מחלקת הכבאות של העיר ניו יורק

קובץ:New York City Fire Department Emblem.svg

סמל המחלקה

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מחלקת הכבאות של העיר ניו יורק (באנגלית: Fire Department of the City of New York - FDNY) היא ארגון כיבוי האש וארגון החירום הרפואי של העיר, המשתייך לעיריית ניו יורק. הכוח, המונה כ-10,200 כבאים וכ-3,500 חובשים ופרמדיקים באמבולנסים, הוא מחלקת הכבאות העירונית הגדולה בארצות הברית והשנייה בגודלה בעולם (לאחר זו של טוקיו שביפן).

אנשי המחלקה עוסקים בכיבוי שרפות, במתן שירותי חירום רפואיים ובטיפול במפגעים ומצבי חירום שונים, לרבות מצבי חירום כימיים וביולוגיים. אתגרי הכבאות העומדים בפניהם בניו יורק הם מגוונים – שריפות במבנים בגדלים שונים עד לגורדי שחקים ענקיים, בשטחי נמל, גשרים ומנהרות ובמערכת הרכבת התחתית הגדולה בעולם, ובפארקים גדולים ושטחים מיוערים.

המוטו של המחלקה הוא New York's Bravest.

תולדות המחלקה

ראשיתם של שירותי הכיבוי בניו יורק היא עוד בשנת 1648, במושבה ההולנדית ניו אמסטרדם שהייתה ב-1664 למושבה הבריטית ניו יורק. המושל ההולנדי האחרון של המושבה, פיטר סטויווסאנט (Pieter Stuyvesant), מינה בה ארבעה פקחי אש. הוקמה יחידת סיור אש שהייתה מפטרלת ברחובות המושבה מדי לילה בהשגחה מפני שריפות. הציוד עבורה נרכש מכספי קנסות שהוטלו על אי ניקוי ארובות כהלכה. חטיבת הכבאים הראשונה בעיר הוקמה בעיר ב-1731. חמש שנים לאחר מכן הוקמה תחנת הכיבוי הראשונה. ב-1737 הוקמו שירותי כבאי אש מתנדבים. עם השנים הם הוחלפו בהדרגה בכבאים בשכר (כיום קיימות בעיר עשר יחידות קטנות של כבאים מתנדבים). ב-1798 הוקמה רשמית מחלקת הכבאות של העיר ניו יורק.

בשנת 1865 מנתה מחלקת הכבאות של ניו יורק 565 קצינים וכבאים בשכר. בעקבות סדרת שריפות גדולות בשנת 1866 שופר ארגון המחלקה וגדלה יעילותה בדיכוי שריפות. ב-1865 חוקקה מדינת ניו יורק חוק, אשר הכפיף למושל המדינה את מחלקות הכבאות של ניו יורק ושל ברוקלין תחת השם "מחלקת הכבאות המטרופוליטנית" (MFD). מבנה ארגוני זה בוטל ב-1870 ושתי המחלקות עברו לפיקוח העיריות שלהן. בשנת 1898, לאחר איחוד רובעי ניו יורק דהיום תחת עירייה אחת, מוזגו יחד גם שתי המחלקות ונציב הכבאות הראשון מונה לעמוד בראשן.

ב-1909 החלה המחלקה להשתמש בציוד כיבוי ממונע. ב-1911 התרחשה השרפה הידועה לשמצה במפעל ביגוד בעיר (Triangle Shirtwaist Factory), שבה נספו 146 אנשים. באותה שנה הוקם בית הספר לכבאות של המחלקה, ושנה אחר כך נוסד המשרד למניעת שריפות. ב-1913 נחנכה אנדרטת כבאי ניו יורק בפארק ריוורסייד שלחוף נהר ההדסון.

בהדרגה השתפר ציודה של המחלקה ונכנסו לשימוש מערכות התזת מים בלחץ גבוה, אמצעי קשר חדשים ואוניות כיבוי אש. ב-1965 מונה רוברט לאורי לנציב הכבאות, האפריקני-אמריקני הראשון לפקד על מחלקת כבאות בעיר גדולה בארצות הברית. ב-1982 החלה לשרת אשה ראשונה ככבאית במחלקה.

ב-1996 מיזג ראש העיר רודולף ג'וליאני את שירות האמבולנסים של ניו יורק לתוך מחלקת הכבאות. השירות השתייך קודם לכן לתאגיד הבריאות ובתי החולים של העיר.

