אלינור רוזוולט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלינור רוזוולט (באנגלית: Anna Eleanor Roosevelt‏; 11 באוקטובר 1884 - 7 בנובמבר 1962) הייתה אשתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, פוליטיקאית, דיפלומטית, שגרירה באומות המאוחדות ואקטיביסטית. היא עסקה בפעילות הומניטרית נרחבת ובקידום זכויות אדם. הייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית ששימשה בתפקיד לאורך הזמן הרב ביותר, ממרץ 1933 עד לאפריל 1945 בכהונתו הרביעית של בעלה[1]. בתקופתה, נחשבה לאחת הנשים המוערכות והמשפיעות ביותר בעולם[2] ולפוליטיקאית בזכות עצמה[3].

ביוגרפיה

אלינור רוזוולט נולדה בשנת 1884 בעיר ניו יורק שבארצות הברית, בתם של אנה האל, בת למשפחה מבוססת[4] ואליוט רוזוולט אחיו הצעיר של הנשיא תיאודור רוזוולט. אביה סבל מדיכאון ואלכוהוליזם[5]. שני הוריה נפטרו לפני שהגיעה לגיל 10. כשאמה מתה בשנת 1892 מדיפתריה, היא ושני אחיה- אליוט והל - עברו לגור אצל סבתם מצד אמם. שנתיים לאחר מכן מת גם אביה מהתקף אפליפטי אחרי שניסה לקפוץ מחלון בביתו. רוזוולט הייתה קשורה מאד לאביה והוא החשיב אותה לילדתו המועדפת[6]. אליוט רוזוולט נפטר גם הוא מדיפתריה.

רוזוולט נולדה לתוך עושר רב וזכויות יתר, שכן משפחתה הייתה חלק מהחברה הגבוהה של ניו-יורק[7]. עד גיל 14, רוזוולט קיבלה חינוך פרטי בבית סבתה, שם היא גדלה ללא גינוני חיבה[8]. היא נשלחה ללמוד בבית הספר הפרטי אלנסווד שבאנגליה בגיל 15. מנהלת בית הספר, מארי סובסטרה, זיהתה את יכולתה האינטלקטואליות של רוזוולט וטיפחה אותה. רוזוולט החשיבה את סובסטרה כדמות המשפיעה ביותר עליה, בנעוריה, אחרי אביה[1][9].

בשנת 1902 חזרה לניו יורק ונערך לכבודה אירוע בו הוצגה לפני החברה הגבוהה בניו יורק במלון וולדורף אסטוריה[10]. היא סיפרה בהמשך שהייתה מאד לא מאושרת באירוע זה, משום שאיבדה קשר עם החברה הגבוהה בניו יורק בזמן לימודיה באנגליה[2]. היא הצטרפה ל"ליגת הנוער" (ארגון אשר פועל למען נוער במצוקה) ולימדה בבית ההתיישבות של רחוב ריווינגטון.

בשנת 1903 התארסה לפרנקלין דלאנו רוזוולט שהיה בן דודה מדרגה שישית וחלק מהמעגל החברתי שלה. אמו של רוזוולט, שרה רוזוולט, התנגדה לאירוסין אך הוא הודיע לה שאלינור רוזוולט היא בחירת ליבו[11]. הזוג נישא ב-17 בדצמבר 1905. בגלל נוכחותו של הנשיא, תיאודור רוזוולט, בטקס הופיעה ידיעה על החתונה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס[12].

הזוג עבר לגור בדירה צמודה לדירתה של אמו של רוזוולט בסמוך להייד פארק ניו יורק. היחסים בין אלינור רוזוולט וחמתה היו מתוחים והאחרונה התערבה בניהול הבית וחינוך הילדים[13]. היא ילדה שישה ילדים ואחד מהם נפטר בינקותו.

בספטמבר 1918 התרחש משבר זוגי בינה לבין בעלה, ומאז הנישואים שלהם היו שותפות פוליטית בלבד[14].

אלינור רוזוולט החלה את הקריירה הפוליטית וההומניטרית באולבני, בשנת 1910, שם כיהן בעלה בסנאט של ניו יורק (1910-1913). כמו אזרחים אמריקאים רבים היא קיוותה, שארצות הברית לא תצטרף למלחמה, אך הבינה שהבחירה של וודרו וילסון לשמור על נייטרליות אינה ראלית. לאחר שארצות הברית הצטרפה למלחמה, רוזוולט הייתה פעילה למען חיילים, פצועים ובני משפחותיהם. רווזלט התנגדה למלחמה, אך לא הייתה פציפיסטית[15].

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1920, בחר המועמד לנשיאות הדמוקרטי, ג'יימס מידלטון קוקס, את רוזוולנט כסגנו. אלינור הצטרפה לפרנקלין במסע הבחירות ברחבי ארצות הברית. זו הייתה הופעתה הציבורית הראשונה בקמפיין בחירות.

