שבוע
שבוע הוא יחידת זמן בת שבעה ימים. השבוע מהוה יחידת זמן מחזורית בין המחזור היומי למחזור החודשי. בנוסף לחשיבותו של השבוע ביהדות לשם מצוות השביתה בשבת וכזכר למעשה בראשית, משמש השבוע גם בעולם כולו לצורכי עבודה ועסקים, ובפרט משמש כמחזור לקביעת ימי עבודה ומנוחה.
שבוע הוא יחידת זמן מלאכותית (להבדיל מיממה, למשל, שהיא יחידת זמן טבעית), משום שמספר ימי השבוע הוא מספר שרירותי; ואכן, בתקופות שונות ובמקומות שונים בעולם היו הגדרות שונות לשבוע.
מקור השבוע
רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי כתב כי תפוצתו הרחבה של מחזור שבועי בן שבעה ימים מעידה על שיטת ספירה כלל אנושית שנמשכה ברציפות מימי אדם הראשון או לפחות מימי נח, בעקבות בריאת העולם על ידי ה' בשישה ימים ומנוחתו ביום השביעי.
בקרב החוקרים ישנה אי ודאות וחוסר בעדויות היסטוריות חד משמעיות על שימוש נפוץ במחזור זה בקרב עמים אחרים בתקופות קדומות. משכך, פרידריך דליטש ואחרים הציעו שהשבוע מגיע ממחזור קדום שהוא חלוקת-משנה של המחזור החודשי, המבוסס על הירח.[1] לפי הצעה זו, בשלב מסוים השבוע נותק ממקורו החודשי והפך ליחידה בלתי תלויה. בבבל העתיקה אכן ציינו את הימים השביעיים בחודש (7, 14, 21, 28) כימים חסרי מזל. ימים חודשיים מיוחדים צוינו גם בתרבויות קדומות אחרות.[2]
לעומת זאת, נילס-אריק אנדריסן (אנ'), ג'פרי טיגאי (אנ') ואחרים מצאו שהדמיון לשיטה הבבלית חלש. בבבל אין תיעוד על שמות מיוחדים לימים, והמשמעות של הימים המיוחדים לא ברורה מספיק. לכן הם הציעו שהמחזור בן שבעת הימים משקף מסורת ישראלית עצמאית שלא הועתקה מבבל[3][4][5][6] טיגאי כותב,
”הדבר ברור שבעמים שכנים שהיו בעמדה להשפיע על ישראל - ואכן השפיעו במגוון תחומים - אין מקבילה לשבוע השבת הישראלי. זה מוביל למסקנה ששבוע השבת, שהוא ייחודי לישראל כמו השבת ממנה הוא נובע, הוא יצירה ישראלית ייחודית.”[6][7]
שבועות באורכים אחרים
בתרבויות שונות נהגו מחזורים אחרים דמויי-שבוע. ברומא העתיקה נהג מחזור עסקי בשם נונדינה (אנ') באורך שמונה ימים. במצרים העתיקה נהג מחזור של 10 ימים. בסין ויפן העתיקות נהג מחזור של 10 ימים בשם שׂוּ׳ן. בצרפת שאחרי המהפכה היה ניסיון לייסד שבוע בן עשרה ימים, ובברית המועצות הקומוניסטית היה ניסיון קצר לייסד שבוע בן חמישה ימים.
התפשטות השבוע בעולם
השבוע היהודי אומץ על ידי הנוצרים הראשונים. בתחילת המאה ה-1 לספירה, בימי אוגוסטוס קיסר, מוזכרים לראשונה ימות השבוע ברומא העתיקה,[8] שם הם נקראים על שמות הכוכבים כמו באנגלית של ימינו. משם כנראה התפשט השבוע לכל רחבי האימפריה הרומית, ומאוחר יותר לכל העולם עם התפשטות הנצרות והאסלאם.
ביהדות
הרעיון של מנוחה ביום השביעי, או שבת, הוא אחד הרעיונות המרכזיים בתנ"ך. הוא חוזר בכל אחד מחמשת חומשי התורה. בפרט, השבת מופיעה בעשרת הדיברות. בנוסף, השבת מוזכרת בכמה מספרי הנביאים (למשל ישעיהו נ"ו, ירמיהו י"ז, יחזקאל כ') והכתובים.
