ערך מומלץ

הילרי קלינטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הילרי קלינטון
Hillary Clinton
לידה 26 באוקטובר 1947 (גיל: 77)
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
שם מלא הילרי דיאן רודהם קלינטון
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה מכללת ולסלי, אוניברסיטת ייל
עיסוק פוליטיקאית, משפטנית, דיפלומטית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית (טרם 1968)
המפלגה הדמוקרטית (מאז 1968)
דת מתודיזם
בן זוג ביל קלינטון (1975–הווה)
אתר האינטרנט הרשמי של הילרי קלינטון
נגידת אוניברסיטת המלכה בבלפסט ה־11
2 בינואר 2020 – מכהנת
(4 שנים ו־46 שבועות)
סגן נגידת אוניברסיטת המלכה בבלפסט אלן גריר
→ תומאס ג' מורן
מזכירת המדינה של ארצות הברית ה־67
21 בינואר 2009 – 1 בפברואר 2013
(4 שנים)
סגן מזכירת המדינה של ארצות הברית ג'יימס סטיינברג (2009-2011)
ויליאם ברנס (2011-2013)
תחת הנשיא ברק אובמה
סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק
3 בינואר 2001 – 21 בינואר 2009
(8 שנים)
הגברת הראשונה של ארצות הברית
20 בינואר 1993 – 20 בינואר 2001
(8 שנים)

הילרי דיאן רודהם קלינטון (באנגלית: Hillary Diane Rodham Clinton להאזנה (מידע • עזרה); נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא מדינאית אמריקאית. כיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק (2001–2009) ואחר כך כמזכירת המדינה של ארצות הברית (2009–2013) בממשלו של הנשיא ברק אובמה. טרם היבחרה לתפקידים ציבוריים, הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית (1993–2001) במהלך תקופת כהונתו של בעלה, ביל קלינטון, כנשיא ארצות הברית. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2016 הייתה מועמדת המפלגה הדמוקרטית, ובכך הייתה לאישה הראשונה שהועמדה לנשיאות מטעם מפלגה גדולה בארצות הברית.

קלינטון נולדה וגדלה בשיקגו ופרבריה. סיימה את לימודיה במכללת ולסלי ב-1969 והשלימה תואר במשפטים באוניברסיטת ייל ב-1973. לאחר ששימשה כיועצת משפטית בקונגרס, עברה לארקנסו ונישאה לביל קלינטון ב-1975. שנתיים לאחר מכן ייסדה את "הארגון לילדים ומשפחות בארקנסו" (אנ'). התמנתה ליושבת הראש הראשונה של התאגיד לסיוע משפטי (אנ') ב-1978 ושנה לאחר מכן הפכה לשותפה הראשונה ב"רוז" (אנ'), משרד עורכי דין מהוותיקים ביותר בארצות הברית. בתקופת כהונתו של בעלה ביל קלינטון כמושל ארקנסו הובילה כח משימה שהמלצותיו סייעו להחלת רפורמה בבתי הספר הציבוריים במדינה.

עם היבחרו של בעלה לנשיאות ב-1992, הייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית. בבית הלבן הנהיגה מאבק לשוויון מגדרי ולרפורמה במערכת הבריאות במסגרת תפקידה כגברת הראשונה. יחסיה האישיים עם ביל היו תחת עין הציבור והסתבכו בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי. ב-2000 נבחרה מטעם המפלגה הדמוקרטית לייצג את מדינת ניו יורק בסנאט של ארצות הברית, וב-2006 נבחרה שוב. ב-2008 התמודדה בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית אך במועמדות המפלגה הדמוקרטית זכה הסנאטור ברק אובמה.

מ-2009 עד 2013 כיהנה כמזכירת המדינה של ארצות הברית בממשלו של אובמה. במהלך כהונתה הובילה את התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב כתגובה לאביב הערבי. היא סייעה לארגן את הבידוד הדיפלומטי ואת הטלת הסנקציות הבינלאומיות על איראן במאמץ לכפות עליה את צמצום תוכנית הגרעין שלה, שבסופו של דבר הביאו להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית ב-2015. היא כיהנה כמזכירת המדינה בתקופה בה נרשמה התדרדרות משמעותית ביחסי ארצות הברית–ישראל, בין היתר בעקבות היחסים העכורים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא אובמה, וכן בגין היותה מי שהניחה את היסודות להסכם הגרעין, שממשלת ישראל התנגדה לו.

ב-2016 התמודדה קלינטון בשנית בבחירות המקדימות, שבהן גברה על הסנאטור העצמאי ברני סנדרס ונבחרה כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב-28 ביולי. מערכת הבחירות הכלליות בשנה זו נחשבת לאחת מהמתוחות שהיו בארצות הברית, בגלל התערבות רוסיה בבחירות וחשיפת עשרות אלפי אי-מיילים בענייני עבודה ובהם מיילים מסווגים וסודיים רבים ששלחה קלינטון דרך תיבת הדואר הפרטי שלה. היא הפסידה בבחירות הללו ליריבה הרפובליקני, דונלד טראמפ, על אף שזכתה ברוב קולות המצביעים - למעלה מ-65 מיליון קולות, ב-2.8 מיליון יותר מטראמפ.

מתנגדיה האשימו אותה בקשרי הון-שלטון פסולים ובניתוק מהעם האמריקאי, ואילו תומכיה רואים בה סמל פמיניסטי ומי שתרמה תרומה חשובה לניפוץ תקרת הזכוכית.

ביוגרפיה

תחילת דרכה

ראשית חייה

הילרי דיאן רודהם קלינטון נולדה למשפחה נוצרית מתודיסטית בשיקגו. העבירה את ילדותה בפרוור פארק רידג'[1]. אביה, יו רודהם (1911–1993), היה איש עסקים ממוצא ולשי מסקרנטון שבפנסילבניה, שעבד כסוכן מכירות נוסע במערב התיכון בחברת "קולומביה לייס"[2]. ב-1942 נישא לדורותי האוול (1919–2011). הילרי היא הבכורה ואחריה שני בנים.

הילרי רודהם הייתה חברה במועצת התלמידים של בית הספר התיכון, השתתפה בעריכת עיתון בית הספר, הייתה חניכה בתנועת הצופות הבנות[3] ונבחרה ל"ארגון הכבוד הלאומי" (National Honor Society) של תלמידי התיכון בארצות הברית. אביה השפיע על דעותיה הפוליטיות בתחילת דרכה[4] ובדומה לו הייתה שמרנית בנעוריה. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960 תמכה במועמדותו של ריצ'רד ניקסון, והאמינה שהטייה בספירת הקולות של ראש עיריית שיקגו, ריצ'רד דיילי (אנ'), הובילה לניצחונו של ג'ון פיצג'רלד קנדי במרוץ. היא מצאה ראיות לזיופים של דיילי בכך שאיתרה חלקת קרקע ריקה שנרשמה ככתובתם של כתריסר בוחרים לכאורה[5].

שנות המכללה

לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בחרה להמשיך במכללת ולסלי, שהייתה ועודה מכללה לנשים, בנימוק ששם יש פחות הסחות דעת[6], ובספטמבר 1965 החלה בלימודי מדע המדינה. עד מהרה השתלבה בהתמודדויות לתפקידי הנהגה פוליטיים. כסטודנטית בשנתה הראשונה נבחרה לנשיאת "הרפובליקניות הצעירות", תא סטודנטים שהשתייך למפלגה הרפובליקנית אך נשא בדעות מתונות יחסית, ברוחו של נלסון רוקפלר, מושל ניו יורק באותה התקופה. לפני תום שנתה הראשונה במכללה פרשה מנשיאות התא[7].

בפברואר 1968 נבחרה לנשיאות אגודת הסטודנטיות של המכללה, תפקיד שבו כיהנה עד ראשית 1969[8][9]. ב־4 באפריל 1968 נרצח מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, וב-6 ביוני באותה השנה נרצח הסנאטור ומועמד לנשיאות ארצות הברית רוברט קנדי. התנקשויות אלו השפיעו על רודהם וקירבו אותה אל המפלגה הדמוקרטית[10].

רודהאם נסעה לוושינגטון די. סי., לתקופה בת תשעה שבועות במסגרת תוכנית ההתמחות של המכללה. התוכנית הציבה סטודנטיות במשרדי הקונגרס של ארצות הברית ובגופים ממשלתיים אחרים כדי שתראינה את "הממשל בפעולה". רודהם הוצבה בהנהלת הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים של ארצות הברית[10]. היא צורפה לקבוצה שכללה את מנהיג סיעת המיעוט בבית הנבחרים ג'רלד פורד, וחברי הקונגרס מלווין ליירד מוויסקונסין וצ'ארלס גודל (אנ') מניו יורק. רודהם, שעמדה בראש המשלחת מולסלי, פיתחה מערכת יחסים קרובה עם גודל. הוא הזמין אותה אל כינוס הוועידה הרפובליקנית הלאומית ב-1968, במסגרתה התמודדו על מועמדות המפלגה לנשיאות ניקסון ורוקפלר[10]. היא ראתה בשלילה את הדרך שבה מטה הבחירות של ריצ'רד ניקסון תיאר את רוקפלר, וממה שראתה בתור מסרים גזעניים חבויים בוועידה. בעקבות האמור חל מפנה בעמדותיה, והיא עזבה את המפלגה הרפובליקנית[11].

את התזה שלה לקבלת תואר ראשון כתבה בהנחייתו של פרופסור אלן שכטר כביקורת על הטקטיקות הרדיקליות של המארגן הקהילתי סול אלינסקי[12]. מאוחר יותר, בהיותה הגברת הראשונה, הגביל סגל הבית הלבן את הגישה לתזה והיא הפכה מושא לספקולציות. ב-1969 היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון במדע המדינה[13].

קלינטון הייתה לסטודנטית הראשונה בהיסטוריה של מכללת ולסלי שנשאה נאום בטקס הגמר, בעקבות לחץ מהסטודנטים. במהלך הנאום היא זכתה למחיאות כפיים, במהלכן עמד הקהל על רגליו במשך שבע דקות. בנאומה ביקרה את דבריו של הסנאטור אדוארד ברוק, שדיבר לפניה. המאורע צוין במאמר במגזין לייף[14], והיא הופיעה בתוכנית הטלוויזיה הארצית של אירב קופצינט (אנ'). הנאום אף הביא להזמנתה לשאת דברים וועידה לציון יובל שנים ל"ליגת הנשים המצביעות" בוושינגטון הבירה ב-1970[15].

באותו הקיץ עברה לאלסקה, ועבדה כשוטפת כלים בפארק הלאומי דנאלי ובעיבוד דגים בעיר ואלדז. היא התלוננה על התנאים התברואתיים הירודים במפעל הדגים בו עבדה ובעקבות כך סגרו בעליו את העסק.

לימודי משפטים באוניברסיטת ייל

רודהם החלה בלימודי משפטים באוניברסיטת ייל בספטמבר 1969. היא בחרה ללמוד בייל ולא בהארוורד לאחר ששמעה מאחד המרצים מהארוורד הערה שוביניסטית[16]. באותה שנה קיבלה האוניברסיטה לראשונה סטודנטיות לתואר ראשון ובבית הספר למשפטים הייתה אחת מבין 27 סטודנטיות בכיתה בת 235 תלמידים[17][18]. בעזרת מלגה פרטית, החלה לעבוד ב"פרויקט המחקר של וושינגטון", שבהמשך שונה שמו ל"הקרן לזכויות הילד", והייתה מעורבת במשפטים הקשורים לזכויות הילד. היא עבדה במיזם שבחן את חוסר ההתאמה בין נתוני מפקד האוכלוסין של ארצות הברית על ילדים בגיל בית ספר לבין העובדות בפועל, וגילתה שתלמידים רבים נשארים בביתם בגלל לקות גופנית כעיוורון וחירשות. הקרן הגישה תביעה לקונגרס לחוקק חוק שינגיש את כל בתי הספר הציבוריים, חוק שהתקבל לאחר כשנתיים[19].

באביב 1971 החלה לצאת עם הסטודנט למשפטים ביל קלינטון. בקיץ של אותה השנה עבדה במשרד עורכי הדין "טריהאפט, ווקר וברנסטיין" הממוקם באוקלנד שבקליפורניה. המשרד עסק בענייני זכויות חוקתיות וחירויות אזרחיות והיה קשור לחוגים מהשמאל הרדיקלי. ביל הצטרף אליה השניים חלקו דירה קטנה ליד קמפוס אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הילרי הקדישה את מרבית זמנה למחקר ולניסוח חוות דעת משפטיות בתיקי משמורת ילדים. בספטמבר 1971 שבו הילרי וביל לייל.

בקיץ 1972 שבה הילרי לעבוד ב"קרן לזכויות הילד", בזמן שביל עבד במשרה מלאה במטה הבחירות של הסנאטור ג'ורג' מקגוורן בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972[20]. היא נענתה להצעתו להצטרף למטה והוטל עליה לארגן רישום בוחרים בטקסס[21] והם שוכנו באוסטין, בירת המדינה. באביב 1973, כששניהם מוסמכי אוניברסיטה במשפטים, נסעו ללונדון. באגם אנרדייל, הנמצא באזור האגמים סמוך לקאמבריה, הציע לה ביל נישואים, אולם הילרי לא רצתה להינשא עדיין[22].

מהחוף המזרחי אל ארקנסו

הבית בו התגוררו רודהם וקלינטון במהלך כהונתו של האחרון כתובע הכללי של ארקנסו (1977–1979), בתצלום מ-15 בנובמבר 2008

ב-1974, החלו חקירותיו של הנשיא ניקסון בעניין פרשת ווטרגייט. ג'ון דואר, שמונה בידי ועדת החוקה של בית הנבחרים לנהל את חקירת הנשיא, פנה לביל בבקשה שיצטרף לצוות החקירה. הוא סירב משום שהתמודד אז על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, התמודדות שלבסוף נכשלה, והתפקיד הוצע להילרי[19]. היא ניסחה כללים פרוצדורליים עבור ההדחה וחיברה מזכר פנימי שפרש את המבנה הארגוני של הבית הלבן בימי ממשל ניקסון[23]. עבודת הוועדה הגיעה לתומה עם התפטרותו של ריצ'רד ניקסון באוגוסט 1974.

רודהם נכשלה בבחינות לשכת עורכי הדין של וושינגטון די. סי. ועברה אותן בארקנסו. עם תום עבודתה בוועדת החוקה, הצטרפה לביל בארקנסו. באוטוביוגרפיה שלה, "לחיות את ההיסטוריה", כתבה: "ידעתי שתמיד אהיה מאושרת יותר עם ביל מאשר בלעדיו"[24]. באוגוסט 1974 עברה רודהאם לפאייטוויל והפכה לאחת משתי חברות סגל בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ארקנסו. היא לימדה סדר דין פלילי וניהול משפט[25].

נישואים, קריירה משפטית והגברת הראשונה של ארקנסו

ב-11 באוקטובר 1975 נישאו הילרי וביל בסלון ביתם על ידי הכומר המתודיסטי ויק ניקסון, שביל הכיר במהלך מסע הבחירות שלו לבית הנבחרים. מעט לאחר מכן נבחר ביל לתובע הכללי של ארקנסו, והזוג עבר לבירת המדינה, ליטל רוק.

ב-1977 השתתפה בייסוד הארגון לילדים ולמשפחות בארקנסו שהוקם במסגרת ברית ברמה ארצית עם הקרן להגנת הילד[26]. מאוחר יותר באותה השנה, מינה אותה נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר למועצת המנהלים של התאגיד לסיוע משפטי[27], שם כיהנה מ-1978 עד שלהי 1981[28]. ממחצית 1978 ועד מחצית 1980[א], הייתה יושבת ראש מועצת המנהלים של הארגון. במהלך כהונתה הורחב מימון החברה מ-90 מיליון ל-300 מיליון דולר. לאחר מכן, היא נלחמה בהצלחה במאמציו של הנשיא רונלד רייגן לצמצם את המימון ולשנות את אופי הארגון[29].

בפברואר 1977, זמן קצר לאחר שעברה עם בעלה לליטל רוק, החלה רודהם לעבוד במשרד עורכי הדין "רוז". משרד זה היה קיים למעלה מ-150 שנה, ונודע כנושא הדגל של אליטת העסקים של ארקנסו. המשרד ייצג בין היתר את חברת טייסון פודס, המעבדת והמשווקת הגדולה ביותר בעולם של בשר עוף בקר ובשר חזיר, וכן את חברת וולמארט. ב-1979, כבר זכתה רודהם - שעתה הייתה הגברת הראשונה של ארקנסו - למעמד של שותפה במשרד עורכי הדין היוקרתי[30]. בכך הייתה האישה הראשונה שזכתה לקידום משמעותי שכזה בתולדות המשרד. ב-27 בפברואר 1980 ילדה רודהם את בתה היחידה, צ'לסי. בנובמבר באותה השנה נחל ביל תבוסה למועמד הרפובליקני פרנק וייט, כשניסה להיבחר מחדש לתפקיד המושל.

שנתיים לאחר הכישלון בבחירות שב ביל קלינטון למשרד מושל ארקנסו לאחר שזכה בבחירות לתפקיד ב-1982. במהלך מסע הבחירות של בעלה, שינתה רודהם את שם משפחתה משם נעוריה, רודהם, לקלינטון[ב]. ב-1983 ביקש המושל ביל מבית המחוקקים הארצי להתיר להילרי לעמוד בראש כוח המשימה לשיפור איכות מערכת החינוך הציבורית של ארקנסו[34]. בתפקיד זה הציעה הצעה שעברה בסנאט למרות התנגדותה של הסתדרות המורים של ארקנסו, שקראה לקיום בחינות למורים לפני קבלתם לתפקיד[35].

בין השנים 1982–1988 הייתה קלינטון חברה במועצת המנהלים של הקרן העולמית החדשה ולעיתים כיהנה בה כיושבת ראש[36]. היא נכנסה פעמיים לרשימת מאה עורכי הדין המשפיעים ביותר בארצות הברית על ידי כתב העת המשפטי הלאומי: ב-1988 וב-1991. כאשר ביל קלינטון הרהר אם להתמודד למשרד המושל ב-1990, שקלה קלינטון אם להתמודד במקומו, אולם סקרים פרטיים הראו תוצאות שליליות, ובסופו של דבר הוא התמודד ונבחר מחדש בפעם האחרונה.

מסע הבחירות של ביל קלינטון לנשיאות ב-1992
ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992

קלינטון זכתה לראשונה תשומת לב לאומית כשבעלה התמודד למועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1992.

במהלך מסע הבחירות השמיעה קלינטון הערות ביקורתיות על עמדות המובעות בשיר של תמי ויינט על נישואים "Stand by Your Man"[ג][40]. מאוחר יותר דיברה על כך שיכלה לסגל לעצמה אורח חיים כמו של הנשים השוהות בביתן, האופות תופינים ושותות תה, אך רצתה להמשיך את הקריירה שלה[ד]. בתום מערכת הבחירות, ב-3 בנובמבר, ניצח קלינטון את הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש, בטענה שהזניח את מדיניות הפנים לטובת מדיניות החוץ.

הגברת הראשונה של ארצות הברית

עם כניסתו של לנשיאות ארצות הברית ב-20 בינואר 1993 הייתה הילרי רודהם קלינטון לגברת הראשונה של ארצות הברית. מזכיר העיתונות שלה שב ואמר כי היא תשתמש, בנוסף על שם משפחתו של בעלה, בשם נעוריה. היא הייתה הראשונה מבין הגברות הראשונות שהחזיקה בתואר אקדמי מתקדם והראשונה שניהלה קריירה מקצועית משל עצמה עד לרגע כניסתה לבית הלבן[41]. היא הייתה גם הראשונה שהחזיקה במשרד באגף המערבי של הבית הלבן, בנוסף למשרדי הגברת הראשונה הרגילים באגף המזרחי[42]. היא היוותה חלק מהמעגלים הפנימיים ביותר שהיו אחראים על מינויים בממשל הפדרלי החדש, ובחירותיה מילאו לפחות 11 משרות ברמה עליונה ועשרות משרות ברמה נמוכה יותר.

כמה ממבקריה טענו כי לא הולם לגברת הראשונה למלא תפקיד מרכזי בענייני מדיניות ציבורית. מנגד, תומכיה הצביעו על כך שתפקידיה של קלינטון בעיצוב המדיניות הציבורית אינו שונה מאלו של יועצים אחרים בבית הלבן וכי הבוחרים ידעו היטב שהיא תמלא תפקיד פעיל בנשיאות בעלה[43]. הבטחתו של קלינטון ממסע בחירתו, לפיה הבוחרים יקבלו "שניים במחיר של אחד" (בתגובה לטענות כי הילרי מעורבת יתר על המידה בעשייתו) הובילה את מתנגדיהם להתייחס בבוז אליהם כ"נשיאים משותפים" ולפעמים כונו השניים "בילרי" (הלחם בסיסים של ביל והילרי)[44][45].

