הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1888

‹ 1884 1892 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1888
6 בנובמבר 1888
בסך הכול היו 401 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 201 קולות אלקטורלים כדי לנצח
מועמד	בנג'מין הריסון	גרובר קליבלנד
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית	המפלגה הדמוקרטית
מדינת מוצא	אינדיאנה	ניו יורק
סגן	לוי פ. מורטון	אלן ת'רמן
אלקטורים	233	168
מדינות	20	13
מספר הקולות	5,443,892	5,534,488
אחוזים	47.8%	48.6%
חלוקת האלקטורים לפי מדינה.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1888 התרחשו ב-6 בנובמבר 1888. במערכת הבחירות גרובר קליבלנד מניו יורק, הנשיא היוצא מטעם המפלגה הדמוקרטית, ניסה לזכות בתקופת כהונה שנייה מול המועמד הרפובליקני, בנג'מין הריסון, סנאטור לשעבר מאינדיאנה. הכלכלה שגשגה ולא היו מלחמות, אולם קליבלנד לא הצליח להיבחר מחדש, למרות שזכה למעט יותר קולות מהריסון.

מכסי המגן היה אחד הנושאים המרכזיים בבחירות. הריסון התנגד להפחתה במכסים, עמדה שזיכתה אותו בתמיכת התעשיינים ועובדי המפעלים, בעוד שקליבלנד תמך בהפחתה במכסים הגבוהים וטען שהם פוגעים בצרכנים. התנגדותו לתשלום פנסיה לוותיקי מלחמת האזרחים ולגרימת אינפלציה גרמו לאובדן קולות בקרב יוצאי צבא וחקלאים. מצד שני, קליבלנד היה חזק בדרום ובמדינות הגבול, ומשך קולות מצד רפובליקנים שלא היו שבעי רצון ממפלגתם.

הריסון ניצח ברוב מדינות הצפון והמערב התיכון (למעט קונטיקט וניו ג'רזי), וגם הצליח לנצח במדינות המתנדנדות: ניו יורק (מדינת מגוריו של קליבלנד) ואינדיאנה (מדינת מגוריו) בהפרש זעום של כפחות מאחוז, והשיג את רוב האלקטורים. בניגוד לבחירות 1884, כוח המנגנון המפלגתי בניו יורק סיטי, הטמאני הול, עלה לקליבלנד בניצחון בניו יורק.

זאת הייתה מערכת הבחירות השלישית מבין חמש שבה הנשיא הנבחר לא קיבל את מרב הקולות. הפעם הראשונה הייתה ב-1824, כשג'ון קווינסי אדמס נבחר בידי בית הנבחרים, למרות שיריבו, אנדרו ג'קסון, זכה ברוב קולות הבוחרים וברוב האלקטורים. הפעם השנייה הייתה רק 12 שנים לפני בחירות 1888 ב-1876, והפעם הבאה תהיה 112 שנים לאחר מכן, בשנת 2000, כשאל גור, זכה ביותר קולות מג'ורג' ווקר בוש. הפעם האחרונה הייתה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 כאשר הילרי קלינטון זכתה ביותר קולות מדונלד טראמפ. הבחירות יוצאות דופן גם כיוון שרק שתי מדינות (ניו יורק ואינדיאנה) עברו בין המפלגות פעמיים רצופות. רק ב-2012 שתי מדינות (אינדיאנה וקרולינה הצפונית) החליפו מפלגות בשתי מערכות בחירות רצופות.

מועמדים

מועמדים דמוקרטים

כרזת בחירות דמוקרטית

• גרובר קליבלנד, נשיא ארצות הברית מניו יורק

הוועידה הדמוקרטית הלאומית שהתרחשה בסנט לואיס ביוני 1888 הייתה מאוחדת. הנשיא היוצא קליבלנד נבחר להיות המועמד הנשיאותי פה אחד בלי סיבוב הצבעה. זאת הייתה הפעם הראשונה שנשיא דמוקרטי יוצא נבחר להיות מועמד פעם נוספת מאז מרטין ואן ביורן ב1840.

אחרי שקליבלנד נבחר מחדש, הדמוקרטים היו צריכים למצוא מחליף לתומאס הנדריקס. הנדריקס היה מועמד לא מוצלח לתפקיד סגן הנשיא ב-1876 לפני שזכה בתפקיד יחד עם קליבלנד ב-1884. הנדריקס שירת בתפקיד רק שמונה חודשים לפני שמת ב-25 בנובמבר 1885. הסנאטור לשעבר אלן ת'רמן מאוהיו נבחר להיות המועמד כשהוא גובר על אייזיק גריי. גריי הפסיד בהצבעה בגלל שהיה רפובליקני לשעבר.

