זריעה מוקדמת
זריעה מוקדמת היא זריעה הנעשית לפני עונת-הזריעה הרגילה. בדרך-כלל מדובר על זריעה באוגוסט או תחילת ספטמבר, לפני ראש השנה של שנת השמיטה. כיוון בשנת השמיטה עצמה אסור לזרוע, נוהגים חקלאים שומרי-שמיטה לזרוע בזריעה מוקדמת לפני ראש השנה, על-מנת שהיבול יצמח לאחר מכן.[1]116--131
סוגיות הלכתיות
תוספת שביעית
בזמן שבית-המקדש היה קיים, היה אסור לעשות כל מלאכה בשדה כבר שלושים יום לפני ראש השנה של השנה השביעית. חכמי המשנה אף החמירו ואסרו לעבוד בשדה החל מחג השבועות (במטעים) או חג הפסח (בשדות תבואה). איסור זה נקרא תוספת שביעית. כאמור, האיסור חל רק בזמן שבית המקדש קיים, אבל ”בזמן שאין מקדש - מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה, כדין תורה”.[2] רוב הפוסקים למדו מכאן, שבימינו אכן מותר לזרוע עד ראש השנה השביעית, אף על פי שהזרעים ייקלטו וינבטו בשנה השביעית עצמה.[3] אמנם יש שהחמירו וכתבו שמותר לזרוע רק אם הקליטה והנביטה תהיה לפני השביעית.[4]
איסור ספיחין
איסור ספיחין הוא איסור שגזרו חכמי המשנה על אכילת תבואה הגדלה מאליה בשנה השביעית. מטרת האיסור היא שלא יהיה תמריץ לאנשים לזרוע בסתר בשביעית, ולומר שהתבואה צמחה מאליה. הפוסקים דנו בשאלה האם איסור זה חל גם על תבואה שנזרעה בזריעה מוקדמת.[1]118--120 הרב שלמה זלמן אוירבך קבע, שבשדה גדול ומסודר יש להקל באיסור ספיחין, שכן בשדה כזה אין כל אפשרות לזרוע בסתר ולומר שהתבואה צמחה מאליה.[5] לפי פסק זה, ניתן לזרוע בשנה השישית בשדות גדולים, ולהשתמש ביבול הגדל בהם בשנה השביעית.
השימוש ביבול
היבול הגדל בשנה השביעית הוא הפקר, גם אם נזרע בשנה השישית. לפיכך, זריעה מוקדמת בדרך-כלל משתלבת עם אוצר בית דין. בהסדר זה, בית הדין שוכר את השדה מהחקלאי עוד בשנה השישית, זורע בזריעה מוקדמת ע"ח תקציב בית הדין, וכן מעביר את היבול לצרכנים תמורת השתתפות בהוצאות. הדבר מותר רק ביבולים שיש עניין ציבורי לספק בשמיטה (כגון יבולים שקשה או יקר לייבא).[1]123--122
סוגיות חקלאיות
מבחינה חקלאית, זריעה מוקדמת עלולה לסכן את היבול אם ישנם גשמים מוקדמים חזקים (באוקטובר), שכן גשמים מוקדמים גורמים לנביטה מוקדמת של הזרעים. בנביטה מוקדמת ישנם כמה סיכונים:[1]315--314
- הנבטים חשופים זמן רב יותר למזיקי קרקע.
- אם הגשמים מפסיקים לזמן ממושך בנובמבר - הנבטים עלולים להתייבש ולקמול.
- אם הגשמים לא מפסיקים וישנה תקופה חמה בדצמבר, עלולה להיות השתבלות מוקדמת, דבר הפוגע בכמות היבול.
ההסתברות לתרחישים אלה אינה גדולה, וניתן להקטין אותה על ידי בחירת זני זרעים מתאימים. יישובים שהשתמשו בזריעה מוקדמת (יסודות, שעלבים, קוממיות ואחרים) מעידים שברוב המקרים נתקבלו יבולים כמעט מלאים, והרווחיות מגידולי החורף לא נפגעה. בנוסף, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות (קנ"ט) מציעה מסלול ביטוח מיוחד לזריעה מוקדמת.[6]
נטיעה מוקדמת
לעומת הזריעה המוקדמת, שהותרה עד ראש השנה, נטיעה מוקדמת הותרה רק עד ט"ו באב בשנה השישית: ”אף בזמן הזה, אין נוטעין אילנות, ואין מרכיבין, ואין מבריכין ערב שביעית, אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה שלושים יום קודם ראש השנה של שביעית. וסתם קליטה - שתי שבתות. ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה "בשביעית נטעו".”[7]
הערות
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 זאב וייטמן, "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל", בהוצאת מכון צומת, שבט ה'תש"ס
- ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג א, רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג ט
- ^ חזון איש יז כה, מנחת חינוך שכו.
- ^ אגלי טל זורע ח ב, שבת הארץ ג יא, מעדני ארץ שביעית קובץ הערות ח ד
- ^ התכתבות עם הרב אהרונסון בסוף ספרו "מעדני ארץ"
- ^ https://www.kanat.co.il/uploaded_files/documents/falcha_4_u1046.pdf
- ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ג יא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] זריעה מוקדמת31024971