רפורמה בשירותי הבריאות ומעורבויות אחרות

חמישה ימים לאחר שהושבע לנשיא, הכריז קלינטון על הקמתו של "כוח משימה נשיאותי לעריכת רפורמה בשירותי הבריאות הממלכתיים", שבראשו תעמוד רעייתו, הילרי[46][47]. המלצת כוח המשימה שעמדה בראשו, שנפרשה על פני 1,342 עמודים[48], נודעה בשם "תוכנית הבריאות של קלינטון". הייתה זו הצעה מקיפה, שלפיה מעסיקים יחויבו לספק כיסוי בריאותי לעובדיהם באמצעות קופות חולים אינדיבידואליות. מתנגדיה מיהרו לבוז לתוכנית וכינו אותה "הילריקר", והיא נתקלה בפני התנגדות גם מצד דמוקרטים אחדים בקונגרס של ארצות הברית. האופן שבו ניהלה קלינטון את כוח המשימה לא נשא חן בעיני אמריקאים רבים. כשסוכן ביטוח שאל את קלינטון כיצד הרפורמה, לכשתתקבל, תשפיע על עבודתו, ענתה לו בשוויון נפש: "תמצא משהו אחר לשווק". התשובה הפוגענית הותירה את הסוכן המום והגיעה עד מהרה לכלי התקשורת הלאומיים[48].

בשלהי יולי 1994, במהלך סיור אוטובוסים שערכה קלינטון בסיאטל, נחרדה לגלות המון זועם שהטיח בפניה סיסמאות ארסיות, והיא נאלצה לעטות אפוד מגן בפעם הראשונה בקריירה שלה[49]. לאחר שלא הצליחה לגייס תמיכה מינימלית בהצבעה על הרפורמה הן בבית הנבחרים והן בסנאט (אף על פי שלמפלגה הדמוקרטית היה רוב בשני בתי הקונגרס), ננטשה הצעת החוק בספטמבר 1994. מאוחר יותר הודתה קלינטון בזיכרונותיה כי חוסר הניסיון הפוליטי שלה תרם חלקית לתבוסה, אך ציינה גורמים רבים אחרים. שיעור התמיכה בגברת הראשונה, שבדרך כלל עמד על כ-50% בשנה הראשונה לכהונת נשיא חדש, צנח לכ-44% באפריל ול-35% בספטמבר 1994.

לצד הסנאטורים טד קנדי ממסצ'וסטס ואורין האץ' מיוטה, שימשה קלינטון כוח מניע של תוכנית ביטוח הבריאות לילדים. ב-1997 הגישה הצעת חוק פדרלית שהעניקה תמיכה ממלכתית לילדים שהוריהם לא יכלו לספק להם ביטוח בריאות, והפעילה מאמצים להרשמת ילדים לתוכנית ברגע שעוגנה בחוק[50]. קלינטון קידמה חיסון לאומי נגד מחלות ילדות ועודדה נשים מבוגרות לבצע בדיקת ממוגרפיה לאיתור סרטן השד, עם כיסוי שהעניקה תוכנית המדיקר[51]. היא הגדילה את המימון למחקר סרטן הערמונית ואסתמה אצל ילדים במכונים הלאומיים לבריאות. כמו כן, היא קידמה חקירת דיווחים על מחלה שהשפיעה על יוצאי מלחמת המפרץ, ונודעה בשם "תסמונת מלחמת המפרץ".

הרפורמה בתחום הרווחה הייתה יעד מרכזי בנשיאותו של ביל קלינטון, אך בשעה שהגיעו מהקונגרס בעל הרוב הרפובליקני שתי הצעות חוק ראשונות בנושא אשר חסרו הגנות על נתמכי הרווחה, דחקה הילרי בבעלה להטיל וטו נשיאותי על הצעות החוק, וכך היה[52]. הצעת חוק שלישית בנושא, שעלתה במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996, החזירה חלק מההגנות על הנתמכים, אך קיצצה את היקף ההטבות בתחומים אחרים. בנקודה זו החלו רבים, ובהם המנטורית שלה מהקרן להגנת הילדים מריאן רייט אדלמן, ללחוץ עליה שתדחוק שוב בבעלה להטיל וטו על ההצעה. חרף זאת, קלינטון החליטה לתמוך בהצעת החוק, שעברה ועוגנה בשם "רפורמת הרווחה של 1996", כפשרה הפוליטית הטובה ביותר. תמיכתה של קלינטון בהצעת החוק הובילה לקרע בינה לבין אדלמן, שאותו כינתה הילרי מאוחר יותר "עצוב וכואב"[53].

בשיתוף פעולה עם התובעת הכללית של ארצות הברית, ג'אנט רינו, סייעה קלינטון לייסוד "המשרד לאלימות נגד נשים" במחלקת המשפטים של ארצות הברית. ב-1997 יזמה את חוק האימוץ והמשפחה המוגנת (Adoption and Safe Families Act), שבו ראתה את הישגה הגדול ביותר כגברת הראשונה[54]. קלינטון נסעה ל-79 ממדינות העולם בתקופת כהונתה, ושברה את שיאה של הגברת הראשונה פט ניקסון[55]. היא לא החזיקה בגישה למידע מסווג או לקחה חלק בדיוני המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, אך מילאה תפקיד בדיפלומטיה האמריקאית[56]. במהלך מסע שערכה בחמש מדינות בדרום אסיה ללא בעלה, לפי בקשת מחלקת המדינה של ארצות הברית, ביקשה לשפר את יחסי ארצה עם הודו ועם פקיסטן. קלינטון הייתה מוטרדת ממצוקתן של הנשים שבהן נתקלה, והתקבלה בחום בידי תושבי המדינות בהן ביקרה. באותה העת החלה לפתח מערכת יחסים קרובה עם אנשי העיתונות האמריקאית[57].

בנאום שנשאה בספטמבר 1995 בכנס האומות המאוחדות הרביעי לנשים בבייג'ינג, קלינטון הפגינה עמדה תקיפה נגד מנהגים ומסורות המתעללים בנשים ברחבי העולם בכלל וברפובליקה העממית של סין בפרט, והכריזה כי "אין זה מקובל עוד לדון בזכויות האישה בנפרד מזכויות האדם"[58]. באוזניהם של נציגים מ-180 מדינות שונות אמרה קלינטון אמרת כנף, שהתפרסמה בהמשך: ”אם יש מסר אחד המהדהד מכנס זה, הוא שזכויות בני אדם הן זכויות נשים וזכויות נשים הן זכויות בני אדם, אחת ולתמיד[59].” בעשותה כן, היא עמדה כחומה בצורה הן נגד הלחץ הפנימי שהפעיל עליה ממשל בעלה והן נגד הלחץ שהפעילה עליה ממשלת סין במטרה לרכך את דבריה[60]. הנאום הפך לרגע מרכזי בהעצמת נשים, וכעבור שנים, נשים ברחבי העולם החלו מדקלמות את אמרת הכנף של קלינטון[61]. בשנות התשעים המאוחרות הייתה קלינטון לאחת הדמויות הבולטות ביותר בעולם שדיברו נגד יחס הטליבאן לנשים באפגניסטן[62]. היא ייסדה את הארגון "קולות חיוניים" (Vital Voices), יוזמה בינלאומית בחסות ארצות הברית לעידוד השתתפותן של נשים בתהליכים הפוליטיים במדינותיהן. לימים יעיד ג'ורג' מיטשל, אז השליח המיוחד של ארצות הברית לצפון אירלנד, כי הגברת הראשונה קלינטון דחפה את הבית הלבן לעודד מעורבות נשים בתהליך המדיני בצפון אירלנד[63].

פרשות וייטווטר וטרבלגייט

בתקופת היותה הגברת הראשונה קלינטון הייתה מושא של חקירות אחדות של משרד התובע העצמאי במחלקת המשפטים של ארצות הברית, של ועדות שונות בקונגרס האמריקאי ושל העיתונות בארצות הברית.

פרשת וייטווטר זכתה לתשומת לב רבה בעיתונות באמריקה החל מהפרסום על הפרשה בעיתון "ניו יורק טיימס" במהלך מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992 ובמשך כל שנותיה כגברת הראשונה[64]. וייטווטר הייתה עסקת נדל"ן כושלת מסוף שנות השבעים, עת ביל קלינטון היה התובע הכללי והתמודד על תפקיד מושל ארקנסו. בני הזוג קלינטון השקיעו במיזם לפיתוח דירות נופש על חלקת קרקע לא מפותחת על גדת "הנהר הלבן" בצפון ארקנסו (הרי האוזרק)[65]. היזם היה ג'ים מקדוגל, עמיתו הפוליטי של ביל ולקוח המשרד של הילרי ואשתו סוזן. שני הזוגות נכנסו למיזם משותף שנקרא "החברה לפיתוח וייטווטר". בני הזוג קלינטון הפסידו כ-35,000 דולר במיזם.

באותו הזמן ניהלו ג'ים וסוזן מקדוגל את "בנק מדיסון להלוואה וחיסכון", שהיה לקוח של משרד עורכי הדין "רוז". הטענה שנבחנה בחקירה הייתה כי הבנק סבסד את הפסדי עסקת וייטווטר בצורה שגויה. מאוחר יותר כשל הבנק (במסגרת משבר הבנקים להלוואה וחיסכון של סוף שנות השמונים), ותקופתה של קלינטון במשרד עורכי הדין "רוז" נבחנה. קלינטון הצהירה שעשתה רק עבודה מינימלית עבור הבנק[66]. התובעים העצמאיים רוברט פיסקה וקנת' סטאר זימנו את דו"חות החיוב של קלינטון, והיא מסרה שהם לא ברשותה מכיוון שאבדו. לאחר חיפוש בן שנתיים, נמצאו הדו"חות בחדר הספרים של הגברת הראשונה בבית הלבן ונמסרו לחוקרים בראשית 1996[ה]. מציאתם המאוחרת של הדו"חות עוררה עניין רב בחקירה נוספת על האופן בו הגיחו ומקום אחסונם. הסגל של קלינטון ייחס את הבעיה לשינויים מתמשכים באזורי הבית הלבן מאז המעבר של הנשיא ורעייתו מאחוזת מושל ארקנסו[68]. קלינטון העידה בפני חבר מושבעים פדרלי חוקר[69][70]. לאחר שתובעים עצמאיים אחדים ערכו חקירות, פורסם בשנת 2000 דו"ח סופי, בו נכתב כי אין די ראיות לכך שפעולותיה של קלינטון היו פליליות[71]. התובע המיוחד סטאר הרחיב את החקירה לפרשת מוניקה לווינסקי (ראו למטה).

פרשת לשכת התיירות ("טראבלגייט") החלה בעקבות ביקורת ספרי חשבונות במהלכה התגלו בעיות אחדות בניהול החשבונות של הלשכת הנסיעות של הבית הלבן. בעקבות כך פוטרו ב-מאי 1993 שבעת עובדי הלשכה. הבדיקה נערכה מלכתחילה בגלל תלונות שהושמעו באוזני הגברת הראשונה קלינטון על כך שהלשכה אינה נוקטת בקיום מכרז לשם חכירת מטוסים להטסת כתבים המתלווים רשמית למסעות הנשיא מחוץ לארצות הברית[72]. לימים נפתחו שש חקירות נפרדות לבחינת אופן הטיפול בפיטורים, ובסופו של דבר הואשם ראש לשכת הנסיעות אך זוכה, ואיש מבין המעורבים בפרשת "טרבלגייט" לא הואשם בפשע[73]. בעקבות פרשת הפיטורים הוטחו האשמות בבית הלבן לפיהן בכירים בו ובראשם הילרי עשו שימוש באי-סדרים כספיים כתירוץ להחלפת את סגל הלשכה במקורביהם מארקנסו[74]. התגלותו ב-1996 של תזכיר רשמי בן שנתיים של הבית הלבן גרם לכך שהחקירה בנדון תתמקד בשאלה האם קלינטון ניהלה את הפיטורים הלא-תקינים ואם ההצהרות שמסרה בפני החוקרים על תפקידה בהליך הפיטורים היו אמיתיות[75]. הדו"ח הסופי של התובע העצמאי מ-2000 הגיע למסקנה שקלינטון הייתה מעורבת בפיטורים וכי היא הצהירה "הצהרות כוזבות עובדתית", אך אין די ראיות לכך שהצהירה הצהרות כוזבות ביודעין על-מנת להעמיד אותה לדין[76].



תפקידים מסורתיים של הגברת הראשונה

קלינטון יזמה וייסדה את ארגון "הצילו את אוצרות אמריקה", מאמץ לאומי שתיאם כספים פדרליים עם תרומות פרטיות כדי לשמר ולשחזר פריטים ואתרים היסטוריים של ארצות הברית, כולל דגל המשמר הגדול[77] ואת האתר ההיסטורי של הגברות הראשונות בקנטון שבאוהיו[42]. היא הייתה ראשת מועצת המילניום של הבית הלבן ואירחה את "ערבי המיליניום", סדרה של הרצאות שעסקו בחקר העתיד, שאחת מהן הפכה לשידור אינטרנטי סימולטני הראשון מסוגו שהועבר מהבית הלבן. קלינטון דחפה גם להקמת גן הפסלים הראשון בבית הלבן, הממוקם בגן ג'קלין קנדי, המציג יצירות אמנות אמריקאיות עכשוויות רבות שהושאלו ממוזיאונים שונים[78].

בבית הלבן הציגה קלינטון מלאכות יד של אומנים אמריקאים בני זמננו, כגון כלי חרס וכלי זכוכית, על גבי תצוגה מסתובבת בחדרי הבית הלבן. היא פיקחה על שיקום החדר הכחול כדי שיהיה אותנטי יותר מבחינה היסטורית לתקופתו של ג'יימס מונרו ושחזרה את מראהו של חדר המפות מתקופת מלחמת העולם השנייה. קלינטון עבדה עם מעצבת הפנים מארקנסו קאקי הוקרסמית' במהלך שמונה שנות כהונתה, ופיקחה ומימנה מאמצים לשיפוץ ושיפור מבנה הבית הלבן, ולעיתים תכופות ניסתה לגרום לחדרי הבית הלבן להיראות בהירים יותר. קלינטון אירחה אירועים רבים בבית הלבן, כולל ארוחת ערב חגיגית לכבוד נכבדים מהרפובליקה העממית של סין, חגיגות ראש השנה האזרחית בתחילת המאה ה-21 וארוחות ערב חגיגית לכבוד חגיגות יובל ה-200 לבית הלבן בנובמבר 2000[42].

סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק

הבחירות לסנאט של ארצות הברית בניו יורק (2000)

סמליל מסע הבחירות של קלינטון לסנאט של ארצות הברית ב-2000

לאור החלטתו של דניאל פטריק מויניהאן שלא להתמודד לסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק בבחירות בנובמבר 2000 החליטה קלינטון להתמודד על המושב המתפנה (במדינת ניו יורק דרישות המגורים ממועמדים רופפות יחסית למדינות אחרות). לאור זאת רכשה משפחת קלינטון בספטמבר 1999 בית מגורים בכפר הקטן צ'אפאקווה, השוכן צפונית לניו יורק. בכך, הייתה קלינטון לרעיית הנשיא הראשונה המועמדת בבחירות ישירות למשרה ציבורית. תחילה ציפתה קלינטון להתמודד מול רודי ג'וליאני - ראש עיריית ניו יורק הפופולרי - כיריבה הנגדי מטעם המפלגה הרפובליקנית. ג'וליאני פרש מהמירוץ במאי 2000 לאחר שאובחן כחולה בסרטן הערמונית, ולאחר שעניינים הקשורים לנישואיו הכושלים הפכו לפומביים. אז קלינטון ניצבה בפני ריק לאציו, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית.

ביל דה בלאזיו היה מנהל מטה הבחירות של קלינטון. היא החלה את דרכה לסנאט של ארצות הברית בביקור בכל 62 מחוזות מדינת ניו יורק, במסגרת "מסע הקשבה" לקבוצות קטנות של מצביעים, ובמיוחד של מצביעות[79]. היא הקדישה זמן רב למסעות באפסטייט ניו יורק, אזור שהיה באורח מסורתי נאמן למפלגה הרפובליקנית. תוכניותיה כללו זיכויי מס לשם יצירת מקומות עבודה ולעודד השקעות עסקיות, במיוחד בתחום ההיי-טק, והיא קראה לקיצוץ מס אישי עבור שכר הלימוד למוסדות להשכלה הגבוהה.

ההתמודדות משכה תשומת לב בכל ארצות הברית. במהלך עימות הבחירות שנערך ב-13 בספטמבר 2000, טעה לאציו טעות שפגעה בסיכוייו להצליח בעימות לאחר שדומה היה שפלש למרחבה האישי של קלינטון ודיבר אליה בגסות. הוא ביקר בחריפות את קלינטון על כספי מימון הבחירות הנרחבים שהוזרמו אל הוועדה הדמוקרטית הלאומית, וקרא לה לאסור על המטה שלה לקבל המחאות גדולות של המפלגה הדמוקרטית[80]. הילרי ניסתה להשיב לדבריו, אך לאציו קטע את דבריה שוב ושוב ונפנף במסמך נייר שאותו כינה "אמנת ניו יורק נגד מימון בחירות עקיף". הוא נטש את דוכן הנואמים שלו, צעד אל עבר קלינטון ודחף את הנייר לעברה, אך הילרי סירבה לחתום עליו. בשלב זה לאציו התקרב להילרי עוד יותר, הצליף במסמך לנגד עיניה וצעק: "כאן, תחתמי מיד!"[80]. לאציו הוסיף למאן ללחיצת היד של הילרי, ויממה לאחר העימות העיתונות קבעה שקלינטון ניצחה בעימות. לניצחונה של הילרי בעימות תרמה העובדה כי בוחרות רבות סלדו מהדרך הברוטלית בה בחר לאציו להופיע בעימות[80].

בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-7 בנובמבר, ניצחה קלינטון כשהיא זוכה ל-55% מהקולות בעוד לאציו זכה ב-43%[81].

כהונה ראשונה (2001–2007)

עם כניסתה אל הסנאט, שמרה קלינטון על פרופיל ציבורי נמוך תוך שבנתה קשרים עם סנאטורים משתי המפלגות, זאת במטרה להנגיד את התהילה לה זכתה כגברת הראשונה[82][ו]. קלינטון ביססה בנוסף קשרים ובריתות עם סנאטורים דתיים לאחר שנהפכה למשתתפת קבועה בתפילת ארוחת הבוקר של הסנאט[84].

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשלהי 2001, התייצבה קלינטון לצד נשיא ארצות הברית הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש וגיבתה אותו בשידור חי ב-CNN[85]. היא נאבקה להשגת מימון עבור מאמצי ההבראה בניו יורק ושיפורים ביטחוניים במדינה. עבודתה עם הסנאטור הבכיר מניו יורק צ'ארלס שומר, סייעה בהשגה מהירה של מימון שיפוץ מרכז הסחר העולמי בסך 21.4 מיליארד דולר אמריקני. קלינטון לא הייתה מועדפת על קציני משטרת העיר ניו יורק ומחלקת הכבאות של העיר ניו יורק שהשתתפו בפעולות כיבוי האש וההצלה במגדלי התאומים הקורסים, והיא זכתה לקריאות בוז ולהפרעות במהלך מופע צדקה שנערך ב-20 באוקטובר 2001, אף שבעלה ביל זכה לתשואות ולמחיאות כפיים. לאחר מכן היא מילאה תפקיד מרכזי בבדיקת הבעיות הבריאותיות מהן סבלו המגיבים הראשונים לפיגועים, ובסופו של דבר זכתה לשבחים ולתמיכה מצד איגוד קציני מחלקת הכבאות של ניו יורק ואגודת הכבאים במחלקת הכבאות במהלך התמודדותה השנייה לסנאט ב-2006. ב-2005 פרסמה קלינטון שני מחקרים שבדקו את תשלומי הקרנות לביטחון הלאומי הפדרליות לקהילות המקומיות ולמגיבים הראשונים שנפגעו מהפיגוע. קלינטון הצביעה בעד חוק הפטריוט באוקטובר 2001. ב-2005, כשהחוק עלה לדיון מחדש בקונגרס, היא פעלה לטיפול בחלק מהחששות בנוגע לחירויות האזרחיות, זאת לפני שהצביעה בעד חידוש החוק במרץ 2006 שזכה לתמיכה מצד רוב גדול של חברי הסנאט.

