אוון ביי
 | |||||
| לידה |
26 בדצמבר 1955 (גיל: 68) שירקיוויל, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | בירץ' אוון ביי השלישי | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת וירג'יניה אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, שדלן | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| דת | הכנסייה האפיסקופלית | ||||
| |||||
| |||||
בירץ' אוון ביי השלישי (באנגלית: Birch Evans Bayh III; נולד ב-26 בדצמבר 1955) הוא פוליטיקאי לשעבר ושדלן אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית. ביי היה חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אינדיאנה בשנים 1999–2011, וקודם לכן היה מושלהּ ה-46 של אינדיאנה.
ביי נבחר לראשונה לתפקיד הציבור כמזכיר המדינה של אינדיאנה בשנת 1986. הוא מילא את התפקיד במשך שנתיים בטרם נבחר למושל המדינה. הוא עזב את תפקידו זה בתום שתי תקופות כהונה ולזמן קצר עבד כמרצה באוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון. הוא נבחר לקונגרס של ארצות הברית כסנאטור ב-1998 ונבחר מחדש בשנת 2004. ב-15 בפברואר 2010, הכריז ביי במפתיע כי לא יתמודד לתקופת כהונה שלישית בבחירות אמצע הכהונה שבאותה השנה[1]. לאחר שעזב את הסנאט, הוחלף על ידי קודמו בתפקיד, דן קואטס, והיה לשותף במשרד עורכי דין וחברת שדלנות בוושינגטון הבירה. בשנים 2011–2016 היה תורם לפוקס ניוז.
בבחירות 2016 התמודד ביי על המושב של אינדיאנה בסנאט ממנו פרש שש שנים קודם לכן. בבחירות הכלליות הוא הובס בידי חבר בית הנבחרים טוד יאנג בפער של 10%.
ביוגרפיה
ראשית חייו וקריירתו הפוליטית
ביי נולד בשירקיוויל (Shirkieville) שבמערב אינדיאנה, בנם של מרבלה ביי (לבית הרן) ובירץ' א. ביי. אביו היה חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם אינדיאנה מ-1963 ועד להפסדו בבחירות ב-1981 בידי דן קווייל, לימים סגן נשיא ארצות הברית. אמו הייתה הדוברת הלאומית של החברה האמריקנית לסרטן. אוון למד בבית ספר המכינה סנט אלבנס שבוושינגטון הבירה, וב-1978 השלים לימודי תואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון. ב-1981 קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה. מתחילת דצמבר 1986 עד לינואר 1989 כיהן ביי כמזכיר המדינה של אינדיאנה.
לאחר דיון בשאלה האם הוא עומד בדרישה להיות תושב מדינת אינדיאנה חמש שנים טרם היציאה לקלפיות, גבר ביי על ראש עיריית קוקומו לשעבר סטיב דיילי בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית למועמדות המפלגה עבור תפקיד מושל אינדיאנה. בבחירות הכלליות הוא ניצב בפני סגן המושל המכהן ג'ון מוץ, מועמד המפלגה הרפובליקנית, ולאחר שניצח אותו בבחירות נהפך ביי לדמוקרטי הראשון שנבחר למושל אינדיאנה זה עשרים שנה. רק בן 32 שנים ביום היבחרו ו-33 בע השבעתו לתפקיד, ביי נעשה למושל הצעיר ביותר של מדינה זו. הוא נבחר מחדש כמושל ב-1992, וניצח את התובע הכללת של אינדיאנה, לינלי א. פירסון עם 63% מקולות הבוחרים.
בסוף כהונתו השנייה נהנה ביי מכמעט 80 אחוזי תמיכה בקרב הציבור. עם זאת, לא היה ביכולתו להתמודד לתקופת כהונה שלישית ב-1996 בשל הגבלות כהונה. עם סיום כהונתו השנייה כמושל בראשית 1997, הועסק ביי כמרצה במקום בו רכש את השכלתו האקדמית — בית הספר קלי לעסקים באוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון. בין השנים 1997–1998, בזמן שניהל מסע בחירות לקונגרס האמריקאי, נשכר ביי גם כשותף במשרד עורכי הדין "בייקר ודניאלס" שבסיסו באינדיאנפוליס. ב-1998 שכרו של ביי נאמד בכ-265,000 דולר אמריקני. אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון שילמה לו באותה שנה 51,000 דולר נוספים, מה שתרם לשגשוג מסע הבחירות שלו.
