מצוות הקהל
.jpg) | |
| קריאת התורה במהלך עצרת חגיגית לזכר מעמד הקהל, הראשונה במדינת ישראל. עצרת חגיגית זו נערכה ביום ב' דחול המועד סוכות ה'תשי"ג (1952) בחצר מועדון הספורט שבפאתי המושבה הגרמנית, ירושלים | |
| מקרא | דברים, ל"א, י'-י"ג |
|---|---|
| משנה | מסכת סוטה, פרק ז', משנה ח' |
| תלמוד בבלי | מסכת סוטה, דף מ"א עמוד א' |
| משנה תורה | ספר קרבנות, הלכות חגיגה, פרק ג' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ט"ז ספר החינוך, מצווה תרי"ב |
הַקְהֵל הוא כינויה של מצוות עשה מהתורה להקהיל את כל עם ישראל העולים לרגל בחג הסוכות שבמוצאי שנת שמיטה ולקרוא בתורה בפניהם. מצוות הקהל מתקיימת על ידי מנהיג העם, בקריאת פרשיות מספר דברים, במוצאי יום טוב של סוכות.
מטרת המצווה, לפי הרמב"ם[1], היא לזרז את העם במצוות ולחזק בלבם את הכרת הדת והחשק לקיום מצוות התורה ברוב רושם.
מקור המצווה
לאחר שכתב משה את ספר התורה ונתנו למנהיגי העם, ציוום לקרוא בו בכל חג סוכות שבמוצאי שנה שביעית באוזני כל העם:
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.
הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
דרך קיום המצווה
בהגיע זמן מצוות הקהל, היו הכהנים תוקעים בחצוצרות, וכל העם, אנשים נשים וטף, היו נקהלים בבית המקדש, שם נבנתה בעזרת הנשים בימת עץ גדולה שעליה ישב המלך, וקרא לפניהם פרשיות נבחרות מספר דברים[2]:
- מתחילת חומש דברים עד סוף פרשת שמע ישראל (דברים, א', א' עד דברים, ו', ט'). למעשה כל פרשת דברים וכמעט כל פרשת ואתחנן.
- פרשת 'והיה אם שמוע' (דברים, י"א, י"ג-כ"א) המופיעה בקריאת שמע, מתוך פרשת עקב.
- בפרשת ראה בפרשת המעשרות (דברים, י"ד, כ"ב)
- בפרשת כי תבוא מפרשת המעשרות עד סוף פרשת ברכות וקללות (ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק י"ב עד דברים, כ"ח, ס"ט).
- בפרשת שופטים במצוות המוטלות על המלך (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"ד)
לדעת הרמב"ם קורא ברצף מפרשת ראה עד סוף הברכות וקללות בכי תבוא[3].
הטעם לבחירת פרשת שמע והיה אם שמוע, מפני שיש בהן קבלת מלכות שמים ועול מצות, ברכות וקללות הן קבלת ברית התורה, ופרשת עשר תעשר כדי לזרזם במצות מעשרות ומתנות עניים השייכות לעונת האסיף[4] או כדי להזכירם את מצוות המעשרות שלא נהגה בשנת השמיטה[5].
הקריאה והברכות בלשון הקודש בתוספת פרשנות ודרשות מפי המלך וחכמים[6].
הרמב"ם מתאר את הקריאה שנועדה לחיזוק והדגשת מחויבות העם למצוות התורה:
הקריאה והברכות בלשון הקדש, שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה. אף על פי שיש שם לועזות (דוברי שפה זרה) וגרים שאינן מכירין, חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע, מכוין לבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל.
— משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכות ה'–ו'
אחר הקריאה, בנוסף לברכת התורה, מברך עוד שבע ברכות כמו כהן גדול ביום הכיפורים.