קלינטון תמכה ביציאה למלחמת אפגניסטן ב-2001, ואמרה כי זו הזדמנות להילחם בטרור תוך שיפור חיי הנשים האפגניות הסובלות מממשלת הטליבאן. קלינטון הצביעה בעד ייפוי הכוח לנשיא בוש לשלוח את הכוחות המזוינים של ארצות הברית לעיראק ולהכריז מלחמה על בגדאד. דומה היה שבימים אלו נהפכה לנצית יחסית לאישה דמוקרטית. היא האשימה את נשיא עיראק סדאם חוסיין ב"מתן סיוע, עידוד ומקלט לטרוריסטים, לרבות חברי ארגון הטרור 'אל-קאעידה'", ואישום זה עלה בקנה אחד עם האיום שהשמיעה ביום שלאחר 11 בספטמבר[86]. אולם לקישור שערכה הילרי בין נשיא עיראק לבין ארגון אל-קאעידה לא היו תימוכין בהערכות המודיעין הרשמיות שקיבלה, וגם לא במסמכים סודיים ובמסמכים בלתי-מסווגים שעמדו לרשות הסנאטורים טרם הצבעתם על היציאה למלחמת עיראק. למעשה, המסמך המודיעיני היחיד שתמך בהאשמותיה של הילרי היה מכתב מסוכנות הביון המרכזית אל הסנאטור בוב גרהאם מפלורידה, שהזכיר בנימה פושרת "עדויות גוברות לקשר בין עיראק ואל-קאעידה", בהתבסס על "מקורות אמינים יותר ואמינים פחות"[ז].

לאחר פרוץ מלחמת עיראק, נסעה קלינטון, במסגרת משלחת של הקונגרס שכללה בין היתר את הסנאטורים סוזן קולינס, ג'ון מקיין, לינדזי גרהאם וראס פיינגולד, לעיראק ולאפגניסטן כדי לבקר את חיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית שהוצבו שם. בביקור בעיראק בפברואר 2005, ציינה קלינטון כי ההתקוממות בעיראק לא הפריעה לבחירות הדמוקרטיות שנערכו קודם לכן, וכי חלקים מהארץ מתפקדים היטב[88]. בהסתמך על כך שפריסות המלחמה היו מצומצמות יחסית ומורכבות מכוחות מילואים, היא נתנה את חסותה לחקיקה ששמה לה למטרה להגדיל את גודל הכוחות המזוינים האמריקאים בעיראק ב-80,000 חיילים כדי להקל על המתחים. בשלהי 2005, קלינטון אמרה כי בעוד נסיגה מידית מעיראק תהא טעות, התחייבותו של ג'ורג' ווקר בוש להישאר בעיראק "עד שתסתיים העבודה" הייתה מוטעית, שכן היא העניקה לעיראקים "הזמנה פתוחה לא לדאוג לעצמם". עמדתה גרמה לתסכול בקרב אלה במפלגה הדמוקרטית שצידדו בנסיגה מהירה[89]. קלינטון תמכה בשמירה על שיפור בריאותם של חיילי המילואים ושימורה ואי-לכך שדלנה נגד סגירתם של בסיסים צבאיים אחדים. היא השתמשה בתפקידה כחברה בוועדת הכוחות המזוינים כדי ליצור קשרים קרובים עם מספר קציני צבא בכירים, כשהבולטים שבהם היו ג'ק קין ופרנקלין הגנבאק[90]. למרות כל זאת, ב-2014 ו-2015 חזרה בה קלינטון לחלוטין מתמיכתה ביציאה למלחמת עיראק ואמרה כי "היא טעתה" וההצבעה בעד התמיכה הייתה "שגיאה"[91]. ב-2003, כאשר התפנה מקום בוועדת הכוחות המזוינים, העדיפה אותה קלינטון על פני וועדת החוץ.

קלינטון הצביעה נגד שתי רפורמות קיצוצי המס של ממשל ג'ורג' ווקר בוש בשנים 2001 ו-2003[92]. קלינטון הצביעה נגד אישור מינויו של ג'ון רוברטס לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ב-2005, ונגד אישור מינויו של סמואל אליטו לבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-2006, אשר נקלע לפיליבסטרים ארוכים[93]. בצוותא עם הסנאטורים ג'ו ליברמן ואוון ביי, הציגה את "חוק הגנת הבידור המשפחתי", שנועד להגן על ילדים מפני תוכן לא הולם המצוי במשחקי וידאו.

במסגרת שאיפתה להניח "תשתית פרוגרסיבית" על-מנת להתחרות בשמרנות האמריקאית, מילאה קלינטון תפקיד מכריע בשיחות שהובילו ב-2003 להקמת "המרכז לקדמה אמריקאית" פרי יסודו של ג'ון פודסטה, ראש סגל הבית הלבן בימי ממשל ביל קלינטון[94]. בינואר 2003 מונתה קלינטון ליושבת ראש ועדת ההיגוי והתיאום של המפלגה הדמוקרטית בסנאט, לאחר שיו"ר הוועדה הקודם, ג'ון קרי, פרש ממנה לקראת התמודדותו בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004. זמן קצר לאחר כניסתה לראשות הוועדה, יזמה קלינטון הקמת חדר מלחמה בסנאט, שיהווה מרכז תקשורת לסנאטורים, שלא היה קיים בעבר. שבועות אחדים לאחר הבחירות לנשיאות 2004, הכריז מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט הארי ריד על הקמתו של חדר מלחמה בסנאט והקצה לו את הסגל והמשאבים שהילרי ניסתה להשיג ללא הצלחה[95].

בחירות 2006 לכהונה שנייה בסנאט

סמליל מסע הבחירות של קלינטון לבחירה חוזרת לסנאט ב-2006

בנובמבר 2004 הודיעה קלינטון כי תתמודד לתקופת כהונה נוספת לסנאט של ארצות הברית. קלינטון זכתה בקלות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לסנאט מטעם מדינת ניו יורק, כשגברה על פעיל האנטי-מלחמות ג'ונתן טאסיני. המועמדת המובילה בראשית המירוץ הפנימי במפלגה הרפובליקנית, תובעת מחוז וסטצ'סטר ג'נין פירו, פרשה מן המירוץ בשלהי דצמבר 2005 לאחר מספר חודשים בהם ניהלה מסע בחירות לקוי[96]. יריבה הרפובליקני של קלינטון בבחירות הכלליות היה בסופו של דבר ג'ון ספנסר, לשעבר ראש עיריית יונקרס. קלינטון זכתה בבחירות שנערכו ב-7 בנובמבר 2006, כשהיא זוכה ל-67% מהקולות בעוד ספנסר זכה ב-31%. עלות מסע בחירות זה של קלינטון נאמד בכ-36 מיליון דולר, יותר מכל מועמד אחר לסנאט במהלך בחירות 2006 בארצות הברית. דמוקרטים אחרים ביקרו אותה על כך שהשקיעה יותר מדי בתחרות פוליטית חד-צדדית, בעוד שכמה מתומכיה היו מודאגים לכך שקלינטון לא השאירה כמות דיה של כספים עבור התמודדות פוטנציאלית לנשיאות ארצות הברית ב-2008. בחודשים שלאחר הבחירות הוציאה קלינטון 10 מיליון דולר מקרנות הסנאט שלה לקראת מסע הבחירות לנשיאות.

כהונה שנייה (2007–2009)

קלינטון התנגדה לעלייה במספר חיילי צבא ארצות הברית בעיראק ב-2007, ותמכה בהחלטה לא-מחייבת של הסנאט מפברואר אותה השנה (אשר לא הגיעה לסיום דיון בסנאט) המתנגדת להחלטת ממשלת בוש להגדיל את הנוכחית הצבאית האמריקאית בעיראק.

במרץ 2007 היא הצביעה בעד הצעת חוק שדרשה מהנשיא בוש להתחיל להחזיר את חיילי ארצות הברית מעיראק אל ארצות הברית עד לתאריך מסוים. הצעת החוק זכתה לתמיכה כמעט מוחלטת מצד כל חברי המפלגה הדמוקרטית בסנאט, אך לאחר מכן הטיל בוש וטו על הצעת החוק. במאי 2007, הצעת חוק בדבר פשרה במימון המלחמה אמנם הסירה את הדרישה להוציא את החיילים האמריקאים מעיראק במועד מסוים אך התנתה את המימון בבחינת הפרוגרסיביות של ממשלת עיראק, התקבלה בסנאט בהצבעה ברוב של 14–80 ונחתמה בידי הנשיא בוש. קלינטון נמנתה בין הסנאטורים שהתנגדו להצעה. באוגוסט 2007 קראה קלינטון, בעקבות קריאה דומה של יו"ר ועדת הכוחות המזוינים קארל לוין, לפרלמנט העיראקי להדיח את נורי אל-מאלכי מתפקידו כראש ממשלת עיראק ולהחליפו ב"דמות משסעת פחות ומאחדת יותר", וטענה כי אל-מאלכי נכשל בגישור ההבדלים בין הפלגים העוינים בתוך עיראק[97]. בספטמבר 2007 הצביעה בעד החלטת הסנאט הקוראת למחלקת המדינה של ארצות הברית להגדיר את משמרות המהפכה האסלאמית כ"ארגון טרור זר", שעברה ברוב של 22–76.

במרץ 2007, בתגובה לפיטורים מעוררי-המחלוקת במחלקת המשפטים של ארצות הברית, קראה קלינטון לאלברטו גונזאלס, התובע הכללי של ארצות הברית, להתפטר מתפקידו[98]. היא הוסיפה להקים מערכה במרשתת כדי לזכות בחתימות על עצומה הקוראת לגונזאלס להתפטר. במאי אותה השנה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בתיק "לילי לדבטר נגד Goodyear Tire and Rubber Company", הבטיחה קלינטון למסד חקיקה שתרחיב סטטוטורית את האיסור על אפליה בשוק העבודה. בנובמבר 2007, בעקבות התפטרותו של גונזאלס, קלינטון הביעה התנגדות למינוי מחליפו מייקל מוקייסי לתובע הכללי שאושר ברוב של 40–53.

הילרי ניהלה במהלך כהונתה בסנאט יחסים קולגיאליים עם עמיתיה הרפובליקנים בסנאט, אך דווקא עם עמיתיה הדמוקרטיים נהגה להתעמת. שלא כמו בבית הנבחרים של ארצות הברית בו כל אחד מחבריו מייצג מחוז שונה, שני הסנאטורים מכל מדינה נאבקים על אותו השטח. כששניהם מגיעים ממפלגות שונות, כל אחד תומך במפלגתו ואין ציפייה לשיתוף פעולה תמידי בין השניים. אך דווקא כששני הסנאטורים מגיעים מאותה המפלגה, התחרות ביניהם יכולה להגיע ל"שליפת ציפורניים"[99]. מצב זה יכול להסביר במקצת את היריבות הידידותית בין קלינטון לסנאטור השני שייצג את מדינת ניו יורק, צ'אק שומר[100]. לשומר ולקלינטון מכנה משותף רחב. ההצבעות שלהם נוטות שמאלה, ושניהם נהנים מתמיכה כמעט גורפת של קבוצות וארגונים ליברליים כגון הקמפיין לזכויות אדם והסתדרות העובדים האמריקאית AFL-CIO[100]. בסוגיות ביטחוניות וכלכליות כמו גם בענייני מדיניות חוץ שעמדו על הפרק בסביבות 2005–2007 הייתה קלינטון ליברלית יותר משהיו 80% מעמיתיה, ושומר היה צמוד אליה (78%)[100].

מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית (2008)

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

קלינטון התכוננה להתמודדות פוטנציאלית לנשיאות ארצות הברית לפחות מאז ראשית 2003[101]. ב-20 בינואר 2007 שלחה את ההכרזה "אני אתמודד, ואני אנצח" לתיבות הדואר האלקטרוני של מיליוני אמריקאים, ובאותו יום העלתה לאתר האינטרנט שלה סרטון בו הודיעה על הקמת ועדת גישוש לנשיאות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008[ח]. עם השבעת ביל קלינטון לנשיאות ב-1993, נוצרה עבור הזוג קלינטון נאמנות עיוורת. הם סגרו אותה באפריל 2007 כדי למנוע סכסוכים אתיים או מבוכות פוליטיות בגלל התמודדותה של הילרי לנשיאות. מאוחר יותר נתוודע לציבור כי רכושם של הזוג קלינטון נאמד בכ-50 מיליון דולר, וכי הם הרוויחו מעל 100 מיליון דולר מאז 2000, רוב ההכנסות הגיעו מספריו, נאומיו והרצאותיו של ביל[104].

במהלך המחצית הראשונה של 2007, הובילה קלינטון על מועמדים דמוקרטיים מתחרים בהתאמתה לנשיאות לפי סקרי דעת קהל[105]. הסנאטורים ברק אובמה מאילינוי וג'ון אדוארדס מקרוליינה הצפונית היו המתחרים החזקים ביותר שלה. האיום הגדול ביותר על מסע הבחירות שלה היה התמיכה שלה לשעבר ביציאה למלחמת עיראק, אליה אובמה התנגד מלכתחילה. קלינטון ואובמה רשמו שיא בגיוס כספים מוקדם, ובכל רבעון הוצבו לסירוגין בראש רשימת המועמדים בעלי התרומות הגדולות ביותר[106]. בשלהי אוקטובר, סבלה קלינטון מהופעות ירודות בעימותי הבחירות הפנימיים במפלגה מול אובמה, אדוארדס ומתנגדיה האחרים[107].

יריית הפתיחה של הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית הייתה עם אספות הבחירה באיווה ב-3 בינואר 2007, שם סיימה במקום השלישי מאחורי אובמה ואדוארדס[108]. קלינטון זכתה בפריימריז בניו המפשייר, למרות סקרים שניבאו את ניצחונו של אובמה[109].

המאבק בין המחנות הפך למאבק מר מלווה בהאשמות ואף השמצות הדדיות. הערות אחדות מפי ביל קלינטון ואישים אחרים מטעמה של הילרי קלינטון, נוסף על הערתה בנוגע למרטין לותר קינג ולינדון ג'ונסון[ט], נתפסו על ידי רבים - בטעות או בכוונה - כהגבלתו של אובמה למועמד בעל אוריינטציה גזעית או שלילה אחרת של המשמעות וההישגים של עצם היותו מועמד אפרו-אמריקאי מוביל לנשיאות[110]. חרף ניסיונותיהם של הילרי ואובמה להצניע את הנושא הגזעי, המפלגה הדמוקרטית בבחירות מקדימות אלו נעשתה מקוטבת יותר, וכתוצאה מכך איבדה קלינטון את תמיכתה הרבה בקרב אפרו-אמריקאים. היא הפסידה לאובמה בפער של כמעט 30% בפריימריז בקרוליינה הדרומית ב-26 בינואר[111]. בעקבות פרישתו של אדוארדס מהמירוץ הדמוקרטי לנשיאות, החלה תחרות אינטנסיבית בין אובמה לקלינטון לקראת ה-Super Tuesday ב-25 בפברואר[112]. המערכה בקרוליינה הדרומית הסבה לקלינטון נזק מתמשך בדמות שחיקת תמיכתה בקרב הממסד הדמוקרטי ותמיכה נלהבת באובמה מצד הסנאטור הבכיר והמשפיע טד קנדי.

בסופר טיוזדיי זכתה קלינטון במדינות הגדולות ביותר כדוגמת קליפורניה, מדינת ניו יורק, ניו ג'רזי ומסצ'וסטס, בעוד שאובמה זכה במספר גדול של מדינות באופן כללי. הקולות הפופולריים של קלינטון ואובמה התחלקו באופן כמעט שווה, אולם אובמה גרף את מרב הקולות הפופולריים של הצירים המחויבים לחלקו, בשל ניצול טוב יותר של כללי ההקצבות הדמוקרטיים[113].

מטה הבחירות של קלינטון הסתמך על זכייה במועמדות הדמוקרטית ובניצחון בסופר טיוזדיי, ולא היה מוכן מבחינה כלכלית ולוגיסטית למאמץ ממושך. קלינטון החלה לפגר בגיוס כספים במרשתת, והחלה ללוות כספים נוספים עבור מסע הבחירות שלה[114]. בעקבות ההפסד התחוללה סערה מתמשכת בתוך מטה הבחירות וקלינטון ערכה בו שינויים אחדים ברמה העליונה. אובמה זכה ביתר אחת-עשרה ההתמודדויות שנערכו ברחבי ארצות הברית במהלך פברואר, לעיתים תכופות בניצחונות מוחצים ועבר לראשונה את קלינטון במספר הצירים הכללי. ב-4 במרץ הפסיקה קלינטון את רצף הפסדיה בכך שניצחה בפריימריז באוהיו ובטקסס. כאשר הביקורת שלה על הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, מורשת מרכזית של נשיאות ביל קלינטון, סייעה לה לנצח במדינה בה ההסכם היה לא-פופולרי. לאורך כל המערכה, שלט אובמה באספות הבחירה, מהן התעלם מטה הבחירות של קלינטון פעמים רבות, ובחר שלא להתמקד בהן יתר על המידה. אובמה הצליח היטב בפריימריז בהם היה אחוז גבוה של מצביעים אפרו-אמריקאים או מצביעים צעירים ומשכילים. קלינטון הצליחה היטב בפריימריז בהם היה אחוז גבוה של מצביעים היספנים או מצביעים מבוגרים לא-משכילים ולבנים, השייכים למעמד הפועלים[115]. מעבר לצירים המחויבים, התקווה הטובה ביותר של קלינטון לזכות במועמדות הייתה זכייה בקולות צירי-העל הלא-מחויבים[116].

בעקבות הפריימריז האחרונים ב-3 ביוני 2008, זכה אובמה למספר הצירים הדרוש כדי להפוך למועמד הצפוי של המפלגה לנשיאות. בנאום שנשאה בפני תומכיה ב-7 ביוני, הביאה קלינטון לידי גמר את מסע הבחירות שלה והביעה את תמיכתה באובמה[117]. בסופו של דבר, קלינטון זכתה ב-1,640 קולותיהם של הנציגים המחויבים, בעוד אובמה זכה ב-1,763. היא זכתה גם ב-286 צירי-על בשעה שאובמה זכה ב-395 צירי-על, וכאשר תוצאות אלו התרחבו ל-256 לעומת 438, הוכרז אובמה כזוכה בחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות. קלינטון ואובמה קיבלו כל אחד יותר מ-17 מיליון קולות במהלך תקופת הפריימריז. קלינטון היא האישה הראשונה שהעפילה לשלבים כל-כך מתקדמים של הפריימריז הדמוקרטים, והיא עקפה, בהפרשים גדולים מאוד, את חברת הקונגרס לשעבר שירלי צ'יזהולם אשר התמודדה בפריימריז הדמוקרטים לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972. קלינטון נשאה נאום נלהב התומך באובמה במהלך כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-2008, ובסתיו אותה השנה אף סייעה למסע הבחירות שלו, שתם בניצחונו על ג'ון מקיין בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-4 בנובמבר[118]. מסע הבחירות של קלינטון הסתיים בחובות כבדים, וכתוצאה מכך הייתה חייבת מיליוני דולרים לספקים חיצוניים ואף הפסידה את 13 מיליון הדולרים שלוותה מחשבונות פרטיים שלה. החוב שולם בסופו של דבר בראשית 2013[119].

מזכירת המדינה של ארצות הברית

העמדתה לתפקיד ואישור מינויה

ב-1 בדצמבר 2008 הכריז הנשיא הנבחר אובמה כי קלינטון היא המועמדת למזכירת מחלקת המדינה של ארצות הברית[120]. במסגרת המינוי ועל מנת להקל על חששות לניגוד עניינים, הסכים ביל קלינטון לקבל על עצמו תנאים והגבלות אחדים על פעילותו השוטפת ועל מאמצי גיוס הכספים של "קרן ויליאם ג'פרסון קלינטון" ו"יוזמת קלינטון העולמית".

העובדה שמדובר בסנאטורית מכהנת עורר קושי מסוים: לשם מינויה לתפקיד נדרש הסנאט לעקוף את תת-הסעיף השני של סעיף 2 בחלק השישי בפרק 1 לחוקת ארצות הברית, פעולה שנקראת "תיקון סאקסבי", אשר עברה ונחתמה בדצמבר 2008. הדיונים על אישור מינויה לתפקיד בפני ועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית החלו ב-13 בינואר 2009, שבוע טרם ההשבעה הראשונה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית[121]. יומיים לאחר מכן, הצביעה הוועדה ברוב 1–16 בעד אישור מינויה של קלינטון למזכירת המדינה. ב-21 בינואר 2009 אושר מינויה של קלינטון במליאת סנאט ברוב של 2–94 (שני הסנאטורים שהתנגדו היו דייוויד ויטר מלואיזיאנה וג'ים דמינט מקרוליינה הדרומית)[122]. קלינטון נשאה את השבועה של מזכירת המדינה, והתפטרה מן הסנאט מאוחר יותר באותו יום[123].