המצע הדמוקרטי הגן על ממשל קליבלנד, תמך בהפחתת המכסים הכלליים ובהפיכת הטריטוריות במערב למדינות מן המניין.

מועמד לסגנות הנשיאות	סיבוב ראשון	סיבוב שני
אלן ת'רמן	684	822
אייזיק גריי	101	0
ג'ון בלק	36	0
לא הצביעו	1	0

מועמדים רפובליקניים

• בנג'מין הריסון, סנאטור לשעבר מאינדיאנה
• ג'ון שרמן, סנאטור מאוהיו
• ראסל אלג'ר, מושל לשעבר ממישיגן
• וולטר גרשם, מזכיר האוצר לשעבר מאינדיאנה
• ויליאם אליסון, סנאטור מאיווה
• צ'אנסי דפיו, נשיא רכבת הניו יורק סנטרל מניו יורק

כרזת בחירות רפובליקנית

המועמדים המובילים היו הסנאטור לשעבר בנג'מין הריסון מאינדיאנה, הסנאטור ג'ון שרמן מאוהיו, ראסל אלג'ר, מושל מישיגן לשעבר, וולטר גרשם מאינדיאנה, מזכיר האוצר לשעבר, ויליאם אליסון מאיווה, וצ'אנסי דפיו, נשיא רכבת הניו יורק סנטרל.

כשהרפובליקנים נפגשו בשיקגו בין ה-19 ל-25 ביוני, ג'יימס בליין פרש מהמירוץ כיוון שהאמין שרק אספה רפובליקנית מאוחדת תוכל להביא מועמד רפובליקני חזק מספיק שינצח את קליבלנד. בליין הבין שהמפלגה תיאבק בעצמה אם הוא ינסה להיבחר. אחרי שפרש, בליין תמך בבנג'מין הריסון ובג'ון שרמן. הריסון נבחר בסיבוב השמיני.

הרפובליקנים בחרו בהריסון בגלל ניסיונו במלחמה, הפופולריות שלו בקרב יוצאי הצבא, יכולתו להביע את השקפת העולם הרפובליקנית ובגלל שהוא גר באינדיאנה. הרפובליקנים קיוו לזכות ב-15 האלקטורים של אינדיאנה שקליבלנד זכה בהם לפני ארבע שנים. לוי פ. מורטון, בנקאי מניו יורק, נבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות.

מועמד לנשיאות	סיבוב ראשון	סיבוב שני	סיבוב שלישי	סיבוב רביעי	סיבוב חמישי	סיבוב שישי	סיבוב שביעי	סיבוב שמיני
בנג'מין הריסון	80	91	94	217	213	231	278	544
ג'ון שרמן	229	249	244	235	224	244	231	118
ראסל אלג'ר	84	116	122	135	142	137	120	100
וולטר גרשם	111	108	123	98	87	91	91	59
ויליאם אליסון	72	75	88	88	99	73	76	0
צ'אנסי דפיו	99	99	91	0	0	0	0	0
ג'יימס בליין	35	33	35	42	48	40	15	5
ג'ון אינגלס	28	16	0	0	0	0	0	0
ג'רמיה ראסק	25	20	16	0	0	0	0	0
ויליאם פלפס	25	18	5	0	0	0	0	0
אדווין פיטלר	24	0	0	0	0	0	0	0
ויליאם מקינלי	2	3	8	11	14	12	16	4
רוברט לינקולן	3	2	2	1	0	0	2	0
סמואל מילר	0	0	2	0	0	0	0	0
ג'וזף פורסייקר	0	0	0	1	0	1	1	0
פרדריק דאגלס	0	0	0	1	0	0	0	0
פרדריק גרנט	0	0	0	0	0	1	0	0
קריד היימונד	0	0	0	0	0	0	1	0

מועמד לסגנות הנשיאות	סיבוב ראשון
לוי פ. מורטון	591
ויליאם פלפס	119
ויליאם ברדלי	103
בלאנש ברוס	11
וולטר תומאס	1

מפלגת האיסור

מפלגת האיסור התכנסה בפעם החמישית באינדיאנפוליס. 1,029 צירים מכל המדינות פרט לשלוש הגיעו.

המפלגה בחרה בקלינטון פיסק וג'ון ברוקס. המפלגה השיגה כמעט רבע מיליון קולות, כשהתמיכה בחקיקת חוק היובש צוברת תאוצה.

מפלגת איגוד העובדים

הוועידה של מפלגת איגוד העובדים התכנסה בסינסינטי. המפלגה נוצרה ב-1887.

מפלגת העבודה המאוחדת כינסה ועידה משל עצמה באותו הזמן, אולם לא הצליחה לגרום לאיחוד בין שתי המפלגות.