על מי מוטלת מצות הקריאה
חובת הקריאה מוטלת על המלך ולכן נקראת הקריאה בכללות פרשת המלך[7]. הדבר נרמז במצוה "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר... וקרא בו כל ימי חייו"[8]. יש שלמדו זאת מהפסוק שנאמר ליהושע "תקרא את התורה הזאת", ויהושע נחשב למלך[9], ויש שלמדו זאת מדברי נביאים שמצינו ביאשיהו שקרא בספר התורה לפני כל העם[10]. יש מצדדים שבאין מלך גם מנהיג הדור כגון שופט, נשיא או כהן גדול יכול לקרוא[11]. יש שביארו שמצות הקריאה היא מהמצוות האישיות המוטלות על המלך אך מצות הקהל עצמה מתקיימת גם באחר[12].
לדעת רש"י[13] הקריאה היתה מתוך ספר התורה שכתב משה רבינו והונח בצד הארון הנקרא ספר עזרה[14], אך בתוספות חלקו על כך[15].
זמן ומקום המצוה
זמן המצוה הוא במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, תחלת חול המועד. מפני שנאמר בבוא כל ישראל לראות שמשמעו בתחלת המועד ומאידך במועד שמשמעו במועד עצמו[16]. יש אומרים שהקריאה היתה בלילה[17], ויש אומרים שהיתה ביום של חול המועד[18]. אם לא קראו ביום ראשון, יש שמצדדים שאפשר להשלים את הקריאה עד חצי החג שנחשב תחלת המועד[19], ויש שמצדדים שניתן להשלים עד שמיני עצרת והמצוה ביום הראשון היא לכתחלה[20].
אם חל בשבת נדחה המעמד ליום ראשון[21], מפני בניית הבימה או תקיעת החצוצרות ותפילת התחנונים של המלך שאינם דוחים את השבת[22], או מפני שאי אפשר להביא את הטף משום טלטול ברשות הרבים[23].
הקהלת העם נעשתה על ידי הכהנים בחצוצרות של זהב בכל פינה בירושלים. אף כהנים בעלי מום שאינם ראויים לעבודה היו תוקעים. הכהנים התאמצו להשיג חצוצרות גם במחיר גבוה. כהן שלא היתה בידו חצוצרה נחשד שאינו כהן[24].
מעמד הקריאה נעשה בעזרת נשים שם רשאי גם מלך שאינו מזרע דוד לשבת[25], ולדעת רבי אליעזר בן יעקב היה קורא בהר הבית כדרך שעשו בימי עזרא[26]. יש שביארו שהקריאה צריכה להיות סמוך לעזרה, מקום הראייה, ממה שנאמר: "בבוא כל ישראל לראות"[27]. היו בונים בימה מיוחדת של עץ לצורך הקריאה.
סדר הקריאה
שמש בית הכנסת שבהר הבית נוטל את ספר התורה ונותנו לראש בית הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, הסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך, כדי להרבות בכבוד המלך ולהבליט את דרגתו הגבוהה[28].
המלך קורא בישיבה, ואם עמד הרי זה משובח[29], שרשאי למחול על כבודו לצורך מצוה וכבוד התורה, וכן עשה אגריפס המלך[30]. המלך פותח את הספר, מביט במקום הקריאה ומברך וקורא הפרשיות עד תומם. גולל ומברך לאחריה כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת, ומוסיף שבע ברכות: ברכת רצה, ברכת מודים, וברכת קדושת היום וחותם מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכים בתפילה. בברכה רביעית מתפלל על קיום המקדש וחותם ברוך אתה ה' השוכן בציון. בברכה חמישית מתפלל על קיום מלכות ישראל וחותם בה הבוחר בישראל. ששית שיקבל ה' עבודת הכהנים, וחותם בה "ברוך אתה ה' מקדש הכהנים". בשביעית אומר תפילה ותחנונים כפי יכולתו וחותם: ”הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכים להיוושע, ברוך אתה ה' שומע תפלה”[31].
הפטורים מהמצוה
כיון שהמצוה תלויה בעלייה לרגל, כל הפטור לעלות (כגון סומא בעינו אחת, חיגר ברגלו אחת, אילם, חרש באזנו אחת[32], זקן, חולה, עדין ומפונק שאינו יכול ללכת ברגליו) פטור ממצות הקהל[33], מלבד נשים וטף שחוייבו במצווה בפירוש בתורה.