המחצית הראשונה לכהונתה (2009–2011)

קלינטון בילתה את ימיה הראשונים כמזכירת המדינה בעריכת שיחות טלפון לעשרות מנהיגים עולמיים וציינה כי מדיניות החוץ של ארצות הברית תשנה כיוון: "יש לנו הרבה נזק לתקן"[124]. היא תמכה בתפקיד מורחב של ארצות הברית בסוגיות הכלכליות של העולם והציגה את הצורך בהגדלת הנוכחות הדיפלומטית של ארצות הברית בעולם, בעיקר בעיראק, שם נוהלו הנציגויות הדיפלומטיות האמריקאיות בידי מחלקת ההגנה של ארצות הברית[125]. זמן מועט אחרי שהושבעה לתפקידה הכריזה קלינטון על הרפורמה המחלקתית השאפתנית ביותר שלה, "הסקירה הרב-שנתית לדיפלומטיה ולפיתוח" (Quadrennial Diplomacy and Development Review), אשר קבעה יעדים ספציפיים עבור משימותיה הדיפלומטיות של מחלקת המדינה מחוץ לאמריקה. רפורמה זו נוצרה בהשראת מודל דומה של מחלקת ההגנה שהכירה מימיה בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. הסקירה הראשונה במסגרת הרפורמה פורסמה בשלהי 2010 וקראה לארצות הברית להוביל את "הכוח האזרחי" כדרך חסכונית להגיב לאתגרים בינלאומיים ולנטרל משברים. היא גם ביקשה למסד מטרות של העצמת נשים ברחבי העולם. הסקירה המשיכה לצאת לאור גם אחרי שקלינטון עזבה את מחלקת המדינה, האחרונה פורסמה ב-2015[126]. תכלית בה תמכה קלינטון לאורך כל תקופת כהונתה הייתה אימוץ תנורי בישול במדינות מתפתחות, טיפוח הכנת מזון בריא יותר והפחתת הסיכון בעישון בקרב נשים[127].

ביקורה הרשמי הראשון כמזכירת המדינה היה ביפן, באינדונזיה, בסין ובקוריאה הדרומית. הייתה זו החלטה ייחודית לבקר במזרח הרחוק, שכן מזכירי מדינה בעבר בחרו לערוך את מסעם הראשון בתפקידם באירופה ובמזרח התיכון[128]. במרץ הציגה קלינטון בצוותא עם שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב, את "כפתור האתחול" המסמל את ניסיונות ממשל אובמה לבנות מחדש את יחסי ארצות הברית–רוסיה תחת ממשלו החדש של נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב[129]. המדיניות הובילה לשיתוף פעולה משופר בכמה תחומים בתקופת כהונתו של מדבדב, אך היחסים החריפו במידה ניכרת לאחר שובו של ולדימיר פוטין לתפקיד ב-2012[130]. באוקטובר 2009, בנסיעתה לשווייץ, גישרה קלינטון בין הצדדים והצילה את החתימה על הסכם היסטורי בין טורקיה וארמניה, אשר ייסד יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ופתח את הגבול בין שתי המדינות העוינות[131]. בפקיסטן, ניהלה קלינטון דיונים אחדים יוצאי דופן עם סטודנטים, בתוכניות אירוח ובשיחות עם זקני השבטים בפקיסטן, בניסיון לתקן את התדמית של ארצות הברית בפקיסטן[132][י]. החל מ-2010 החלה לסייע בארגון בידוד דיפלומטי וסנקציות בינלאומיות נגד המשטר באיראן, במאמץ לצמצם את תוכנית הגרעין האיראנית[134]. סנקציות אלו יובילו בסופו של דבר ליוזמה רב-לאומית משותפת של מדינות ה-P5+1 להסדר בנוגע לתוכנית[135].

קלינטון ואובמה שמרו על יחסי עבודה טובים ללא מאבקי כוח. היא הייתה שחקנית ב"נבחרת" הממשל וגוננה עליו מחוצה לו, והקפידה שלא היא ולא בעלה יאפילו על הנשיא[136]. קלינטון כרתה ברית עם מזכיר ההגנה של ארצות הברית, כאשר היו להם השקפות אסטרטגיות דומות. קלינטון קיימה עם אובמה פגישות מדי שבוע, בשעה שקודמיה בתפקיד לא נהנו ממערכת יחסים כה קרובה עם הנשיא להם היו כפופים[137]. יתר על כן, תחומים מרכזיים מסוימים של מדיניות החוץ נהגו בתוך הבית הלבן או בפנטגון. אובמה רכש אמון לקלינטון, וסמך על פעולותיה.

בנאום שנשאה בינואר 2010, יצרה קלינטון אנלוגיות בין מסך הברזל לבין האינטרנט החופשי והלא-חופשי[138]. גורמים רשמיים מממשלת סין הגיבו לנאום בשלילה, והנאום עורר את תשומת הלב בשל היותו הפעם הראשונה בה הגדיר בכיר אמריקאי בבירור את האינטרנט כגורם מרכזי במדיניות החוץ של ארצות הברית[139]. ביולי 2010 ביקרה בחצי האי קוריאה, בווייטנאם, בפקיסטן ובאפגניסטן, וכל זאת תוך כדי הכנות לחתונתה של בתה צ'לסי ב-31 ביולי, ותחת תשומת לב תקשורתית רבה.

המחצית השנייה לכהונתה (2011–2013)

אירועי המהפכה במצרים ב-2011 היוו את התקופה המאתגרת ביותר לממשל אובמה מבחינת מדיניות חוץ[140]. התגובה הציבורית של קלינטון לאירועים התפרסמה במהירות והתבססה על הערכה מוקדמת כי ממשלת חוסני מובארכ יציבה, ועמדה על כך שיש צורך ב"מעבר שלטוני מסודר דמוקרטית", וגינתה את האלימות נגד המפגינים[141]. אובמה הסתמך על עצתה וקשריה של קלינטון בכל הנוגע לתגובות האמריקאיות להתפתחויות בקהיר. כשמחאות האביב הערבי התפשטו לרחבי האזור, ניצבה קלינטון בחזית התגובה האמריקאית. מצד אחד היא הכירה בהפגנות וברצונות לשלטונות חדשים, אך מצד שני היו מקרים בהם תמכה במשטרים שנגדם התנהלו מחאות[142].

כאשר מלחמת האזרחים בלוב פרצה, תמכה קלינטון בהתערבות צבאית מצד ארצות הברית לטובת המורדים יחד עם שגרירות ארצות הברית באומות המאוחדות סוזן רייס ואשת המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית סמנתה פאוור, וניצבה בפני התנגדות פנימית בתוך הממשל מאת מזכיר ההגנה רוברט גייטס, היועץ לביטחון לאומי טום דונילון והיועץ לביטחון המולדת ג'ון ברנן, התנגדות עליה גברה וסייעה להוציא לפועל את התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב[143]. קלינטון העידה בפני הקונגרס של ארצות הברית כי הממשל אינו זקוק לאישור הקונגרס בנוגע לתקיפתו הצבאית בלוב חרף התנגדותם של חברי קונגרס משתי המפלגות, שטענו כי הממשל מפר את החוק המחייב אותו לקבל אישור מהקונגרס טרם שימוש צבאי נגד מדינה זרה. היועץ המשפטי של מחלקת המדינה טען את אותן הטענות בדיון משפטי פנימי בממשל אובמה[144]. לאחר מכן השתמשה קלינטון בבנות הברית של ארצות הברית כדי לקדם אחדות בקרב המורדים הלוביים, אשר הפילו את משטרו של מועמר קדאפי בסופו של דבר[145]. ההשלכות של מלחמת האזרחים בלוב הותירו אותה מדינת נחשלת, והשאלה האם לארצות הברית היה חלק בהפיכת לוב למדינה כזו עוררה ויכוחים ומחלוקות רבות.

במהלך חודש אפריל 2011 התקיימו דיונים פנימיים בחוג היועצים הפנימי של הנשיא בנוגע לפעולה צבאית אמריקאית (של יחידת אריות הים) במתחם בפקיסטן בו התברר כי אוסאמה בן לאדן שוהה. קלינטון נמנתה בין אלו המצדדים בפשיטה בפקיסטן, בטענה שהחשיבות בתפיסת בן-לאדן והעמדתו לדין גוברת על הפגיעה שעלולה להיגרם ליחסי ארצות הברית–פקיסטן בעקבות הפרת הריבונות הפקיסטנית. לאחר ביצוע מבצע חנית נפטון ב-2 במאי, במהלכו חוסל בן-לאדן, מילאה קלינטון תפקיד מרכזי בהחלטת הממשל שלא לשחרר תצלום הגופה המושחתת של בן-לאדן[146]. במהלך הדיונים הפנימיים הנוכחות הצבאית של ארצות הברית בעיראק במהלך 2011, טענה קלינטון כי יש לשמור על כוח שיורי בן 10,000-20,000 חיילים אמריקאים שם[147].

בדצמבר 2011 היא התנגדה לאופוזיציה הפנימית בממשל אובמה בזכות קרבתה הישירה לאובמה. בשלהי נובמבר ערכה את הביקור הראשון של מזכירת המדינה של ארצות הברית במיאנמר מאז 1955[148], במהלכו נפגשה עם מנהיגים בורמזים ועם מנהיגת האופוזיציה אונג סן סו צ'י וביקשה לתמוך ברפורמות הדמוקרטיות במיאנמר[149]. היא גם אמרה כי המאה ה-21 תהיה "המאה הפסיפית של אמריקה", הצהרה שהייתה חלק ממדיניות החוץ של ממשל אובמה בנוגע למזרח אסיה, אזור עליו שמו דגש קלינטון ואובמה[150].

כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, קלינטון וממשל אובמה ניסו לשכנע את נשיא סוריה בשאר אל-אסד להתחייב להותיר הפגנות עממיות נגד משטרו ולערוך רפורמות[151], אך כשהאלימות הממשלתית נסקה באוגוסט 2011, קראה לו להתפטר מהנשיאות. הממשל הצטרף למספר מדינות שהעניקו סיוע לא-קטלני לאופוזיציה הסורית ממשלת אסד וקבוצות הומניטריות הפועלות בסוריה[152]. באמצע 2012, ייסדה קלינטון תוכנית עם מנהל סוכנות הביון המרכזית דייוויד פטראוס לחיזוק האופוזיציה באמצעות חימוש והכשרה של קבוצות מורדים סוריות, אך ההצעה נדחתה על ידי בכירי הבית הלבן שלא היו מוכנים להסתבך בסכסוך דיפלומטי עם ממשלת סוריה ושחששו שקיצונים החבויים בין המורדים עלולים להפנות את הנשק האמריקאי נגד מטרות אחרות[153].

בשלהי דצמבר 2012 אושפזה קלינטון במשך מספר ימים ביחידה לטיפול נמרץ בשל קריש דם שנוצר במוחה, בעקבות זעזוע מוח ממנו סבלה בראשית חודש זה[154]. הרופאים שלה גילו את קריש הדם במהלך בדיקה שנערכה לה אחרי זעזוע המוח, שתקף אותה כתוצאה מהתייבשות חמורה שמקורה מדלקת הקיבה והמעיים במהלך ביקוריה באירופה[155]. קריש הדם, אשר לא גרם לפציעה נוירולוגית מידית, טופל בתרופות נוגדות קרישה ורופאיה מסרו שהיא הבריאה באופן מלא[156][י"א].

מתקפת הטרור בבנגאזי והשימועים בעקבותיה

ערך מורחב – מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי

ב-11 בספטמבר 2012 הותקפה הנציגות הדיפלומטית של ארצות הברית בבנגאזי שבלוב, מתקפה שגרמה למותם של השגריר האמריקאי כריסטופר סטיבנס ושלושה אמריקאים נוספים[161]. כשלי האבטחה וההסברים המשתנים שניתנו בידי אנשי ממשלת ארצות הברית חוללו סערה[162]. ב-15 באוקטובר אמרה קלינטון כי ההסברים השונים נבעו מערפל הקרב שגרם הפיגוע[163].

ב-19 בדצמבר, פרסמה ועדת חקירה בראשותם של תומאס פיקרינג ומייקל מאלן את מסקנותיה על הכשלים שגרמו להתקפה[164]. הדוח כלל ביקורת חריפה על פקידי מחלקת המדינה בוושינגטון אשר התעלמו מבקשות ודרישות למאבטחים נוספים ולשדרוגים בטיחותיים, ועל אי-התאמה של נוהלי ביטחון לסביבה ביטחונית מתדרדרת[165]. ועדת החקירה מיקדה את ביקורתה על הלשכה לביטחון דיפלומטי של המשרד לענייני המזרח הקרוב. בעקבות הדוח, ארבעה מפקידי מחלקת המדינה ברמת עוזרים למזכירה ומטה הושעו מתפקידם[166]. קלינטון אמרה שהיא מקבלת את מסקנות הדוח וכי השינויים במחלקה יבוצעו על מנת ליישם את המלצותיה המוצעות[167]. עוד נקבע כי גורמי המודיעין לא השכילו להבין את הכוח של המליציות שקמו בלוב ולהזהיר מפני הסכנה הטמונה בהקמתן[168].

קלינטון העידה בפני שתי ועדות החוץ של הקונגרס ב-23 בינואר 2013, בעניין המתקפה בבנגאזי. היא הצדיקה את מעשיה בתגובה לאירוע ובאותה נשימה קיבלה על עצמה אחריות רשמית, ואמרה כי לא היה לה כל תפקיד ישיר בדיונים ספציפיים לפני כן בנוגע לביטחון הקונסוליה[169]. קלינטון הייתה נתונה תחת התקפות אישיות מצד חברי המפלגה הרפובליקנית בקונגרס אשר עימתו אותה עם נושאים קשים. לאחר תחקור עקשני בנוגע לשאלה מדוע הממשל לא פרסם נימוקים לטענות אחרי ההתקפה, השיבה קלינטון: ”עם כל הכבוד, העובדה היא שהיו לנו ארבעה אמריקאים מתים. מה זה משנה אם היה זה בגלל מחאה או סתם בגלל בחורים שיצאו החוצה לטיול והחליטו לילה אחד לרצוח כמה אמריקאים. מה ההבדל בין שני המצבים? זהו התפקיד שלנו להבין מה קרה ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע אירוע שכזה בעתיד, סנאטור[170].” בנובמבר 2014 פרסמה ועדת המודיעין של בית הנבחרים של ארצות הברית דוח שהגיע למסקנה כי לא הייתה כל רשלנות בתגובת הממשל למתקפה[171].

נושאים כלליים

בכחול צבועות המדינות בהן ביקרה קלינטון כמזכירת המדינה בשנים 2009–2013

לאורך כהונתה, דגלה קלינטון בגישה אסטרטגית הנקראת "עוצמה חכמה", תחדיש שטבע פרופסור ג'וזף ניי מאוניברסיטת הרווארד ומהווה שילוב בין עוצמה רכה ועוצמה קשוחה, לצורך ביטוי ערכיה ומנהיגותה של ארצות הברית[172]. גישה זו משלבת עצמה צבאית לצד דיפלומטיה ויכולותיה הגלובליות של ארצות הברית מבחינה כלכלית, בקידום זכויות אדם, בטכנולוגיה ובסיוע בפיתוח. לפיכך, הפכה קלינטון למזכירת המדינה הראשונה שיישמה בשיטתיות את גישת העוצמה החכמה. במהלך דיונים ביטחוניים המערבים שימוש באופציה צבאית, הייתה בדרך כלל אחד מן הקולות הנציים ביותר בממשל ודחפה ב-2012 להתערבות חזקה ומאסיבית יותר במלחמת האזרחים בסוריה מאשר הנשיא אובמה עצמו[173].

קלינטון הרחיבה מאוד את השימוש שעשתה מחלקת המדינה של ארצות הברית במדיה החברתית, כולל "פייסבוק" ו"טוויטר", הן כדי לפרסם את דברי המחלקה והן לסייע בהעצמת אזרחי מדינות זרות מול ממשלותיהם[174]. במהלך האביב הערבי שערער את המזרח התיכון מבחינה פוליטית, ראתה קלינטון הזדמנות מיוחדת לקדם את אחד הנושאים המרכזיים של כהונתה: העצמת נשים ונערות ורווחתן ברחבי העולם. יתר על כן, בניסוח שנודע בשם "דוקטרינת הילרי", היא ראתה בזכויותיה של האישה חשיבות מכרעת באינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית, בשל הקשר בין רמת האלימות נגד נשים ואי-השוויון בין המינים בתוך מדינה, למעמדה הבינלאומי של אותה מדינה בקהילה הבינלאומית. בכהונתה, נרשמה מגמה כלל-עולמית של נשים המנסות למצוא הזדמנויות נוספות, ובמקרים מסוימים החלו להרגיש בטוחות יותר, כתוצאה ממעשייה ומהנראות שלה כמזכירת המדינה.

במהלך כהונתה בת ארבע השנים, ביקרה קלינטון ב-112 ממדינות העולם, המספר הרב ביותר של מדינות שביקר מי משרי החוץ האמריקאים[175]. היא הייתה מזכירת המדינה הראשונה שביקרה במדינות כמו טוגו ומזרח טימור, והיא האמינה שביקורים אישיים חשובים יותר מתמיד בעידן הווירטואלי[176]. כבר במרץ 2011, הודיעה קלינטון על כך שהיא אינה מעוניינת לכהן בכהונה שנייה כמזכירת המדינה אם ברק אובמה ייבחר מחדש ב-2012[177]. בדצמבר 2012, לאחר בחירתו מחדש, מינה אובמה את הסנאטור ג'ון קרי למחליפה של קלינטון במחלקת המדינה[178]. היום האחרון שלה כמזכירת המדינה היה 1 בפברואר 2013. עם עזיבתה, העריכו הפרשנים הפוליטיים בארצות הברית כי תקופת כהונתה של קלינטון לא הביאה לפריצות דרך דיפלומטיות משמעותיות כלשהן, כפי שפרצו בתקופות כהונה של מזכירים אחרים[179].

קרן קלינטון

כשקלינטון עזבה את מחלקת המדינה של ארצות הברית, היא שבה לחייה הפרטיים בפעם הראשונה זה שלושים שנה[180]. ב-2013, הצטרפו היא ובתה צ'לסי אל ביל כחברי "קרן ביל, הילרי וצ'לסי קלינטון". בקרן התמקדה קלינטון במאמצי הפיתוח לגיל הרך, כולל יוזמה שנקראה "קטנים מדי לכישלון" (Too Small to Fail) וליוזמה בת 600 מיליון דולר אמריקני לעידוד רישום בנות לבתי ספר תיכוניים ברחבי העולם, שבראשה עמדה ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר ג'וליה גילארד[181]. ביוני 2014 העניקה אגודת שימור חיות הבר האמריקאית לקלינטון ולבתה צ'לסי פרס, על סיוען למלחמה נגד ציד הפילים באפריקה[182].

קלינטון גם הובילה את "ללא תקרות: מיזם השתתפות מלאה", שותפות עם קרן ביל ומלינדה גייטס במטרה לאסוף וללמוד נתונים על רווחתן וקדמתן של נשים ונערות ברחבי העולם מאז ועידת בייג'ינג ב-1995. מדוח של מיזם זה שפורסם במרץ 2015 עולה כי "אף פעם לא היה זמן טוב יותר בהיסטוריה להיוולד כאישה [...] נתונים אלה מראים עד כמה יש לנו להתקדם"[183]. הקרן החלה לאשר קבלת תרומות מממשלות זרות, אחרי שהפסיקה לעשות כן כאשר כיהנה קלינטון כמזכירת המדינה. עם זאת, גם בתקופה שקרן קלינטון לא קיבלה תרומות מממשלות זרות היא המשיכה לקחת תרומות גדולות מאת אזרחים זרים שהיו קשורים לפעמים לממשלותיהם[184].

במהלך חברותה בקרן, החלה קלינטון לעבוד על ספר זיכרונות נוסף והופיעה בפומבי כאשת ציבור, מובילת דעת קהל ונואמת. היא השתכרה בכ-225 אלף דולר לנאום, והופיעה לעיתים תכופות בכנסים ובחברות וול סטריט[185]. כמו כן, קלינטון נשאה נאומים אחדים ללא תשלום מטעם הקרן. במשך 15 החודשים המסתיימים במרץ 2015 קלינטון הרוויחה מעל 11 מיליון דולר מנאומיה. בשנים 2007–2014, הרוויחה קלינטון כמעט 141 מיליון דולר, מהם שילמה 56 מיליון דולר כמסים פדרליים ומדינתיים ותרמה כ-15 מיליון דולר לצדקה[186]. ב-2015 הוערכה בשווי של מעל 30 מיליון דולר לבדה, או 45–53 מיליון דולר בצוותא עם בעלה[187].

קלינטון התפטרה ממועצת המנהלים של הקרן באפריל 2015, כאשר החלה את מסע הבחירות שלה לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, והקרן הודיעה כי תקבל תרומות מממשלות זרות משש מדינות מערביות בלבד[י"ב].

