הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1828
| ||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1828 | ||||||
|
| |||||
| מועמד | אנדרו ג'קסון | ג'ון קווינסי אדמס | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | המפלגה הרפובליקנית הלאומית | ||||
| מדינת מוצא | טנסי | מסצ'וסטס | ||||
| סגן | ג'ון קלהון | ריצ'רד רוש | ||||
| אלקטורים | 178 | 83 | ||||
| מספר הקולות | 642,553 | 500,897 | ||||
| אחוזים | 56% | 43.6% | ||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | ||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1828 היו הבחירות ה-11 במספר בארצות הברית, והתרחשו מיום שישי, ה-31 באוקטובר, ועד ליום שלישי, ה-2 בדצמבר 1828. הן היו התמודדות חוזרת בין הנשיא היוצא, ג'ון קווינסי אדמס, ואנדרו ג'קסון, שהשיג יותר אלקטורים ב-1824. בלי עוד מועמדים רציניים, ג'קסון ובן בריתו מרטין ואן ביורן השתמשו בכוחם בדרום ובניו יורק כדי לנצח את אדמס בקלות. המפלגה הדמוקרטית נוצרה מתומכי ג'קסון ותומכי ויליאם קרופורד, ובתור סגן הנשיא היוצא, ג'ון קלהון תמך בג'קסון. ג'קסון היה הנשיא הראשון שלא בא ממסצ'וסטס או מוירג'יניה.
המכס של 1828 העלה את שיעורי המכסים למעל 60%. הוא זכה להתנגדות גדולה במדינות הדרום שהיו תלויות בייבוא. ג'קסון והדמוקרטים התנגדו לחוק וכך נוצרו שני פלגים: פלג המיעוט הצפוני שתמך באדמס, והרוב הדרומי שתמך בג'קסון. ג'קסון גם הצליח מאד במערב.
הבחירות סימנו עידן פוליטי חדש בארצות הברית, כשרוב הגברים הלבנים זכו לזכויות הצבעה. רבים טענו שהן סימלו את תחילת הפוליטיקה המודרנית בארצות הברית.
הרקע
אנדרו ג'קסון זכה ברוב האלקטורים בבחירות הקודמות, אך כשהבחירות עברו לבית הנבחרים, הוא הפסיד לאדמס (התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית קובע כי בחירות בהן אף מועמד לא זוכה ברוב האלקטורים עוברות לבית הנבחרים). הנרי קליי, מועמד לא מוצלח ויושב ראש בית הנבחרים, תיעב את ג'קסון בגלל המאבק שלהם על הקולות במערב ארצות הברית בבחירות ותמך באדמס, ולכן אדמס נעשה נשיא. כמה ימים אחרי הבחירות, אדמס הכריז שקליי ימונה למזכיר המדינה של ארצות הברית, בזמן שבו מחזיקי התפקיד נהיו נשיאים. ג'קסון ותומכיו מיהרו להגיד שאדמס וקליי כרתו "ברית שחיתות", והם המשיכו לחזור על טענה זאת עד לבחירות.
בנוסף לבחירות אלו, תומכי ג'קסון התחזקו בבחירות לבית הנבחרים ב-1826.
מועמדים
המפלגה הדמוקרטית
חודשים אחרי השבעתו של אדמס לנשיא ב-1825, המועצה המחוקקת של טנסי החליטה שג'קסון הוא המועמד לנשיאות בבחירות הבא, ובכך הכינה את הקרקע למאבק חוזר בין הפוליטיקאים לאחר שלוש שנים. ג'קסון בחר בקלהון בתור המועמד לסגנות הנשיאות. תומכי ג'קסון נקראו דמוקרטים, ובכך סימלו את ההתפתחות של המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית של תומאס ג'פרסון למפלגה הדמוקרטית המודרנית.
המפלגה הרפובליקנית הלאומית
הנשיא ג'ון קווינסי אדמס הוכרז כמועמד לכהונה נוספת באמצעות מועצות מחוקקות וכנסים מפלגתיים. אדמס בחר את ריצ'רד רוש, מזכיר האוצר, בתור המועמד לסגנות הנשיאות. תומכי אדמס התחילו לקרוא לעצמם "הרפובליקנים הלאומיים", שבעתיד יהפכו למפלגה הוויגית ולאחר מכן למפלגה הרפובליקנית.