בסנאט של ארצות הברית
בבחירות אמצע הכהונה לשנת 1998 נבחר ביי לסנאט של ארצות הברית, והחל לאייש מושב שהוחזק בעבר על ידי אביו. הוא זכה ל-64% מקולות הבוחרים, אחוז ניצחון הגדול ביותר שהשיג אי פעם מועמד דמוקרטי בבחירות לסנאט האמריקאי באינדיאנה, וניצח את ראש עיריית פורט ויין לשעבר, פול הלמקה. הוא זכה בקלות בבחירות לתקופת כהונה שנייה ב-2004, ועם ניצחונו על המועמד הרפובליקני מרווין סקוט כשלו 62% מהקולות - נעשה ביי הדמוקרטי החמישי בלבד שנבחר לתקופת כהונה שנייה בסנאט מטעם אינדיאנה. ב-2003 ביי הוציא לאור אוטוביוגרפיה בשם "מאב לבן: חיים פרטיים בעין ציבורית".
בשנים 2001–2005 כיהן ביי כיושב ראש "המועצה הדמוקרטית למנהיגות" (DLC), ארגון הפועל למיתון המגמה השמאלנית שחלה במפלגה הדמוקרטית משנות ה-60 של המאה ה-20. ביי היה מהתומכים הראשוניים במדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש כלפי עיראק. ב-2 באוקטובר 2002 הצטרף ביי לנשיא ג'ורג' ווקר בוש יחד מנהיגי הקונגרס בטקס שנערך בגן הוורדים של הבית הלבן בו הוכרזה הסכמתם ליציאה למלחמת עיראק. ב-2006 הוא הצביע בעד האישור מחדש של חוק הפטריוט. ביי הוא תומך במדינת ישראל, והוא חבר במועצה המייעצת של איפא"ק[2].
בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנים 2007–2008, חבר ביי לעמיתיו לבנאט בקריאתם למנוע קריסה של מוסדות פיננסיים ברחבי ארצות הברית. במהלך תקופתו בסנאט, מתח ביקורת על מדיניות הסחר של מדינות מסוימות, בהן הרפובליקה העממית של סין. "החוק המפלגתי להפסקת הסובסידיות לחוץ לארץ" שהציג ביי נועד לאפשר לארצות הברית לאכוף את חוקי האנטי-סובסידות שלה מעבר לים. הוא הצביע נגד CAFTA (הסכם הסחר החופשי של מרכז אמריקה). בסנאט היה חבר בוועדת המודיעין, בוועדת העסקים הקטנים והיזמות, בוועדת האנרגיה ומשאבי הטבע, בועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים, בוועדת הכוחות המזוינים ובוועדה המיוחדת לענייני הזדקנות.
פרישתו
_aboard_Air_Force_One_during_the_flight_to_Wakarusa,_Ind._for_a_speech_at_Monaco_RV_manufacturing,_on_Aug._5,_2009.jpg)
ב-15 בפברואר 2010 הודיע ביי כי אין בכוונתו להתמודד לקדנציה שלישית בסנאט, לקראת בחירות אמצע הכהונה ב-2 בנובמבר 2010[3]. הודעתו של ביי באה זמן קצר מאוד לאחר שדן קואטס, קודמו של ביי בתפקיד, הצהיר על מועמדותו למושבו הישן בסנאט[4]. מכיוון שביי הכריז על אי-כוונתו להתמודד מחדש לסנאט יממה לפני המועד האחרון לרישום בבחירות המקדימות, אף דמוקרט לא הספיק לאסוף את מספר חתימות הדרוש כדי להיות מועמד בפריימריז. אי לכך, ועדה מסדרת של המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה בחרה בבראד אלסוורת', חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, כמועמד המפלגה לסנאט[5].
על פי סוכנות הידיעות "AP", ביי בילה חלק ניכר משנתו האחרונה בסנאט בחיפוש אחר עבודה, וקיים עשרות פגישות עם מעסיקים פוטנציאליים בחברות ותאגידים במגזר הפרטי בין פברואר לדצמבר 2010. כמו כן, הוא הצביע בעד או נגד בנושאים הנוגעים למעסיקיו העתידיים[6].
ניתוח שנעשה בידי רשת הטלוויזיה "CNN" של לוח הזמנים האישי של ביי מ-2009 מצא כי הוא "תמרן מאחורי הקלעים" ו"עסק באופן פרטי עם מגייסי כספים, שדלנים ותורמים שהיו בעלי עניין רב בסוגיות השולטות בגבעת הקפיטול", מה שעורר חשד לניגוד עניינים. פגישותיו כללו פגישות עם שדלנים בענף ביטוח הבריאות לפני הכרזתו כי יתמוך בחוק הגנת החולה וטיפול בר השגה[7].