הטעם להבאת הטף נאמר בתורה "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו"[34]. לפי הפשט הכונה לטף הקרובים לגיל חינוך, ומביאים אותם כדי שישמעו וישאלו, והאבות יחנכו אותם. אך בתלמוד נאמר: האנשים באים ללמוד, הנשים לשמוע[35] טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם"[36]. מהטעם שניתן להבאת הטף ניתן ללמוד שמצוה להביא גם קטנים ממש שטרם הגיעו לכלל חינוך[37].
טמא שאינו ראוי לבוא למקדש פטור מן המצוה[38], אולם מחוסר כיפורים הראוי להכנס לעזרת נשים חייב[39]. ערל אף שפטור מן הראייה משום שהוא מאוס להכנס למקדש חייב בהקהל[40].
עבדים כנעניים הפטורים מראייה פטורים גם מהקהל[41]. בפסוק נאמר "וגרך אשר בשעריך". לדעת האבן עזרא מדובר גם בגר תושב המצווה לבוא לשמוע שמא מתוך כך יחפוץ להתגייר[42], אך בפסיקתא[43] נאמר שהחיוב רק לגר צדק. בדברי הרמב"ם מתבאר שהחידוש בגר אף שאינו מכיר את לשון הקודש[44].
חיוב מצות הקהל תלוי בשמיטה, ולא חל עד לאחר שכבשו את הארץ וחלקוה[45]. לפי חלק מהדעות, בזמן שמצות השמיטה דרבנן גם חיוב הקהל הוא מדרבנן[46].
"זכר להקהל"
במוצאי שנת השמיטה תרמ"ט ניסה האדר"ת לחדש את מעמד ההקהל ואף חיבר (בעילום שם) ספר מיוחד על המעמד תחת השם "זכר למקדש". אולם המעמד לא יצא לפועל באותה שנה.
כעבור כחמישים שנה החלו להתקיים טקסי "זכר להקהל". מאז שנת ה'תש"ו (1945) מתקיים המעמד ברציפות מדי שבע שנים בחול המועד סוכות של מוצאי השמיטה (למעט פעם אחת, בשנת ה'תשל"ד - 1973, בשל מלחמת יום הכיפורים), ביוזמתו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג וד"ר שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות.
במרבית השנים האחרונות, המעמד התקיים ברחבת הכותל, וקראו מתוך ספר תורה הרבנים הראשיים לישראל ולעתים גם נשיא מדינת ישראל. בשנת 1952 תכנן משרד הדתות טקס גדול בנוכחות של כ-20,000 איש בפניהם תוכנן שנשיא המדינה יקרא מספר דברים[47], אולם בסופו של דבר הגיעו הרבה פחות אנשים ונשיא המדינה לא השתתף[48]. המעמד הגדול ביותר התקיים בחול המועד סוכות ה'תשמ"ח (1987), ביוזמתו של פרופ' הלל וייס. באותה שנה קרא בתורה נשיא המדינה חיים הרצוג. בשנת ה'תשנ"ה (1994) קרא בתורה הרב הראשי לישראל דאז, הרב ישראל מאיר לאו, במקום הנשיא עזר ויצמן. בשנת ה'תשס"ב (2001) קרא הנשיא משה קצב את פרשת המלך[49].
אולם, היוזמה לחדש טקסי 'זכר להקהל' בזמן הזה זכתה להתנגדות של רבנים רבים, ובראשם רבי אברהם ישעיהו קרליץ, ה'חזון איש'.
רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ' סבר, שהסיבה לכך שלא תקנו "זכר להקהל", היא מפני שהתוכן העיקרי של מצוות הקהל מתקיים גם כעת על ידי עריכת כינוסים שמטרתם חיזוק היהדות[50]. בהתאם לכך, עודד הרבי לקיים כינוסי "הקהל" במשך כל השנה, אותה כינה "שנת הקהל"[51].
לקריאה נוספת
- הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים, זכר למקדש, וורשא תרמ"ט.
