דין אצ'יסון
 | |||||||
| לידה |
11 באפריל 1893 מידלטאון, קונטיקט  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1971 (בגיל 78) סנדי ספרינגס, מרילנד | ||||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
|
| |||||||
| |||||||
דין גודרהאם אצ'יסון (באנגלית: Dean Gooderham Acheson; 11 באפריל 1893 - 12 באוקטובר 1971) היה עורך דין ומדינאי אמריקאי שכיהן כמזכיר המדינה של ארצות הברית תחת הנשיא הארי טרומן. בתקופת כהונתו הוא היה שותף מרכזי בהגדרת מדיניותה של ארצות הברית כלפי ברית המועצות בראשית המלחמה הקרה. במהלך כהונתו בתפקידיו השונים השתתף בקביעת מדיניות השאל-החכר, דוקטרינת טרומן ותוכנית מרשל וכן בהקמתם של נאט"ו, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. בתקופתו כמזכיר המדינה לקחה ארצות הברית חלק במלחמת קוריאה.
לאחר סיום תפקידו הוא המשיך להוות גורם מרכזי בממשל וייעץ לנשיאים דווייט אייזנהאור, ג'ון קנדי, לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון.
ביוגרפיה
אצ'יסון נולד במידלטאון שבקונטיקט לאדוארד ואלינור אצ'יסון. אביו היה איש כמורה וכיהן כבישוף בקונטיקט. בשנים 1912–1915 הוא למד בקולג' ייל ובשנים 1915 - 1918 למד לימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד. במהלך לימודיו הוא שימש עוזרו של הפרופסור פליקס פרנקפורטר ולאחר הסמכתו לעריכת דין היה אצ'יסון עוזרו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לואי דמביץ ברנדייס (1919–1921). לצורך תפקיד זה הוא עבר לחיות בוושינגטון הבירה ובתקופה זו יצר קשרי ידידות עם סינקלייר לואיס.
בשנת 1921 עבר אצ'יסון עם משפחתו להתגורר בג'ורג'טאון. הוא החל לעבוד בוושינגטון במשרד עורכי הדין "Covingtom & Burling" ועסק רבות בנושאי משפט בינלאומי. בשנת 1933 הוא מונה על ידי הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט לתת-מזכיר האוצר. אצ'יסון התגלה בתפקידו זה כשמרן, בין היתר בהתנגדותו למתן אשראי לבנקים וכן בגין התפטרותו מהתפקיד לאור התנגדותו לתוכניתו של הנשיא רוזוולט לשינוי שער השווי של הזהב.
אצ'יסון שב למלא תפקיד בקבינט של הנשיא רוזוולט עם מינויו בשנת 1940 לתפקיד בכיר במחלקת המדינה של ארצות הברית. אצ'יסון החזיק בתפקידו זה במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנה הראשונה לכהונתו היה בין מעצבי המדיניות המשותפת עם בריטניה והולנד להטלת אמברגו על ייבוא נפט מיפן, שתרם במידה רבה לפרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית. בשנת 1944 שימש אצ'יסון הנציג הבכיר ביותר מטעם ארצות הברית בועידת ברטון-וודס. בוועידה נקבעו קווים כלליים בנושא מסחר ומכס, הונחו בה היסודות להקמתם של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי והיא הובילה להקמתו העתידית של ארגון הסחר העולמי.
לאחר מותו של הנשיא רוזוולט בחר הארי טרומן למנות את אצ'יסון לתת-מזכיר המדינה של ארצות הברית. הוא נשא בתפקיד זה בשנים 1945–1949 ועבד תחת מזכירי המדינה אדוארד סטטיניוס, ג'יימס פ. ברנס וג'ורג' מרשל. לאורך שנים אלו הוא החזיק פעמים רבות בתפקיד מזכיר המדינה בפועל, בעת שליחויות המזכירים אל מחוץ לגבולות ארצות הברית. במהלך תקופות אלו התהדקו קשריו עם הנשיא טרומן ובשנת 1947 היה אצ'יסון מנסחה העיקרי של דוקטרינת טרומן. כמו כן הוא היה בין יוזמי תוכנית מרשל ובה סיוע כלכלי למדינות אירופה. תוכניותיו אלו שיקפו את אמונתו ביכולתה של ארצות הברית למנוע מברית המועצות לגייס את תמיכתן של מדינות אירופה ולהגדיל את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לביניהן.