באוגוסט 1921 פרנקלין אובחן כסובל ממחלה משתקת[16], אז האמינו כי חלה בפוליו. שהמחלה פגעה בשתי רגליו, אמו הציעה שיפרוש מהחיים הפוליטיים ואילו אלינור רוזוולנט נלחמה על כך שימשיך להיות פעיל. רופאו של פרנקלין תמך בעמדתה של אלינור[17].

בתחילת שנות ה-20, רוזוולט החלה בפעילות בליגת איגודי העובדות (Women's Trade Union League), ארגון שפעל בקרב נשים פועלות ועובדות מקצועיות במטרה לאגד נשים ולשפר את תנאי העבודה שלהן. בתקופת פעילותה בארגון רוזוולט סיע בתחום החקיקה ודאגה שהצרכים של נשים עובדות ילקחו בחשבון בעת גיבוש מדיניות התעסוקה בוושינגטון[18]. מעבר לפעילותה למען נשים, רוזוולט הייתה דמות משפיעה במפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק. פרנקלין רוזוולט השתמש בקשריה של אשתו בקרב נשים דמוקרטיות כדי לחזק את מעמדו אצלן ולזכות בתמיכתם המחויבת לעתיד[19].

במסגרת פעילותה בקרב נשים דמוקרטיות התחברה רוזוולנט עם מריון דיקרמן וננסי קוק, שתיהן פעילות פוליטית ונשות חינוך. ב-1927 דיקרמן שהייתה סגנית נשיאת בית ספר פרטי על יסודי לבנות, (בית הספר טודהטר) בניו יורק סיפרה לרוזוולט שהוא עומד להסגר ושלושת הנשים קנו את בית הספר ודאגו להמשך הפעלתו. רוזוולט למדה שם מספר שיעורים בספרות והיסטוריה אמריקאית[20]. באותה השנה שלושת הנשים ייסדו את תעשיות ואל-קיל תעשיות (Val-Kill Industries) שייצרו ריהוט, כלים מבדיל ואריגים שיטות מלאכה מסורתית. המפעל נועד לספק הכנסה נוספת למשפחות חקלאיות שהתגוררו. המפעל היה בשטח אחוזת משפחת רוזוולנט[21].

הגברת הראשונה (1933–1945)

עם השבעתו לנשיא של פרנקלין רוזוולט ב-4 במרץ 1933, אלינור הייתה מוטרדת בתפקידה כגברת הראשונה. שלא כמו קודמותיה לתפקיד היא רצתה להמשיך לקדם את הנושאים הקרובים לליבה[22] ובתמיכתו של בעלה, היא המשיכה בפעילות העסקית והמשיכה לקדם נושאים הקרובים לליבה. רוזוולט הייתה הגברת הראשונה שקיימה מסיבות עיתונאים באופן קבוע ובשנת 1940 הייתה אשת הנשיא הראשונה שנאמה בכינוס המדינתי של המפלגה הדמוקרטית[23]. רוזוולט כתבה טור אישי שנקרא "My Day" ("היום שלי") בין השנים 1935 ל-1961, שפורסם ב-135 עיתונים ברחבי ארצות הברית[24].

במהלך 12 השנים בהן הייתה הגברת הראשונה, הקפידה רוזוולט לנסוע ברחבי ארצות הברית, להופיע בעצרות ובכינוסים ולהבטיח כי הבית הלבן קשוב לרחשי העובדים בתקופת השפל הגדול[25][15]. ב-3 ביוני 1993, הופיע במגזין הניו יורקר קריקטורה בעקבות ביקורה במכרה, בו נראים שני כורים, שהאחד אומר לחברו: "למען השם, הנה מגיעה גברת רוזוולט!"[26].

בתחילת 1933 צעדו בוושינגטון "חיל משלוח המענקים" (Bonus Army), משוחררי מלחמת העולם הראשונה ובני משפחותיהם שדרשו לקבל את המענקים שהובטחו להם בהקדם כדי להקל על הקשיים הכלכליים בזמן השפל הגדול. זו הייתה הפעם השנייה שהם עלו לוושינגטון. המצעד הראשון, היה בתקופת נשיאותו של הרברט הובר והצעדה פוזרה באלימות על ידי חיל הפרשים של הצבא האמריקאי ואילו במצד השני, רוזוולט פגשה את המפגנים ושוחחה איתם על מצוקותיהם. הפגישה עם רוזוולט הפיגה את המתח בין החיילים המשוחררים וממשל ארצות הברית[27][28].

