ערל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. לא הוזכרה מח' רש"י ור"ת במתו אחיו מחמת מילה, ומן הסתם חסר מידע נוסף.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. לא הוזכרה מח' רש"י ור"ת במתו אחיו מחמת מילה, ומן הסתם חסר מידע נוסף. |
 | |
| טקס ברית מילה | |
| מקרא | ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק י"ד |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת יבמות, דף ע' עמוד א' ואילך |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, לאו קל"ה |
ערל הוא אדם שלא נימול ויש לו ערלה. מאחר שביהדות מצווים היהודים על הסרת הערלה בברית מילה, והגויים אינם מצווים בכך, מקובל בעברית הכינוי "ערל" לכל מי שאינו יהודי. כינוי זה מצוי כבר בתנ"ך, במיוחד ככינוי גנאי לפלישתים.[1] החל מלשון חז"ל, רווח הכינוי "ערל" לכל מי שאינו יהודי, ללא קשר לשאלה האם הוא ערל בפועל או לא,[2] וכינוי זה משמש לעתים גם בספרות העברית החדשה.
עם זאת, בהלכה הביטוי "ערל" מתייחס בדרך כלל דווקא ליהודי המחויב בברית מילה, ולא קיים אותה, בין אם בחר במזיד שלא לקיים את המצווה, ובין אם נמנע מלקיימה מחמת אונס כגון סיבות רפואיות המונעות את קיום המצווה. על יהודי שלא נימול חלים דינים שונים.
עונשו
יהודי שבמזיד לא מל את עצמו, מלבד שביטל חיוב עשה של ברית מילה, הוא אף ענוש בעונש 'כרת', והיא המצוות עשה היחידה, מלבד ביטול קרבן פסח, שיש בה חיוב כרת על ביטולה.
עונש זה נזכר בתורה בפרשת לך לך לאחר שאלוהים מצווה את אברהם במצוות המילה:
וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר
לדעת הרמב"ם אינו מתחייב בכרת אלא אם כן מת בעודו ערל, לעומת זאת סבור הראב"ד שכל יום שאינו מל מתחייב בכרת. לפי הסברו של רבי יוסף קארו כוונת הראב"ד היא שחיוב הכרת רובץ על האדם מיום שנעשה בר מצווה, וביום שנימול פוקע ממנו החיוב (ואין כוונת הראב"ד שבכל יום שעובר חל חיוב כרת בפני עצמו)[3].
דיני ערל
ישנם בתורה כמה דינים ואיסורים מיוחדים שנוגעים לערל יהודי:
קרבן פסח
יהודי ערל נאסר עליו, באיסור לאו, לשחוט קרבן פסח ולאכול ממנו כמפורש בתורה:
...הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ... וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ
בתלמוד למדו שלא רק מילת עצמו מעכבת אותו מלעשות ולאכול את קרבן הפסח, אלא אף אם אחד מבניו או עבדיו הכנענים טרם נימול, נאסר בעשיית ובאכילת קרבן הפסח:
וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ...
תרומה
חז"ל למדו בגזירה שווה מאיסור אכילת קרבן פסח לערל, שאף תרומה אסורה באכילה לכהן ערל, בין אם לא נימול במזיד ובין שלא נימול בשוגג או באונס, כפי שנזכר במשנה במסכת יבמות ”הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה...” (משנה, מסכת יבמות, פרק ח', משנה א').
קדשים
גם לעניין שאר הקורבנות מבואר בראשונים שאין לערל לאכול מהם, וכך פסק ברמב"ם ”כל הקרבנות בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אין אוכלין אותם אלא הטהורים בלבד המולין... והטומטום אסור לאכול בקדשים לפי שהוא ספק ערל...” (משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י', הלכה ט').
קבלת דם
בתלמוד[4] למדו מהנאמר בספר יחזקאל שערל אף אסור לעבוד בבית המקדש, ואם עבד - עבודתו פסולה. וכך כתב ברמב"ם: "כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן... ערל, טמא, יושב...פסל"...