בשנים 1949–1953 כיהן אצ'יסון כמזכיר המדינה של ארצות הברית. בתקופתו תוכננה תורת הבלימה, שנהגתה על ידי יועצו ג'ורג' קנאן. כמו כן הוא פעל רבות לאפשר את הקמת נאט"ו. העדר יכולתה של ארצות הברית למנוע את השתלטות ברית המועצות על סין (1949) הגבירה את הקריאות הציבוריות כנגדו. אצ'יסון הואשם בנקיטת עמדה מתונה כלפי הקומוניזם ובדצמבר 1950 גיבשו פה אחד נציגי המפלגה הרפובליקנית בבית הנבחרים של ארצות הברית קריאה להסירו מתפקידו.
אצ'יסון נותר בתפקידו עד לתום כהונתו של טרומן בשנת 1953. לאחר מכן הוא שב לעסוק בעריכת דין, אך המשיך ליטול חלק בחיים הפוליטיים ועמד בראש מספר קבוצות במפלגה הדמוקרטית לקביעת מדיניות בנושאים שונים. הנשיאים אייזנהאור, קנדי, ג'ונסון, ואף הנשיא הרפובליקני ניקסון, נעזרו בעצותיו. במהלך משבר הטילים בקובה הוא נשלח על ידי הנשיא קנדי לתדרך את נשיא צרפת שארל דה גול ולגייס את תמיכתו. בשנות השישים הביע אצ'יסון תמיכה במלחמת וייטנאם[1], והתנגד למשא ומתן שלטענתו לא תביא לשום תוצאות[2]. עם זאת, הוא התנגד להפצצות בצפון וייטנאם[3]שלטענתו לא יועילו. עמדתו של אצ'יסון הייתה שעל כוחות ארצות הברית להחזיק מעמד עד שלקומוניסטים יימאס ואז המלחמה תגמר, כפי שקרה בקוריאה. אולם, בסוף פברואר 1968 לאחר שנתבקש על ידי הנשיא ג'ונסון להביע עמדה לגבי המלחמה וסירב לעשות זאת בהיעדר מידע אמין, הוא הוסמך על ידי הנשיא לקבל את כל המידע הנדרש ולראיין את בעלי התפקידים שטפלו במלחמה. ב-14 במרץ 1968 הוא סיכם את עמדתו בפני הנשיא בפגישה בארבע עיניים. להערכתו של אצ'יסון, המלחמה תמשך לפחות עוד חמש שנים ותדרוש משאבים עצומים ולממשלת דרום וייטנאם לא הייתה יכולת אמיתית לעמוד לבדה בפני התקפות צפון וייטנאם, ועל כן, המשך המלחמה היה חסר סיכוי[4].
בשנת 1964 הוענקה לאצ'יסון מדליית החירות הנשיאותית. בשנת 1970 הוא זכה בפרס פוליצר עבור ספר זכרונותיו.
אצ'יסון נפטר בביתו בסנדי ספרינגס שבמרילנד בשנת 1971 לאחר שבץ[5]. הוא אביו של דייוויד אצ'יסון ומחותנו של ויליאם בנדי.
יחסו לישראל
באוגוסט 1946, לאחר פרסום תוכנית מוריסון גריידי, תמך אצ'יסון בתוכנית הנגדית של הסוכנות היהודית, שהוצגה על ידי נחום גולדמן, מה שהיה בין הגורמים להצהרת הנשיא הארי טרומן נגד תוכנית מוריסון ובעד עלייה מיידית של מאה אלף יהודים[6].
בישראל התייחסו אליו כאל עוין לציונות ולמדינת ישראל[5].
קישורים חיצוניים
- שלמה גנוסר, מביט אחורה בשלווה, דבר, 13 בפברואר 1970; המשך
הערות שוליים
- ^ אמריקאים תומכי ג'ונסון, חרות, 2 בדצמבר 1965
- ^ אצ'יסון נגד מו"מ, דבר, 5 בדצמבר 1967
- ^ הנרי בראנדון, מק נמארה היה למתנגד להרחבת מלחמת וייטנאם, דבר, 1 בספטמבר 1967
- ^ James Chace, Acheson: The Secretary Of State Who Created The American World, pages 424-425
- ^ 5.0 5.1 מת דין אצ'יסון, דבר, 14 באוקטובר 1971
- ^ תפקידה של הסוכנות בואשינגטון, דבר, 6 בנובמבר 1946
| מזכירי המדינה של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