פרויקט מרכזי שאלינור רוזוולט הובילה במהלך כהונתו של פרנקלין רוזוולט, היה בניית קהילות חדשות לכורים ופועלים עניים כחלק מהניו דיל. היישוב הראשון היה בארתורדייל, מערב וירג'יניה (Arthurdale, West Virginia) והיה הראשון מבין מספר יישובים חדשים, שנבנו עבור פועלים עניים ובמטרה להוציא אותם מהעוני. בעוד שאלינור רוזוולט ראתה בארתורדייל הזדמנות חדשה ומלהיבה של הממשלה להעניק לאזרחים חסרי כל את הבסיס לחיים מוצלחים ועצמאיים, הפרויקט נעצר במהרה על רקע בעיות תקציביות ומחלוקות פוליטיות. רוזוולט המשיכה לגייס כספים לפרויקט במשך מספר שנים ואף תמכה בו מכיסה הפרטי[29]. הפרויקט נחשב כישלון והותקף על ידי דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. רווזלוט אמרה על הפרויקט: "אני לא יודעת אם אתה חושב שזה שווה חצי מיליון דולר, אבל אני חושבת שכן. פרויקט היישובים החדשים הותקף בקונגרס, בעיקר על ידי גברים שלא ראו בעצמם את המצוקה של הכורים ואת מה שניסינו לעשות עבורם..."[30].

פעילותה לקידום זכויות אדם

במהלך שנות נשיאותו של פרנקלין רוזוולט, אלינור רוזוולט הייתה אשת קשר מרכזית לקהילה האפרו-אמריקאית ולתנועה לזכויות האזרח. פעילותה למען עניים והכרותה עם תוכניות הניו דיל, הובילו אותה למסקנה שהתוכנית מפלה אפרו-אמריקאים, שרק חלק קטן, ולא פרופורציונלי מכספי הסיוע מגיע אליהם. רוזוולט הפכה לאחד הקולות היחידים בבית הלבן שפעלה שמשאבים יחלוקו בין כלל אזרחי ארצות הברית[31][32].

בעידודה של אלינור רוזוולט, הוקם הקבינט השחור. גוף לא רשמי של אפרו-אמריקאים ששימשו כיועצי מדיניות ציבורית לנשיא ורעיתו לנושאים הקשורים לניו דיל ולמלחמת העולם השנייה[33][34]. רוזוולט אירחה בבית הלבן מאות אפרו-אמריקאים, אירוע שהיה נדיר לפני כן.

במלחמת העולם השנייה

עם כניסת ארצות הברית למלחמה, פעלה רוזוולט לאפשר לפליטים ילדים להגר לארצות הברית. היא הקימה ביוני 1940 את הוועדה לתיאום מאמצי ההצלה לילדים שכללה ארגונים אמריקאים שונים שפעלו למען פליטים[35]. כן, היא ניסתה לשכנע את פרנקלין לגדיל את מכסות ההגירה של קבוצות נרדפות על ידי הנאצים, כולל יהודים[36]. באוגוסט 1940, רוזוולט הביאה לכניסתם של 82 פליטים שהיו על הספינה פורטוגזית SS Quanza, לאחר שבקשותיהם להיכנס לארצות הברית נדחו[37].

רוזוולט הייתה פעילה גם בהכנת העורף למלחמה. לתקופה קצרה ב-1941, כיהנה בתפקיד כיושבת ראש שותפה של לשכת ההגנה האזרחית ביחד עם ראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גוארדיה, ופעלה על מנת להעניק למתנדבים תפקידים מגוונים בהכנות למלחמה. היא פרשה מהתפקיד בעקבות חילוקי דעות עם לה גוארדיה וביקורת של בית הנבחרים על השכר הגבוהה שקיבלו עובדי הלשכה[38][39].

רוזוולט עודדה את השתלבותן של נשים בעבודה חיוניות למאמץ המלחמתי בתפקידים שנחשבו עד אז לגבריים[40]. היא התבטאה בנושא כשנה לפני שהדרישה הועלתה מהמעסיקים הגדולים בארצות הברית. רוזוולט גם תמכה בשילובם של טייסים אפרו-אמריקאים, טייסי טסקיגי, בחייל האוויר האמריקאי וביקרה בבית הספר לטיסה להכשרת טייסים שחורים באלמבה[41] ואף טסה עם מדריך הטיסה האזרחי האפרו-אמריקני אלפרד "צ'יף" אנדרסון[42].

בהזמנתה של מלכת אנגליה[43], נסעה רוזוולט לבקר באנגליה, באוקטובר 1942. היא פגשה חיילים אמריקאים וכן סיירה באנגליה ולמדה על חיי האזרחים לאחר שלוש שנות מלחמה[44]. ביקוריה זכו לעניין רב וקיבלו חשיפה עיתונאית אוהדת הן באנגליה והן בארצות הברית[45]. באוגוסט 1943 היא ביקרה את הכוחות האמריקאים בדרום האוקיינוס השקט בליווי אדמירל ויליאם הולסי שאמר לאחר ביקורה, "היא לבדה עשתה טוב יותר מכל אדם אחר, או כל קבוצת אזרחים, שעברה באזור"[46].

