הערבה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערוב של מידע ממקורות מקראיים במידע ממקורות היסטוריים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערוב של מידע ממקורות מקראיים במידע ממקורות היסטוריים. |
 |
הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.
השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה, כמו גם השבר הסורי אפריקאי.
היסטוריה
הערבה בעת העתיקה
מימים קדומים עברו בערבה דרכים חשובות ממרכז הארץ ומהר הנגב אל מפרץ אילת ואל עבר הירדן מזרחה. על פי המקרא, בימי השופטים שלטו בה בני אדום עד שנכבשה בידי דוד המלך, שלמה המלך הקים נמל באילת וחצב נחושת בערבה. משנפרדה הממלכה, חזרו בני אדום והשתלטו על הערבה, עד שסולקו על ידי הנבטים.
בתחילתה של המאה ה-2 השתלטו הנבטים על הערבה וגם הקימו בה מבצרים ותחנות משמר לאבטחת הדרכים והאזור. אחרי הכיבוש הערבי והתנוונותן של מדינות האזור, איבדה גם הערבה את חשיבותה כמעט עד ימינו.
הערבה בעת המודרנית
בהפרדת עבר הירדן משטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל המערבית, חולקה גם הערבה כאשר הגבול הוגדר לאורך נחל הערבה וקו הנקודות הנמוכות ביותר הממשיכות אותו דרומה עד מפרץ אילת.
הערבה יועדה להיכלל במדינת ישראל במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם. קטע קטן באזור סדום הוחזק בידי מפעלי ים המלח במהלך מלחמת העצמאות ושוחרר במבצע לוט. חלקה העיקרי של הערבה נתפס בידי ישראל במסגרת מבצע עובדה בסוף מלחמת העצמאות ומאז עלתה חשיבותה מחדש.
נקודות המחלוקת העיקריות בשיחות על הסכם השלום בין ירדן לישראל היו: שטח של כ־380 קמ"ר בערבה, שהירדנים טענו כי ישראל סיפחה במהלך השנים, וחלוקה במשאבי המים של נהר הירדן, שרוב מימיו נעצרו בסכר דגניה והוטו למפעל המוביל הארצי. ישראל הסכימה להחזיר את רוב השטח (כ-380 קמ"ר) ולהקצות מים ממקורותיה לירדן, ובכך למעשה נפתרה הסוגיה הטריטוריאלית בהסכם השלום.
בשנת 2010, לאחר דיונים שנמשכו מאז שנת 2004, הוחלט להעביר את נמל התעופה אילת לאזור הסמוך לבאר אורה, ולהקים בו את נמל התעופה רמון. נמל התעופה נפתח ב-21 בינואר 2019[1].
בלילה שבין 3 בדצמבר ל-4 בדצמבר 2014 כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי דלפו מקו צינור אילת-אשקלון באזור היישוב באר אורה[2]. הנפט הגולמי זרם לשמורת ערבת עברונה הסמוכה וגרם לאסון אקולוגי חמור בתוכה.
באוקטובר 2018 הודיעה ממלכת ירדן כי עקב מחאה ציבורית חריפה[3] היא לא מאריכה את סעיף החכירה של מובלעת צופר[4]. שנתיים לאחר מכן אכן הועברה מובלעת צופר לשליטה בלעדית של ירדן[5].
בדצמבר 2020, כ-10 שנים אחרי שהותקן שדה סולארי ראשון בערבה, הצליחו יישובי האזור לספק לעצמם את כל צריכת החשמל בשעות היום מאנרגיה ירוקה[6].
נקודות עניין
אתרים ארכאולוגיים
האתרים הארכאולוגיים הבולטים בערבה הם:
- תל אל ח'ליפה – עציון גבר המקראית, בצמוד ממזרח לגבול ישראל-ירדן בראש מפרץ אילת.
- מכלול בארות שרשרת במלחת עברונה.
- נווה יטבתה.
- מואה.
- מצד חצבה.
- פינון - למרגלות הרי אדום, בתחום ירדן (אתר כריית נחושת).
- תל חוג'יירת אל-ע'וזלאן אתר מהתקופה הכלקוליתית 4 ק"מ מצפון לעקבה.
פרט לאתרים אלו, יש בערבה שרידים רבים של דרכים עתיקות (למשל, דרך הבשמים חוצה את הערבה באזור מואה) ואתרים נוספים, בעיקר בקרבת מעיינות ומקורות מים אחרים.
אתרי טבע
אטרקציות תיירותיות
אגני ניקוז ונחלים
אגן הניקוז הראשי בערבה הוא זה של נחל הערבה המתנקז לכיכר סדום. נחל הערבה קולט אליו מי שיטפונות המגיעים משטחים נרחבים בהר הנגב ובהרי אדום.
היובל העיקרי של נחל הערבה בתחומי ישראל הוא נחל פארן (למעשה, זהו הערוץ הראשי, אך לפי השמות העבריים, נחל פארן נחשב כיובל של נחל הערבה). יובלים גדולים נוספים הם נחל חיון, המנקז את דרום הנגב, ונחל נקרות המנקז את אזור מכתש רמון.