- ספר הקהל - מאמרים בנושא מצוות הקהל. בהוצאת מכון התורה והארץ, ה'תשס"א.
- הרב ישראל דנדרוביץ, "טף למה באין", בתוך מוריה, גיליון ת-תב, אלול תשע"ה, עמודים: רפו-רצ.
- קהל גדול - ליקוט שיחותיו של הרבי מלובביץ' על שנת הקהל, בעריכת הרב שמעון ויצהנדלר, בהוצאת ממ"ש
קישורים חיצוניים
- הערך "הקהל", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה.
- האם מותר לעשות בזמן הזה זכר להקהל יגאל גרוס באתר כיכר השבת
- הקהל - מקורות ופרקי הדרכה למורה, משרד החינוך והתרבות / אגף החינוך הדתי, מהדורה שנייה 1979
- הרב ישראל מאיר לאו, מצוות "הקהל" ומהותה, שנה בשנה, 2002, באתר דעת.
- יונה עמנואל, "מצוות הקהל", דעות יא (1960), באתר דעת.
- זיו רפפורט, "מצוות הקהל", דף קשר של ישיבת הר עציון, גיליון 829, שבת חול המועד סוכות תשס"ב.
- אהרן דמסקי, "מצוות הקהל (אורכב 05.12.2014 בארכיון Wayback Machine)", דף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן, גיליון 203, נצבים וילך תשנ"ז.
- הקהל בימינו יחזקאל סופר, תשע"ו.
- נשות ישראל בהקהל, מאמר מסכם מאת הרב שמואל אלעזר היילפרין.
חגיגות מעמד הקהל בירושלים, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- מידע על מצוות הקהל בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכה ו' וספר החינוךספר החינוך, מצווה תרי"ב
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ז', משנה ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכה ג' ובפירוש המשנה סוטה פרק ח
- ^ רש"י, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד א', ד"ה ושמע וראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ז', הלכה ח'
- ^ תוספתא (ליברמן) סוטה פרק ז הלכה יז
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משנה א'
- ^ רש"י, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד א', ד"ה שנאמר על פי הספרי
- ^ חזקוני דברים לא, יא, תוספות יום טוב סוטה פרק ז משנה ח
- ^ ספר יראים סימן רסו
- ^ מנחת חינוך תריב, העמק דבר דברים לא יא
- ^ רבי ירוחם פישל פרלא בביאורו על ספר המצוות לרס"ג עשה טז מלשון האזהרות לרס"ג "רב מהיר יקרא", וכן הבה"ג שמנה שתי מצוות:הקהל, ופרשת המלך. בתפארת ישראל סוטה פרק ז משנה ח כתב שמצות הקריאה במלך היא תקנת חכמים
- ^ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף י"ד עמוד ב', ד"ה ספר עזרה
- ^ על פי ספר דברים, פרק ל"א, פסוקים י"ב-כ"ו
- ^ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א', ד"ה שלא יהא, ראו גם רש"ר הירש דברים לא י- יא וחזון איש יורה דעה הלכות ספר תורה סימן קס"ז אות ג
- ^ תוספות, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד א', ד"ה כתב
- ^ תוספות, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד א', ד"ה כתב
- ^ פירוש המשניות לרמב"ם סוטה פרק ח ספר החינוך מצוה תריב מאירי, ורש"ש
- ^ רבי אריה ליב גינצבורג, טורי אבן, מגילה.