לאחר המלחמה, רוזוולט תמכה בתוכנית מורגנטאו, שביקשה לפגוע ביכולות הכלכליות והצבאיות של גרמניה אחרי המלחמה. במרץ 1947 היא ארגנה יחד עם העיתונאי אדגר אנסל מורר (אנ') בוועידה הארצית בנושא הבעיה הגרמנית. האגודה למניעת מלחמת העולם השלישית ארגנה את הכנס. בסוף הוועידה פורסמה הודעה: "כל תוכניות להחיות את הכוח הכלכלי והפוליטי של גרמניה" יהיה מסוכן לבטחון הבינלאומי"[47].

פעילותה באומות המאוחדות

פרנקלין רוזוולט נפטר ב-1945 בעת שכיהן כנשיא. הוא השאיר הוראות ברורות בנוגע להקמת הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם פרנקלין דלאנו רוזוולט בהייד פארק, ניו יורק. אלינור רוזוולט השקיעה את החודשים לאחר מותו להקמת הספרייה והמוזיאון. לאחר מותה גם כתביה הועברו לספריה[48].

בין השנים 1946 ל-1952 רוזוולט הייתה חברה במשלחת האמריקאית לאספה הכללית של האומות המאוחדות. היא שימשה כראש המשלחת האמריקאית בוועדה ההומניטארית, החברתית והתרבותית של האספה הכללית, כיושבת ראש המשלחת של ארצות הברית באספה הכללית השישית שהתקיימה בפריז בשנת 1952. באותה תקופה, היא הייתה גם נציגה במועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות. אך, התפקיד המרכזי ביותר שהיא החזיקה באו"ם היה בוועדה לזכויות האדם שהייתה אחראית על ניסוח ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. היא הייתה יושבת ראש הוועדה בין השנים 1946 ל-1951[49].

הארי טרומן התמנה לנשיא עם מותו של רוזוולט. הוא ידע שהוא זקוק לתמיכתה של אלינור רוזוולט ואילו היא רצתה שטרומן ימשיך את מורשתו של בעלה. רוזוולט יעצה לטרומן בנושאים שונים והוא ביקש לשלב אותה בצוות שלו. ג'יימס פרנסיס ברנס, שכיהן אז כמזכיר המדינה, הציע לטרומן למנות את רוזוולט למשלחת הראשונה של ארצות הברית לאומות המאוחדות[50]. בדצמבר 1945 מינה הנשיא הארי טרומן את רוזוולט כנציגה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות[51][49]. בתחילה מונתה רווזולט לוועדה בנושא נשק גרעיני, אולם טריגווה לי, המזכיר הכללי התקשר אליה וביקש שתקים את הוועדה לזכויות אדם[52]. באפריל 1946 היא התמנתה ליושבת הראש הראשונה של ועדת ההקמה של ועדת האו"ם לזכויות האדם. רוזוולט המשיכה בתפקיד יושבת ראש כאשר הוקמה הוועדה באופן קבוע בינואר 1947. רוזוולט, רנה קאסין, ג'סי סטריט, ג'ון פיטרס המפרי (אנ') ואחרים ניסוחו ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. ההכרזה נוסחה בתחילתה של המלחמה הקרה והיו ניסיונות של מדינות שונות להשפיע על ההכרזה, אולם, רוזוולט פעלה שההצהרה תהייה מסמך המתייחס לפחד ולזוועה שנחשפו במלחמת העולם השנייה. היא עמדה על כך שההצהרה תיכתב בשפה ברורה על מנת שאנשים מתרבויות שונות יוכלו לאמץ אותה[52]. תפקידה של רוזוולט בניסוח ההצרה היה משמעותי ביותר. כשאייזנהאואר נבחר לנשיא ארצות הברית, רווזולט סיימה את תפקידה באו"ם[49]. כמה שנים מאוחר יותר, כשקנדי נבחר לנשיא הוא מינה את רוזוולט, בשנית, למשלחת ארצות הברית לאו"ם בין השנים 1961 - ל-1962 וכן לוועדה הלאומית המייעצת של חיל השלום[53].

רוזוולט ותנועת הנשים

רוזוולט לא הגדירה את עצמה כפמיניסטית ופעילותה למען נשים, לפחות עד ליום שהנשיא קנדי מינה אותה לעמוד בראש הוועדה הנשיאותית למעמד האישה (Presidential Commission on the Status of Women), היו חלק מפעולותיה למען שוויון לכלל אזרחי ארצות הברית[54]. בעוד שפרנקלין רוזוולט תמך בזכות הבחירה לנשים, לאשתו לא הייתה כל מודעות לנושא וכשנשים קיבלו את זכות הבחירה בניו יורק ב-1918, היא אפילו לא הלכה להצביעה[55].