פרשת האימיילים

"פרשת האימיילים" היא פרשה העוסקת בשימוש בשרת אי מייל פרטי לצרכים ציבוריים על יד קלינטון והיא השפיעה רבות על מסע הבחירות לנשיאות שלה. בחודש מרץ 2015, גילה סטיב ליניק, המפקח הכללי של מחלקת המדינה, כי במההלך כהונתה של קלינטון כמזכירת המדינה היא השתמשה באורח בלעדי בחשבונות דוא"ל אישיים בשרת לא-ממשלתי המתוחזק באופן פרטי - במקום בחשבונות דוא"ל שנשמרו על שרתים ממשלתיים פדרליים - כאשר ניהלה עסקים רשמיים. מומחים, פקידים, חברי קונגרס ומתנגדים פוליטיים טענו שהשימוש של קלינטון בשרתים פרטיים הפרו את הפרוטוקולים והנהלים של מחלקת המדינה ואת החוקים והתקנות הפדרליים, המסדירים את דרישות שמירת התיעודים[189]. הפרשה אירעה על רקע מסע הבחירות לנשיאות של קלינטון ב-2016 ודיונים שהתקיימו בוועדת בנגאזי של בית הנבחרים[190].

בהצהרה משותפת שפורסמה ב-15 ביולי 2015, אמר המפקח הכללי של מחלקת המדינה והמפקח הכללי של קהילת המודיעין האמריקאית, כי סקירתם של הודעות האימייל מצאה מידע שהיה מסווג כאשר נשלח, נותרה בעינה בעת הבדיקה. הם גם ציינו באופן חד-משמעי, כי מידע מסווג זה לא היה צריך להיות מאוחסן מחוץ למערכות מחשב ממשלתיות מאובטחות. קלינטון אמרה במשך חודשים אחדים שהיא לא שומרת מידע מסווג על השרת הפרטי שהקימה בביתה[191]. לפי מדיניות הממשלה, שהוזכרה בהסכם לשמירת סודיות שנחתם על ידי קלינטון במסגרת השגת סיווגה הביטחוני, מידע רגיש יכול להיחשב מסווג גם אם לא מסומן ככזה. לאחר שהועלו טענות כי חלק מהודעות האימייל המדוברות נפלו לקטגוריה הקרויה "born classified", החלה בדיקה של לשכת החקירות הפדרלית בנוגע לאופן הטיפול במידע המסווג שנמצא על השרת של קלינטון[192]. העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח בפברואר 2016 כי כמעט 2,100 מיילים שנשמרו על שרתה של קלינטון סומנו בדיעבד כמסווגים על ידי מחלקת המדינה[193]. במאי 2016 ביקר מפקח מחלקת המדינה את השימוש של קלינטון בשרת דואר אלקטרוני פרטי, טען שלא ביקשה רשות לכך ולא הייתה מקבלת רשות לו הייתה מבקשת[194].

קלינטון טענה כי היא לא שלחה או קיבלה כל הודעת דוא"ל מהשרת האישי שלה שהיו מסווגים בעת שליחתם. במהלך עימות בחירות שנערך בינה לבין הסנאטור ברני סנדרס במסגרת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשאות ארצות הברית ב-4 בפברואר 2016, אמרה קלינטון: ”מעולם לא שלחתי או קיבלתי חומר מסווג - כי הוא מקבל סיווג בדיעבד.” ב-2 ביולי 2016 הצהירה: ”תנו לי לחזור על מה שחזרתי עליו כבר חודשים רבים. מעולם לא קיבלתי ולא שלחתי חומר שסומן כמסווג[195].”

ב-5 ביולי 2016, סיכם מנהל ה-FBI ג'יימס קומי את חקירת הבולשת בענייני האימיילים של קלינטון:

[...] אף על פי שלא מצאנו ראיות חותכות כי המזכירה קלינטון או עמיתיה התכוונו להפר חוקים הנוגעים להעברת מידע מסווג, ישנן ראיות המוכיחות כי הם התנהגו ברשלנות בהעברת מידע רגיש ומסווג מאוד. לדוגמה, שבע התכתבויות אימייל הכילו מידע שסווג כ"סודי ביותר" כאשר הן נשלחו והתקבלו. אף על פי שישנן ראיות להפרות אפשריות של החוק, הערכתנו היא שאף תובע לא יגיש כתב אישום נגד קלינטון[196].

שלושה מיילים, מתוך כשלושים אלף, נמצאו מסומנים כמסווגים על אף שחסרו להם כותרות מסווגות, וסומנו רק באות "c" קטנה בסוגריים. קומי גרס כי ייתכן שקלינטון אינה "מתוחכמת מבחינה טכנית" דיה כדי להבין מהי משמעות הסימנים המסווגים[197]. החקירה מצאה שקלינטון השתמשה בדוא"ל האישי שלה בהרחבה, מחוץ לארצות הברית, בשליחה ובקבלת אימיילים הקשורים לעבודה בתחום של יריבים מתוחכמים. ה-FBI העריך כי "ייתכן שגורמים עוינים קיבלו גישה לחשבון הדואר האלקטרוני האישי של המזכירה קלינטון". קומי הצהיר כי חרף העובדה שקלינטון או עמיתיה היו חסרי זהירות בטיפול במידע רגיש ומסווג ביותר, תמליץ הבולשת למחלקת המשפטים של ארצות הברית כי אין בסיס להעמידה לדין. ב-6 ביולי 2016, התובעת הכללית של ארצות הברית, לורטה לינץ', אישרה כי החקירה של קלינטון על שימושה בשרתים פרטיים כשכיהנה כמזכירת המדינה תיסגר ללא אישום פלילי[198].

ב-28 באוקטובר 2016, זמן קצר לפני הבחירות, הודיע קומי לקונגרס כי ה-FBI החל לבדוק הודעות דוא"ל של קלינטון שהתגלו זמן קצר לפני כן. גורמי אכיפת החוק התוודעו להודעות דוא"ל אלו כאשר חקרו את אנתוני וינר, בעלה של הומה אבדין, עוזרתה האישית והקרובה של קלינטון, בחשד ששלח הודעות אסורות לקטינה בת 15[199]. החוקרים גילו הודעות דוא"ל הקשורות לשרת הפרטי של קלינטון על מחשב נייד של וינר[200]. ב-6 בנובמבר הודיע קומי לקונגרס כי ה-FBI לא שינה את מסקנתו שגובשה בחודש יולי. בדיעבד, קלינטון החשיבה עניין זה כגורם מרכזי להפסדה בבחירות לנשיאות ב-2016 שנערכו יומיים לאחר ההודעה על סגירת החקירה[201].

מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית (2016)

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016
הסמליל הרשמי של הילרי קלינטון וטים קיין לנשיאות ב-2016

ב-12 באפריל 2015 הכריזה קלינטון באורח רשמי על התמודדותה למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016[202]. מטה בחירות מאורגן פעל זה מכבר, ולרשותה עמדו רשת תורמים גדולה, פעילים מנוסים, ועדות פוליטיות ציבוריות ומשאבים אחרים[203]. מטה הבחירות הראשי שלה הוקם ברובע ברוקלין שבניו יורק[204]. התמקדות מסע הבחירות שלה הייתה בהעלאת הכנסות מעמד הביניים, הקמת מערכת פדרלית של מוסדות חינוכיים לילדים טרם גיל בית הספר, הפיכת לימודים גבוהים לזולים יותר ושיפור חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה[205]. תחילה נחשבה למועמדת המועדפת והמוחלטת שתזכה במועמדות הדמוקרטית, אך קלינטון ניצבה בפני אתגר לא צפוי מצד הסנאטור הסוציאל-דמוקרטי והעצמאי ברני סנדרס מוורמונט, שעמדתו הוותיקה נגד השפעתם של תאגידים ואנשי הון בפוליטיקה של ארצות הברית הדהדה באזרחים בלתי מרוצים מההשפעות של פערי השכר בארצות הברית, בניגוד לקשרים ההדוקים של קלינטון עם וול סטריט[206].

בראשית הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית שנערכו במפלגה הדמוקרטית, קלינטון זכתה בקושי באספות הבחירה באיווה שהתקיימו ב-1 בפברואר ולאחר היוודע התוצאות פרש מרטין אומאלי מהמירוץ[207]. במהלך הפריימריז בניו המפשייר שנערך ב-9 בפברואר, הפסידה לסנדרס הפסד צורב[208]. באספות הבחירה בנבדה ב-20 בפברואר קלינטון ניצחה את סנדרס בפער של 5%, בסיוע תמיכתם של עובדי הקזינו בנבדה[209]. קלינטון המשיכה בסדרת ניצחונותיה כאשר ניצחה בפריימריז בקרוליינה הדרומית בפער של כ-50% את סנדרס[210]. ניצחונותיה בנבדה ובקרוליינה הדרומית ייצבו את מסע הבחירות שלה ושידרו הימנעות מהכשלים הניהוליים מהם סבלה במהלך מסע הבחירות שלה ב-2008[211].

ב-1 במרץ נערך ה-Super Tuesday[212]. במהלכו זכתה קלינטון בשבע מתוך אחת עשרה התמודדויות[213], כולל שורה של ניצחונות דומיננטיים בעזרתם של מצביעים אפרו-אמריקנים ופתחה יתרון משמעותי על סנדרס במספר הצירים המחויבים[214]. היא שמרה על אחיזתה בצירים המחויבים בהתמודדויות הבאות במהלך הפריימריז הבאים, עם דפוס עקבי לאורך כל הדרך. מעמדו של סנדרס השתפר בקרב מצביעים צעירים, לבנים, כפריים וליברלים יותר וכן במדינות שקיימו כנסים או היכן שהזכאות להצביע בפריימריז היו פתוחים בפני מצביעים עצמאים, בשעה שמעמדה של קלינטון היה טוב בקרב מצביעים בוגרים, שחורים והיספנים וכן במדינות בהן ההצבעה וההשתתפות בפריימריז היו מוגבלות לחברי המפלגה הדמוקרטית בלבד[215][216].

ב-5 ביוני זכתה קלינטון במספיק צירים מחויבים ותמיכה מצירי-על, כדי שתיחשב "מועמדת צפויה" מטעם הדמוקרטים. ב-7 ביוני ערכה קלינטון עצרת ניצחון בברוקלין[217]. בסופו של מסע הבחירות זכתה קלינטון ב-2,386 צירים מחויבים בעוד סנדרס זכה ב-1,832[218]. מבחינת צירי-על, זכתה קלינטון ב-594 בעוד סנדרס זכה ב-47 בלבד. היא זכתה בכ-17 מיליון קולות במהלך מערכת הפריימריז הדמוקרטים, בעוד סנדרס זכה ב-13 מיליון.

ב-26 ביולי נערך כינוס הוועידה הדמוקרטית הלאומית בפילדלפיה שבפנסילבניה. שם נבחרה קלינטון באורח רשמי למועמדת המפלגה בבחירות לנשיאות. האישה הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית שהייתה מועמדת לנשיאות מטעם אחת משתי המפלגות המרכזיות בפוליטיקה של ארצות הברית[219]. היא בחרה בסנאטור טים קיין מווירג'יניה כמועמדה לסגן נשיא ארצות הברית[220]. יריבה המרכזי בבחירות הכלליות היה דונלד טראמפ מהמפלגה הרפובליקנית. בנוסף התמודדו גארי ג'ונסון מהמפלגה הליברטריאנית וג'יל שטיין ממפלגת הירוקים בארצות הברית. בימים בהם התכנסה הוועידה, שוחררו באתר ויקיליקס הודעות דוא"ל שטענו כי הוועדה והמטה של קלינטון הטו את הפריימריז הדמוקרטים לטובתה של קלינטון[221].

במשך רוב 2016, הובילה קלינטון משמעותית על דונלד טראמפ בסקרי דעת קהל שנערכו בהיקף לאומי[222]. בראשית יולי, קלינטון החלה לצנוח בסקרים לאומיים רחבים לכיוונו של טראמפ בעקבות סיכום חקירת הבולשת הפדרלית בענייני פרשת האימיילים. מנהל הבולשת ג'יימס קומי סיכם שהתנהלותה של קלינטון הייתה "רשלנית ביותר" בכל הנוגע לטיפול בחומר ממשלתי מסווג[223]. בשלהי יולי, רשם טראמפ בפעם הראשונה את הובלתו על קלינטון בסקרים הגדולים בפער של 3 עד 4 אחוזים במסגרת תופעה המכונה "אפקט הוועידה" (Convention bounce)[224]. בראשית חודש אוגוסט השיבה קלינטון את יתרונה המספרי על טראמפ בסקרים, והמשיכה את מגמת הובלתה ועלייתה בדעת הקהל[225].

קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ בבחירות הכלליות לנשיאות ב-8 בנובמבר 2016[226]. בשעות הבוקר המוקדמות של 9 בנובמבר שוער כי טראמפ קיבל 279 אלקטורים כאשר עבור ניצחון היו דרושים 270, ואמצעי התקשורת הכריזו עליו כזוכה[227]. קלינטון התקשרה אז לטראמפ כדי להודות בהפסדה ולברכו על ניצחונו[228], ומיד לאחר מכן נשא טראמפ נאום ניצחון[229]. למחרת בבוקר נשאה קלינטון נאום פומבי במהלכו מסרה הודאה בהפסדה, וקראה לתומכיה לקבל את טראמפ כנשיא ארצות הברית, ואמרה ”דונלד טראמפ הולך להיות הנשיא שלנו, ואנו חייבים לקבל אותו בראש פתוח ולתת לו הזדמנות להנהיג”[230]. קלינטון זכתה ב-227 אלקטורים בעוד טראמפ זכה ב-306, ומבחינת קולות הבוחרים זכתה ביותר מ-2.8 מיליון קולות והובילה על טראמפ[231][232]. היא המועמדת הנשיאותית החמישית בהיסטוריה של ארצות הברית שזכתה במרב קולות הבוחרים אך הפסידה בבחירות הכלליות בשל הצבעת חבר האלקטורים[י"ג][234].

פעילויות לאחר הבחירות לנשיאות ב-2016

מתוקף היותם הנשיא והגברת הראשונה של ארצות הברית לשעבר, השתתפו ביל והילרי קלינטון בטקס ההשבעה של דונלד טראמפ לנשיאה ה-45 של ארצות הברית, ביחד עם בתם צ'לסי[235]. בבוקר ההשבעה פרסמה קלינטון בחשבון ה"טוויטר" שלה: ”אני כאן היום כדי לכבד את הדמוקרטיה שלנו ואת ערכיה התמידיים, לעולם לא אפסיק להאמין בארצנו ובעתידה[236].”

לאחר תקופה מסוימת שנמנעה מהופעות פומביות, ב-17 במרץ 2017, נשאה קלינטון נאום לרגל יום פטריק ה"קדוש" בסקרנטון שבפנסילבניה והודיעה על נכונותה ולשוב לפעילות פוליטית ציבורית[237].

במאי 2017 הודיעה קלינטון על ייסודו של הארגון "הלאה יחדיו", ועדת פעולה פוליטית חדשה אותה קלינטון הגדירה כ"מוקדשת לקידום החזון הפרוגרסיבי שגרף כ-66 מיליון קולות בבחירות 2016 לנשיאות". ביוני, כאשר נאמה באירוע צדקה למען תוכנית הנוער אלייז'ה קמינגס בישראל (Elijah Cummings Youth Program in Israel), גינתה קלינטון את הפיגוע ברכבת בפורטלנד ואמרה: "כאשר אלימות המניעה הנובעת משנאה בפורטלנד שבאורגון, מסתיימת בלקיחת חייהם של אמריקאים צעירים, המשימה להפצת הסובלנות של תוכנית זו דחופה יותר מתמיד". ב-14 ביוני, לאחר ההתקפה על חברי הקונגרס בווירג'יניה 2017, צייצה קלינטון: "שני המחנות יתמודדו זה עם זה מחר, אבל כולנו בסופו של דבר בקבוצה אחת. המחשבות הן עם חברי הקונגרס, העובדים והמשטרה ההרואים".

באוקטובר 2018 הודיעו הילרי וביל קלינטון על כוונתם לצאת לסבב נאומים ב-13 ערים שונות בארצות הברית ובקנדה בין נובמבר 2018 למאי 2019. ב-10 באוקטובר זכתה הילרי בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המלכה בבלפסט, אחרי שנשאה נאום על עתידה של צפון אירלנד והשפעות פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי עליו. ב-24 באוקטובר נשלחו חבילות ובתוכן חומרי נפץ למשרדו של ברק אובמה ולביתם של הילרי וביל קלינטון, אך החבילה נוטרלה בידי השירות החשאי של ארצות הברית[238]. חבילות דומות נשלחו למנהיגים ואישים דמוקרטיים אחדים אחרים כגון ג'ורג' סורוס וכן למטה ה-CNN‏[239].

בראשית מרץ 2019 הודיעה קלינטון באופן רשמי כי לא תתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020[240]. ב-2 בינואר 2020 הוכרז כי קלינטון תיכנס לתפקיד הסמלי של נגידת אוניברסיטת המלכה בבלפסט[241]. תפקיד זה טקסי בעיקרו, והוא כולל ייעוץ להנהלת האוניברסיטה[242]. ב-29 באפריל 2020 הביעה באופן רשמי את תמיכתה בסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, המועמד המשוער של המפלגה הדמוקרטית[243].

בחודש ינואר 2020 הוקרן בפסטיבל הסרטים סאנדנס סרט דוקומנטרי בן 4 פרקים בשם "הילרי" בבימויה של ננט בורשטיין על חייה מילדותה ועד הפסדה בבחירות לנשיאות ב-2016.

באוגוסט 2022 יצא לאור ספרה, "אימה משתקת"[244].

בינואר 2023 פורסם כי קלינטון צפויה להצטרף בחודש שלאחר מכן לסגל אוניברסיטת קולומביה, כמרצה ופרופסור מן המניין ליחסים בינלאומיים[245].

תדמית פוליטית וציבורית

מאות ספרים ומחקרים אקדמיים נכתבו על אודות קלינטון, מנקודות מבט רבות. סקר שערך ב-2006 העיתון "ניו יורק אובסרבר" ("The New York Observer") מצא "תעשייה" של "ספרות אנטי-קלינטון" מאת ההוצאה לאור רג'נרי (Regnery) ושאר חברות הוצאה לאור שמרניות. ספרים ששבחו את קלינטון (מלבד ספרי הזיכרונות שלה ושל בעלה), כמעט ולא נמכרו באותו ההקף של ספרי אנטי-קלינטון[246]. כאשר היא התמודדה לסנאט ב-2000, הוקמו קבוצות התרמה כגון "הצילו את הסנאט שלנו" (Save Our Senate) ו"ועדת החירום לעצירת הילרי רודהם קלינטון" (Emergency Committee to Stop Hillary Rodham Clinton) במטרה לגייס תרומות לשם בלימת התמודדותה[247]. הסופר והעיתונאי דון ואן נאטה ג'וניור (אנ') מצא כי הבוז שרוחשים לה חוגים רפובליקניים ושמרניים התגבר מאז ייחסה את חקירת פרשת מוניקה לווינסקי ל"קנוניה ימנית גדולה". הוא טען כי ניתן לסמוך על אזכורה שיפחיד מצביעי ימין, ויוביל לגיוס תרומות רבות[248].

קלינטון הייתה למושא של הופעות סאטירה רבות ב"סאטרדיי נייט לייב", החל מכהונתה כגברת הראשונה של ארצות הברית. היא אף הסכימה להתארח בתוכנית בהופעות אורח ב-2008 וב-2015, כדי להתעמת עם הכפילה שלה[249].

מרגע שנכנסה לתפקיד מזכירת המדינה של ארצות הברית, דומה היה כי תדמיתה הציבורית של קלינטון השתפרה באופן דרמטי בקרב הציבור האמריקאי, בשל הפיכתה לדמות עולמית מכובדת. דירוגי התמיכה והאהדה בה צנחו, עם זאת, לאחר שעזבה את מחלקת המדינה של ארצות הברית ויצא לה מוניטין של מי שעסוקה בפוליטיקה מפלגתית. בספטמבר 2015, כשמסע הבחירות שלה לנשיאות ארצות הברית ב-2016 הואפל על ידי דיווחים מתמשכים על השימוש האישי שלה בשרתי אי-מייל פרטיים, שיעור התמיכה בה צנח לשפל של כל הזמנים[250].

קלינטון וישראל

קלינטון מגנה ומתנגדת לתנועת ה-BDS ואת "כל המאמצים להשמיץ, לבודד ולערער את ישראל ואת העם היהודי". קלינטון מתנגדת להרחבת מפעל ההתנחלויות, וגורסת כי הקפאת ההתנחלויות היא המפתח להצלחת שיחות השלום[251]. לאורך כל הקריירה המקצועית שלה, הצהירה קלינטון שהיא רואה בירושלים כ"בירתה הנצחית והבלתי ניתנת לחלוקה של ישראל", ותמכה בחוק שגרירות ארצות הברית בירושלים המחייבת את ממשלת ארצות הברית להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב-יפו לירושלים[252].

