שביעית בזמן הזה

שביעית בזמן הזה היא השאלה האם דינים ומצוות הקשורים לשנת שמיטה (בפרט מצוות שמיטת הקרקעות ושמיטת הכספים), בזמן הזה שהיובל ודיניו אינם נוהגים, הם מהתורה, או מדרבנן בלבד.

הנידון

בשנת שמיטה ישנם דינים ומצוות כגון שמיטת קרקעות ושמיטת כספים. לאחר החורבן והגלות, נחלקו התנאים וכן הפוסקים האם מצוות השמיטה נוהגת מהתורה, או רק מדרבנן.

למחלוקת זו ישנה השלכה מעשית: אם השביעית נוהגת מהתורה, ניתן להקל בה רק במקרה של פיקוח נפש, ככל מצווה מהתורה. אולם אם היא נוהגת מדרבנן בלבד, יתכן ואפשר להקל גם במקרה של נזק גדול. כך למשל, היתר המכירה - המתיר לעבד את הקרקע בשביעית על ידי מכירת הקרקע לנכרי - התבסס גם על ההנחה שהשביעית בזמן הזה נוהגת מדרבנן בלבד.

בתלמוד ובמדרשים

מקורות המקשרים בין שביעית ליובל

בתלמוד הירושלמי, מובאת השאלה איך חכמים תיקנו פרוזבול, המבטל למעשה את מצוות שמיטת הכספים. רבי יהודה הנשיא ("רבי") ענה שהדבר אפשרי כי שמיטת כספים בזמן תקנת הפרוזבול היתה רק מדרבנן. את הפסוק ”וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'.” (דברים טו ב), דרש רבי ואמר: ”'וזה דבר השמיטה שמוט' - רבי אומר: שני שמיטין, שמיטה ויובל: בשעה שהיובל נוהג, השמיטה נוהגת מדברי תורה, פסקו היובלות - נוהגת שמיטה מדבריהן.” (ירושלמי גיטין ד ג).

דרשה זו מסתמכת על דרשה קודמת, הקובעת שמצוות היובל תלויה בחלוקת הנחלות לשבטי ישראל, והיא בטלה כבר בימי בית ראשון, לאחר שחלק משבטי ישראל יצאו לגלות: ”כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה, בטלו היובלות.” (ספרא (מלבי"ם)/פרשת בהר/פרק ב). רבי לומד מהפסוק, שמצוות השמיטה תלויה במצוות היובל, ולכן גם מצוות השמיטה בטלה באותו זמן.

עם זאת, הקביעה שמצוות השביעית תלויה ביובל סותרת כמה וכמה מקורות אחרים.

1. מצוות השביעית נזכרות בתורה שלוש פעמים. מתוכן, פעמיים (שמות כג, דברים טו) המצוה נזכרת לבדה, ללא כל זכר ליובל. בשלישית (ויקרא כה) נזכרת גם מצוות היובל, אולם רק אחרי מצוות השביעית. כלומר, היובל תלוי בשביעית (הוא קורה אחרי שבע שבתות שנים) אולם השביעית אינה תלויה ביובל.
2. בספרא נאמר: ”מנין עַשֵה שביעית אף על פי שאין יובל? תלמוד לומר "והיו לך...שבע שבתות שנים". ומנין עַשֵה יובל אף על פי שאין שביעית? תלמוד לומר "תשע וארבעים שנה", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, שביעית נוהגת אף על פי שאין יובל, והיובל אינו נוהג אלא אם כן יש עמו שביעית.” (ספרא (מלבי"ם)/פרשת בהר/פרק ב). האמוראים נחלקו בשאלה האם מצוות היובל היא מצווה עצמאית ויש לקיימה כל חמישים שנה גם אם לא מתקיימת מצוות השמיטה, או שמצוות היובל תלויה בשמיטה ויש לקיימה רק לאחר שהתקיימו שבע שמיטות. אולם לפי כל הדעות, מצוות השמיטה עצמה אינה תלויה ביובל.
3. ממלכת יהודה נענשה על אי קיום מצוות השמיטה, ”וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל, וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס, לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ, עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה.” (דברי הימים ב לו 20). על פי חשבון מספר שנות השביעית והיובל ניתן להיווכח, שמניין 70 השנים כולל גם את התקופה שלאחר גלות ראובן גד וחצי המנשה, כלומר, גם התקופה שבה כבר לא נהגה מצוות היובל.

