הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1932
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1932 | |||||||||||
| 8 בנובמבר 1932 | |||||||||||
| בסך הכול היו 531 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 266 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 56.9% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | פרנקלין דלאנו רוזוולט | הרברט הובר | |||||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | המפלגה הרפובליקנית | |||||||||
| מדינת מוצא | ניו יורק | קליפורניה | |||||||||
| סגן | ג'ון גארנר | צ'ארלס קרטיס | |||||||||
| אלקטורים | 472 | 59 | |||||||||
| מדינות | 42 | 6 | |||||||||
| מספר הקולות | 22,821,277 | 15,761,254 | |||||||||
| אחוזים | 57.4% | 39.7% | |||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1932 היו מערכת הבחירות השלושים ושבעה בתולדות ארצות הברית, והתרחשו ביום שלישי, ה-8 בנובמבר 1932. הבחירות התרחשו בזמן של השפעותיהם של נפילת הבורסה בוול סטריט והשפל הגדול, שפגעו בהבטחותיו של הנשיא היוצא והמועמד הרפובליקני, הרברט הובר, להביא עידן חדש של שגשוג. המועמד הדמוקרטי היה מושל המדינה המאוכלסת ביותר, פרנקלין דלאנו רוזוולט מניו יורק, שנבחר מחדש לתפקידו כמושל בניצחון סוחף ב-1930. רוזוולט איחד את כל אגפי המפלגה שלו, נמנע מנושאים תרבותיים ושנויים במחלוקת, ומינה בתור סגנו מועמד דרומי שמרן, דובר בית הנבחרים, ג'ון גארנר מטקסס.
רוזוולט האשים את הובר בשפל ובמצב הכלכלי הקשה. כשהאבטלה הייתה מעל 20%, הובר לא הצליח להגן על עצמו, ורוזוולט הבטיח רפורמה בשם הניו דיל. רוזוולט ניצח ניצחון סוחף, גם מבחינת אלקטורים וגם מבחינת קולות, והשיג את התמיכה הגבוהה ביותר למועמד דמוקרטי. בחירות אלו סימנו את קריסתה של "המערכת המפלגתית הרביעית" (העידן הפרוגרסיבי) שנשלטה בידי הרפובליקנים. ניצחון סוחף בבחירות אמצע הכהונה של 1945, וניצחון סוחף נוסף בבחירות הבאות, החלו את עידן "המערכת המפלגתית החמישית" שנשלטה בידי "קואליציית הניו דיל".
מועמדים
מועמדים רפובליקניים
- הרברט הובר, נשיא ארצות הברית מקליפורניה
- ג'ון בליין, סנאטור מויסקונסין
- ג'וזף פרנס, סנאטור לשעבר ממרילנד
- ג'יימס וודסוורט ג'וניור, סנאטור לשעבר מניו יורק
בתחילת שנת 1932, המפלגה הרפובליקנית עדיין האמינה שהשפל ייפתר בזכות הפרוטקציוניזם ומדיניותו הפיסקלית האגרסיבית של הובר. בכל מקרה, הנשיא הובר שלט במפלגה ולא היה לו קשה להבטיח את מועמדותו. סנאטור אלמוני לשעבר בשם ג'וזף אירווין פרנס רץ נגד הובר בבחירות המקדימות, אך רוב הזמן, הובר היה ללא מתחרים. ניצחונו בבחירות המקדימות קרה בגלל שני אירועים: ראשית, הובר התמודד במרילנד וניצח את פרנס במדינה שלו, ושנית, מעט מאד צירים של הוועידה הלאומית נבחרו בבחירות המקדימות.
