לארץ אחוזתו להר שעיר