התורה מזכירה כמה נימוקים לשמירת השבת:
בעשרת הדיברות בחומש שמות, הטעם לשמירת השבת הוא חיקוי האל: כשם שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי (לפי סיפור בריאת העולם בחומש בראשית), כך האדם מצווה לנוח ביום השבת.
לעומת זאת בעשרת הדיברות בחומש דברים הנימוק מבוסס על יציאת מצרים ולא על בריאת העולם, והטעם הוא סוציאלי - למען מנוחת העבדים וכלל משק העבודה.
ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו התייחס אל חלוקת השבוע הנהוגה אצל היהודים בספריו, שנכתבו במאה ה-1 לספירה ביוונית לטובת קהל קוראים יווני-רומי: "מספר הקנים (של המנורה) היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים".[9]
רבי יהודה הלוי רואה ביחידת הזמן של השבוע רמז על היות מוצא האנושות כולה מאדם אחד. "השמעת על אומה החולקת בדבר השבוע המוכר לכולנו, המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת? וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב? ... סיבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח וקביעת השבוע נמסרה להם בקבלה מאביהם הראשון". (הכוזרי א' נ"ז-נ"ח).
הסברת המחזור השבועי ביהדות כמחזור טבעי (ולא מלאכותי) הטבוע במציאות
במדרש רבה (ובעוד מקורות מקבילים) מוזכר דיון בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס, בו טורנוסרופוס מבקש מרבי עקיבא הוכחה שיש במציאות הגשמית מושג טבעי של שבוע ושבת (בניגוד ליום, חודש, ושנה בהם ברור לו שהם קיימים כי יש להם תופעה אסטרונומית מובהקת) ועונה לו רבי עקיבא: "נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים (זורק אבנים) כל ימות השבוע, ובשבת הוא נח". כשטורנוסרופוס לא מקבל הוכחה זו (כי אינו מכיר את הנהר האגדי), מביא לו ר' עקיבא הוכחה ממעלה באוב כפעולה שאינה אפשרית בשבת. ואכן לפי האגדה טורנוסרופוס מנסה בשבת להעלות באוב את אביו ולא מצליח.
בנצרות
הנוצרים, שקיבלו על עצמם את הברית הישנה, רואים את עצמם מחויבים גם הם לשבוע בן שבעת הימים. הנוצרים הראשונים שמרו את יום השבת, אבל בתהליך הדרגתי במאות הראשונות לספירה עברו רוב הנוצרים לציין את יום ראשון כיום המנוחה. החלוקה הנוצרית של התנ"ך לפרקים (המקובלת גם על היהודים, לצורכי ייחוס) מפסיקה את פרק א' של בראשית בסיום היום השישי, לטשטש את יחודו של יום השבת.
באסלאם
באסלאם, יום המנוחה הוא יום שישי בשבוע, המכונה "יום ההתכנסות" (בערבית: יום אל-ג'ומעה يوم الجمعة), והוא היום המוקדש לתפילה ציבורית חגיגית במסגד. במדינות מוסלמיות מקובל יום שישי כיום המנוחה השבועי לעובדים, על-פי הדגם של יום ראשון בארצות נוצריות, או שבת בישראל. עם זאת, בדת האסלאם עצמה אין איסור על מלאכה ביום שישי או בחגי האסלאם. המסורת היהודית-נוצרית שעל-פיה שבת האל ממלאכתו בתום בריאת העולם אינה מקובלת באסלאם, והיא נתפסת במסורת המוסלמית כהאנשה מיותרת של האל. בפועל, ממליצים אנשי דת מוסלמיים על הפסקת העבודה בימי שישי כדי לאפשר למוסלמים לקיים את המצוות הקשורות ביום זה.
יום תחילת השבוע
בתקן ISO 8601 יום שני הוא הראשון בשבוע, מכיוון שהוא היום הראשון בשבוע העבודה באירופה. בישראל שבוע העבודה מתחיל ביום ראשון שהוא היום הראשון בשבוע בשפה העברית והערבית. בלוח השנה הקומראני השבוע של כל משמרת כהונה מתחיל ביום השבת שבו היא נכנסת לעבודה ומסתיים ביום שישי. בארצות הברית, קנדה, ברזיל, יפן ומדינות נוספות - השבוע מתחיל ביום ראשון והוא גם יום המנוחה.
