תומאס מרשל
 | |||||||
| לידה |
14 במרץ 1854 מנצ'סטר הצפונית, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1925 (בגיל 71) וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
תומאס ריילי מרשל (באנגלית: Thomas Riley Marshall; 14 במרץ 1854 - 1 ביוני 1925) היה סגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא וודרו וילסון וקודם לכן מושל מדינת אינדיאנה.
ביוגרפיה
מרשל נולד במנצ'סטר הצפונית שבאינדיאנה. בסיום לימודי משפטים הוא הוסמך בשנת 1875 לעריכת דין והחל לעסוק במקצוע בעיר קולומביה.
בשנים 1909–1913 כיהן מרשל כמושל אינדיאנה. במהלך תקופה זו הוא לקח חלק פעיל בפעילות המפלגה הדמוקרטית במדינה. כמושל הוא אשרר חוק בנוגע לתעסוקת ילדים ומספר חוקים הנוגעים למיגור שחיתות, אך רבות מהרפורמות שאותן תכנן לא הוצאו לפועל, כמו גם תוכניתו לכתיבה מחדש של חוקת אינדיאנה, ומרשל לא נתפס כפוליטיקאי ממולח. בהוראתו לא מולאו מספר חוקים בנושא עיקור כפוי שהועברו טרם היבחרו, וכן לא בוצעו הוצאות להורג בשל התנגדותו לעונש מוות.
בוועידת המפלגה הדמוקרטית שנערכה בשנת 1912 הוצע מרשל כמועמדה של אינדיאנה לתפקיד נשיא ארצות הברית. למשך תקופה נדמה היה שהמפלגה אכן תתמוך במועמדותו כמועמד פשרה, אך לבסוף הובעה תמיכה במועמדותו של וודרו וילסון לנשיא. מרשל נבחר למועמד למשרת סגן הנשיא והתמודד ונבחר לצדו של וילסון הן בבחירות 1912 והן בבחירות 1916. כסגן נשיא הוא כיהן בין 1913 ל-1921 ולבקשת וילסון הוא הוזמן באופן קבוע לישיבות הקבינט. למרות זאת, דבריו של מרשל בישיבות הקבינט לא זכו לתשומת לב יתרה ותפקידו העיקרי של סגן הנשיא בקיום פגישות עם חברי הסנאט של ארצות הברית הועבר לידי וילסון במטרה לחזק את קשריו עם ההרשות המחוקקת. החלטה זו של וילסון הייתה לחלק מתפקיד הנשיא מאותה עת ואילך, על אף שסגן הנשיא משמש מתוקף תפקידו כנשיא הסנאט. למרות העדר האמון בין השניים, וילסון בחר לשוב ולהעמיד את מרשל לבחירה בשנת 1916 ולהפגין אחדות מפלגתית והמשכיות.
לאחר היבחרו מחדש למשרת סגן הנשיא היה מרשל נציגו של וילסון ברחבי ארצות הברית לעודד את תמיכת האזרחים במלחמת העולם הראשונה. עם יציאתו של הנשיא וילסון לחתימת חוזה ורסאי הופקדה בידי מרשל הסמכות לנהל את ישיבות הקבינט. באוקטובר ובנובמבר 1919 סבל הנשיא וילסון משני התקפי שבץ, בעקבות השני בהם הוא נותר משותק חלקית ונבצר ממנו למלא את תפקידו. מרשל בחר שלא ליצור תקדים ולבקש את סמכויות הנשיא ומילא באופן בלתי רשמי את מלוא סמכויותיו הטקסיות של וילסון. הוא נותר סגן הנשיא עד לסיום כהונתם ב-1921.
בתום כהונתו כסגן הנשיא חזר מרשל לעסוק בעריכת דין באינדיאנפוליס, לצד כתיבת מספר ספרים משפטיים וספר זיכרונותיו. בשנים 1922–1923 הוא כיהן גם כיו"ר מועצת הפחם הלאומית. בשנת 1925, במהלך ביקור בוושינגטון הבירה, הוא נפטר. כאיש ציבור היה מרשל ידוע בחוש ההומור המפותח שלו.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה, באתר הקונגרס
| מועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ולסגנות | |
|---|---|
|