בתחילת תקופת הניו דיל, רווזלט הייתה שחקנית מפתח בקידומן של נשים בתוכניות הכלכליות שממשל רוזוולט קידם[56] ובקידום נשים לעמדות ניהול במסגרת הניו דיל[3]. במקביל, כשמפלגת הנשים הלאומית פעלה לקדם את התיקון לשוויון זכויות (ERA)[57], אלינור רוזוולנט, לא תמכה בתיקון ואף התנגדה לו. לטענתה, התיקון יפגע בנשים חלשות ועניות שרק עתה מקבלות הגנה בחוק וכן היא הסתייגה מהסגנון הלעומתני של אליס פול וחברות מפלגה נוספות[58].

בשנות החמישים, תפקידה הבינלאומי של רוזוולט באו"ם בוועדה לזכויות האדם, הוביל אותה להפסיק לבקר בפומבי את תיקון שוויון זכויות, אף על פי שמעולם לא תמכה בו. בתחילת שנות השישים, היא הודיעה כי בשל התמיכה הרחבה בתיקון, ה- ERA כבר אינו מהווה איום על נשים כעבר[3].

הנשיא קנדי ייסד את והוועדה הנשיאותית למעמד האישה ב-14 בדצמבר 1961 ומינה את אלינור רוזוולט ליושבת ראש הוועדה בזכות מעמדה כאחת הנשים המשפיעות ביותר בארצות הברית באותה התקופה וכהוקרה על תמיכתה בו במרוץ לנשיאות. הנשיא ביקש מהוועדה לנתח את המדיניות התעסוקתית המשפיעה על נשים, כגון חוקים ותקנות הנוגעים לשעות עבודה, שכר, זמינות ואיכות המשרות המוצעות לנשים, ייצוג משפטי לנשים, זמינות ואיכות הכשרה וייעוץ לנשים עובדות[59][60].

דמותה בתקשורת

רוזוולט הייתה הגברת הראשונה, שהשתמשה באמצעי התקשורת יותר מכל מקודמותיה; היא קיימה 348 מסיבות עיתונאים, ב-12 שנות הנשיאות של בעלה[61]. רוזוולט אסרה על כתבים גברים לקחת חלק במסיבות העיתונאים שלה וכך אילצה את העיתונים להעסיק עיתונאיות[62]. במהלך כל כהונתו הראשונה של רוזוולט, ענתה על שאלות של קוראות בירחון הנשים האמריקאי Woman's Home Companion. היא המשיכה לפרסם המאמרים בעיתונים שונים, ופרסמה יותר משישים מאמרים בכתבי עת לאומיים בתקופת כהונתה כגברת הראשונה[63]. רוזוולט פרסה גם טור יומי, בשם "היום שלי", שהופיע שישה ימים בשבוע מ-1936 ועד מותה ב-1962. בטור כתבה על פעולותיה היומיומיות, אך גם על נושאים חברתיים והומניטריים שהטרידו אותה[64][63].

ב- 1933 הפרסמה רוזוולט את ספר It's Up to the Women (זה תלוי רק בנשים) שעסק במתן עצות לנשים במהלך השפל הגדול. בספר היא מביעה תמיכה בחינוך ציבורי, תפיסתה בנושא גידול ילדים ואת מחשבותיה בנושא לאיזון בית עבודה[65].

רוזוולט שידרה כ-300 משדרי רדיו - מספר דומה למספר השידורים של בעלה כנשיא. היא דברה על חינוך ילדים, חייהן של נשים בארצות הברית ואף התייחסה לנושאי השעה. התוכניות היו בחסות חברות מסחריות שונות[66] וחלק מהכספים שהרוויחה היא תרמה לארגוני צדקה שונים[67].

השידור המפורסם ביותר שלה היה ב-7 בדצמבר 1941 בשעות בערב ברשת NBC, שהתייחסה לתקיפה היפנית בפרל הארבור:

”אנחנו האנשים החופשיים של ארצות הברית של אמריקה שלא ניתן לנצח אותם”. התוכנית שלה שודרה לפני הנאום של פרנקלין רוזוולט על המתקפה ולמעשה היא זו שהתייחסה ראשונה למתקפה[68].

בחג המולד 1941, יצא לאקרנים סרט תעמולה שרווזולט כתבה, "נשים בהגנה" (Women in Defense). הסרט הציג את מקומן החשוב של נשים בהיסטוריה האמריקאית ועודד נשים להתגייס למאמץ המלחמתי[69].

רוזוולט ביקרה מספר פעמים בישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת, ללא בעלה הנשיא והייתה לנשיאה העולמית של עליית הנוער[70].