הפיגועים במרכז הסחר העולמי

פיגועי 11 בספטמבר 2001 היו שעתה הקשה ביותר של המחלקה. שני מטוסי נוסעים חטופים שהתנגשו בשני המגדלים של מרכז הסחר העולמי, חוללו בהם הרס נרחב ושריפות שהביאו בסופו של דבר לקריסתם. יחידות כיבוי של העיר הוזעקו למרכז הסחר העולמי מיד לאחר פגיעת המטוס הראשון, ואנשיהן החלו להעפיל במדרגות המגדל הצפוני ולאחר מכן הדרומי כדי לכבות את האש בהם. קשר הרדיו עם חלקם לא פעל כהלכה והם לא יכלו לשמוע פקודות לפינוי המגדלים. גם עם משטרת ניו יורק לא התקיים למעשה קשר רדיו.

בזמן קריסת שני המגדלים נמצאו בהם ובסביבתם למעלה מ-400 כבאים וחובשים. בהתמוטטות נספו 343 מהם. עמדת פיקוד ניידת של המחלקה שהוקמה ליד אחד המגדלים הושמדה. בין ההרוגים היו מפקד הכיבוי של המחלקה, אחד מסגני נציב הכבאות שלה ומספר קצינים בכירים אחרים. הקורבנות השתייכו ל-75 תחנות כיבוי שונות. ציוד כיבוי והצלה רב נהרס.

הפעולה במרכז הסחר העולמי הביאה להתארכות זמני התגובה של המחלקה לשריפות בחלקים אחרים של העיר. במסגרת מאמצי החילוץ והפינוי באתר האסון בימים שלאחר התמוטטות המגדלים עבדו כבאים רבים במשמרות של 24 שעות רצופות. לעזרתם באו אינספור כבאים וחובשים מחוץ לעיר ניו יורק, לרבות ממדינת ניו יורק וממדינות קונטיקט, ניו ג'רזי, פנסילבניה ואפילו פלורידה ומישיגן.

אנשי המחלקה שנספו בפיגועים הונצחו באנדרטה הלאומית לפיגועים בעיר.

לאחר האסון השתקמה המחלקה וחזרה למלא את ייעודה. בעקבות הפסקת החשמל הגדולה שפקדה את צפון-מזרח ארצות הברית ב-14 באוגוסט 2003 נדרשו כבאי ניו יורק לחלץ אנשים ממעליות שנתקעו בכ-800 מגדלים ומבנים בעיר ולכבות שריפות רבות שפרצו עקב שימוש בנרות במהלך הפסקת החשמל.

בשנת 2012 הורה בית משפט פדרלי מחוזי למחלקה לנקוט אפליה מתקנת בקבלת כבאים לשורותיה, באופן שמבין כל חמישה מגויסים חדשים יהיו שני אפריקנים-אמריקנים והיספני אחד, עד אשר תתמלא מכסת גיוס מסוימת שקבע בית המשפט. הצו ניתן במסגרת תביעה שהוגשה נגד המחלקה בטענה לאפליה בהליכי הקבלה לעבודה בה נגד בני מיעוטים אלה.

תפקידי המחלקה

תפקידי המחלקה כפי שהוגדרו על ידי עיריית ניו יורק כוללים:

כיבוי שריפות
איתור וחילוץ של נפגעים
מתן טיפול חירום רפואי שלפני פינוי לבית חולים
טיפול בחומרים מסוכנים לשם הצלת חיים וביצוע פעולות טיהור המוניות מחומרים מסוכנים
חקירת דליקות והצתות
עריכת ביקורות בטיחות אש

מבנה ארגוני

למחלקה יש שני ראשים. האחד הוא נציב כבאות אזרחי והאחר הוא מפקד הכיבוי, המופקד על הפעילות המבצעית. מתחתיהם משרתים מנהלי מדורים שונים, וביניהם מפקד מבצעי האש, מפקד שירותי החירום הרפואיים, מפקד הבטיחות, מפקד ההדרכה ומפקד מניעת שריפות.

הארגון המבצעי של המחלקה הוא כמו-צבאי. היא מחולקת לחמישה פיקודי רובע, אחד לכל אחד מרובעי העיר. כפופות לכולם יחד תשע אוגדות (Divisions), שבכל אחת ארבעה עד שבעה גדודים ובכל אחד מהם 180-200 כבאים ומפקדים. בכל גדוד מצויות ארבע עד שמונה פלוגות. בכל משמרת משרתים בפלוגה שלושה עד שישה כבאים, בהתאם לתפקידה.

