ויליאם סיוארד

ויליאם הנרי סיוארד האב (באנגלית: William Henry Seward;‏ 16 במאי 1801 - 10 באוקטובר 1872) היה מושל מדינת ניו יורק, סנאטור ומזכיר המדינה של ארצות הברית. כמזכיר המדינה יזם סיוארד את רכישת אלסקה מידי רוסיה.

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

סיוארד נולד בעיירה פלורידה שבניו יורק לד"ר סמואל סוויזי סיוארד (1768-1849) ומארי ג'נינגס סיוארד (1769-1844).

הוא למד משפטים ביוניון קולג' וב-1820 סיים את לימודיו עם הישגים גבוהים. הוא הפך למתנגד חריף לעבדות בארצות הברית, לאחר שראה את התנאים הקשים בהם עבדו העבדים בג'ורג'יה. לאחר סיום לימודיו עבד כעורך כדין, אך חדל מכך כשנבחר לסנאט של ניו יורק ולבסוף נבחר למושל המדינה. כמושל, הוביל סיוארד מדיניות מתקדמת יחסית לתקופה, שכללה שיקום אסירים והשקעה מורחבת בחינוך, שכללה את הרעיון להקמת בתי ספר למהגרים בהם ילמדו התלמידים בשפתם.

ב-20 באוקטובר 1824 נישא סיוארד לפרנסס אדליין. לזוג היו שישה ילדים: אוגוסטוס הנרי סיוארד (1826-1876); פרדריק ויליאם סיוארד (1830-1915), שהיה סגן מזכיר המדינה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית; קורנליה סיוארד (1836-1837); ויליאם הנרי סיוארד הבן (1839-1920), שהיה מפקד בצבא בזמן מלחמת האזרחים; אוליב רייזלי סיוארד (1841-1908), שאומצה; ופרנסס אדליין סיוארד (1844-1866).

קריירה פוליטית

סיוארד בפגישת הקבינט, יושב, שלישי מימין.

סיוארד כיהן בסנאט של ארצות הברית מטעם ניו יורק מ-1849 עד 1861. ב-1849 זכה במושב מטעם המפלגה הוויגית והפך למנהיג הוויגים שהתנגדו לעבדות. כמו כן היה חברו של הנשיא זכארי טיילור ונמנה עם תומכיו כאשר האחרון רץ לנשיאות, ואף אמר עליו שהוא "האצילי והנעים באדם". כחלק מאמונתו, התנגד סיוארד לחוק העבד הנמלט 1850, ואף הגן בבית המשפט על עבדים שנמלטו. הוא האמין כי קיים "חוק עליון", חזק מחוקת ארצות הברית, שגורס כי העבדות אינה צודקת מבחינה מוסרית, והשתמש בחוק זה כהצדקה לכך שהגן על נמלטים ולתמיכתו בחוק חירות הפרט. ב-1850 הצביע סיוארד נגד פשרת 1850 וטען בנאומו כי אם העבדות לא תבוטל, אמריקה תיסחף למלחמת אזרחים.

עם ירידת קרנה של המפלגה הוויגית, הצטרף סיוארד למפלגה הרפובליקנית ונבחר פעם נוספת לכהן כסנאטור מטעם ניו יורק. בתקופה זו התמתנו דעותיו והוא הפך מזוהה פחות מבעבר עם הקבוצה בקונגרס שנודעה כ"רפובליקנים רדיקלים". ב-1856, הפסיד סיוארד בבחירות הפנימיות הראשונות שנערכו במפלגה הרפובליקנית למועמד מטעמם לנשיאות לג'ון פרימונט, שבסופו של דבר לא זכה בבחירות לנשיאות. הוא ציפה להיות מועמד המפלגה ב-1860, אך רבים מחבריה חששו שעברו הרדיקלי ימנע ממנו לזכות בבחירות. בנוסף לאלו, רדיקלים כמו הוראס גרילי התנגדו למועמדותו בגלל השינוי בעמדותיו. אף על פי כן, כשנבחר אברהם לינקולן למועמד לנשיאות, תמך בו סיוארד נאמנה.

לינקולן זכה בבחירות לנשיאות ומינה את סיוארד למזכיר המדינה של ארצות הברית, תפקיד אותו מילא עד 1869. בזמן מלחמת האזרחים הקים סיוארד כוח משטרה חשאית, אשר עצר אלפי אזרחים באשמת חוסר נאמנות. רוב העצורים היו פעילים בחבלה, ריגול או התססה למרד. אחדים מהם היו אסירים פוליטיים, שברוב המקרים נעצרו בהוראת מפקדים שהיו נלהבים יתר על המידה. הממשל לא רצה לערער את מעמדם של אותם מפקדים, ועל כן לא פעל נגדם, על אף שסוגיית האסירים הפוליטיים גרמה בממשל למבוכה. אזרחים שנעצרו לא זכו לשמוע את סיבת מעצרם, לא התנהלה שום חקירה כנגד המעשה שבגינו עברו על החוק והם לא הועמדו לדין. סיוארד אף התרברב בפני שגריר בריטניה, לורד לייונס, על כך שבהבל פיו הוא יכול לעצור כל אדם בכל מדינה בארצות הברית.