המפלגה בחרה באליסון סטריטר, ובסמואל אוונס כסגנו. אוונס דחה את ההצעה, ובמקומו נבחר צ'ארלס קאנינגהאם.

מפלגת איגוד העובדים הצליחה להשיג כמעט 150,000 קולות אבל לא קיבלה תמיכה רחבה. לעומת זאת, היא זכתה בשתי מחוזות.

מפלגת העבודה המאוחדת

הוועידה של מפלגת העבודה המאוחדת התכנסה בסינסינטי, אוהיו. 90 צירים התכנסו. המפלגה התכנסה כדי לטפח את רעיון ה"מס היחיד" של הנרי ג'ורג'.

לאחר שלא הצליחו להתאחד עם מפלגת איגוד העובדים, המפלגה בחרה ברוברט קאודרי. ו.ה.ט ווייקפילד מקנזס נבחר להיות סגנו.

מפלגת השטרות

מפלגת השטרות הייתה בדעיכה במהלך ממשל קליבלנד, וזכתה רק במושב אחד בבית הנבחרים. בבחירות 1886, רק שישה מועמדים ניסו להיבחר. רק ג'יימס ווייבר הצליח לנצח. המפלגה נשארה פעילה במישיגן.

בתחילת 1888, לא היה ידוע אם המפלגה תנסה להתמודד שוב. הוועידה התכנסה ב-16 במאי, עם מעט צירים. ב-12 בספטמבר, הוועידה התכנסה בפעם השנייה, כשרק שבעה צירים הגיעו. לאחר הכישלון בבחירת מועמד, המפלגה הפסיקה להתקיים.

המפלגה האמריקנית

המפלגה האמריקנית כינסה את הוועידה הלאומית השלישית והאחרונה שלה בוושינגטון די.סי. המפלגה האנטי-מייסונית השתמשה בשמות רבים בצפון.

בוועידה היו 126 צירים, מתוכם 65 מניו יורק ו-15 בקליפורניה. הצירים התאחדו כדי לשלוט בוועידה וגרמו לצירים האחרים לעזוב. כשההצבעה החלה, נותרו רק 64 צירים.

הוועידה בחרה בג'יימס קרטיס כמועמד לנשיאות ובג'יימס גריר כסגנו. גריר סירב, ופיטר וויגינטון מקליפורניה החליף אותו.

מפלגת הזכויות השוות

הוועידה השנייה של מפלגת הזכויות השוות התכנסה בדס מוינס, איווה. בוועידה, נספרו קולות שהגיעו גם בדואר. 310 מתוך 350 צירים תמכו בבלווה לוקווד כמועמדת לנשיאות ובאלפרד לאב כסגנה, למרות שהוא הוחלף לאחר מכן בידי צ'ארלס וולס.

מפלגת הרפורמה התעשייתית

ועידת מפלגת הרפורמה התעשייתית התכנסה בוושינגטון די.סי, עם 49 צירים.

אלברט רדסטון נבחר להיות המועמד.

מסע בחירות

נושאים

נושא מכסי המגן היה הנושא המרכזי

קליבלנד התחיל את הבחירות בכך שהציע הורדה דרמטית של תעריפי המכס בנאומו השנתי לקונגרס ב-1887. קליבלנד אמר שמכסי המגן גבוהים מדי ושמיסוי לא נחוץ הוא לא חוקי. הרפובליקנים אמרו שמכסים גבוהים מגנים על התעשייה האמריקנית מפני תחרות זרה, ומבטיחים משכורות גבוהות, רווחים גבוהים וצמיחה גבוהה.

הוויכוח בין תומכי הפרוטקציוניזם לתומכי הסחר החופשי סביב גובה המכס היה ויכוח עתיק, עוד מאז חקיקת חוקי מכס ב-1816. בפועל, המכס לא השפיע על תעשיות, כיוון שארצות הברית הציעה מחירים נמוכים ברוב התעשיות (חוץ מתעשיית הצמר) והתעשיות האירופאיות הפחות יעילות לא יכלו לנצח אותה בתחומים אלו. אך למרות זאת המכס הניע את הקמפיין של שתי המפלגות.

חוץ מהוויכוח הכלכלי, בעיית מכסי המגן כללה גם ויכוח אתני. באותה תקופה, מדיניות הסחר החופשי נתמכה על ידי האימפריה הבריטית, ולכן לכל מועמד פוליטי שתמך בסחר החופשי הייתה סכנה שיתוייג כפרו-בריטי ולפיכך יאבד קולות מהקהילה האירית. קליבלנד ביטל את התיוג הזה על ידי יוזמת סכסוך עם קנדה הבריטית על שטחי דיג.