התומכים של הובר בוועידה הלאומית, שנפגשה בשיקגו בין ה-14 ל-16 ביוני, נשלטה בידי הובר מקרוב, ולא הפגינה דאגה בנוגע לכיוון של הובר. כך נבחר הובר בסיבוב הראשון עם 98% מהצירים.
| מועמד לנשיאות | סיבוב ראשון |
|---|---|
| הרברט הובר | 1126.5 |
| ג'ון בליין | 13 |
| קלווין קולידג' | 4.5 |
| ג'וזף פרנס | 4 |
| ג'יימס וודסוורט | 1 |
גם הרפובליקנים החקלאיים, וגם הרפובליקניים תומכי הכסף היציב (שקיוו לבחור בנשיא לשעבר, קלווין קולידג') הצביעו נגד בחירתו מחדש של סגן נשיא ארצות הברית, צ'ארלס קרטיס. קרטיס עדיין נבחר שוב כמועמד המפלגה לתפקיד סגן הנשיא, עם 55% מהקולות.
מועמדים דמוקרטיים
- פרנקלין דלאנו רוזוולט, מושל ניו יורק
- אל סמית', מושל ניו יורק לשעבר
- ג'ון גארנר, דובר בית הנבחרים מטקסס
המועמד הדמוקרטי המוביל במירוץ לתפקיד המועמד לנשיאות היה מושל ניו יורק, פרנקלין דלאנו רוזוולט (FDR).דובר בית הנבחרים ג'ון גארנר ומושל ניו יורק לשעבר אל סמית' השתרכו מאחוריו. כשהוועידה הדמוקרטית הלאומית נפתחה בשיקגו בין ה-27 ביוני ל-2 ביולי, נראה היה שלרוזוולט היו יותר צירים מלכל יריביו ביחד. אך בגלל שאז המועמד הדמוקרטי היה צריך לקבל שני שלישים מהצירים כדי להיבחר, יריביו של רוזוולט קיוו שהוא לא יצליח להיבחר ושהם יצליחו להשיג כוח בסיבובים הבאים.
בשלושת הסיבובים הראשונים, רוזוולט זכה ביותר מרוב הקולות, אך עדיין לא השיג שני שלישים מהקולות. לפני הסיבוב הרביעי, מנהלי הקמפיין של רוזוולט חתמו על עסקה עם גארנר: גארנר הסכים לפרוש מהמירוץ ולהעביר את כל הצירים שלו לרוזוולט, ובתמורה, רוזוולט יתמוך במינויו לתפקיד סגן הנשיא. הסכם זה נתן לרוזוולט את הניצחון.
בחירות כלליות
מסע הבחירות
לאחר שטס במטוס אל הוועידה הדמוקרטית, קיבל רוזוולט את המועמדות. באותו נאום הוא התחייב להילחם בשפל הגדול עם ניו דיל (חלוקה מחדש). הוא הבטיח ביטול תפקידים חסרי תועלת, ביטול פונקציות בלתי נחוצות של הממשלה, בטענה שהממשלה עולה יותר מדי, ואף הבטיח הקלות סחר כדי להקל על הסחר העולמי. נסיעתו לשיקגו הייתה הראשונה מבין רבות שקבעו תקדים, וגרמו לו להיתפס כמועמד שמביא בשורת שינוי. רוזוולט נסע בכל המדינה, כשקהלים גדולים מקבלים אותו. שיר הבחירות שלו, "Happy Days Are Here Again", הפך לאחד מהאהודים ביותר בתולדות האומה, ולהמנון הבלתי רשמי של המפלגה.
הדמוקרטים התאחדו, בניגוד ל-1928. המפלגה הייתה המאוחדת ביותר מזה שנים. הרקע הפרוטסטנטי של רוזוולט מנע התקפות עליו כמו שסמית' סבל מהן, והשפל נחשב לדאגה גדולה יותר מכל מאבק תרבותי. גם חוק היובש היה מטרה להתקפות, כשמעטים מהרפובליקנים מנסים להגן עליו בשל הדרישה להתיר שוב מכירת משקאות אלכוהוליים, יחד עם הטלת מיסים על האלכוהול כדי להכניס עוד כסף לממשלה.
לעומתו, הובר לא הצליח להשיג את תמיכתם של הרפובליקנים הבולטים, ומספר סנאטורים אף התנגדו לו. רפובליקנים רבים תמכו בפתיחות ברוזוולט.