הזאה
יהודי ערל פסול להזאת מי חטאת של פרה אדומה לטהר טמאים, וכך פסק הרמב"ם בספרו "הכל כשירין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס וקטן שאין בו דעת, אבל קטן שיש בו דעת כשר להזות והערל כשר להזות שאין הערל טמא"...
למול אחרים
בראשונים כתבו שיהודי ערל שלא מל מחמת אונס כגון שמתו אחיו מחמת מילה וכדומה ומפני זה מפחד למול את עצמו, מותר לו למול אחרים, אך ערל שמזיד לא מל עצמו נחשב כמומר לדבר אחד שהוא פסול לאותו הדבר. וכך פסק בשולחן ערוך”מומר לערלות, דינו כמומר לעבירה אחת. ואם אינו ערל אלא מפני שמתו אחיו מחמת מילה, הרי הוא כשאר ישראל כשר” (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ב', סעיף ז').
יין נסך
כתב רבינו ירוחם[5] בשם רבינו מאיר[6] דמשוך בערלתו אינו עושה יין נסך דניסוך אינו תלוי במילה שהרי משומד מהול הוא ועושה יין נסך במגעו וזה אף על פי שנמשכה ערלתו לבו לשמים. בספר ארחות חיים[7] הוסיף שאפילו משומד לערלות אינו אוסר.
אמנם הלבוש סבר שערל במזיד אוסר: ”משומד לערלות שאינו מהול, שלא מלו אותו אבותיו וגם הוא אינו מל את עצמו, הרי הוא כמשומד לשאר עבירות, ואם מתו אחיו מחמת מילה ומיראה לא מלו אותו גם כן, וגם הוא עצמו נותן טעם שמתיירא מן המיתה, הרי הוא כשאר ישראל כשר” (יו"ד סי' ב ס"ז).
קרבן ראיה
בתלמוד בתחילת מסכת חגיגה הובאה דעת רבי עקיבא שפוטר ערל מלעלות לרגל ולהקריב עולת ראיה, וטעמו הוא שערל דינו כטמא.
ברכת כהנים
לדעת המגן אברהם ערל אפילו לא מל במזיד כשר לנשיאת כפים, מאחר שאינו גורע יותר מבעל מום שפסול לעבודה במקדש אך כשר לישא את כפיו[8]. אמנם לדעת הפרי חדש ערל פסול לישא את כפיו, מאחר שעבודתו בבית המקדש פסולה.
משוך ערלה
אדם שמשך את ערלתו עד שנראה כאילו אינו מהול, מדאורייתא מותר בתרומה ובפסח, אך מדרבנן נחשב כ'ערל' לכל דבר, ואסור באותם הדברים שערל אסור 'קרבן פסח' וקדשים, וחייב למול שנית מדרבנן מפני שהוא נראה כערל[9].
לשון נדרים
במשנה במסכת נדרים מבואר שאדם שנדר מאנשים ערלים, מותר ביהודים אף שהם ערלים, ואסור בגויים אף שהם נימולים, מאחר שסתם לשון 'ערל' הכוונה לגויים והביאו לכך ראיות מהפסוקים כגון מה שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" ועוד.
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אדם שלא נימול, באתר ויקיטקסט- דין ערל ושיתופו בחיי הקהילה., באתר "ישיבה"
הערות שוליים
- ^ למשל ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ג'; ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ'; ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק א'.
- ^ ראו משנה, מסכת נדרים, פרק ג', משנה י"א.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק א', הלכה ב', השגת הראב"ד וכסף משנה שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד ב'.
- ^ ני"ז ח"א קנב ע"ד
- ^ תשב"ץ קטן סי' שפ
- ^ סי' כג הלכות יין נסך אות ו
- ^ כמובאר בתלמוד במסכת תענית כו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ב עמוד ב'.
35224141ערל