בחירות כלליות
מסע בחירות
מסע הבחירות של שני הצדדים כלל הכפשות רבות. נישואיו של ג'קסון היו מושא להתקפות: כאשר התחתן, הוא חשב שאשתו כבר סיימה את תהליך גירושיה מבעלה הקודם. אך הגירושים עוד לא הסתיימו ולכן ג'קסון היה צריך להתחתן איתה פעם נוספת אחרי סיום הליך גירושיה. אדמס ניצל זאת. ג'קסון גם הוקע כסוחר עבדים. ג'קסון גם הותקף על טבח שערך במחנות אינדיאנים ועל תחביב הדו-קרב שלו.
אדמס לא ברח מהתקפות. התברר שכשהיה שגריר ארצות הברית ברוסיה, הוא נתן משרתת אמריקנית לצאר. אדמס גם הואשם בשימוש בכספי ציבור לצורך קניית ציוד הימורים למגורים הנשיאותיים: ציוד שהתברר כסט שחמט ושולחן ביליארד.
אדמס גם שיבח שיפורים פנימיים שנעשו באירופה, כמו פיתוח מצפי כוכבים, בנאום השנתי הראשון שלו בפני הקונגרס, והכרזתו שהקונגרס "משותק בידי רצון הבוחרים" זכתה לתשומת לב תקשורתית. ג'קסון טען שאדמס הוא עריץ שלא אכפת לו מהעם. פעיליו של ג'קסון השתמשו בהרבה שיטות קמפיין מודרניות, כמו כנסים.
תומאס ג'פרסון
תומאס ג'פרסון, נשיא לשעבר, היה תומך בולט של ג'קסון. הוא התנגד לתוצאות של הבחירות הקודמות, ובבחירות הללו (שהתרחשו שנתיים אחרי מותו) תומכי ג'קסון הציגו את עצמם כממשיכי דרכו.
תומכי אדמס טענו שג'קסון הוא רק גנרל, ושג'פרסון חשש מהתמיכה העממית שזכה לה. הדמוקרטים טענו שמאז תוצאות הבחירות הקודמות, ג'פרסון תמך בג'קסון.
תוצאות
אדמס זכה כמעט בכל המדינות שאביו זכה בבחירות ב-1800: מדינות ניו אינגלנד, ניו ג'רזי, ודאלוור. אדמס גם זכה במרילנד, אולם ג'קסון זכה בכל שאר המדינות.
| ההצבעה לנשיא | ההצבעה לסגן-הנשיא | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המועמד | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל | המועמד | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
| אנדרו ג'קסון | טנסי | דמוקרטית | 178 | ג'ון קלהון | דרום קרוליינה | דמוקרטית | 171 |
| ג'ון קווינסי אדמס | מסצ'וסטס | רפובליקנית לאומית | 83 | ריצ'רד רוש | פנסילבניה | רפובליקנית לאומית | 83 |
| ויליאם סמית' | דרום קרוליינה | דמוקרטית | 7 | ||||
| סך הכל | 261 | סך הכל | 261 | ||||
הרכב חבר האלקטורים
| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | מרילנד, טנסי |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה | אלבמה, קונטיקט, אינדיאנה, מסצ'וסטס, מיסיסיפי, ניו המפשייר, ניו ג'רזי, צפון קרוליינה, אוהיו, פנסילווניה, רוד איילנד, וירג'יניה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, ורמונט, אילינוי, קנטקי, מיזורי |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | דלאוור, דרום קרוליינה |
| אלקטור נבחר על כל מחוז, והשניים האחרים נבחרים על ידי האלקטורים | ניו יורק |
| שני אלקטורים נבחרים בבחירות כלליות במדינה, והיתר - לפי מחוזות בחירה לבית הנבחרים | מיין |
לאחר הבחירות
רייצ'ל ג'קסון סבלה מכאבים בחזה במסע הבחירות, וההתקפות נגדה פגעו בבריאותה והובילו למותה ב-22 בדצמבר. ג'קסון האשים את אדמס ואת קליי, וטען שהוא יכול לסלוח לכל אויביו, אבל אלו שתקפו את אשתו צריכים להתפלל לרחמי האל.
עם ההכרזה על תוצאות הבחירות, המון נכנס לבית הלבן והרס את הרהיטים והמנורות. אדמס ברח במהירות כשקערות פונץ' גדולות הונחו על הדשא כדי לפתות את ההמון החוצה. השמרנים נחרדו, וחששו מאד מהנשיא הדמוקרט הראשון.
ג'קסון נשבע אמונים ב-4 במרץ 1829.
קישורים חיצוניים
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
