חג הסוכות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חג סוכות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חסר ניסוח אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סוכות
Leopold Pilichowski Sukkot.jpg
חגים
שמות נוספים חג האסיף
נחגג ט"ו בתשרי - כ"א בתשרי
מתקשר ל הושענה רבה (היום האחרון של סֻכּוֹת),
שמיני עצרת ושמחת תורה
(הצמודים לסוכות), זכירת יציאת מצרים.

חג הַסֻכּוֹת הוא האחרון בשלושת הרגלים, ואחד מהחגים דאוריתא. החג נחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, כאשר יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. מצוות החג הם הישיבה בסוכה, ונטילת ארבע מינים. בזמן שבית המקדש קיים, יש בו גם מצוות עליה לרגל.

בכ"ב בתשרי, מיד בסיום חג הסוכות, נחוג חג שמיני עצרת שהוא מועד בפני עצמו לעניין "פזר קשב"[1].

שמות החג

  • חג הַסֻּכֹּת, "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז יג).
  • חג האסיף, "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ט"ז), מפני שבו מסיימים ליבש את הענבים ומכניסים אותם לאוצר, וכן מסיימים לאסוף את התבואה מן השדה.
  • בספרי הנביאים והכתובים ובלשון חז"ל חג הסוכות מכונה חג סתם או החג[2].
  • חג זה מכונה בתפילה "זמן שמחתנו" שבו שמחים עם אספת התבואה[3]

טעמי החג

בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"
ר' עקיבא אומר אין סוכות אלא ענני כבוד, שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון, וכתיב כי על כל כבוד חופה... וה' הולך לפניהם יומם, נמצאת אומר שבעה עננים הם, רבי יאשיה אומר ארבעה, אחד לפניהם ואחד לאחריהם אחד למעלה ואחד למטה, ר' אומר שנים.
מכילתא בשלח הקדמה

לחג הסוכות ניתן בתורה שני מהיות: מחד ענינו חג של עובדי אדמה השמחים וחוגגים לפני אלוקיהם בבוא עונת האסיף, ומאידך מדובר בחג זיכרון של עם המציין את מאורע חשוב בדברי הימים של העם, חג זה מציין את המאורע של בימי נעוריו של העם עת הוצאו ה' מבית עבדים לתת לו ארץ זבת חלב ודבש ובדרך בעת התהלכות בני ישראל במדבר הושיב אותם ה' בסוכות לצל יומם. וזיכרון זה הוא כחלק מזכירת יציאת מצרים.

שני בחינות אלו מתוארים בתורה בפרשת אמור:

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וגו' בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם.

הציווי על קיום חג האסיף מופיע בפרשת משפטים (שמות, כ"ג, י"ד-ט"ו ושמות, ל"ד, כ"ב) ובפרשת ראה (דברים, ט"ז, י"ג-ט"ז).

מועד החג נקבע בתורה לחמישה עשר בחודש השביעי (לפי מניין החודשים מניסן), בצאת השנה של עבודת האדמה ותחילתה של שנה חדשה של עבודת אדמה טרם בוא הגשמים. ורצה הקב"ה כי בתחילת ימות החמה יהיה פסח ובתחילת ימות החורף יהיה סוכות, כדי שיהיה כל ראשית להקב"ה[4]. נחלקו התנאים לגבי סוכות אלו: שיטת רבי אליעזר שהסוכות שהושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים, היו סוכות של ממש, ושיטת רבי עקיבא שהסוכות היו ענני הכבוד שה' סכך על בני ישראל במדבר[5]

שלש רגלים תחוג לי בשנה - שלש זימני שמחה בשנה, ובשלשתם תעשה לי חג, כדי שתהא שמחתכם לשמים, בחג המצות - על שיצאתם ממצרים בו לחירות, וחג הקציר - בשעת שאדם מתחיל לקצור קצירו שמח, כדכתיב - "שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל". ותעשו שם חג, כדי שתהיה השמחה לשמים. וחג האסיף - כשאדם אסף תבואתו, וכונס קיצו ומוסק את זיתו, אז הוא שמח, ותעשו אז חג, כי אני רוצה להתערב בשמחתם. ולכך נאמר.בחג הסוכות במקום אחר "והיית אך שמח", כלומר - מאחר שאספת את הכל אין לך מחשבה כי אם לשמוח

בכור שור, שמות כג יד

מצוות החג ומנהגיו

ישיבה בסוכה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – סוכה

בחג הסוכות מצווה לשבת בסוכה ולהשתמש בה בכל השימושים הרגילים של בית. המצווה היא לגור בסוכה ממש: לאכול, לשתות ואף לישון, כל שבעת ימי החג.