כמזכיר המדינה יזם סיוארד את רכישת אלסקה, שלבסוף יצאה לפועל עם תשלום $7,200,000 לרוסיה ב-30 במרץ 1867. אחת הסיבות לרכישה הייתה טענתו שארצות הברית חייבת לנוע מערבה. לאחר הרכישה, כונו אלסקה ורכישתה "קוביית הקרח של סיוארד", "השטות של סיוארד" ובפי אנדרו ג'ונסון "גינת דובי קוטב". כיום נחגגת הרכישה באלסקה ב"יום סיוארד" שחל ביום שני האחרון של חודש מרץ.

בנוסף לרכישת אלסקה, תכנן סיוארד גם את סיפוח איי הבתולה, מפרץ סמנה והשליטה האמריקאית בפנמה, אך את אלו לא אישר הסנאט.

נסיון ההתנקשות

ב-14 באפריל 1865 ניסה לואיס פאוול, שותפו של רוצח לינקולן ג'ון וילקס בות', להתנקש בחייו של סיוארד, באותו הזמן בדיוק בו נורה הנשיא אברהם לינקולן בידי בות'. פאוול חדר לביתו של סיוארד בטענה שהציג למשרת, ויליאם בל, כי נשלח להביא לסיוארד תרופה. לאחר שנכנס לבית עלה פאוול במדרגות, שם נתקל בבנו של סיוארד, פרדריק. הבן אמר לפורץ כי אביו ישן. פאוול הסתובב והחל לרדת במדרגות, ולפתע הסתובב בחזרה, כיוון את אקדחו לכיוון פרדריק, והחל להכותו בראשו באקדח.

לאחר מכן נכנס פאוול לחדרו של סיוארד ודקר אותו מספר פעמים בפניו ובצווארו. בנוסף, תקף ופצע את המטפלת, את סמל ג'ורג' רובינסון, שניים נוספים מילדיו של סיוארד, פאני ואוגוסטוס, ושליח, אמריק האנסל, שהגיע בזמן שפאוול נמלט.

בזמן שהותקף, ענד סיוארד משען על צווארו, בשל תאונה שעבר כחודש לפני המקרה. ככל הנראה, הציל המשען את חייו. אף על פי כן, נשא סיוארד צלקות על פניו למשך שאר חייו.

נסיון ההתנקשות הכניס את אשתו ובתו של סיוארד להלם מוחלט וממושך, ולבסוף מתו כתוצאה ממנו. אשתו, פרנסס, מתה ביוני 1865, ואילו בתו, פאני, מתה באוקטובר 1866.

המתנקש, לואיס פאוול, נתפס והוצא להורג ב-7 ביולי 1865, יחד עם דייוויד הרולד, ג'ורג' אצרודט ומרי סוראט, מעורבים נוספים ברצח לינקולן.

ערוב ימיו

לאחר בחירתו של יוליסס גרנט לנשיא, החליט סיוארד לפרוש. את שנותיו האחרונות בילה בטיולים ובכתיבה. הוא נסע מסביב לעולם במשך ארבעה עשר חודשים ויומיים, מיולי 1870 עד ספטמבר 1871.

ב-10 באוקטובר 1872 נפטר ויליאם סיוארד בביתו שבאובורן, ניו יורק, לאחר שסבל מקשיי נשימה. מילותיו האחרונות הופנו לילדיו והיו: "אהבו זה את זה". הוא נקבר בבית הקברות פורט היל שבאובורן, לצד אשתו וילדיו. על מצבתו נכתב "הוא היה נאמן".

בנו, פרדריק, ערך ופרסם את זכרונותיו.

פסל בדמותו המוצב בכיכר מדיסון.

הנצחתו

• יום החתימה על הסכם הרכישה, חג לאומי במדינת אלסקה, מכונה "יום סיווארד".
• דיוקנו של סיוארד הוטבע על סדרת שטרות של 50 דולרים שיצאו בשנת 1891.
• באובורן, מקום מגוריו של סיוארד, נקראת על שמו "שדרת סיוארד" (Seward Ave). בצמוד לשדרה נמצאים שלושה רחובות הקרואים על שם שלושה בני משפחה נוספים שלו: פרנסס, אוגוסטוס ופרדריק.
• בנוסף לשדרה, באובורן בית ספר הקרוי על שמו.
• ערים הקרויות "סיוארד" לזכרו נמצאות במדינות נברסקה ואלסקה, בה נמצא גם חצי האי סיוארד, אף הוא על שמו.
• פסל בדמותו של סיוארד הוצב בכיכר מדיסון שבמנהטן, ניו יורק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם סיוארד בוויקישיתוף

• בית סיוארד באובורן
• כתבי ויליאם סיוארד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)