מורשת

ב- 7 בנובמבר 1962, נפטרה אלינור רוזוולט בניו יורק כתוצאה מאי-ספיקת לב אשר נבעה ממחלת השחפת[71]. הנשיא קנדי הורה להוריד את הדגל האמריקאי למחצית התורן ברחבי העולם, כמחווה לרוזוולט[72].

לאחר מותה, ב-1973, נכללה רוזוולט בהיכל התהילה הלאומי לנשים[73] ובשנת 1989 הוקמה קרן לפרס על שם אלינור רוזוולט הניתן לאדם, פרויקט, ארגון או מוסד התורם לשוויון וחינוך של נשים וילדות[74].

ב- 1998 הכריז הנשיא ביל קלינטון על פרס אלינור רוזוולט לזכויות אדם שניתן לאמריקאים שפעלים למען זכויות בארצות הברית. הפרס הוענק לראשונה לרגל יום השנה ה-50 להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ולהוקיר את תפקידה של אלינור רוזוולט כ"כוח המניע" בניסוח ההצהרה. הפרס הוענק מ-1998 עד לסוף ממשל קלינטון ב -2001[75]. הילרי קלינטון, חידשה את פרס אלינור רוזוולט לזכויות האדם.

אחת מאמרותיה המפורסמות היא:

You get more joy out of the giving to others, and should put a good deal of thought into the happiness you are able to give.

(אתה מקבל יותר שמחה מנתינה לאחרים, ועליך להקדיש מחשבה רבה לאושר אשר ביכולתך להעניק).

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלינור רוזוולט
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלינור רוזוולט