סוכה היא: א) מקום של דירת ארעי, ב) המוקף במחיצות, ג) ומסוכך מלמעלה בסכך מפסולת גורן ויקב.

  • א) גודל הסוכה הקטן ביותר הוא ז' על ז' טפחים, וגובהה הנמוך ביותר הוא עשרה טפחים, כגודל מקום של דירת ארעי הקטן ביותר.
    סוכות בארץ הקודש
  • ב) על הסכך להיות כעין מפסולת גורן ויקב; מגידולי קרקע, מנותק מהארץ, ושהוא עדין פסולת ולא הוכן להיות כלי (שזה הוא הגדר של דבר שאינו מקבל טומאה דבר פסולת שלא הוכן להיות כלי). וכן שהסכך יסוכך כראוי על מקום הסוכה באופן שיהיה צילתה מרובה מחמתה, ושהסכך הוא יהיה זה שמסוכך ולא יהיה מעליו או מתחתיו דבר אחר העומד ומצל.
  • ג) צריך שיהיו מוקף במחיצות לפחות משלושת צדדיו ולפחות שניים כהלכתם והשלישית אפילו טפח. והמחיצות צריך שיהיו באופן שיעשו חיץ בין הפנים לחוץ, אבל אין צורך שהם יהיו אטומים לגמרי, ויכול להיות בהם חורים גדולים אבל לא לא חורים גדולים יותר משלושה טפחים, ואף אם המחיצה אינה מגעת עד הסכך אם היא מגיעה עד עשרה טפחים שהוא הגובה הדרוש די בכך.

הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם החג, וגם סוכה שמשמשת כל השנה לצל כשרה, אך הקדושה המיוחד של הסוכה לא חלה רק אם הסכך הונח במיוחד לקראת סוכת מצווה.

את הסוכה נוהגים לקשט בכל מיני קישוטים, תמונות, פירות משבעת המינים, ל"נוי סוכה". נוהגים להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל במצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת עוונות.

ארבעת המינים

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים."

נטילת ארבעת המינים או כפי שהיא מכונה בלשון חז"ל נטילת לולב היא מצווה מדאוריתא ליטול בכל יום מימי החג ארבעת המינים; לולב, אתרוג, הדסים וערבות ולשמוח בהם לפני ה' בבית מקדשו, ומי שאינו נמצא במקדש ייטול רק ביום הראשון של החג בלבד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל אף מחוץ למקדש כל שבעת ימי החג, זכר למקדש. אם כן בזמננו נטילת לולב ביום הראשון של החג מצוותה מן התורה, ובשאר הימים מצוותה מדברי סופרים בלבד. ומהדרים לקחת ארבעת המינים מהודרים משום הדור מצוה.

ארבעת המינים מהודרים

במקרא כתוב בפירוש רק לגבי הערבה ("ערבי נחל") ואילו לגבי הלולב ("כפות תמרים") האתרוג ("פרי עץ הדר") וההדס ("ענף עץ עבות") המקרא כותב באופן סתום, ומה הוא הפרי התפרש על ידי חכמי תורה שבעל פה.

פירושים שונים על משמעות ארבעת המינים הללו. במדרש (ויקרא רבה פ"ל, יב) נדרש שהם סימן לאנשים השונים בעם ישראל לפי תכונותיו של כל מין. הטעם מציין תורה והריח - מעשים טובים, כך שהאתרוג, בעל הטעם והריח, מסמן אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, והערבה, חסרת הטעם וחסרת הריח, מסמנת אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ההדס בעל הריח וחסר הטעם מסמן את אלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה, והלולב שתמריו הם בעלי טעם ואין לו ריח, מסמן את אלו שיש בהם תורה, אך ללא מעשים טובים.