בנוסף, הובר הואשם בידי האמריקנים בגרימת השפל. במשך יותר משנתיים, למרות הגבלות הסחר והעלאת המיסים על העשירים, ההוצאה הממשלתית הייתה הגבוהה ביותר שלא בזמן מלחמה. גארנר האשים את הובר בהובלת המדינה לסוציאליזם. ההלם בגלל מותם של יוצאי צבא מ"צבא הבונוס" ב-1932, כשהובר שלח את הצבא לפזר הפגנה של יוצאי מלחמת העולם הראשונה, יחד עם מדיניות הפנים הכושלת של הובר, הפכה את סיכוייו לאפסיים. ניסיונו לנהל מסע בחירות בציבור היה אסון, וחפצים נזרקו לעברו ולעבר מכוניתו כשנסע ברחובות הערים. כשהאבטלה הייתה ברמה של 23.6%, האשמותיו של הובר כלפי רוזוולט רק הורידו מהאהדה כלפיו. לרוזוולט לא היו רעיונות מגובשים לגבי הניו דיל באותה התקופה, ולכן לא הבטיח יותר מדי. הבדיחה שנפוצה אז טענה שאם הובר יצביע לרוזוולט, האחרון יבחר פה אחד.
הובר קרא לרוזוולט "זיקית", ורוזוולט קרא לנשיא "עוף מסורס". בימים האחרונים של מסע הבחירות, ביקר הובר את הצהרותיו של רוזוולט ואת "מסע ההשמצה" כלפיו.
הבחירות נערכו ב-8 בנובמבר. מיין ערכה בחירות בספטמבר.
תוצאות
למרות שמועמדים ממפלגות אחרות השיגו פי שלושה ממה שהשיגו ב-1928, הם עדיין השיגו פחות מ-1920. רק ב-1912 וב-1924, שהיו מקרים מיוחדים עם מועמד פרוגרסיבי, מפלגה שלישית השיגה יותר קולות.
רוזוולט זכה בתמיכתם של 22,817,883 מצביעים, התמיכה הרחבה ביותר לנשיא עד אז, כ-1,425,000 גבוהה יותר ממה שהובר השיג ארבע שנים קודם לכן. הובר השיג אחוז יותר גבוה מרוזוולט ב-1928, וכך גם הרדינג ב-1920. למרות זאת, הפרש הניצחון, 35.17%, הרשים רבים, והראה שיותר משליש מהאמריקנים עברו לתמוך בדמוקרטים. רק ב-1920 היה מעבר גבוה כל כך בין המצביעים. המעבר מסמית' לרוזוולט הוא השוני הכי גדול בין שני מועמדים נשיאותיים בהיסטוריה של ארצות הברית.
בחירות אלו סימנו שינוי בפוליטיקה, כשרוזוולט נבחר לנשיאות, והדמוקרטים הגבירו את כוחם בבית הנבחרים וקיבלו שליטה בסנאט. שתים עשרה שנות שלטון רפובליקני הסתיימו, והחלו עשרים שנות שלטון דמוקרטי. עד 1932, מאז ניצחונו של אברהם לינקולן, הרפובליקנים שלטו בבית הלבן במשך 56 שנים מתוך 72. אחרי 1932, הדמוקרטים שלטו בבית הלבן במשך 28 שנים מתוך 36.
רוזוולט הוביל ב-2,722 מחוזות, המספר הגבוה ביותר עד אז. 282 מחוזות תמכו בדמוקרטים בפעם הראשונה. רק 374 נותרו רפובליקניים, ובמחוז אחד בוויומינג התושבים לא הצביעו בכלל, בפעם האחרונה. חצי מהקולות בבחירות הגיעו משמונה מדינות (ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה, אוהיו, אילינוי, אינדיאנה, וויסקונסין ומישיגן). במדינות הללו, השיג הובר 8,592,163 קולות. בדרום-מערב המדינה, הרפובליקנים השיגו 16.21% בלבד מהקולות, אולם בכל אזור אחר השיגו לפחות 30%. אולם בעוד שמספר הקולות הרפובליקני עלה ב-87 מחוזות בלבד, מספר הקולות הדמוקרטי עלה ב-3,003 מחוזות.