שמות ימות השבוע
בעברית ובערבית שמות ימות השבוע הם לפי מספרם הסודר, כמופיע בסיפור הבריאה בבראשית פרק א'. זאת פרט ליום השביעי שכבר בתנ"ך קיבל שם ייחודי - שבת.
ברוב השפות האירופיות, שמות ימי השבוע קשורים לכוכבים ולאלים, שריד לעידן הפוליתאיסטי של טרום הנצרות. כך למשל באנגלית, יום ראשון נקרא Sunday – יום השמש, יום שני הוא יום הירח, יום שלישי נקרא על שם האל הנורדי טיר, יום רביעי על שם האל אודין ("וודן" באנגלית עתיקה), יום חמישי שייך לאל הרעם תור ויום שישי לפריה אלת האהבה. גם בשפות הרומאניות מתקיים קשר כזה, כך שיום שני נקרא באיטלקית Lunedì - יום הירח, יום שלישי Martedì - יומו של מארס (מאדים), יום רביעי Mercoledì - יומו של מרקוריוס (כוכב חמה), וכך מוקדש יום חמישי ליופיטר (צדק), יום שישי לוונוס (נוגה) ושבת לסטורן (שבתאי).
הקשר בין ימות השבוע לכוכבים
כאמור, בשפות האירופיות שמות הימים קשורים לכוכבים או אלילים הקשורים לכוכבים אלה. רעיון דומה מופיע גם אצל חז"ל[10]. על פי חז"ל לכל אחד משבעת הכוכבים הכוללים את שני המאורות - השמש והירח, וחמשת כוכבי הלכת הקרובים לשמש, יש שעה ביום השייכת להם. השעה הראשונה של יום רביעי, שהיא בעצם השעה הראשונה בלילה שבו נתלו המאורות, היא של שבתאי, וממנו לפי הסדר, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב ולבנה. לפי זה תחילת הימים הם חמה, לבנה, מאדים, כוכב, צדק, נגה, שבתאי. קיימת גם התייחסות הלכתית לכך שליל שבת מתחיל בשעת מאדים. ולפיה ראוי שלא לקדש בשעה זו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שבוע |
- יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: למה יש שבעה ימים בשבוע?, באתר "הידען"
- יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: שבועות אלטרנטיביים, באתר "הידען"
- שבוע - במעגלות הזמן, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1 בספטמבר 2013
- יוסף קלוזנר וקדיש סילמן, הצעת שמות לימות השבוע, 1929, באתר האקדמיה ללשון
- דורון פישלר, כמה ימים יש בשבוע?, בפודקאסט "התשובה"
- הערך "שבוע" באנציקלופדיה היהודית "דעת" - מכללת הרצוג
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1939PA.....47..175C Page 175, adsabs.harvard.edu
- ^ Eviatar Zerubavel (אנ'), The Seven Day Circle: The History and Meaning of the Week, University of Chicago Press, 1989-03-15. (באנגלית)
- ^ Niels Erik A. Andreasen, The Old Testament Sabbath: A Tradition-historical Investigation, Society of Biblical Literature, 1972. (באנגלית)
- ^ Byron E. Shafer, Review of The Old Testament Sabbath: A Tradition-Historical Investigation, Journal of Biblical Literature 93, 1974, עמ' 300–301 doi: 10.2307/3263102
- ^ WILLIAM W. HALLO, New Moons and Sabbaths: A Case-study in the Contrastive Approach, Hebrew Union College Annual 48, 1977, עמ' 1–18
- ^ 6.0 6.1 Tigay, Jeffery H., Shavua, Mo'adei Yisra'el: Time and Holy Days in the Biblical and Second Commonwealth Periods (Heb.), ed. Jacob S. Licht:, 1998, עמ' 22 - 23
- ^ ALLEN FRIEDMAN, Unnatural Time: Its History and Theological Significance, The Torah U-Madda Journal 15, 2008, עמ' 95–111, הציטוט מתוך עמ' 104-105
- ^ Peter Keegan, Gareth Sears, Ray Laurence, Written Space in the Latin West, 200 BC to AD 300, A&C Black, 2013-09-12. (באנגלית)
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ז, פרק ה, פסקה ה; תרגום יעקב נפתלי שמחוני.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט עמוד ב' וברש"י שם דבור המתחיל "שבתאי"
| ימות השבוע | |
|---|---|
|
31778906שבוע