מקורות שאינם קשורים ליובל

אותה דרשה של רבי יהודה הנשיא מופיעה כמה וכמה פעמים בתלמוד הבבלי, ושם הגרסה היא אחרת. בתשובה לשאלה מדוע מותר להשקות צמחים בשביעית, אמר אביי: ”רבי אומר: וזה דבר השמטה שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים.” (מועד קטן ב ב, וכן גיטין לו ב, קידושין לח ב.). בגרסה זו לא נזכרה מצוות היובל, וגם אין הסבר מדוע שמיטת קרקעות אינה נוהגת. המפרשים הציעו כמה הסברים:

• רש"י כתב, על-פי הגרסה בתלמוד הירושלמי, שמצוות שמיטת קרקע אינה נוהגת כי היא תלויה ביובל, ומכאן שיש כאן "אפקט דומינו": חלוקת הנחלות בטלה, לכן בטל היובל, לכן בטלה שמיטת הקרקעות, ולכן בטלה שמיטת הכספים.
• ראשונים אחרים הסבירו, שהמושג "שמיטת קרקע" אינו מציין את השבתת עבודת האדמה, אלא את החזרת הנחלות לבעליהן בשנת היובל. לפי זה, שתי הגרסאות אומרות שמצוות שמיטת הכספים תלויה במצוות היובל, אולם אין משם ראיה למצוות השבתת עבודת האדמה.
• אולם רבינו חננאל הסביר: ”והאידנא, שאין שמיטה בקרקע, שארץ ישראל ביד עובדי כוכבים היא, שביעית בזמן הזה דרבנן, ובמקום פסידא שרו רבנן” (רבנו חננאל על מועד קטן ב ב). כשארץ ישראל ביד גויים, השמיטה אינה נוהגת בפועל כי הגויים אינם נוהגים שמיטה בקרקעותיהם. מעבר לכך, הגויים שמשלו בארץ הטילו על החקלאים מס-יבול (ארנונא), שמי שלא שילמו - קרקעו הופקעה ונמסרה לנכרי שיעבד אותה. כתוצאה מכך, חכמי ישראל בדור שלאחר החורבן התירו לזרוע בשנת השמיטה ”משום ארנונא” (סנהדרין כו א), כיוון שאם לא יזרעו, ממילא הקרקע תעבור לבעלות גויים שיזרעו בה. לפי זה, מצוות השבתת הקרקעות אינה תלויה במצוות היובל או בחלוקת הנחלות, אלא בריבונות בפועל על ארץ ישראל, וביכולת המעשית להשבית את האדמה בלי שתעבור לידי נכרים. לדעה זו ישנה השלכה מעשית בימינו, כאשר ארץ ישראל נמצאת בריבונות יהודית.

פסיקות הראשונים

בעל העיטור פסק שהשביעית נוהגת מהתורה, מכמה טעמים:

• דעתו של רבי, שהשביעית נוהגת מדרבנן, היא דעת יחיד - רוב חבריו סברו אחרת, ויש לפסוק לפי הרוב.
• בתלמוד נאמר בפירוש ”הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא בשבת ומאי שנא בשביעית?” (גיטין נג ב).
• בתלמוד שאלו ”יכול ילקה על תוספת שביעית?” (מועד קטן ג ב) משמע מוסכם על כולם, שיש עונש מלקות לזורע בשביעית עצמה, ומכאן שהאיסור נוהג מהתורה.

גם הרמב"ן, הרא"ש, ור' חסדאי קרשקש פסקו הלכה כרוב חכמי המשנה והמדרש, שהשביעית נוהגת בזמן הזה מהתורה.

לעומתם, התוספות, הרשב"א, הריטב"א, ספר היראים, והטור פסקו הלכה כרבי, שהשביעית בזמנם נוהגת מדרבנן.

דעת הרמב"ם

ישנה מחלוקת בין מפרשי הרמב"ם מה הייתה דעתו בנושא.