התמיכה הגדולה יחסית בהובר, והעובדה שרק באזור אחד הוא השיג פחות מחצי מיליון קולות, ורק בשלוש מדינות מחוץ לדרום פחות מ-50,000 קולות, הראתה שהמדינה נותרה מאחורי שתי המפלגות הגדולות, ושהמפלגה הסוציאליסטית, שהשיגה כ-75% משאר הקולות, לא הצליחה להשיג תמיכה רחבה.
הייתה זו הפעם האחרונה בה מועמד רפובליקני זכה ברוב הקולות של האזרחים השחורים. הניו דיל זכה לתמיכה חזקה בקרב השחורים והם עברו לתמוך בדמוקרטים בהמוניהם.
רוזוולט זכה בבחירות הללו לתמיכת 82% מהמצביעים היהודים. שיעור ההצבעה עבורו בקרב היהודים אף עלה במערכות הבחירות הבאות.[1]
רוזוולט ניצח בכל אזור במדינה פרט לניו אינגלנד, והוא אף ניצח במדינות רפובליקניות שלא תמכו בדמוקרטים מאז 1912, כשהקול הרפובליקני היה מפולג. מישיגן תמכה בדמוקרטים בפעם הראשונה מאז ייסוד המפלגה הרפובליקנית. מינסוטה תמכה בדמוקרטים בפעם הראשונה אי פעם, ורק ורמונט נותרה כמדינה שלא תמכה בדמוקרטים מעולם (ותישאר כזאת עד 1964). בניגוד לתמיכה החזקה שלה ברפובליקנים לפני כן, מינסוטה המשיכה לתמוך בדמוקרטים בכל מערכות הבחירות מאז 1932, פרט לשלוש: 1952, 1956, ו-1972.
472 האלקטורים שרוזוולט השיג היו המספר הגבוה ביותר של אלקטורים למועמד שמתמודד בפעם הראשונה, עד שלינדון ג'ונסון השיג 486 קולות ב-1964. רוזוולט גם שבר את השיא של הובר, שהשיג 444 אלקטורים בבחירות הקודמות. רוזוולט שבר את השיא של עצמו כשהשיג 523 אלקטורים ב-1936.
הייתה זאת הפעם האחרונה עד 1948 בה קונטיקט, דלאוור, ניו המפשייר ופנסילבניה תמכו ברפובליקנים.
| המועמד לנשיאות | מפלגה | מדינה | כמות האלקטורים | השותף | מדינת השותף | כמות האלקטורים של השותף |
|---|---|---|---|---|---|---|
| פרנקלין דלאנו רוזוולט | דמוקרטית | ניו יורק | 472 | ג'ון גרנר | טקסס | 472 |
| הרברט הובר | רפובליקנית | קליפורניה | 59 | צ'ארלס קרטיס | קנזס | 59 |
| נורמן תומאס | הסוציאליסטית | ניו יורק | 0 | ג'יימס מורר | פנסילבניה | 0 |
| ויליאם פוסטר | הקומוניסטית | אילינוי | 0 | ג'יימס פורד | אלבמה | 0 |
| ויליאם אפשו | האיסור | ג'ורג'יה | 0 | פרנק רייגן | אילינוי | 0 |
| ויליאם הרבי | החופש | ארקנסו | 0 | פרנק המאנווי | וושינגטון | 0 |
| וורן ריינולדס | העבודה הסוציאליסטית | ניו יורק | 0 | JW איקן | מסצ'וסטס | 0 |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גולי נאמן ערד, אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם, פרק 6, עמ' 151; עמ' 287, הערה 2.
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
24966042הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1932