- ^ האדר"ת בספר זכר למקדש פרק ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה' עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
- ^ רש"י, מסכת מגילה, דף ה' עמוד א', ד"ה וחגיגה
- ^ תוספתא, מסכת סוטה, פרק ז', הלכות ט"ו–ט"ז
- ^ תוספתא (ליברמן) סוטה פרק ז הלכה יג תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד ב'. לדעת התלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ז', הלכה ז' הקריאה היתה בעזרה עצמה ולא היה יושב אלא נשען לקיר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט עמוד ב'
- ^ זכר למקדש פרק ד
- ^ רש"י, מסכת סוטה, דף מ' עמוד ב', ד"ה כולה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכה ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד ב' וראו בתוספות שם ד"ה מצוה שאני שאינו רשאי למחול על כבודו למצוה של כבוד בשר ודם כגון לכבוד כלה או תלמיד חכם אלא לכבוד התורה החשובה ממנו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג'
- ^ הפטור של חרש מעלייה לרגל נלמד מהנאמר בהקהל: "תקרא את התורה הזאת... באזניהם"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג' עמוד א'
- ^ ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י"ג
- ^ על פי הכתוב "למען ישמעו ולמען ילמדו". כלומר הבנת פשטות הדברים. (טורי זהב יורה דעה רמו ס"ק ד)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג' עמוד א'
- ^ רמב"ן דברים לא יב וראה רבי יוסף בכור שור שם, מנחת חינוך תריב
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק א', הלכה א'
- ^ מנחת חינוך תריב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכה ב'
- ^ מנחת חינוך תריב. בנושא זה אין דין עבד כנעני שווה לאשה שכן התמעט מפסוק מיוחד
- ^ אבן עזרא דברים לא יב
- ^ פסיקתא זוטרתא בובר וילנא תר"מ, דברים דף נג עמוד א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ג', הלכה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"א עמוד א' ורש"י ד"ה נימנוהו
- ^ זכר למקדש בקונטרס אות זכרון
- ^ חידוש מסורת עתיקה, דבר, 18 ביוני 1952
- ^ החגיגה לזכר הקהל בירושלים, דבר, 7 באוקטובר 1952
- ^ הרב יהודה זולדן, מלכות יהודה וישראל, מכז שפירא תשס"ב, סימן כ"ט: לתולדות זכר להקהל מאחר החורבן עד ימינו, עמ' 460–462.
- ^ זולדן, "לתולדות זכר להקהל", עמ' 477.
- ^ שלשלת היחס, הקדמה ללוח היום יום, עמ' סה.
| שמיטה ויובל | ||
|---|---|---|
| מצוות השביעית | שמיטת קרקעות • מלאכות שביעית • שמיטת כספים • פרוזבול • מצוות הקהל • שביעית בזמן הזה | 
|
| פירות שביעית | חנטה ולקיטה • איסור שמור • איסור נעבד • איסור סחורה • איסור ספיחין • דמי שביעית • ביעור שביעית • שלש ארצות לשביעית | |
| מצוות היובל | ספירת שנות היובל • שנת היובל • גאולת קרקע • בתים ושדות בתקופת היובל • מצוות הענקה | |
| פתרונות הלכתיים | יבול שישית • זריעה מוקדמת • יבול חו"ל • מצע מנותק • אוצר בית דין • היתר מכירה • יבול נוכרי • פח שמיטה | |
| ארגונים | קרן השביעית • אוצר הארץ • ועדת שמיטה • שמיטה ישראלית | |
| מקורות | מסכת שביעית • ספרות על שנת השמיטה | |
| סוכות | ||
|---|---|---|
| מהלך החג | יום טוב ראשון • חול המועד סוכות • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה |  |
| סוכה | סכך • אכילה בסוכה • שינה בסוכה • ברכת לישב בסוכה • אושפיזין • מצטער פטור מן הסוכה • תשבו כעין תדורו • מעמיד • דופן עקומה | |
| ארבעת המינים | אתרוג, לולב, הדס וערבה • הלכות ארבעת המינים • קוישיקלך | |
| מנהגים | הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • זכר לשמחת בית השואבה • תיקון ליל הושענא רבה | |
| מצוות הנוהגות בזמן בית המקדש |
מצוות ערבה במקדש • הקפת המזבח • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל • שמחת הרגלים | |
| שמיני עצרת ושמחת תורה | תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורה • הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות | |
| תפילות ופיוטים | פיוטי הושענות (כהושעת אלים) • פיוטי הגשם (אף ברי · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי קל • סוכה ולולב לעם סגולה • משה אמת | |
| שונות | שמחת הרגלים • מסכת סוכה • שלומית בונה סוכה • א סוכה א קליינע • סהרנה | |
34773105מצוות הקהל