כמזכירת המדינה התמודדה קלינטון עם עתירה לבית המשפט העליון של ארצות הברית שהתפרסמה כ"זיבוטפסקי נגד קלינטון", במהלכה עתר מנחם בנימין זיבוטפסקי בן השמונה נגד מדיניות מחלקת המדינה של ארצות הברית שלא לרשום בדרכון אמריקאי "ישראל" בתור מקום הולדתו של מי שנולד בירושלים, בהתאם למדיניותה של ארצות הברית ב-60 השנים האחרונות שלא להכיר בשום מדינה כבעלת ריבונות על ירושלים[253]. מדיניות זו השתנתה עם הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל על ידי הנשיא דונלד טראמפ.

הזוג קלינטון כבר ביקר בישראל כמה פעמים. הביקור הראשון נערך טרם היבחרו של ביל לקינטון לנשיאות. בפעם השנייה הגיע השניים לטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בערבה ב-1994 ולאחר מכן להלוויית יצחק רבין ב-1995. ב-1998 הגיעה לישראל הילרי קלינטון ביחד עם בעלה, ובמהלך ביקור זה ביקרה סוהא ערפאת יחד עם הילרי קלינטון בגן ילדים ברצועת עזה. בעת השהות בגן האשימה ערפאת את מדינת ישראל בהחדרת אורניום למי השתייה של הפלסטינים, לפני קלינטון ההמומה. ערפאת המשיכה להטיח בישראל טענות משוללות כל בסיס כאשר קלינטון לצדה גם בנובמבר 1999[254], במהלך מסיבת עיתונאים משותפת האשימה ערפאת את ישראל בשחרור גז רעיל שגורם לסרטן בקרב נשים וילדים פלסטינים[255]. כשנה לאחר מכן אמרה קלינטון כי לו יכלה לחזור בזמן, הייתה נמנעת מלנשק את ערפאת בעקבות דבריה[256]. ביקורה הבא של קלינטון בישראל היה כסנאטורית בפברואר 2002 במסעדת סבארו שבירושלים - זירת הפיגוע שהתחולל במסעדה חודשים לפני כן - ותקפה את יאסר ערפאת בטענה שאינו מוכן להוביל לשלום[257]. ב-2005 שבה הסנאטורית קלינטון לישראל ביחד עם בעלה לשם השתתפות באירועי העשור לרצח יצחק רבין של המכון הישראלי לדמוקרטיה[257].

עוד ב-1998, כאשר הייתה הגברת הראשונה של ארצות הברית ולקראת בחירתה כסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק, אמרה קלינטון כי הסדר הכולל שתי מדינות לשני עמים "יהא אינטרס ארוך טווח של המזרח התיכון". בנובמבר 2005 אמרה קלינטון כי היא תומכת בבניית גדר ההפרדה לאורך הקו הירוק בנימוק שהגדר אינה נגד הפלסטינים, אלא נגד הטרוריסטים"[258]. קלינטון הצהירה ב-2006 כי היא "תומכת נחרצת ויציבה בהגנה ובביטחון של ישראל". ביולי אותה השנה, בעת עצרת שנערכה סמוך לעצרת הכללית של האומות המאוחדות, הביעה קלינטון תמיכה בפעולות ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה: "אנחנו כאן כדי להפגין סולידריות חברתית ותמיכה בישראל. ונעמוד עם ישראל, כי ישראל מסמלת את הערכים האמריקאים כמו גם את אלה הישראלים"[259].

ב-2010, כמזכירת המדינה, ניהלה קלינטון שלוש פגישות של שיחות פנים אל פנים ישירות בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. קלינטון הייתה הדבק בין נתניהו לעבאס במהלך השיחות, ופעלה להמשך וקידום המשא ומתן[260]. ב-20 בנובמבר 2012, בעיצומו של מבצע עמוד ענן, הגיעה קלינטון לביקור פתע בישראל לשם קידום הפסקת האש בין ישראל לחמאס[261]. יממה לאחר מכן, ב-21 בנובמבר, קיימה קלינטון מסיבת עיתונאים משותפת עם שר החוץ של מצרים מוחמד כאמל עמר במהלכה הכריזו על הפסקת אש בין ישראל לחמאס, ובכך על סיום מבצע עמוד ענן[262].

במהלך מבצע צוק איתן קלינטון הביעה את תמיכתה בישראל בריאיון עיתונאי שהעניקה לג'פרי גולדברג מכתב העת The Atlantic: "אני חושבת שישראל עשתה את מה שהיא נדרשה לעשות בתגובה לירי רקטות. חמאס שיגר רקטות מתוך אוכלוסייה אזרחית ובנה מנהרות לאזורים אזרחיים וזה הפך את התגובה בישראל לקשה. ישראל כמו ארצות הברית היא מדינה דמוקרטית המנסה למנוע פגיעה באזרחים, וגם כשהיא טועה - בסופו של דבר האחריות היא על החמאס"[263]. ב-2016 דווח ברשת הטלוויזיה האמריקאית "CNN" כי לקלינטון "היסטוריה ארוכה ומפורטת הן כסנאטורית והן כמזכירת המדינה בתמיכתה במאמצים הישראליים למצוא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות שתי מדינות לשני עמים". בנאום שנשאה בפני ועידת איפא"ק באותה השנה, אישרה מחדש קלינטון את תמיכתה הממושכת בפתרון שתי מדינות לשני עמים כ"דרך היחידה להבטיח את הישרדותה של ישראל לטווח הארוך כמדינה יהודית ודמוקרטית"[264]. לאורך הקריירה הציבורית של קלינטון, היא הקפידה לשמור על יחס אוהד אם כי זהיר לישראל ולממשלתה. היא לא הרבתה לתקוף את ממשלת ישראל על פעולותיה או להטיף לה, וככל הנראה היא רואה בישראל בת ברית של אמת. כמזכירת המדינה היא בחרה לנקוט בגישה בדלנית ויונית יותר מתוקף היותה הדיפלומטית מספר אחת של ארצות הברית, אך כשהייתה סנאטורית נקטה בגישה אקטיבית פרו-ישראלית ונצית יותר[265].

ספריה

לקריאה נוספת

מקורות

ביאורים

  1. ^ מקורות משניים מספקים תאריכים לא עקביים לגבי מועד סיום כהונתה. לעומת זאת, מקורות ראשוניים מצביעים על כך שבין אפריל לספטמבר 1980 בקירוב הוחלפה קלינטון כיושבת הראש בפ. ויליאם מקלפין.
  2. ^ לפני 1993 הילרי לא שינתה את שם משפחתה, באופן חוקי, לקלינטון[31]. יועציו של ביל קלינטון סברו שהשימוש בשם נעוריה היה אחד הגורמים לתבוסתו בבחירות ב-1980. במהלך החורף הבא הציע ורנון ג'ורדן, פעיל זכויות אזרח ואיש עסקים, להילרי רודהם שתתחיל להשתמש בשם קלינטון, והיא החלה לעשות זאת בפומבי כשבעלה הכריז על התמודדותו לתפקיד המושל ב-1982. מאוחר יותר כתבה כי "למדתי בדרך הקשה כי כמה ממצביעי ארקנסו נפגעו עמוקות מהעובדה ששמרתי על שם נעוריי"[32]. לאחר שביל נבחר שוב למושל, הקפידה להשתמש בשם "הילרי רודהם קלינטון" כשהייתה הגברת הראשונה של ארקנסו. משנהייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית ב-1993, הצהירה בפומבי כי היא רוצה שתכונה "הילרי רודהם קלינטון". כל ספריה חוברו תחת שם זה. היא המשיכה להשתמש בשם זה באתר האינטרנט שלה, כחברת הסנאט של ארצות הברית, ובמקומות אחרים. כאשר היא ניהלה מסע בחירות לנשיאות במהלך 08–2007, השתמשה בשם "הילרי קלינטון" או רק "הילרי" בחומרי הקמפיין[33]. היא השתמשה בשם "הילרי רודהם קלינטון" שוב במסמכים רשמיים כמזכירת המדינה של ארצות הברית. החל מהשקת מסע הבחירות השני שלה לנשיאות ב-2015, עברה שוב לשימוש ב"הילרי קלינטון"; בנובמבר 2015, הן סוכנות הידיעות AP והן הניו יורק טיימס ציינו כי לא ישתמשו עוד בשם "רודהם" בהתייחסם לקלינטון.
  3. ^ קלינטון אמרה בראיון המשותף לתוכנית 60 דקות: "אני לא יושבת כאן, כמו איזו אישה קטנה שעומדת לצדו של הגבר שלי כמו תמי ויינט, אני יושבת כאן כי אני אוהבת מכבדת אותו, ומוקירה את מה שהוא עבר לחוד ואת שעברנו בצוותא"[37]. ההתייחסות הלגלגנית לכאורה למוזיקת הקאנטרי הציתה גל של ביקורת מיידית בטענה שקלינטון אינה מסוגלת להבחין בין תרבויות, ותמי ויינט הוקיעה את ההערה מאחר שהשיר לא נכתב בגוף ראשון[38]. ימים אחדים לאחר מכן, ב"פריימטיים לייב", התנצלה קלינטון בפניה של ויינט. כעשר שנים לאחר התקרית הודתה קלינטון כי הייתה נמהרת בבחירת מילותיה, וביארה שהתכוונה לשירהּ הנודע של ויינט ולא אליה אישית[39]. שתי הנשים יישבו את המחלוקת ביניהן, וויינט הוסיפה להופיע באירוע של קרן קלינטון.
  4. ^ פחות מחודשיים לאחר דבריה השנויים במחלוקת על תמי ויינט, כשנשאלה קלינטון האם יכלה להימנע מניגודי אינטרסים אפשריים בין יחסיה עם בעלה המושל ועבודתה במשרד עורכי דין, אמרה: "עשיתי כמיטב יכולתי על מנת להוביל את חיי ... אני מניחה שהייתי יכולה להישאר בביתי, ולאפות תופין ולשתות תה, אבל מה שהחלטתי לעשות נעשה כדי להמשיך בקריירה שלי, שנכנסתי אליה לפני שבעלי היה שליח ציבור." התייחסותה ל"תופין ותה" בהצהרה זו עוררה ביקורת חריפה יותר על אי יכולתה של קלינטון להבדיל בין תרבויות מפי נשים שבחרו להיות עקרות בית; ההערה הפכה למעמסה נוספת על מסע הבחירות. מאוחר יותר פרסמה קלינטון מתכונים אחדים לאפיית עוגות כפיצוי על דבריה, ואחר כך הוסיפה לכתוב: "חוץ מזה, עשיתי לא מעט עוגיות בחיי וגם מזגתי תה!".
  5. ^ קרוליין הובר, עוזרת אישית של הילרי משכבר הימים, אמרה שגילתה את הדו"חות לראשונה באוגוסט 1995, בחדר 319A, הנמנה עם חדרי המגורים הפרטיים בבית הלבן. המסמכים כללו את מספר השעות שעליהן גבתה קלינטון שכר טרחה מבנק מדיסון עשר שנים קודם לכן. הובר, שלא הייתה מודעת לחשיבותם של הדו"חות, הניחה אותם בארגז במשרדה שבאגף המזרחי של הבית הלבן, ולא עיינה בהם שוב עד לינואר 1996. הדו"חות לא נמצאו בסריקות קודמות[67].
  6. ^ לימים דווח שכאשר אליזבת דול נבחרה לסנאט ב-2003 בנסיבות דומות למדי (כרעיה שחיה בצלו של בעלה הפוליטיקאי הלאומי בוב דול), התחקתה על גישתה של קלינטון הכוללת שמירה על פרופיל נמוך, כפי שעשה ברק אובמה כאשר גם הוא נבחר לסנאט ב-2005[83].
  7. ^ מכתב מסוכנות הביון המרכזית (CIA) לבוב גרהאם ב-7 באוקטובר 2002 דיבר על אימוני נשק שמעניקה ממשלת עיראק לאל-קאעידה ועל נוכחות חברי ארגון הטרור בגבולות עיראק וציין ששני הצדדים דברו על הענקת מחסה. אך מכתבה של סוכנות הביון המרכזית כלל לא הזכיר קשרים כלשהם בין סדאם חוסיין עצמו אל ארגון אל-קאעידה וגם לא ציין שהשיחות על הענקת מחסה הובילו למתן מסתור לטרוריסטים בעיראק. מסמך אחר של סוכנות הביון המרכזית מפברואר 2002 אף הטיל ספק בטענה כי עיראק מעניקה לאל-קאעידה אימוני נשק. המסמך מצא שהמקור לטענה היה עריק שכלל הנראה הטעה את מפעיליו בקהילת המודיעין האמריקאית בזדון[87].
  8. ^ לשון הסרטון, שהועלה לאתר האינטרנט www.hillaryclinton.com בשעה עשר בבוקר ביום שבת, 20 בינואר 2007: "הודעתי שהיום שאני מקימה ועדת גישוש נשיאותית. אך אינני פותחת רק במסע בחירות. אני פותחת בשיחה, עמכם, עם אמריקה. על כולנו להיות חלק מהדיון אם כולנו הולכים להיות חלק מהפתרון, ועל כולנו להיות חלק מהפתרון[102][103]".
  9. ^ כאשר נשאלה קלינטון מהי תגובתה לאפשרות שמסע הבחירות של אובמה מייצג תקווה כוזבת, השיבה: "הייתי אומרת שחלומו של ד"ר מרטין לותר קינג החל להתממש כאשר הנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח ב-1964, כשהתאפשר לו להעביר בקונגרס משהו שהנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי לא הספיק וקיווה להעביר, שהנשיא קודם לכן לא חשב בכלל לעשות, אבל זה לקח 'נשיא' אחד בשביל זה. החלום הזה נהיה למציאות, הכוח של החלום הזה נהיה לממשי בחיי אנשים משום שהיה לנו נשיא שהבטיח משהו, ואשכרה קיים את הבטחתו".
  10. ^ מאמצים אלה לא זכו לתגמול מיידי, בעיקר בשל חוסר הפופולריות של התקפות כלי טיס בלתי מאוישים בפקיסטן ופעולות אמריקאיות אחרות למיגור הטרור על אדמת פקיסטן. סקרים בפקיסטן ובארצות מוסלמיות אחרות הראו בשנים 2009–2012 חלה ירידה בתמיכה ובביטחון בארצות הברית בקרב אזרחי המדינה, ואחוז האמון בקלינטון היו גם כן נמוכים. דירוגי האמון בקלינטון היו גבוהים ברוב מדינות אירופה ובמדינות ה-BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו והרפובליקה העממית של סין)[133].
  11. ^ אף על פי שבדרך כלל מצבה הבריאותי של קלינטון היה טוב ויציב, לקלינטון היה בעבר קריש דם רציני בברך כאשר הייתה הגברת הראשונה ב-1998, ובעקבותיו נזקקה לטיפול נוגד קרישה[157]. שבר במרפקה וההבראה הקשה ממנו לאחר מכן גרמו לקלינטון להחמיץ שתי נסיעות מחוץ לארצות הברית כמזכירת המדינה ב-2009. זעזוע המוח הנודע לשמצה שלה בימים האחרונים של 2012 וקריש הדם שנוצר בעקבותיו גרמו לקלינטון לדחות את עדותה בפני הקונגרס האמריקאי בדבר מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי[158] ולהחמיץ כל נסיעה רשמית למחוץ לארצות הברית, שתוכננה לשלהי תקופת כהונתה[159]. לאחר ששבה לפעילות ציבורית, היא ענדה משקפיים מיוחדים במשך חודשיים, עם עדשת פרנל בעין שמאל כדי לפצות על ראייה כפולה, השפעה מתמשכת כתוצאה מזעזוע המוח. היא המשיכה ליטול תרופות נוגדות קרישה כאמצעי זהירות[160].
  12. ^ בתקופת כהונתה של קלינטון נרשמו מקרים אחדים בהם ממשלות זרות המשיכו לתרום לקרן קלינטון טרם מינוייה למזכירת המדינה, תרומות שהיו מותרות על פי ההסכם שגובש לפני שהושבעה לתפקידה. לדוגמה, ממשלת אלג'יריה תרמה תרומה בת 500 אלף דולר למען סיוע הומניטרי בעקבות רעידת אדמה בהאיטי, ושהייתה טעונה סקירה מיוחדת ממחלקת המדינה אם כי לא זכתה לסיקור שכזה בסופו של דבר. עד אפריל 2015 הסכימה קרן קלינטון לקבל תרומות ממשלתיות זרות רק מאוסטרליה, קנדה, גרמניה, הולנד, נורווגיה והממלכה המאוחדת[188].
  13. ^ ארבע הפעמים הקודמות היו: בבחירות 1824, במהלכן זכה אנדרו ג'קסון במרב קולות הבוחרים (וגם במרב קולות חבר האלקטורים) אך הפסיד לג'ון קווינסי אדמס; בבחירות 1876, במהלכן זכה סמואל טילדן במרב קולות הבוחרים אך הפסיד לרתרפורד הייז; בבחירות 1888, במהלכן זכה גרובר קליבלנד במרב קולות הבוחרים אך הפסיד לבנג'מין הריסון; ובבחירות 2000, במהלכן זכה אל גור במרב קולות הבוחרים אך הפסיד לג'ורג' ווקר בוש[233]