וכתב הרמב"ם ואלו הארבעה מינין הם אשר יש בהם את שלשת הדברים האלה, האחד, רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא של חג הסוכות, והיה כל אדם יכול למצאם, והעניין השני טוב מראה ורעננותם, ויש מהם טובים בריחם והם אתרוג והדס אבל לולב וערבה אין להם ריח לא טוב ולא רע, והעניין השלישי, עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים ורמונים ובאספרגל וכיוצא בהן. (מורה נבוכים חלק ג פרק מג)

הושענות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענות

בבית המקדש בימי חג הסוכות היו מבקשים בקשות שנקראו "הושענות" - ביטוי שנוצר מהמילים "הושע נא" עליהן חוזרים בסוף כל בקשה. כיום ישנם פיוטים אותם אומרים המתפללים בבית הכנסת, תוך כדי הקפת הבימה עם ארבעת המינים בידיהם. הבקשות בפיוטים אלו עוסקות בישועה בכלל, ובפרט בירידת הגשמים ובהצלחת התבואה בשנה הקרובה, בהתאם לדברי חז"ל (במסכת ראש השנה): "בחג (= סוכות) נידונים על המים".

הושענא רבה בבית הכנסת החורבה

הושענא רבה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הושענא רבה

ביום האחרון של חול המועד סוכות נוהגים להרבות בבקשות ה"הושענות", ועל כן הוא נקרא "הושענא רבה". כמו כן, מקיימים בו מנהג נוסף לזכר מצוות ערבה במקדש, והוא "חיבוט ערבה" - אוגדים יחד חמישה ענפי ערבה, וחובטים אותם על הקרקע. משמעות מיוחדת נודעת ליום זה, הנחשב כסיומם של הימים הנוראים. יום זה נודע כיום "משלוח הפתקים" בשמים, בו כלולים גזרי הדין של כל אדם ואדם לשנה הבאה. משום כך, יש מאחלים ביום זה איש לחברו: "פתקה טובה". רבים נוהגים ללמוד תורה במשך כל ליל הושענא רבה. יש שנוהגים לקרוא את ספר "משנה תורה", הוא ספר דברים, ומסיימים את ספר תהלים, כפי שמסודר בתיקון ליל הושענא רבה. יש הנוהגים להישאר ערים כל ליל הושענא רבה - כלומר הלילה שלפני הושענא רבה - ולהקדישו לאמירת תהלים וללימוד תורה (בדומה לליל חג השבועות).

ושמחת בחגך

אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כ"ג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. והיאך היתה שמחה זו החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו ומי שיודע בפה בפה ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות
רמב"ם סוף הלכות לולב
}

חג הסוכות הוא חג שמח במיוחד, מכיון שנאמרה בו מצווה מיוחדת "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", ובלשון חז"ל "חג" סתם הוא חג סוכות. והוא נקרא "זמו שמחתנו" שבסוכות הוא החג שמסיים את השנה של עבודת האדמה, ובתקופה זו אוספים את התבואה, ולכן יש בו שמחה יתרה.

באספך מגרנך ומיקבך - כשתאסוף הביתה מן הגורן ומן היקב שהיית שומר בשדה כל ימות החמה, שבעת ימים תחוג - שכבר אתה פנוי לשמוח שכנסת הכל לבית, וגם הפרשת מעשר שני שלך, ויש לך הרבה מה להוציא. והיית אך שמח - שלא יהא לך מחשבה רק על השמחה, אבל בפסח שהתבואות בשדה, כתיב "ופנית בבקר והלכת לאוהליך", כי המלאכה שיש לך לעשות יעכב שמחתך לפי שאין לך פנאי לשמוח

בכור שור, דברים טז יג

שמחת בית השואבה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שמחת בית השואבה

בזמן שהיה קיים בית המקדש היו מנסכים מים על המזבח בכל ימי חג הסוכות, כהודאה ובקשה על ירידת הגשם. מעמד שאיבת המי היה מלווה בחגיגה גדולה שבה היו רוקדים ומנגנים בכל מיני כלי זמר. בגמרא מסופר ששמחת בית השואבה היתה גדולה מאוד, עד כדי כך שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו." בימינו, יש הנוהגים, זכר למקדש, להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד). פרקים אלו היו נאמרים בבית המקדש בשמחת בית השואבה.