בנוסף ליחידות הכיבוי מפעילה המחלקה את שירות האמבולנסים של העיר, המאוישים על ידי פרמדיקים וחובשים. הם פועלים במסגרת פיקוד שירותי החירום הרפואיים (EMS) של המחלקה. זהו ארגון שירותי החירום הרפואיים הגדול בעולם. חלק מאנשיו פועלים במסגרת יחידות ייעודיות לטיפול בנוכחות חומרים מסוכנים או לחילוץ מחללים קטנים ומבניינים שהתמוטטו, ומפעילים לשם כך ציוד ונהלים מיוחדים.

מטה המחלקה שוכן ברובע ברוקלין ובית הספר לכבאות שלה ממוקם באי רנדל שבין מנהטן לקווינס.

סולם הדרגות המחלקתי כולל עשר דרגות קצונה, שהגבוהה שבהן שמורה למפקד הכיבוי (חמישה כוכבי זהב) ושש דרגות חוגרים, מכבאי מתלמד ועד לכבאי דרגה 5.

בשנת 2012 מנה כוח האדם של המחלקה 10,200 כבאים, 3,500 חובשים ופרמדיקים ו-1,600 עובדים אזרחיים. אלו איישו 208 תחנות כיבוי ו-33 תחנות אמבולנסים. הם משרתים שטח של 824 קילומטרים מרובעים ובו 8.17 מיליון נפש.^[1]

מוקדי חירום

כל חיוג טלפוני בניו יורק למספר החירום 911 מופנה אל מוקדן של מחלקת הכבאות, המנתב את הקריאה אל יעדה – משטרת ניו יורק או מחלקת הכבאות (לרבות קריאות לעזרה רפואית).

למחלקת הכבאות שני מוקדים לקבלת קריאות, השוכנים בברוקלין. האחד מטפל ברבעי הברונקס וקווינס, והאחר במנהטן, ברוקלין וסטטן איילנד. המוקדים מאוישים על ידי מוקדנים, המקבלים את קריאות החירום ומזינים את פרטיהן למחשב (אותו מחשב מציין את מקום הימצאה של כל יחידת כיבוי, בבסיסה או בשטח). מוקדן בכיר יותר קובע אילו יחידות יופעלו בתגובה לכל קריאה ואירוע (על פי נהלים מבצעיים שקבעה המחלקה) ומעביר אליהן את פקודת היציאה. מוקדי הרבעים והשונים מגבים זה את זה למקרה של עומס בקריאות. בנוסף, למחלקה מוקד לשירותי חירום רפואיים, שאליו מופנות על ידי מוקדני 911 רוב הקריאות לעזרה רפואית.

אחד האמצעים לפנייה אל מחלקת הכבאות הוא קופסאות אזעקת אש, הפזורות ברחבי העיר (בבתי ספר, בתי חולים, כבישים מהירים, גשרים ועוד) והמאפשרות להתריע על פרוץ שרפה או להזעיק שירותי חירום.

בשנת 2012 הגיעו אל המחלקה 488 אלף קריאות, מהן 25 אלף קריאות לכיבוי שריפות, 206 אלף קריאות לאירועים שאינם שרפה ו-219 אלף קריאות לעזרה רפואית.

ציוד

כבאית של אחת מתחנות המחלקה. על דלת הכבאית רשומים שמות כבאי התחנה שנספו בפיגועי 11 בספטמבר

המחלקה מפעילה מספר רב של סוגי כלי רכב וביניהם:

כבאיות – בדרך כלל עם מיכל מים פנימי של 500 גלון ומשאבות בהספק של 1,000 או 2,000 גלון לדקה (הכבאיות בעלות המשאבות החזקות יותר ממוקמות בדרך כלל באזורים שבהם רבים הבניינים הגבוהים).
כבאיות נושאות סולם
כבאיות בעלות עבירות גבוהה לכיבוי שריפות בחורשות, ביצות וכדומה
כלי רכב לטיפול בחומרים מסוכנים
כלי רכב לפיקוד
רכבי קשר
כלי רכב לתמיכה בכבאים (מילוי מיכלי חמצן ועוד)
כלי רכב נושאי גנרטורים ואמצעי תאורה

המחלקה מפעילה גם שלוש אוניות לכיבוי אש, המיועדות לכיבוי שריפות בנהרות, אזורי נמל וגשרים. היא איננה מפעילה מסוקים ונעזרת בעת הצורך במסוקים של משטרת ניו יורק.

מדור שירותי החירום הרפואיים של המחלקה מפעיל אמבולנסים, לרבות אמבולנסים לטיפול בחומרים מסוכנים ובאירועים רבי נפגעים.

המחלקה מפעילה 198 כבאיות, 143 כבאיות סולם ו-234 אמבולנסים.