הערות שוליים

  1. ^ #בדרכה, עמ' 28
  2. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 15
  3. ^ Business Insider, Inside Hillary Clinton's evolution from Girl Scout to presidential nominee, Business Insider
  4. ^ #בדרכה, עמ' 33
  5. ^ #בדרכה, עמ' 34
  6. ^ לימים סיפרה שזה נעשה: "על סמך תצלומי הקמפוס" (הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 44)
  7. ^ #בדרכה, עמ' 42
  8. ^ צ'ארלס קני, הילרי: שנות המכללה, באתר הניו יורק טיימס, 12 בינואר 1993 (באנגלית)
  9. ^ נאום הגמר של קלינטון ב-1969, באתר מכללת ולסלי, 31 במאי 1969 (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 #בדרכה, עמ' 49
  11. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 49
  12. ^ #בדרכה, עמ' 51
  13. ^ ביל דדמן, קראו את התזה המסתורית של הילרי קלינטון, באתר MSNBC‏, 9 במאי 2007 (באנגלית)
  14. ^ ליז רונק, מגזין לייף מ-20 ביוני 1969, מאורכב בתוך Wayback Machine‏, 20 ביוני 1969 (באנגלית)
  15. ^ #בדרכה, עמ' 58
  16. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 51
  17. ^ שרה קנדזיור, Most women won’t be able to follow in Hillary Clinton’s footsteps—unless they’re already rich, באתר QUARTZ‏, 16 ביוני 2016 (באנגלית)
  18. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 56
  19. ^ 19.0 19.1 #בדרכה, עמ' 70
  20. ^ #בדרכה, עמ' 65.
  21. ^ #בדרכה, עמ' 67
  22. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 71
  23. ^ #בדרכה, עמ' 72
  24. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 80
  25. ^ #בדרכה, עמ' 76
  26. ^ ננסי הנדריקס, הילרי דיאן רודהם קלינטון (1947-), באנציקלופדיית ארקנסו להיסטוריה ותרבות, 16 בדצמבר 1977 (באנגלית)
  27. ^ גרהרד פטרס וג'ון ט. וליי, ג'ימי קרטר: מועמדים שהובאו להצבעות בפני הסנאט, באתר פרויקט הנשיאות האמריקאי, 16 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  28. ^ גרהרד פטרס וג'ון ט. וליי, רונלד רייגן: השהיית מינויים של שלושה מחברי מועצת המנהלים של חברת השירותים המשפטיים, באתר פרויקט הנשיאות האמריקאי, 22 בינואר 1981 (באנגלית)
  29. ^ #בדרכה, עמ' 107
  30. ^ #בדרכה, עמ' 81
  31. ^ מייקל קליי, שנית: זה הילרי רודהם קלינטון. הבנתם?, באתר ניו יורק טיימס, 14 בפברואר 1993 (באנגלית)
  32. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 101
  33. ^ ג'וזף ויליאמס, ידיעה בעניין שינויי שמה של קלינטון, באתר הבוסטון גלוב, 26 בפברואר 2007 (באנגלית)
  34. ^ #בדרכה, עמ' 95
  35. ^ #בדרכה, עמ' 96 - 97
  36. ^ לימבו משיב ל-FAIR, באתר FAIR‏, 28 ביוני 1994 (באנגלית)
  37. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
    'סוג: מתוך הריאיון ששודר ברשת CBS ב-26 בינואר 1992' אינו ערך חוקי         תמליל האמירה מפי הילרי קלינטון, מתוך הריאיון ששודר ברשת CBS ב-26 בינואר 1992 באתר יוטיוב
  38. ^ הילרי קלינטון היא הראשונה מבין הגברות הראשונות להיבחר לסנאט, באתר BBC‏, 7 בנובמבר 2000 (באנגלית)
  39. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 116
  40. ^ #בדרכה, עמ' 130
  41. ^ ביוגרפיה של הילרי רודהם קלינטון, באתר PBS‏ (מאורכב בתוך Wayback Machine‏), 28 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 ביוגרפיה, באתר ספריית הגברות הראשונות הלאומית (באנגלית)
  43. ^ מרגרט ב. קלפטור, נשיאים, סגני נשיאים וגברות ראשונות, באתר סקולסטיק פרס (באנגלית)
  44. ^ מייקל קליי, הזוג הראשון: שילוב של מחשבה ואמביציה, באתר ניו יורק טיימס, 20 בינואר 1993 (באנגלית)
  45. ^ פול גרינברג, ידידה חדשה לישראל, באתר ג'ואיש וורלד רוויו, 15 בינואר 1999 (באנגלית)
  46. ^ #בדרכה, עמ' 161
  47. ^ אמי גולדשטיין, כיצד תוכנית הבריאות של קלינטון הפכה אותה לפוליטיקאית שהיא היום, באתר וושינגטון פוסט, 25 באוגוסט 2016 (באנגלית)
  48. ^ 48.0 48.1 #בדרכה, עמ' 178
  49. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 243
  50. ^ ברוס ג'קסון, תנו להילרי קרדיט על תוכנית ביטוח הבריאות לילדים, באתר FactCheck.org‏, 18 במרץ 2008 (באנגלית)
  51. ^ הילרי רודהם קלינטון, הערות מאת הגברת הראשונה, באתר הבית הלבן, 1 במאי 1995 (באנגלית)
  52. ^ פיטר ס. גודמן, From Welfare Shift in ’96, a Reminder for Clinton, באתר ניו יורק טיימס, 11 באפריל 2008 (באנגלית)
  53. ^ קארל ברנסטיין, אשה ממונה, 2007, עמ' 461–465 (באנגלית)
  54. ^ סומיני סנגופטה, ידיעה, באתר ניו יורק טיימס, 29 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  55. ^ ביוגרפיה של פט ניקסון, באתר ספריית הגברות הראשונות של ארצות הברית (באנגלית)
  56. ^ פטריק הילי, תמצית קורות החיים: 2 כהונות כגברת הראשונה, באתר ניו יורק טיימס, 26 בדצמבר 2007 (באנגלית)
  57. ^ ג'ו קיין, The State of Hillary: A Mixed Record on the Job, באתר מגזין טיים, 5 בנובמבר 2009 (באנגלית)
  58. ^ פטריק טיילר, HILLARY CLINTON, IN CHINA, DETAILS ABUSE OF WOMEN, באתר ניו יורק טיימס, 6 בספטמבר 1995 (באנגלית)
  59. ^ גייל למון, THE HILLARY DOCTRINE, באתר ניוזוויק, 6 במרץ 2011 (באנגלית)
  60. ^ פטריק הילי, The Résumé Factor: Those 2 Terms as First Lady, באתר ניו יורק טיימס, 26 בדצמבר 2007 (באנגלית)
  61. ^ Valerie M. Hudson and Patricia Leidl, The Hillary Doctrine: Sex & American Foreign Policy, New York: Columbia University Press, 2015, עמ' 8-7, מסת"ב 978-0-231-16492-4
  62. ^ הרוב הפמיניסטי, Feminist Majority Joins European Parliament's Call to End Gender Apartheid in Afghanistan, באתר Wayback Machine‏, 1998 (באנגלית)
  63. ^ מייקל דובס, Clinton and Northern Ireland, באתר וושינגטון פוסט, 10 בינואר 2008 (באנגלית)
  64. ^ ג'ף גרת, Clintons Joined S.& L. Operator In an Ozark Real-Estate Venture, באתר ניו יורק טיימס, 8 במרץ 1992 (באנגלית)
  65. ^ הילרי קלינטון, לחיות את ההיסטוריה, 2003, עמ' 97
  66. ^ #בדרכה, עמ' 154–155
  67. ^ #בדרכה, עמ' 213
  68. ^ #בדרכה, עמ' 215
  69. ^ #בדרכה, עמ' 212
  70. ^ Once Upon a Time in Arkansas: Rose Law Firm Billing Records, באתר פרונטליין, 7 באוקטובר 1997 (באנגלית)
  71. ^ AP‏, Statement by Independent Counsel on Conclusions in Whitewater Investigation, באתר ניו יורק טיימס, 21 בספטמבר 2000 (באנגלית)
  72. ^ ביל קלינטון, חיי, 2005, עמ' 514
  73. ^ #בדרכה, עמ' 167–168
  74. ^ קארל ברנסטיין, אשה ממונה, 2007, עמ' 327–328 (באנגלית)
  75. ^ דייוויד ג'ונסון, Memo Places Hillary Clinton At Core of Travel Office Case, באתר ניו יורק טיימס, 5 בינואר 1996 (באנגלית)
  76. ^ ג'יין יוג'ס, Hillary escapes 'Travelgate' charges, באתר BBC‏, 23 ביוני 2000 (באנגלית)
  77. ^ Save America's Treasures – About Us, באתר Wayback Machine (באנגלית)
  78. ^ Office of the Press Secretary, באתר Wayback Machine (באנגלית)
  79. ^ #בדרכה, עמ' 278
  80. ^ 80.0 80.1 80.2 #בדרכה, עמ' 281
  81. ^ הילרי קלינטון ניצחה בניו יורק, באתר ynet, 8 בנובמבר 2000
  82. ^ גייל ראסל צ'דוק, Clinton's quiet path to power, באתר The Christian Science Monitor‏, 10 במרץ 2003 (באנגלית)
  83. ^ ג'ף זלניו קייט זרנייק, Obama in Senate: Star Power, Minor Role, באתר ניו יורק טיימס, 9 במרץ 2008 (באנגלית)
  84. ^ קת'רין ג'ויס וג'ף שרלט, Hillary’s Prayer: Hillary Clinton’s Religion and Politics, באתר מות'ר ג'ונס, 1 בספטמבר 2007 (באנגלית)
  85. ^ #בדרכה, עמ' 303 - 304
  86. ^ #בדרכה, עמ' 324
  87. ^ #בדרכה, עמ' 324 - 325
  88. ^ AP‏, Clinton says insurgency is failing, באתר USA Today‏, 19 בפברואר 2005 (באנגלית)
  89. ^ סוזנה מידוס, HILLARY'S MILITARY OFFENSIVE, באתר ניוזוויק, 11 בדצמבר 2015 (באנגלית)
  90. ^ אדם לנדלר, How Hillary Clinton Became a Hawk, באתר ניו יורק טיימס מגזין, 21 באפריל 2016 (באנגלית)
  91. ^ אדם למר, Hillary Clinton says her Iraq war vote was a 'mistake', באתר פוליטיקו, 19 במאי 2015 (באנגלית)
  92. ^ היסטוריית ההצבעות של הסנאטורית הילרי רודהם קלינטון, באתר Vote Smart (באנגלית)
  93. ^ Anti-Alito filibuster soundly defeated, באתר CNN‏, 31 בינואר 2006 (באנגלית)
  94. ^ #בדרכה, עמ' 356
  95. ^ #בדרכה, עמ' 355
  96. ^ פיל הישקורן, Sen. Clinton's GOP challenger quits race, באתר CNN‏, 21 בדצמבר 2005 (באנגלית)
  97. ^ נמרוד הורביץ, לקראת מהפך בעיראק?, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 21 באפריל 2014
  98. ^ ג'ייק טאפר וסינדי סמית', EXCLUSIVE: Hillary Clinton Calls for Gonzales' Resignation, באתר ABC‏, 13 במרץ 2007 (באנגלית)
  99. ^ #בדרכה, עמ' 343
  100. ^ 100.0 100.1 100.2 #בדרכה, עמ' 344
  101. ^ קארל ברנסטיין, אשה ממונה, 2007, עמ' 550–552 (באנגלית)
  102. ^ #בדרכה, עמ' 19
  103. ^ יצחק בן-חורין, הילארי קלינטון הודיעה: אני מתמודדת לנשיאות, באתר ynet, 20 בינואר 2007
  104. ^ Clintons' earnings exceed $100m, באתר BBC‏, 5 באפריל 2008 (באנגלית)
  105. ^ יצחק בן-חורין, המירוץ ל-08: הילארי בראש; אובאמה במקום השני, באתר ynet, 21 בנובמבר 2006
  106. ^ Clinton outpaces Obama in fundraising for third quarter, באתר CNN‏, 2 באוקטובר 2007 (באנגלית)
  107. ^ קארן טומולטי, The Five Mistakes Clinton Made, באתר מגזין טיים, 8 במאי 2008 (באנגלית)
  108. ^ אובאמה והאקבי מנצחים באיווה, באתר ויקיחדשות, 4 בינואר 2008
  109. ^ יצחק בן-חורין, ניו המפשיר: קלינטון ניצחה בקאמבק מפתיע, באתר ynet, 9 בינואר 2008
  110. ^ Bill Clinton Tries to Tamp Down ‘Fairy-Tale’ Remark About Obama, באתר ניו יורק טיימס, 11 בינואר 2008 (באנגלית)
  111. ^ טום קרי, Why Obama won and what his win gets him, באתר MSNBC‏, 27 בינואר 2008 (באנגלית)
  112. ^ יצחק בן-חורין וסוכנויות הידיעות, ארה"ב: ג'ון אדוארדס פרש מהמירוץ לנשיאות, באתר ynet, 30 בינואר 2008
  113. ^ ג'סטין מ. סייזמור, HOW OBAMA DID IT, באתר מרכז הפוליטיקה באוניברסיטת וירג'יניה, 5 ביוני 2008 (באנגלית)
  114. ^ פיטר בייקר וג'ים רוטנברג, The Long Road to a Clinton Exit, באתר ניו יורק טיימס, 8 ביוני 2008 (באנגלית)
  115. ^ Pennsylvania Pitch: Can Obama Connect With Lower-Income Whites?, באתר וול סטריט ג'ורנל, 18 במרץ 2008 (באנגלית)
  116. ^ קתרין ק. סילי, In Clinton vs. Obama, Age Is a Great Predictor, באתר ניו יורק טיימס, 22 באפריל 2008 (באנגלית)
  117. ^ ישי אביאור‏, קלינטון פרשה: "הבחירות יהיו נקודת מפנה", באתר וואלה!‏, 7 ביוני 2008
  118. ^ אליזבת בומלייר, Clinton-Obama Détente: From Top Rival to Top Aide, באתר ניו יורק טיימס, 22 בנובמבר 2008 (באנגלית)
  119. ^ רוברט יון, Hillary Clinton's campaign debt finally paid off, באתר CNN‏, 22 בינואר 2013 (באנגלית)
  120. ^ אובמה הכריז על מינוי הילרי קלינטון למזכירת המדינה, באתר ynet, 1 בדצמבר 2008
  121. ^ סוכנויות הידיעות, היום: ועדת החוץ של הסנאט תדון במינוי קלינטון, באתר ynet, 13 בינואר 2009
  122. ^ ‏AP, הסנאט אישר את מינוי קלינטון למזכירת המדינה, באתר ynet, 22 בינואר 2009
  123. ^ הסנאט אישר: הילרי קלינטון היא מזכירת המדינה החדשה של ארה"ב, באתר של "רשת 13", 22 בינואר 2009 (במקור, מאתר "nana10")
  124. ^ פול ריצ'טר, World breathes sigh of relief, Hillary Clinton says, באתר לוס אנג'לס טיימס, 28 בינואר 2009 (באנגלית)
  125. ^ מארק לנדלר והלן קופר, Clinton Moves to Widen Role of State Dept, באתר ניו יורק טיימס, 22 בדצמבר 2008 (באנגלית)
  126. ^ הסקירה הרב-שנתית לדיפלומטיה ולפיתוח, באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית (באנגלית)
  127. ^ סטיבן לי מאיירס, Last Tour of the Rock-Star Diplomat, באתר ניו יורק טיימס, 1 ביולי 2012 (באנגלית)
  128. ^ יצחק בן-חורין, קלינטון יוצאת למסע רשמי ראשון - במזרח הרחוק, באתר ynet, 15 בפברואר 2009
  129. ^ סוכנויות הידיעות, קלינטון ללברוב: דף חלק ביחסי ארה"ב ורוסיה, באתר ynet, 6 במרץ 2009
  130. ^ ג'וש מייר, DNC Email Hack: Why Vladimir Putin Hates Hillary Clinton, באתר NBC‏, 26 ביולי 2016 (באנגלית)
  131. ^ מארק לנדלר, In Middle East Peace Talks, Clinton Faces a Crucial Test, באתר ניו יורק טיימס, 4 בספטמבר 2010 (באנגלית)
  132. ^ ג'ו קליין, The State of Hillary: A Mixed Record on the Job, באתר מגזין טיים, 5 בנובמבר 2009 (באנגלית)
  133. ^ Global Opinion of Obama Slips, International Policies Faulted, באתר Pew Research Center‏, 13 ביוני 2012 (באנגלית)
  134. ^ יצחק בן-חורין, קלינטון: התחלנו לדון בהטלת סנקציות על איראן, באתר ynet, 4 בינואר 2010
  135. ^ מייקל קרולי, Hillary endorses nuclear deal, באתר פוליטיקו, 14 ביולי 2015 (באנגלית)
  136. ^ רייצ'ל קומבה, At the Pinnacle of Hillary Clinton's Career, באתר Elle‏, 5 באפריל 2012 (באנגלית)
  137. ^ הלן קופר ומארק לנדלר, From Bitter Campaign to Strong Alliance, באתר ניו יורק טיימס, 19 במרץ 2010 (באנגלית)
  138. ^ דייוויד פירסון ופול ריצ'טר, Sino-U.S. ties hit new snag over Internet issues, באתר לוס אנג'לס טיימס, 23 בינואר 2010 (באנגלית)
  139. ^ מארק לנדלר ואדוארד וונג, China Rebuffs Clinton on Internet Warning, באתר ניו יורק טיימס, 22 בינואר 2010 (באנגלית)
  140. ^ גלן ת'ראש, Clinton is key in dance with Mubarak, באתר פוליטיקו, 2 בפברואר 2011 (באנגלית)
  141. ^ FACTBOX-Evolution of U.S. stance on Egypt, באתר רויטרס, 3 בפברואר 2011 (באנגלית)
  142. ^ הלן קופר וסטיבן לי מאיירס, Obama Takes Hard Line With Libya After Shift by Clinton, באתר ניו יורק טיימס, 18 במרץ 2011 (באנגלית)
  143. ^ גלן ת'ראש, 'No-fly' win for lame-duck Clinton, באתר פוליטיקו, 17 במרץ 2011 (באנגלית)
  144. ^ ניק רובינס, Was The 2011 Libya Intervention A Mistake?, באתר הפינגטון פוסט, 7 במרץ 2015 (באנגלית)
  145. ^ מאסימו קלברסי, Hillary Clinton and the Rise of Smart Power, באתר מגזין טיים, 7 בנובמבר 2011 (באנגלית)
  146. ^ מת'יו קופר ומארק אמבינדר, Why Obama Nixed the Photo Release, באתר נשיונל ג'ורנל, 4 במאי 2011 (באנגלית)
  147. ^ מייקל קרולי, Hillary Clinton’s Unapologetically Hawkish Record Faces 2016 Test, באתר מגזין טיים, 14 בינואר 2014 (באנגלית)
  148. ^ פרס לרפורמה: קלינטון בביקור היסטורי במיאנמר, באתר וואלה!‏, 30 בנובמבר 2011
  149. ^ יצחק בן-חורין, קלינטון בביקור היסטורי במיאנמר: תבחן הרפורמות, באתר ynet, 30 בנובמבר 2011
  150. ^ הילרי קלינטון, America’s Pacific Century, באתר המגזין "מדיניות חוץ", 11 באוקטובר 2011 (באנגלית)
  151. ^ סוכנויות הידיעות, קלינטון: פועלים להגביר את הלחץ על אסד, באתר nrg‏, 12 באוקטובר 2011
  152. ^ סטיבן לי מאיירס, U.S. joins effort to equip and pay rebels in Syria, באתר ניו יורק טיימס, 1 באפריל 2012 (באנגלית)
  153. ^ מייקל ר. גורדון, Backstage Glimpses of Clinton as Dogged Diplomat, Win or Lose, באתר ניו יורק טיימס, 3 בפברואר 2013 (באנגלית)
  154. ^ הילארי קלינטון אושפזה בגלל קריש דם, באתר ישראל היום, 31 בדצמבר 2012
  155. ^ רויטרס‏, עקב קריש דם: הילרי קלינטון אושפזה בבית חולים, באתר וואלה!‏, 31 בדצמבר 2012
  156. ^ סוכנויות הידיעות, הילארי קלינטון אושפזה עקב קריש דם, באתר nrg‏, 31 בדצמבר 2012
  157. ^ היידי אוונס, Hillary Clinton: My life at 60, באתר דיילי ניוז, 25 באוקטובר 2007 (באנגלית)
  158. ^ הלן קופר מהניו יורק טיימס, הילרי קלינטון אושפזה בגלל קריש דם, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2012
  159. ^ יצחק בן-חורין, ניו יורק: הילרי קלינטון אושפזה בגלל קריש דם, באתר ynet, 31 בדצמבר 2012
  160. ^ אנני קרני, Hillary's health 'excellent,' doctor says, באתר פוליטיקו, 31 ביולי 2015 (באנגלית)
  161. ^ שי כהן ורויטרס, גורם רשמי בלוב: שגריר ארה"ב ו-3 דיפלומטים נהרגו בבנגאזי, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 12 בספטמבר 2012
  162. ^ אליס לבוט, Clinton: I'm responsible for diplomats' security, באתר CNN‏, 16 באוקטובר 2012 (באנגלית)
  163. ^ מייקל ר. גורדון, Clinton Takes Responsibility for Security Failure in Libya, באתר ניו יורק טיימס, 15 באוקטובר 2012 (באנגלית)
  164. ^ רויטרס‏, דו"ח חמור על רצח השגריר בלוב: המאבטחים לא היו מנוסים, באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2012
  165. ^ Three in State Dept. resign after report, באתר UPI‏, 19 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  166. ^ רויטרס‏, רצח שגריר ארה"ב בלוב: התפטר בכיר במחלקת המדינה, באתר וואלה!‏, 20 בדצמבר 2012
  167. ^ יצחק בן-חורין, קלינטון: כשלי האבטחה בנציגות בלוב מוטלים עליי, באתר ynet, 16 באוקטובר 2012
  168. ^ סוכנויות הידיעות, ‏דוח על רצח השגריר בלוב: מחדל של מחלקת המדינה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 בדצמבר 2012‏
  169. ^ טום כהן וג'יל דוגהרטי, Clinton takes on Benghazi critics, warns of more security threats, באתר CNN‏, 24 בינואר 2013 (באנגלית)
  170. ^ טום קרטשר, In Context: Hillary Clinton's 'What difference does it make' comment, באתר PolitiFact‏, 8 במאי 2013 (באנגלית)
  171. ^ AP‏, GOP panel on Benghazi finds no Obama administration wrongdoing, באתר לוס אנג'לס טיימס, 22 בנובמבר 2014 (באנגלית)
  172. ^ לוסי מדיסון, In farewell speech, Clinton calls for "smart power" on global stage, באתר CBS‏, 1 בפברואר 2013 (באנגלית)
  173. ^ AP‏, Clinton: US using "smart power" for Libya, Syria, באתר CBS‏, 16 באוגוסט 2011 (באנגלית)
  174. ^ TIME magazine editor explains Hillary Clinton's "smart power", באתר CNN‏, 28 באוקטובר 2011 (באנגלית)
  175. ^ מארק לנדלר, Scare Adds to Fears That Clinton’s Work Has Taken Toll, באתר ניו יורק טיימס, 4 בינואר 2013 (באנגלית)
  176. ^ שרה פארנאס ודיינה יוג'ס, Departing Secretary of State Hillary Clinton Leaves Behind a Legacy of Firsts, באתר ABC‏, 23 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  177. ^ ג'ון הודסון, Hillary Leaving the State Department Is Always News, באתר The Atlantic‏, 27 בינואר 2012 (באנגלית)
  178. ^ יצחק בן-חורין, אובמה הכריז: ג'ון קרי הוא מזכיר המדינה הבא, באתר ynet, 21 בדצמבר 2012
  179. ^ ג'ורג' פאקר, Long Engagements, באתר ניו יורקר, פברואר 2013 (באנגלית)
  180. ^ סטיב הולנד, Hillary Clinton leaving world stage, but for how long?, באתר רויטרס, 16 בינואר 2013 (באנגלית)
  181. ^ AP‏, Hillary Clinton unveils $600m global female education plan, באתר הגרדיאן, 25 בספטמבר 2014 (באנגלית)
  182. ^ ארז ארליכמן, לוחמות למען הפילים: פרס להילארי וצ'לסי קלינטון, באתר ynet, 15 ביוני 2014
  183. ^ אוליביה פלמינג, Unpacking Hillary Clinton's 'No Ceilings' Report, באתר Elle‏, 10 במרץ 2015 (באנגלית)
  184. ^ דייוויד א. גרהאם, Hillary's Campaign Is Built on a Shaky Foundation, באתר The Atlantic‏, 20 במרץ 2015 (באנגלית)
  185. ^ אמי צ'וזיק, Hillary Clinton Taps Speechmaking Gold Mine, באתר ניו יורק טיימס, 11 ביולי 2013 (באנגלית)
  186. ^ Clintons earned nearly $141M from 2007 to 2014, tax returns show, באתר CNN‏, 1 באוגוסט 2015 (באנגלית)
  187. ^ אוגוסטינו פונטבצ'יה, The Richest And Poorest Presidential Candidates: From Hillary's Millions To Marco Rubio's Debts, באתר פורבס, 29 בספטמבר 2015 (באנגלית)
  188. ^ סטיבן בראון, Clinton Foundation only allowing six foreign countries to donate, באתר הבוסטון גלוב, 15 באפריל 2015 (באנגלית)
  189. ^ Soros ‘Advised Clinton on Handling Albania Unrest’, באתר BalkanInsight‏, 11 באוגוסט 2011 (באנגלית)
  190. ^ מייקל ס. שמידט ואמי צ'וזיק, Using Private Email Hillary Clinton Thwarted Record Requests, באתר ניו יורק טיימס, 3 במרץ 2015 (באנגלית)
  191. ^ מייקל ס. שמידט ומאט אפוזו, Hillary Clinton Emails Said to Contain Classified Data, באתר ניו יורק טיימס, 24 ביולי 2015 (באנגלית)
  192. ^ מאט אפוזו, Hillary Clinton Emails Take Long Path to Controversy, באתר ניו יורק טיימס, 8 באוגוסט 2015 (באנגלית)
  193. ^ Statement by FBI Director James B. Comey on the Investigation of Secretary Hillary Clinton’s Use of a Personal E-Mail System, מאורכב מתוך אתר ה-FBI‏, 5 ביולי 2016 (באנגלית)
  194. ^ סטיבן מאיירס, Hillary Clinton Is Criticized for Private Emails in State Dept. Review, באתר ניו יורק טיימס, 25 במאי 2016 (באנגלית)
  195. ^ גלן קסלר, Clinton’s claims about receiving or sending ‘classified material’ on her private e-mail system, באתר וושינגטון פוסט, 27 באוגוסט 2015 (באנגלית)
  196. ^ אורלי אזולאי, ראש ה-FBI: "קלינטון שלחה חומר סודי ביותר - אך אין מקום לאישום", באתר ynet, 5 ביולי 2016
  197. ^ יוג'ין קיילי, Revisiting Clinton and Classified Information, באתר FactCheck‏, 7 ביולי 2016 (באנגלית)
  198. ^ מאט זאפוטובסקי, Justice Department closes Clinton email probe without charges, באתר וושינגטון פוסט, 6 ביולי 2016 (באנגלית)
  199. ^ אתר למנויים בלבד 11 יום לבחירות: האף-בי-איי חוקר מיילים חדשים הקשורים לחקירת קלינטון, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2016
  200. ^ סוכנויות הידיעות, ‏טראמפ: "ה-FBI לא חקר עשרות אלפי אימיילים של הילרי קלינטון", באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2018
  201. ^ אמי צ'וזיק, Hillary Clinton Blames F.B.I. Director for Election Loss, באתר ניו יורק טיימס, 12 בנובמבר 2016 (באנגלית)
  202. ^ יצחק בן-חורין, קלינטון הודיעה רשמית: רצה לנשיאות ארה"ב, באתר ynet, 12 באפריל 2015
  203. ^ דייוויד וון דרהל, Can Anyone Stop Hillary?, באתר מגזין טיים, 16 בינואר 2016 (באנגלית)
  204. ^ אנני קרני, A peek inside Hillary Clinton's Brooklyn HQ, באתר פוליטיקו, 16 ביולי 2015 (באנגלית)
  205. ^ AP‏, This time around, Clinton aligns position with progressive Democrats, באתר PBS‏, 19 באפריל 2015 (באנגלית)
  206. ^ ג'ולי פייס, For some Americans, politicians' promises of change and disruption have come too slowly, or failed altogether, באתר USA Today‏, 30 בינואר 2016 (באנגלית)
  207. ^ סוכנויות הידיעות‏, טראמפ הפסיד בבחירות המקדימות באיווה; קלינטון ניצחה את סנדרס ברוב זעום, באתר וואלה!‏, 2 בפברואר 2016
  208. ^ רן דגוני, ‏הפריימריז בניו-המפשייר: ניצחון לסנדרס ולטראמפ, באתר גלובס, 10 בינואר 2016
  209. ^ אורלי אזולאי מידיעות אחרונות, ניצחונות לקלינטון וטראמפ, ג'ב בוש פרש מהמרוץ, באתר כלכליסט, 21 בפברואר 2016
  210. ^ סוכנויות הידיעות, קלינטון ניצחה בפער גדול בבחירות המקדימות בדרום קרוליינה, באתר הארץ, 27 בפברואר 2016
  211. ^ גלן ת'ראש ואנני קרני, How Clinton hit the reset button on 2016, באתר פוליטיקו, 3 במרץ 2016 (באנגלית)
  212. ^ אורלי אזולאי וסוכנויות הידיעות, היום "סופר טיוזדיי": יום גורלי לטראמפ וקלינטון, באתר ynet, 1 במרץ 2016
  213. ^ ניצחונות גדולים לדונלד טראמפ והילרי קלינטון בסופר טיוזדיי, באתר הארץ, מרץ 2016
  214. ^ פטריק הילי ואמי צ'וזיק, Minority Voters Push Hillary Clinton to Victories, באתר ניו יורק טיימס, 1 במרץ 2016 (באנגלית)
  215. ^ אמנדה טלקר, Bernie Sanders Wins Caucuses As Map Ahead Gets Tougher, באתר הפינגטון פוסט, 5 במרץ 2016 (באנגלית)
  216. ^ אלכס סייץ-וולד, New York’s closed primary could be Bernie Sanders’ Achilles’ heel, באתר MSNBC‏, 11 באפריל 2016 (באנגלית)
  217. ^ אורלי אזולאי, קלינטון הבטיחה את מועמדותה לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית, באתר ynet, 7 ביוני 2016
  218. ^ אתר למנויים בלבד אורלי אזולאי, גברתי המועמדות, באתר "ידיעות אחרונות", 8 ביוני 2016
  219. ^ ג'ונתן מרטין ואן רפפורט, Democrats Make Hillary Clinton a Historic Nominee, באתר ניו יורק טיימס, 26 ביולי 2016 (באנגלית)
  220. ^ טים קיין הוכרז רשמית כמועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא, באתר הארץ, 29 ביולי 2016
  221. ^ ערוץ 2, ‏ה-FBI יחקור את פרשיית הדלפת המיילים במפלגה הדמוקרטית, באתר גלובס, 25 ביולי 2016
  222. ^ להרחבה ראו הערך (Nationwide opinion polling for the 2016 United States presidential election) בוויקיפדיה האנגלית (באנגלית)
  223. ^ ג'וש בארו, The polls are swinging against Hillary Clinton because she gave voters reason to distrust her, באתר Business Insider‏, 14 ביולי 2016 (באנגלית)
  224. ^ אפקט הוועידה: טראמפ מוביל על קלינטון, באתר ynet, 25 ביולי 2016
  225. ^ סוכנות הידיעות הצרפתית, 99 ימים לבחירות: קלינטון מגדילה את הפער, באתר ynet, 1 באוגוסט 2016
  226. ^ טלי קרופקין, טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב: "אהיה הנשיא של כל האמריקאים", באתר הארץ, 9 בנובמבר 2016
  227. ^ אורלי אזולאי, אטילה שומפלבי, אלכסנדרה לוקש ועמית קוטלר, דרמת ענק בארה"ב: טראמפ בדרך לניצחון בבחירות, באתר ynet, 9 בנובמבר 2016
  228. ^ טראמפ בטלפון לקלינטון: "את חכמה מאוד, ניהלת קמפיין אדיר", באתר ynet, 9 בנובמבר 2016
  229. ^ אילנה קוריאל, נאום הניצחון המלא של טראמפ: "העבודה רק מתחילה, נבנה מחדש את הערים שלנו", באתר ynet, 9 בנובמבר 2016
  230. ^ קלינטון: "טראמפ יהיה הנשיא שלנו, יש לתת לו הזדמנות", באתר ynet, 9 בנובמבר 2016
  231. ^ סוכנויות הידיעות, הנתון ההיסטורי והפרדוקסלי של הבחירות בארה"ב, באתר nrg‏, 18 בדצמבר 2016
  232. ^ גרגורי קרייג, It's official: Clinton swamps Trump in popular vote, באתר CNN‏, 22 בדצמבר 2016 (באנגלית)
  233. ^ להרחבה ראו הערך (United States presidential elections in which the winner lost the popular vote) בוויקיפדיה האנגלית (באנגלית)
  234. ^ סוכנויות הידיעות‏, בפעם החמישית בהיסטוריה: הנשיא לא יזכה ברוב קולות הבוחרים, באתר וואלה!‏, 10 בנובמבר 2016
  235. ^ רויטרס, הגרדיאן, ניו יורק טיימס ו-AP, העולם עוצר את נשימתו: דונלד טראמפ הושבע לנשיא ארה"ב, באתר הארץ, 20 בינואר 2017
  236. ^ סטפני פטיט, Donald Trump and Hillary Clinton Shake Hands at Inaugural Luncheon, באתר פיפל, 20 בינואר 2017 (באנגלית)
  237. ^ מייקל רבינקן, Hillary Clinton says she’s 'ready to come out of the woods', באתר USA Today‏, 18 במרץ 2018 (באנגלית)
  238. ^ חבילות נפץ נשלחו לאובמה ולקלינטונים, באתר ynet, 24 באוקטובר 2018
  239. ^ איום ישיר: אלימות פוליטית? מעטפות וחבילות נפץ נשלחו לאובמה וקלינטון, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 באוקטובר 2018
  240. ^ ‏AP‏, ההפסד ב-2016 הספיק לה: קלינטון שוללת ריצה נוספת מול טראמפ, באתר וואלה!‏, 5 במרץ 2019
  241. ^ גארי מוריארטי, Hillary Clinton appointed chancellor of Queen’s University Belfast, באתר איריש טיימס, 2 בינואר 2020 (באנגלית)
  242. ^ רובי מרדית', Hillary Clinton appointed chancellor of Queen's University, Belfast, באתר BBC‏, 2 בינואר 2020 (באנגלית)
  243. ^ רויטרס‏, קלינטון הביעה תמיכה בביידן: "נרגשת להיות חלק מהקמפיין שלך", באתר וואלה!‏, 29 באפריל 2020
  244. ^ אתר למנויים בלבד מורן שריר, שמה של קלינטון הוא כוח המשיכה היחיד של ספרה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2022
  245. ^ Hillary Rodham Clinton to Join the Columbia Community, Columbia News (באנגלית)
  246. ^ בן סמית', Da Hillary Code, באתר ניו יורק אובסרבר, 13 במרץ 2006 (באנגלית)
  247. ^ קליפורד ג'. לוי, Clinton Rivals Raise Little Besides Rage, באתר ניו יורק טיימס, 27 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  248. ^ דון ואן נאטה ג'וניור, Hillary Clinton's Campaign Spurs A Wave of G.O.P. Fund-Raising, באתר ניו יורק טיימס, 10 ביולי 1999 (באנגלית)
  249. ^ ליז ראפטרי, Who Did the Best Hillary Clinton Impression on SNL? Vote Now!, באתר Tv Guide,‏ 30 באפריל 2015 (באנגלית)
  250. ^ ג'סטין מקארתי ואנדרו דוגאן, Hillary Clinton's Favorable Rating One of Her Worst, באתר גאלופ, 4 בספטמבר 2015 (באנגלית)
  251. ^ פול האריס, Clinton and Hague attack Israel decision to build new settlements, באתר הגרדיאן, 1 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  252. ^ סת' גיטל, Clinton Reminds Voters Of Commitment to Israel, באתר ניו יורק סאן, 17 בנובמבר 2007 (באנגלית)
  253. ^ יהושע כהן, "נולדתי בישראל", בן 8 תובע את הילרי קלינטון, באתר בחדרי חרדים, 12 במאי 2011
  254. ^ סוהא ערפאת: ישראל הרעילה את השטחים בגזים רעילים; %80 ממקורות המים מזוהמים, באתר גלובס, 14 בנובמבר 1999
  255. ^ עופר פטרסבורג, סוהא ערפאת: מה כבר נשאר לה?, באתר ynet, 7 בדצמבר 2004
  256. ^ הילארי וסוהא, חתום בנשיקה? כבר לא, באתר ynet, 6 באוקטובר 2000
  257. ^ 257.0 257.1 אילאיל שחר, הקלינטונים יגיעו לישראל, באתר nrg‏, 7 באפריל 2005
  258. ^ Read Hillary Clinton's Speech to AIPAC‏, באתר CBS‏, 14 בנובמבר 2005 (באנגלית)
  259. ^ פטריק הילי, Senator Clinton Speaks Up for Israel at U.N. Rally, באתר ניו יורק טיימס, 17 ביולי 2006 (באנגלית)
  260. ^ סוכנויות הידיעות, קלינטון: נתעקש על מציאת הדרך להקמת מדינה פלסטינית, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2010
  261. ^ ברק רביד ואבי יששכרוף, קלינטון מגיעה לביקור פתע בישראל; פגישה מכרעת בקהיר, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2012
  262. ^ יוסף פאר, ‏הושגה הפסקת אש • קלינטון: ארה"ב תפעל לשיפור התנאים בעזה, באתר כיכר השבת, 21 בנובמבר 2012
  263. ^ יצחק בן-חורין, להציל את ישראל מעצמה. הילרי ואנחנו, באתר ynet, 13 באפריל 2015
  264. ^ ראיין טיגווה, Read Hillary Clinton's Speech to AIPAC, באתר מגזין טיים, 21 במרץ 2016 (באנגלית)
  265. ^ עמית ולדמן, ‏בדרך לבית הלבן: קלינטון ויחסה לישראל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 באפריל 2015‏

