סכך
בהלכות סוכה, סכך הוא הכיסוי העליון של חלל הסוכה. הסכך סוכך על הסוכה ומעניק לה צל, ובשל כך הוא המרכיב העיקרי לסוכה כשרה, ועל שמו נקראת הסוכה[1].
הלכות הסכך
מקור הדין
המשנה במסכת סוכה מביאה שלושה תנאים לכשרות הסכך: 1. גידולו מן הקרקע. 2. תלוש. 3. אינו מקבל טומאה:
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה - פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן - כשרה. זה הכלל: כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ - אין מסככים בו, וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו
— משנה מסכת סוכה פרק א משנה ד
בתלמוד הבבלי במסכת סוכה מובא המקור שממנו למדו חכמים את הדבר:
כי אתא (כשבא) רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא: באספך מגרנך ומיקבך - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר... רב חסדא אמר מהכא (מכאן): צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות.
— תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יב עמוד א
גידולו מן הארץ
כחכמים למדו מדרשת הפסוקים שעל הסכך להיות מדבר הצומח מהאדמה, גידולי קרקע שהמזון שלהם הוא גם בא בעיקר מהאדמה, כגון בהמות וחיות, גם העור שלהם פסול ולא נכלל תחת ההגדרה של גידול מן הארץ, אלא אם מדובר בגידול ישיר[2]. אך חומרים כמו אבנים, מתכת או פלסטיק פסולים לשמש כסכך[3].
תלוש
עוד למדו חכמים מדרשת הפסוקים, שעל הסכך להיות מדבר התלוש מן הקרקע, אך ענפי עץ הסוככים על הסוכה אינם יכולים לשמש כסכך כשר, ובמצבים מסוימים הם אף עלולים לפסול את הסוכה על אף שיש לה גם סכך כשר[4].
אינו מקבל טומאה
התנאי הנוסף שלמדו חכמים מהפסוקים כפוסל את הסכך, הוא שלא יקבל הסכך טומאה כי בקבלת טומאה מוגדר הסכך ככלי. דבר שמקבל טומאה הוא דבר שאם הוא נוגע במת, נבלה, או דבר אחר שמטמא - נטמא ממנו. לכן כלים, בגדים, מחצלת ומאכלים פסולים לסכך. חכמים הוסיפו וגזרו שכדי שלא יבואו לסכך בדבר שמקבל טומאה, אין לסכך גם בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו.[5]
דינים נוספים
חכמים אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע, באופן שעלול לצער את יושבי הסוכה, ולגרום להם לעזוב אותה. כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך עד שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד יוצאי אשכנז נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים מיוצאי ספרד לא ראו בה חובה.
דיני סכך פסול
סכך פסול המונח במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים או יותר. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב-3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (סמוך לדפנות) אם רוחבו קטן מ-4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול (דין זה נקרא דופן עקומה).
גזרת נסרים
מכיוון שתקרת בית העשויה מנסרים פסולה מהתורה לשמש כסכך לסוכה, משום שבית הוא דירת קבע, גזרו חכמים שגם סוכת עראי שסיככו אותה בנסרים רחבים שמזכירים תקרת נסרים - פסולה.[6] להלכה נפסק שהרוחב המקסימלי של הנסרים, שעדיין כשר לסיכוך, הוא עד ארבעה טפחים.
הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמן, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות. במקרה כזה מחשיבים את הדפנות כאילו הן ממשיכות ועולות למעלה (גוד אסיק). אמנם במקרה שיש סכך פסול בצד הסוכה, צריכה הדופן לעמוד צמוד לסכך, שכן אין להסתמך באותה דופן גם על דופן עקומה וגם על גוד אסיק. לפי ההלכה המקובלת, את הסכך יש להניח רק לאחר שיש דפנות לפי הכלל תעשה ולא מן העשוי.[7] אולם יש החולקים על כלל זה ומתירים לכתחילה, ורבים אחרים מכשירים בדיעבד.[8]
חבילות
בנוסף לגזירות הנ"ל הוסיפו חז"ל גזירה על חבילת סכך שאגודה בקשר פסולה מדרבנן לסכך. בתלמוד מבואר שחז"ל גזרו בגלל ההרגל לשטוח חבילות על הסוכה כדי לייבש אותן, חששו שמא יבוא לסכך בחבילה, דבר שיפסול את הסכך משום שלא הונח לשם יצירת צל. על החבילה לעמוד בתנאים שקבעו חז"ל כדי להגדיר אותו כחבילה הפסולה לסיכוך:
- שיהיה בו לפחות 25 קנים
- שיהיה האיגוד לשם חבילה, ולא לצורכי מכירה ותצוגה.