אושפיזין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אושפיזין

נוהגים להזמין לסוכה את אחד משבעת האושפיזין ("אורחים" בארמית) - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד - לפי הסדר, בכל אחד מימי החג.

יש נוהגים ללמוד בכל יום מימי החג בספר חמד אלקים את ענייני האושפיזא היומי[דרוש מקור].

במקדש

ניסוך המים

שאיבת מים מהשילוח לנסכם על גבי המזבח
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ניסוך המים, השילוח

בחג הסוכות מקיים בבית המקדש את מצוות ניסוך המים. מצוות ניסוך המים אינה מפורשת בתורה, ומקורה בהלכה למשה מסיני[6]. עיקר המצווה היה מילוי מים ממעיין השילוח, וניסוכם על אחת מקרנות מזבח העולה.

כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח, כיצד היו עושין, צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגין היה הכהן ממלא אותה מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו, עלה לכבש ופנה לשמאלו ונותן המים מן הצלוחית לתוך הספל שהיה שם, ושני ספלים של כסף היו שם, מערבי היה בו המים, ומזרחי היה בו היין של נסך.

אמרו חכמים מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי השנה (ר"ה ט"ז.).

מצוות ערבה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות ערבה במקדש

בבית המקדש היו מביאים בכל יום ענפי ערבה למזבח ומקיפים אותו תוך אמירת הושענות. את ענפי הערבות היו זוקפים מסביב למזבח. מצוות ערבה היא הלכה למשה לסיני. כיום מקיימים זכר למצווה זו במנהג חיבוט ערבה המתקיים ביום האחרון של סוכות בלבד.

קורבנות המוספים

בחג הסוכות היו מקריבים בבית המקדש בכל יום קרבן מוסף שונה במקצת, כמו שמפורט בפרשת פנחס (במדבר, כ"ט, י"ב-ל"ד). קרבן המוסף היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני אילים (כבשים זכרים) וארבעה עשר כבשים. בכל יום מספר הפרים פחת באחד- ביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר וכן הלאה. בסך הכול בכל ימי הסוכות הוקרבו שבעים פרים. חז"ל דרשו שאותם שבעים פרים הוקרבו כנגד שבעים אומות העולם.

עיין עוד

הערות שוליים

  1. דהיינו: פיס - על הקרבנות של שמיני עצרת הוטל פיס נפרד מהפיס של חג הסוכות, וגם המשמרת שקיבלה פחות בסוכות, לא מפוצה בשמיני עצרת, מחמת שזהו פיס נפרד. זמן - מברכים בו ברכת שהחיינו חדשה. רגל - אין יושבים בו בסוכה, מפני שהוא רגל נפרד מסוכות. קרבן - קרבנו שונה מהסדר של קרבנות המוסף של סוכות. שיר - הלויים היו אומרים בו שירה שונה ("למנצח על השמינית" - תהלים יב) משירת הסוכות. ברכה - ברכת קדושת היום שבו שונה מברכת קדושת היום של סוכות
  2. לדוגמה: ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ב', ספר נחמיה, פרק ח', פסוק י"ד, תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ו עמוד א
  3. מעצרת ועד החג זמן שמחה (פסחים ל"ו ע"ב). וכתב רש"י (שם) זמן שמחה - בזמן קצירה ולקיטה שאדם לוקט תבואתו ולבו שמח
  4. הרמב"ן (ויקרא כג מג) והרוקח (הלכות סוכות סי' ריט, ומובא בא"ר סי' תרכה)
  5. גירסת התורת כהנים (פר' אמור פרק יז) והמכילתא (פר' בא פרשה יד) בהפך שר"ע הוא אמר כנגד ענני הכבוד כן הטור גרס גם כן כך בגמרא
  6. תענית נ'