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל אישים
פורטל פמיניזם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: הילרי קלינטון

רשתות חברתיות


מזכירי המדינה של ארצות הברית
ג'פרסון • רנדולף • פיקרינג • ג'ון מרשל • מדיסון • סמית' • מונרו • אדמס • קליי • ואן ביורן • ליווינגסטון • מקליין • פורסית' • ובסטר • אפשור • קלהון • ביוקנן • קלייטון • ובסטר • אברט • מרסי • קאס • בלאק • סיוארד • וושבורן • פיש • אברטס • בליין • פרילינגהייזן • בייארד • בליין • פוסטר • גרשם • אולני • שרמן • דיי • היי • רוט • בייקון • נוקס • ברייאן • לאנסינג • קלובי • יוז • קלוג • סטימסון • הול • סטטיניוס • ברנס • ג'ורג' מרשל • אצ'יסון • דאלס • הרטר • ראסק • רוג'רס • קיסינג'ר • ואנס • מאסקי • הייג • שולץ • בייקר • איגלברגר • כריסטופר • אולברייט • פאוול • רייס • קלינטון • קרי • טילרסון • פומפאו • בלינקן החותם של משרד החוץ האמריקאי
הגברות הראשונות של ארצות הברית
מרתה וושינגטון (1789–1797) • אביגייל אדמס (1797–1801) • מרתה ג'פרסון רנדולף (1801–1809) • דולי מדיסון (1809–1817) • אליזבת קורטרייט מונרו (1817–1825) • לואיזה אדמס (1825–1829) • אמילי דונלסון (1829–1836) • שרה יורק ג'קסון (1836–1837) • אנג'ליקה ואן ביורן (1837–1841) • אן הריסון (1841) • ג'יין אירווין הריסון (1841) • לטישה כריסטיאן טיילר (1841–1842) • פרסילה קופר טיילר (1842–1844) • ג'וליה גרדינר טיילר (1844–1845) • שרה צ'יילדרס פולק (1845–1849) • מרגרט טיילור (1849–1850) • אביגייל פילמור (1850–1853) • ג'יין פירס (1853–1857) • הארייט ליין (1857–1861) • מרי לינקולן (1861–1865) • אלייזה מקרדל ג'ונסון (1865–1869) • ג'וליה גרנט (1869–1877) • לוסי הייז (1877–1881) • לוקרישיה גרפילד (1881) • מרי מקאלרוי (1881–1885) • רוז קליבלנד (1885–1886) • פרנסס קליבלנד (1886–1889; 1893–1897) • קרוליין הריסון (1889–1892) • מרי הריסון מקי (1892–1893) • אידה סקסטון מקינלי (1897–1901) • אדית רוזוולט (1901–1909) • הלן הרון טאפט (1909–1913) • אלן לואיז וילסון (1913–1914) • מרגרט וודרו וילסון (1915-1914) • אדית בולינג וילסון (1915–1921) • פלורנס הרדינג (1921–1923) • גרייס קולידג' (1923–1929) • לו הובר (1929–1933) • אלינור רוזוולט (1933–1945) • בס טרומן (1945–1953) • מיימי אייזנהאואר (1953–1961) • ג'קלין קנדי-אונאסיס (1961–1963) • ליידי בירד ג'ונסון (1963–1969) • פט ניקסון (1969–1974) • בטי פורד (1974–1977) • רוזלין קרטר (1977–1981) • ננסי רייגן (1981–1989) • ברברה בוש (1989–1993) • הילרי קלינטון (1993–2001) • לורה בוש (2001–2009) • מישל אובמה (2009–2017) • מלאניה טראמפ (2017–2021) • ג'יל ביידן (2021–) החותם של נשיאי ארצות הברית
ביל קלינטון
משפחה הילרי רודהם קלינטון (רעיה) • צ'לסי ויקטוריה קלינטון (בת) • וירג'יניה קלינטון קלי (אמא) • סוקס (חתול) • באדי (כלב)
פעילות מוקדמת אוניברסיטת ג'ורג'טאון • מלחמת וייטנאם • אוניברסיטת ייל • מושל ארקנסו
נשיא ארצות הברית ה-42
מערכות בחירות הבחירות לנשיאות 1992 • הבחירות לנשיאות 1996
קבינט אל גור (סגן הנשיא) • וורן כריסטופר (מזכיר המדינה) • מדליין אולברייט (מזכירת המדינה) • לס אספין (מזכיר ההגנה) • ויליאם פרי (מזכיר ההגנה) • ויליאם כהן (מזכיר ההגנה)
אירועים מרכזיים הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (1994) • הסכמי אוסלו (1993–1994) • הסכם דייטון (1995) • צו נשיאותי 13087 (1998) • ההתקפות על השגרירויות (1998) • מבצע כוח מאוחד (1999) • ועידת קמפ דייוויד (2000)
ראו גם המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון • זאת הכלכלה, טמבל • שלום, חבר
מועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ולסגנות
ג'קסון/קלהון (1828) • ג'קסון/ואן ביורן (1832) • ואן ביורן/ג'ונסון (1836) • ואן ביורן/ללא (1840) • פולק/דאלאס (1844) • קאס/באטלר (1848) • פירס/קינג (1852) • ביוקנן/ברקינרידג' (1856) • ברקינרידג'/ליין (1860) • מקללן/פנדלטון (1864) • סימור/בלייר (1868) • טילדן/הנדריקס (1876) • הנקוק/אינגליש (1880) • קליבלנד/הנדריקס (1884) • קליבלנד/ת'ורמן (1888) • קליבלנד/סטיבנסון (1892) • ברייאן/סוול (1896) • ברייאן/סטיבנסון (1900) • פארקר/דייוויס (1904) • ברייאן/קרן (1908) • וילסון/מרשל (1912) • וילסון/מרשל (1916) • קוקס/רוזוולט (1920) • דייוויס/בריאן (1924) • סמית'/רובינסון (1928) • רוזוולט/גארנר (1932) • רוזוולט/גארנר (1936) • רוזוולט/וולאס (1940) • רוזוולט/טרומן (1944) • טרומן/ברקלי (1948) • סטיבנסון/ספרקמן (1952) • סטיבנסון/קאפובר (1956) • קנדי/ג'ונסון (1960) • ג'ונסון/האמפרי (1964) • האמפרי/מאסקי (1968) • מקגוורן/שרייבר (1972) • קרטר/מונדייל (1976) • קרטר/מונדייל (1980) • מונדייל/פררו (1984) • דוקאקיס/בנטסן (1988) • קלינטון/גור (1992) • קלינטון/גור (1996) • גור/ליברמן (2000) • קרי/אדוארדס (2004) • אובמה/ביידן (2008) • אובמה/ביידן (2012) • קלינטון/קיין (2016) • ביידן/האריס (2020) • האריס/וולז (2024)


ערך מומלץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36034497הילרי קלינטון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הילרי_קלינטון&oldid=2259509"