- שיהיה אפשר לטלטל את החבילה[9].
מעמיד
ערך מורחב – מעמיד (סוכה)
נחלקו הראשונים האם גם המעמיד של הסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, כמו הסכך עצמו. להלכה פסקו רוב האחרונים שהוא אינו צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, ויש שהחמירו שאסור שיקבל טומאה, ורבים נהגו לחשוש לדבריהם לכתחילה.[10]
שני סככים
בסוכה מותר שיהיה רק סכך אחד, ולכן במקרה של סוכה על גבי סוכה התחתונה פסולה. אולם כדי לפסול את התחתונה צריך הסכך העליון להיות ראוי לסיכוך כדין, ולכן אם חמתו מרובה מצילתו, התחתונה כשרה והעליונה פסולה.
פסול זה הוא רק אם שני הסככים נפרדים זה מזה, ונחלקו האמוראים, בשיעור המרחק שביניהם: לדעת רב הונא טפח, לדעת רב חסדא ארבעה טפחים, ולדעת שמואל עשרה טפחים, וכן נפסק להלכה.
אם הסכך התחתון אינו חזק דיו להחזיק כרים וכסתות, שני הסוכות כשרות[11].
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, דיני הסכך, באתר פניני הלכה
- דיני הסכך, באתר הידברות
הערות שוליים
- ^ רש"י, מסכת סוכה, דף ב' עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ו, סעיף א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ט' עמוד ב' - "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית.".
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ט, סעיף ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ד עמוד א'.
- ^ רמב"ם שופר סוכה ולולב ה ט ורוב פוסקים לא הצריכו להעמיד הדפנות לפני הסכך וכך נראה בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ד עמוד א') "עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן" ורק מעמידת האדם זה נהיה סוכה וזה מותר לכתחילה, ובגמרא תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ד' עמוד א' 'בנה בה איצטבא'; כנ"ל ועוד.
- ^ רמ"א - הגה"מ, ב"ח, ברכ"י, בית השואבה; ערוה"ש ה; וחזו"ע עמ' לח. מכשירים בדיעבד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ט, סעיפים י"ב–י"ד.
- ^ משנה ברורה, סימן תרכ"ט, סעיף קטן נ"ט, פניני הלכה הלכות מעמיד.
- ^ שיטת רבי יהודה במשנה, וכן נפסק להלכה.
| סוכות | ||
|---|---|---|
| מהלך החג | יום טוב ראשון • חול המועד סוכות • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה |  |
| סוכה | סכך • אכילה בסוכה • שינה בסוכה • ברכת לישב בסוכה • אושפיזין • מצטער פטור מן הסוכה • תשבו כעין תדורו • מעמיד • דופן עקומה | |
| ארבעת המינים | אתרוג, לולב, הדס וערבה • הלכות ארבעת המינים • קוישיקלך | |
| מנהגים | הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • זכר לשמחת בית השואבה • תיקון ליל הושענא רבה | |
| מצוות הנוהגות בזמן בית המקדש |
מצוות ערבה במקדש • הקפת המזבח • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל • שמחת הרגלים | |
| שמיני עצרת ושמחת תורה | תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורה • הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות | |
| תפילות ופיוטים | פיוטי הושענות (כהושעת אלים) • פיוטי הגשם (אף ברי · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי קל • סוכה ולולב לעם סגולה • משה אמת | |
| שונות | שמחת הרגלים • מסכת סוכה • שלומית בונה סוכה • סהרנה | |