הריסון קיבל מימון מפעילי המפלגה וניהל מסע בחירות מאד אנרגטי יחסית לאותו הזמן, ונאם נאומים ממרפסת ביתו באינדיאנפוליס שזכו לתשומת לב תקשורתית. קליבלנד, באופן מסורתי, סירב לערוך מסע בחירות ואסר על חברי הקבינט שלו לערוך מסע בחירות. לכן ת'רמן היה צריך לעשות את מסע הבחירות בעצמו.

שוחד בחירות

ויליאם דאדלי, עורך דין מאינדיאפוליס, החליט לתמוך במפלגה הרפובליקנית ולחשוף שערוריות במפלגה הדמוקרטית. ב-1888, הריסון מינה את דאדלי להיות הגזבר של הוועידה הרפובליקנית הלאומית. הקמפיין היה מתוח מאד ובאינדיאנה היה שוויון בין שני המועמדים. דאדלי כתב מכתב שבו הוא הציע לשחד את הקולות הצפים באמצעות כסף. הדמוקרטים גילו את המכתב והפיצו אותו. בגלל המוניטין המפוקפק של דאדלי, מעט מאד אנשים האמינו להכחשותיו. בסופו של דבר, לקולות המשוחדים באינדיאנה לא הייתה השפעה ממשית על הבחירות. הדמוקרטים הפיצו שמועה שהריסון מנסה לקנות את הבחירות, וכך התחילה תנועה לאומית למען מעבר להצבעה חשאית.

מכתב מורצ'יסון

רפובליקני מקליפורניה בשם ג'ורג' אוסגודבי כתב מכתב לשגריר הבריטי בארצות הברית, סר ליונל סאקסביל ווסט תחת השם הבדוי "צ'ארלס פ. מורצ'יסון". "מורצ'יסון" כתב שהוא בריטי לשעבר שהתגורר בקליפורניה ושאל את השגריר למי הוא אמור להצביע. סר ליונל כתב בחזרה ואמר בפתיחות שקליבלנד הוא המועמד המועדף מבחינת בריטניה.

הרפובליקנים פירסמו את המכתב הזה שבועיים לפני בחירות, והוא השפיע על האירים-אמריקניים כמו אמרת ה"רום, רומאיות ומרד" האנטי קתולית בבחירות הקודמות. קליבלנד אכן הפסיד בניו יורק וסאקסביל-ווסט התפטר מתפקידו כשגריר.

תוצאות

הבחירות התמקדו בניו יורק, ניו ג'רזי, קונטיקט ואינדיאנה. הריסון ניצח בניו יורק ובאינדיאנה וקליבלנד זכה בקונטיקט וניו ג'רזי.

הבחירות היו הפעם השלישית בהיסטוריה בהן המנצח קיבל פחות קולות ממי שהגיע למקום השני. קליבלנד השיג כ-90,000 קולות יותר מהריסון. הריסון זכה ב-233 אלקטורים לעומת 168, בעיקר הודות לניצחון שלו בהפרש של אחוז אחד במדינת מגוריו של קליבלנד, ניו יורק. אם קליבלנד היה זוכה בניו יורק, הוא היה מנצח בבחירות עם 204 אלקטורים לעומת 197. קליבלנד הוא האדם השלישי מבין חמישה שזכו ביותר קולות מיריביהם, אולם עדיין הפסידו (אנדרו ג'קסון, סמואל טילדן, אל גור והילרי קלינטון הם המועמדים הנוספים).

קליבלנד הרוויח 24 אלקטורים ממדינות שבהן ניצח בהפרש של פחות מאחוז (קונטיקט, וירג'יניה ומערב וירג'יניה). הריסון השיג 15 אלקטורים מאינדיאנה, שהייתה המדינה הצמודה ביותר מבחינתו. למרות ההפרשים הזעומים, רק שתי מדינות (ניו יורק ואינדיאנה) עברו צד.

כשפרנסס קליבלנד והנשיא היוצא עזבו את הבית הלבן, היא הבטיחה לעיתונאים שהם יחזרו בתוך ארבע שנים, הבטחה שקליבלנד קיים.

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	כמות האלקטורים	השותף	מדינת השותף	כמות האלקטורים של השותף
בנג'מין הריסון	רפובליקנית	אינדיאנה	233	לוי פ. מורטון	ניו יורק	233
גרובר קליבלנד	דמוקרטית	ניו יורק	168	אלן ת'רמן	אוהיו	168
קלינטון פיסק	האיסור	ניו ג'רזי	0	ג'ון אנדרסון ברוקס	מיזורי	0
אלסון סטריטר	איגוד העובדים	אילינוי	0	צ'ארלס קונינגהאם	ארקנסו	0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1888 בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24513666הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1888