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "Eleanor Roosevelt | Biography & Accomplishments". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-03-23.
  2. ^ 2.0 2.1 Mrs. Roosevelt, First Lady 12 Years, Often Called 'World's Most Admired Woman', archive.nytimes.com
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Frances M. Seeber, Eleanor Roosevelt and Women in the New Deal: A Network of Friends, Presidential Studies Quarterly 20, 1990, עמ' 707–717
  4. ^ Eleanor Roosevelt Biography - FDR Presidential Library & Museum, fdrlibrary.org (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Eleanor Roosevelt Biography - life, family, children, story, death, history, wife, school, mother, young, www.notablebiographies.com (באנגלית)
  6. ^ Doris Kearns Goodwin, No Ordinary Time: Franklin and Eleanor Roosevelt: The Home Front in World War II Paperback – October 1, 1995, Simon & Schuster, 1995, עמ' 94-95
  7. ^ Eleanor Roosevelt facts, information, pictures | Encyclopedia.com articles about Eleanor Roosevelt, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  8. ^ Mary Livingston Ludlow Hall (1843-1919), www2.gwu.edu
  9. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt Encyclopedia, Greenwood, 2003, עמ' 488-489
  10. ^ Gay, Margaret, Eleanor Roosevelt". In American Dissidents: An Encyclopedia of Activists, Subversives, and Prisoners of Conscience, ABC-CLIO, 2011, עמ' 508
  11. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 79
  12. ^ "The Roosevelts' Wedding Announcement, Annotated". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2017. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-05-12.
  13. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 179
  14. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 20
  15. ^ 15.0 15.1 Eleanor Roosevelt and World War I, www2.gwu.edu
  16. ^ "F.D. ROOSEVELT ILL OF POLIOMYELITIS; Brought on Special Car From Campobello, Bay of Fundy, to Hospital Here. RECOVERING, DOCTOR SAYS Patient Stricken by infantile Paralysis a Month Ago and Use of Legs Affected". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1921-09-16. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-05-12.
  17. ^ Lash, Joseph P., 1909-1987., Eleanor and Franklin : the story of their relationship, based on Eleanor Roosevelt's private papers, New York: W.W. Norton & Co, 2014
  18. ^ Women's Trade Union League, www2.gwu.edu
  19. ^ Rowley, Hazel, Franklin and Eleanor : an extraordinary marriage, 1st Picador ed, New York: Picador, 2011, ©2010, עמ' 128
  20. ^ Todhunter School, www2.gwu.edu
  21. ^ The Hudson RIVER Valley Review A Journal of Regional Studies
  22. ^ Cook, Blanche Wiesen, כרך Vol. 1: 1884-1933, Eleanor Roosevelt, New York: Viking, ©1992-2016, עמ' 1-19
  23. ^ Goodwin, Doris Kearns, No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 10
  24. ^ Goodwin, Doris Kearns, No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 209
  25. ^ Eleanor Roosevelt in The Great Depression, www.shmoop.com (באנגלית)
  26. ^ "For gosh sakes, here comes Mrs. Roosevelt!" - New Yorker Cartoon Premium Giclee Print by Robert J. Day at Art.com, art.com (באנגלית)
  27. ^ WETA. "Eleanor Roosevelt and the Bonus Marchers". Boundary Stones: WETA's Washington DC History Blog (באנגלית). נבדק ב-2018-05-22.
  28. ^ "Bonus Army | United States history". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-05-22.
  29. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman , Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt encyclopedia, Westport, Conn.: Greenwood Press, 2001, עמ' 30-34
  30. ^ Cook, Blanche Wiesen, Eleanor Eleanor Roosevelt : Volume 2 , The Defining Years, 1933-1938, New York: Viking, ©1992-2016
  31. ^ "Eleanor Roosevelt's Battle to End Lynching". Forward with Roosevelt (באנגלית אמריקאית). 2016-02-12. נבדק ב-2018-05-30.
  32. ^ Eleanor Roosevelt and Civil Rights, www2.gwu.edu
  33. ^ The Columbus Free Press - Reflections on Black History, freepress.org
  34. ^ "African Americans and the New Deal: A Look Back in History - Roosevelt Institute". Roosevelt Institute (באנגלית אמריקאית). 2010-02-05. נבדק ב-2018-06-09.
  35. ^ Eleanor Roosevelt, www.ushmm.org (באנגלית)
  36. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 98-102
  37. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 174
  38. ^ "This Is No Clam Bake: Mayor La Guardia and the Office of Civilian Defense". NYC Department of Records & Information Services (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-06-22.
  39. ^ Temple-Raston, Dina (2016-06-30). "Eleanor Roosevelt and Fiorello La Guardia battling over how to protect Americans". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2018-06-22.
  40. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman , Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt encyclopedia, Westport, Conn.: Greenwood Press, 2001, עמ' 150-156
  41. ^ Tuskegee Airmen, MIT Black History (באנגלית)
  42. ^ "Mrs. Roosevelt goes for a ride - CAF Red Tail Squadron". CAF Red Tail Squadron (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-02.
  43. ^ Touring the British Homefront (1942) | Eleanor Roosevelt Papers Project | The George Washington University, erpapers.columbian.gwu.edu (באנגלית)
  44. ^ First Ladies & Veterans: World War II to Korean War, Part 3, www.firstladies.org (באנגלית אמריקאית)
  45. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 379-381
  46. ^ Goodwin, Doris Kearns., No ordinary time : Franklin and Eleanor Roosevelt : the home front in World War II, New York: Simon & Schuster, 1994, עמ' 465
  47. ^ STEVEN CASEY, The Campaign to Sell a Harsh Peace for Germany to the American Public, 1944–1948, History 90, 2005, עמ' 62–92
  48. ^ Library History - FDR Presidential Library & Museum, fdrlibrary.org (באנגלית אמריקאית)
  49. ^ 49.0 49.1 49.2 M. Glen Johnson, The Contributions of Eleanor and Franklin Roosevelt to the Development of International Protection for Human Rights, Human Rights Quarterly 9, 1987, עמ' 19–48 doi: 10.2307/761945
  50. ^ Ward, Geoffrey C. "Straighten Up and Fly Left" (באנגלית). נבדק ב-2018-07-17.
  51. ^ Today's Document from the National Archives, www.archives.gov
  52. ^ 52.0 52.1 Allida M. Black, Eleanor Roosevelt and the Universal Declaration of Human Rights, OAH Magazine of History 22, 2008, עמ' 34–37
  53. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman , Henry R. Beasley, The Eleanor Roosevelt encyclopedia, Westport, Conn.: Greenwood Press, 2001, עמ' 404
  54. ^ "Eleanor Roosevelt opposed women getting the right to vote". New York Post (באנגלית אמריקאית). 2018-04-14. נבדק ב-2018-08-18.
  55. ^ Weiss, Elaine F., 1952-, The woman's hour : the great fight to win the vote, New York, New York: Viking, 2018
  56. ^ Ware, Susan, 1950-, Beyond suffrage, women in the New Deal, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1981, עמ' 61
  57. ^ Klemesrud, Judy. "ASSESSING ELEANOR ROOSEVELT AS A FEMINIST" (באנגלית). נבדק ב-2018-08-24.
  58. ^ Paula F. Pfeffer, Eleanor Roosevelt and the National and World Woman's Parties, The Historian 59, 1996, עמ' 39–57
  59. ^ Commission on the Status of Women | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  60. ^ Commission on the Status of Women | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  61. ^ Eleanor Roosevelt’s White House Press Conferences, National Women's History Museum (באנגלית)
  62. ^ "Opening the door for women journalists at the White House". The White House & The Press (באנגלית אמריקאית). 2017-10-19. נבדק ב-2018-06-09.
  63. ^ 63.0 63.1 Maurine Beasley, Eleanor Roosevelt's Vision of Journalism: A Communications Medium for Women, Presidential Studies Quarterly 16, 1986, עמ' 66–75(הקישור אינו פעיל, 7.12.2018)
  64. ^ "Eleanor Roosevelt's "My Day"". WHHA (באנגלית). נבדק ב-2018-06-10.
  65. ^ John Williams, Eleanor’s Encouragement, New York Times
  66. ^ Eleanor Roosevelt: The First Lady of Radio | American RadioWorks |, www.americanradioworks.org (באנגלית אמריקאית)
  67. ^ "The First Lady of Radio: Eleanor Roosevelt's Pioneering Broadcasts". Signature Reads (באנגלית אמריקאית). 2014-10-21. נבדק ב-2018-06-19.
  68. ^ This Is What Eleanor Roosevelt Said After Pearl Harbor, Time (באנגלית)
  69. ^ WWII Women In Defense Rosie The The Riveter Katherine Hepburn Eleanor Roosevelt 77914, נבדק ב-2018-06-22
  70. ^ אדרת, עופר (2013-03-20). "5 נשיאים מכהנים מתוך 12 ביקרו בישראל". הארץ. נבדק ב-2018-09-08.
  71. ^ Maurine Hoffman Beasley, Holly Cowan Shulman, Henry R. Beasley. (2000). The Eleanor Roosevelt Encyclopedia. Greenwood. p.232. מסת"ב 978-0313301810
  72. ^ "U.S. Flags Flying at Holf-Staff As a Tribute to Mrs. Roosevelt; Kennedy Orders U.S. Flags to Be Flown at Half-Staff in Tribute to Mrs. Roosevelt WORLD LEADERS SEND MESSAGES Elizabeth, Khrushchev and Thant Pay Homage--Rites Tomorrow at Hyde Park Trumans to Attend Debate Suspended 'Outstanding Civic Leader' Ben Zvi in Tribute "Faith in Man"" (באנגלית). נבדק ב-2018-09-01.
  73. ^ "Roosevelt, Eleanor - National Women's Hall of Fame". National Women’s Hall of Fame (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-01.
  74. ^ "Eleanor Roosevelt Fund Award". AAUW: Empowering Women Since 1881 (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-01.
  75. ^ Human Rights Day: The Eleanor Roosevelt Award and The Presidential Medal of Freedom, clintonwhitehouse4.archives.gov


