חנטה
ערך זה עוסק בשלב בהתפתחות הפרי. אם התכוונתם לשיטת קבורה ושימור גופות, ראו 
חֲנָטָה הוא שלב מוקדם בהתפתחות פירות האילן, הנוגע בהלכה לגבי מעשרות, שביעית, איסור ערלה, נטע רבעי וביכורים.
במקרא
המונח מופיע פעם אחת במקרא:
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.
חלק מהפרשנים קישרו אותו עם חניטה המוזכרת בספר בראשית.
בהלכה
בהלכה שלב זה קובע את השנה אליה משתייכים הפירות מבחינה הלכתית. השלכה זו נוגעת למעשרות, שביעית, איסור ערלה, נטע רבעי וביכורים.
נקודת הזמן הקובעת את השתייכות הפרי היא ט"ו בשבט. במשנה מוגדר התאריך כראש השנה לאילן שמשמעותו היא שפירות העץ שחנטו מיום זה ואילך נחשבים כפירות השנה החדשה:
באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.
יש אומרים ש"חנטה" היא השלב שבו מתחילים הפירות להיות ראויים לאכילה, דהיינו עונת המעשרות[1], כשיטה זו פסק בשלחן ערוך[2]; ויש אומרים שהיא הזמן שהפירות מגיעים לבשלות כזאת שאם יזרעו את זרעיהם עתה, יצמחו מהם צמחים חדשים[3]; ויש אומרים שחנטה היא השלב שאחרי נשירת עלי הפרח ובתחילת יציאת הפרי[4].
יש פוסקים שכתבו שיש הבחנה בין השלב הקובע לגבי איסור ערלה, לבין השלב הקובע לתרומות ומעשרות[5].
קישורים חיצוניים
- חֲנָטָה - הגדרה בוטנית ודוגמאות באתר צמח ישראלי
הערות שוליים
- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק א', הלכה ב', וכן משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק ד', הלכה ט'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"א, סעיף קכ"ה
- ^ ורבים סוברים ששלב זה שווה לשלב של הדעה הקודמת.
- ^ לשיטה זו מסתפקים האחרונים באשר לזמן המדויק של החנטה, אם זהו הסמדר שהוא השלב הבא מיד אחרי נשירת עלי הפרח, או הבוסר שהוא זמן מה לאחר מכן.
- ^ ראו מועדי הראי"ה פרק יד, על פי משפט כהן סימן ג, ומלבושי יום טוב חלק ב חובת קרקע סימן טז.
.png){kind=small}