• בפרקים א-ח, שבהם הרמב"ם מדבר על השבתת עבודת האדמה, הוא אינו מזכיר כלל את האפשרות שהשביעית מדרבנן.
• יתרה מכך: בפרק ד (הלכה כה) כותב הרמב"ם "אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד... בין בפני הבית בין שלא בפני הבית". הרב יוסף קארו ב"כסף משנה" אומר על כך ש"פשטא דמילתא דמדאורייתא קאמר".
• רק בפרק ט, כשהרמב"ם עובר לדבר על שמיטת כספים, הוא מזכיר את הדרשה של רבי על הקשר בין שמיטה ויובל: ”אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, ודבר זה קבלה הוא, אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ” (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ט ב). מקריאה פשוטה של דברי הרמב"ם, נראה שרק שמיטת כספים תלויה ביובל ונוהגת מדרבנן, אולם השבתת האדמות אינה תלויה ביובל ונוהגת מהתורה. וכן פירש הרב יוסף קארו ב"כסף משנה".
• בפרק י, כשהרמב"ם מדבר על היובל עצמו, הוא כותב ”ובזמן שהיובל נוהג, נוהג דין עבד עברי, ודין בתי ערי חומה, ודין שדה חרמים ודין שדה אחוזה, ומקבלין גר תושב, ונוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה. ובזמן שאין היובל נוהג, אינו נוהג אחד מכל אלו, חוץ משביעית בארץ, והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם, כמו שביארנו.” (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ט ב). ה"כסף משנה" נוטה לפרש, בהתאם לדבריו בפרק הקודם ובפרק ד, שהמילה "מדבריהם" מתייחסת רק להשמטת כספים; אולם בגרסת כתבי-יד של הרמב"ם, מופיעה המילה "מדבריהם" פעמיים: ”חוץ משביעית בארץ מדבריהם, והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם”.

דעת הראב"ד

הראב"ד בפירושו למסכת גיטין חידש, שדין שמיטה זהה לדין יובל לגמרי: לאחר חורבן בית שני בית דין לא קידשו יובלות, ולא נהגו דין יובל, ולכן דין שביעית בטל אף מדרבנן, ונוהג רק ממידת חסידות. בעל המאור והמאירי אימצו את שיטת הראב"ד, אם כי הרמב"ן דחה שיטה זו מכל וכל.

אולם הרשב"א כתב, שהראב"ד עצמו חזר בו בפירושו למסכת עבודה זרה. כך נראה גם מהשגותיו של הראב"ד על הרמב"ם, בהלכה המתארת את דין ארנונא לאחר החורבן: ”המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל, ולא היתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם, בהם התירו לעבוד מפני האונס; אבל לא במה שהחזיקו.” (ראב"ד על רמב"ם הלכות שמיטה ויובל א יא.). לפי זה, שביעית נוהגת מדרבנן רק בשטחים שלא הוחזקו על-ידי עולי בבל, אבל ברוב שטחי ארץ ישראל השביעית נוהגת מן התורה.

פסיקות האחרונים

הרב יוסף קארו ב"בית יוסף" פסק שהשביעית נוהגת בזמן הזה מדרבנן בלבד. אחריו פסקו כך הראי"ה קוק, החזון אי"ש, והרב עובדיה יוסף.

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק פסק, שהשביעית אמנם לא נוהגת מן התורה, אבל תוקפה חזק יותר משל מצווה מדרבנן. זאת, כיוון שמנהיגי ישראל בימי הבית השני נשבעו לשמור שביעית: ”מַחֲזִיקִים עַל אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹקים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹקים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מצות ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו... וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד.” (נחמיה י לב). ולכן כתב ”בוודאי יש לו דין כל חומר איסורא דאורייתא, כדין דברי קבלה, וכדין שבועת ציבור על דורותם, ואין מקום להקל בזמן הזה יותר מבזמן הבית.” (שו"ת בית הלוי ג א).

הערוך השולחן פסק שהשביעית נוהגת מן התורה, וכן מהרי"ל דיסקין פסק שהשביעית נוהגת בימינו מהתורה, או שיש להחמיר בה כדין תורה.

קישורים חיצוניים

• ארץ חמדה, "שנת השבע", שיעור 1 - שמיטה בזמן הזה מדאורייתא או מדרבנן?. אוסף מקורות, הסברים ושאלות חזרה.
• הרב קלמן כהנא, שמיטה במהלך הזמנים, מתוך: דבר השמיטה, משרד החינוך והתרבות, ה'תש"מ.
• הרב יוסף צבי רימון, שביעית בזמן הזה, אתר "סולמות".
• הרב אליהו ליפשיץ, שביעית בזמן הזה מהתורה או מדרבנן, אתר ישיבת "ברכת משה".
• הרב אליעזר מלמד, מצוות השביעית מהתורה, בתוך "פניני הלכה", שביעית ויובל א ט.
• הרב אליהו רחמים זייני, קביעת שנת השמיטה (כנס משנה תורה באוניברסיטת בר-אילן), אתר ישיבת "אור וישועה".
• ההתחייבות לשמירת שביעית בימי נחמיה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32245095שביעית בזמן הזה