הגברות הראשונות של ארצות הברית
מרתה וושינגטון (1789–1797) • אביגייל אדמס (1797–1801) • מרתה ג'פרסון רנדולף (1801–1809) • דולי מדיסון (1809–1817) • אליזבת קורטרייט מונרו (1817–1825) • לואיזה אדמס (1825–1829) • אמילי דונלסון (1829–1836) • שרה יורק ג'קסון (1836–1837) • אנג'ליקה ואן ביורן (1837–1841) • אן הריסון (1841) • ג'יין אירווין הריסון (1841) • לטישה כריסטיאן טיילר (1841–1842) • פרסילה קופר טיילר (1842–1844) • ג'וליה גרדינר טיילר (1844–1845) • שרה צ'יילדרס פולק (1845–1849) • מרגרט טיילור (1849–1850) • אביגייל פילמור (1850–1853) • ג'יין פירס (1853–1857) • הארייט ליין (1857–1861) • מרי לינקולן (1861–1865) • אלייזה מקרדל ג'ונסון (1865–1869) • ג'וליה גרנט (1869–1877) • לוסי הייז (1877–1881) • לוקרישיה גרפילד (1881) • מרי מקאלרוי (1881–1885) • רוז קליבלנד (1885–1886) • פרנסס קליבלנד (1886–1889; 1893–1897) • קרוליין הריסון (1889–1892) • מרי הריסון מקי (1892–1893) • אידה סקסטון מקינלי (1897–1901) • אדית רוזוולט (1901–1909) • הלן הרון טאפט (1909–1913) • אלן לואיז וילסון (1913–1914) • מרגרט וודרו וילסון (1915-1914) • אדית בולינג וילסון (1915–1921) • פלורנס הרדינג (1921–1923) • גרייס קולידג' (1923–1929) • לו הובר (1929–1933) • אלינור רוזוולט (1933–1945) • בס טרומן (1945–1953) • מיימי אייזנהאואר (1953–1961) • ג'קלין קנדי-אונאסיס (1961–1963) • ליידי בירד ג'ונסון (1963–1969) • פט ניקסון (1969–1974) • בטי פורד (1974–1977) • רוזלין קרטר (1977–1981) • ננסי רייגן (1981–1989) • ברברה בוש (1989–1993) • הילרי קלינטון (1993–2001) • לורה בוש (2001–2009) • מישל אובמה (2009–2017) • מלאניה טראמפ (2017–2021) • ג'יל ביידן (2021–) החותם של נשיאי ארצות הברית
הגברת הראשונה הקודמת:
לו הובר 		אלינור רוזוולט
1933–1945 		הגברת הראשונה הבאה:
בס טרומן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24920149אלינור רוזוולט

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלינור_רוזוולט&oldid=1466107"