שני ערוצים חשובים נוספים בתחומי ישראל, המתנקזים ישירות לכיכר סדום, הם נחל אמציהו ונחל צין.
שיא הגובה בערבה הוא גב הערבה, ברום של כ־205 מ' מעל פני הים, מדרום לנחל חיון.
מנקודה זו דרומה ועד אילת, אין אגן ניקוז מרכזי אחד, ובערבה הדרומית יש ארבע מלחות בולטות המהוות אגני ניקוז ללא מוצא: קע א-סעידיין (צפונית ליהל, רובה המכריע בתחום ירדן), מלחת יטבתה, מלחת עברונה ומלחת אילת (האחרונה בימינו מנוקזת למפרץ אילת).
הנחלים הבולטים בערבה הדרומית הם נחל שעלב (באזור יהל - גרופית) ונחל רחם.
יישובי הערבה
אף על פי שהערבה היא אזור נרחב, גרים בה רק כ-60,000 תושבים, כשרובם (46,000) גרים באילת. שאר יישובי הערבה נמצאים רובם ככולם בתחום שיפוט המועצה האזורית הערבה התיכונה והמועצה האזורית חבל אילות. מרבית היישובים הם יישובים חקלאיים, והענף החקלאי הנפוץ בהם הוא גידול ירקות חממה לייצוא ולשיווק מקומי.
בהכשרת השטחים החקלאיים נעשה שימוש רב במצע חולי, הנדיר בצד הישראלי של הערבה ונפוץ בצד הירדני, למרגלות הרי אדום.
כתוצאה מכך, במהלך שנות ה-70' וה - 80' של המאה ה-20', התפתחה החקלאות הישראלית בעיקר בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במזרח הערבה לאחר מלחמת ששת הימים.
עם חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בוצעו חילופי שטחים המשאירים את רוב שטחי החקלאות בתחום ישראל. באזור מושב צופר, שם השטחים החקלאיים חדרו לעומק 4 ק"מ בתחום ירדן, הוחכר השטח ל-25 שנה למדינת ישראל, בדומה לאזור נהריים.
שני היישובים הצפוניים ביותר בערבה, נאות הכיכר ועין תמר, נמצאים בכיכר סדום ושייכים למועצה האזורית תמר.
בנוסף ליישובים אלו ראויים לציון חוות הבודדים, באר מנוחה, והיאחזות הנח"ל לשעבר שיטים.
יישובים נוספים משתייכים למועצה האזורית חבל אילות, אך מבחינה גאוגרפית אינם ממוקמים בבקע הערבה אלא בדרום הנגב:
הערבה היא אזור גאוגרפי המשתרע הן ממערב והן ממזרח לקו הגבול בין ירדן לישראל. לכן, גם העיר הירדנית עקבה שוכנת בערבה, כמו גם הכפרים פייפה, א-סאפי ואל-מזרעה.
לקריאה נוספת
יאיר גלעדי (עורך), ערבה אין קץ, הוצאת ערבה, עין יהב, אוגוסט 2012
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הערבה |
- עיתון ערבות גיליון 38 הוצאת המועצה האזורית הערבה התיכונה, דצמבר 2009
- תיירות בערבה התיכונה
יורם גביזון, השוק הרוסי התרסק, ולא נשאר למי למכור פלפלים, באתר TheMarker, 3 באפריל 2015- חגי עמית, "במיליון שקל אתה בונה פה טירה", באתר TheMarker, 27 באוגוסט 2015
- שרי מקובר-בליקוב, ערבה בסתיו, באתר "ידיעות אחרונות", 25 באוקטובר 2018
- גילי מלניצקי, 200 אלף שקל ויש לכם בית קטן בערבה, כולל קנאביס. קניתם?, באתר TheMarker, 25 באפריל 2019
- יורם גביזון, ההימור של חקלאי הערבה הפך אותם לעשירים - אבל בקרוב החלום עלול להפוך לסיוט, באתר TheMarker, 16 במאי 2021
- הערבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ איתי בלומנטל, "החזון הציוני מתגשם": נחנך נמל התעופה רמון הסמוך לאילת, באתר ynet, 21 בינואר 2019
- ^ אבי בר-אלי, קצא"א מודה: דליפת הנפט בערבה כפולה מהדיווח, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2014
- ^ "مسيرة بعمان تطالب الحكومة باستعادة أراضي الباقورة والغمر - الوكيل الاخباري". الوكيل الاخباري (בערבית). 2018-10-19. אורכב מ-המקור ב-2018-10-21. נבדק ב-2018-10-21.
- ^ דניאל סלאמה, איתמר אייכנר ואילנה קוריאל, ירדן מבטלת חלק מהסכם השלום: שטחים יחזרו לריבונותה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2018
- ^ משה כהן, תם עידן: החקלאים נפרדו ממובלעת צופר שהועברה לשטח ירדן, באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2020
- ^ אביב לביא, לראשונה, אילת וסביבתה מספקות לעצמן את כל צריכת החשמל מאנרגיית השמש, באתר www.zman.co.il, 2020-12-24
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן |  |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי | |
| הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח | |
| מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • הרי בנימין • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
| שאר עבר הירדן | הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום | |
| הנגב | הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת | |
34945973הערבה