הבחירות לנשיאות 2008
מסע הבחירות של ביי לנשיאות ארצות הברית החל זמן קצר אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004. עם זאת, על אף שפעמים תכופות הוזכר ביי כמי שעלול להוות איום עבור המתמודדות הראשית הילרי קלינטון בשל היותו כסנאטור ממדינה אדומה באופן מסורתי שיכול היה לפנות למתונים בבחירות כלליות, ביי השעה את פעילותו הנשיאותית בדצמבר 2006. בעת שהודיע על סיום מסע הבחירות שלו, ביי גייס קרוב ל-10.4 מיליון דולר אמריקני. פרישתו נקשרה לתדמיתו הציבורית, שאפיינה אותו כ"אמין" אך "משעמם". במשך מרבית 2005 ו-2006 הוא בילה זמן רב במדינות הראשונות שמשתתפות בבחירות המקדימות לנשיאות, לרבות איווה וניו המפשייר.
שבועיים טרם פרישתו הגדיר את מטה הבחירות שלו כ"וועדת גישוש" בפני ועדת הבחירות הפדרלית, בשם "ידידי אוון ביי". לאחר פרישתו מהמירוץ, הביע ביי את תמיכתו במועמדותה של הילרי קלינטון, ועם פרישתה שלה מההתמודדות הסב את תמיכתו לסנאטור ברק אובמה מאילינוי. ביי נמנה בין המועמדים האחרונים שנשקלו להיות העמית למירוץ של אובמה, אך לבסוף אובמה בחר בג'ו ביידן[8]. בהמשך נאם ביי בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-2008, ונשא נאום בו תמך באובמה והצהיר: ”הגיעה העת לשינוי וברק אובמה הוא השינוי לו אנו זקוקים.”
הבחירות לסנאט באינדיאנה 2016
ב-11 ביולי 2016, דווח ב-CNN כי ביי מכין את הקרקע לקראת כניסה לבחירות לסנאט של ארצות הברית באינדיאנה, כדי להתמודד על מושבו של דן קואטס אשר הודיע על פרישתו מהקונגרס[9]. חבר בית הנבחרים בארון היל, שזכה בבחירות המקדימות הדמוקרטיות ללא מתחרים ב-3 במאי, פרש רשמית מהמירוץ לסנאט באותו היום כדי לפנות מקום למועמדותו של ביי[10].
באוגוסט 2016 ניתב ביי בפני ביקורות על סטטוס התושבות שלו באידנאינה. תחנת הטלוויזיה WFLI-TV דיווחה כי פעמיים הוא נרשם כ"מצביע לא פעיל" ברשומות של מדינות אינדיאנה. רשת CNN הוסיפה לדווח כי ביי "רשם שוב ושוב את שני הבתים שלו בסך מיליוני הדולרים בוושינגטון הבירה כמגורים העיקריים שלו, ולא את דירתו בסך 53 אלף הדולרים באינדיאנפוליס". כשנדרש על ידי כתב טלוויזיה מקומי לציין מהי הכתובת שלו באינדיאנה, ביי ציין כתובת שגויה[11]. ביי התמודד מול המועמד הרפובליקני טוד יאנג, שניצל את חוסר הפופולריות של חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה באינדיאנה במטרה למשוך מצביעים מתוסכלים אל המחנה שלו, וזכה לתמיכת מושל המדינה מייק פנס, עמיתו למירוץ של דונלד טראמפ שהתמודד על תפקיד סגן נשיא ארצות הברית[12].
ביום הבחירות הכלליות שהתקיים בנובמבר הפסיד ביי ליאנג בפער של 10%, כשלו 42.4% מהקולות לעומת יאנג שסחף 52.1 אחוזים מקולות הבוחרים[13].
קישורים חיצוניים
- אוון ביי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- סונג מין קים, התרסקותו של אוון ביי, מאמר באתר פוליטיקו, 23 באוקטובר 2016
הערות שוליים
- ^ הומה חאן, ריק קלי וג'ונתן קארל, Democratic Senator Evan Bayh Retiring: 'I Do Not Love Congress', באתר ABC News, 15 בפברואר 2010 (באנגלית)
- ^ ג'ולי הירשפילד, Pro-Israel Aipac Creates Group to Lobby Against the Iran Deal - First Draft, באתר ניו יורק טיימס, 17 ביולי 2015 (באנגלית)
- ^ כריס סיליזה, Evan Bayh won't seek re-election, Senate majority in play?, באתר וושינגטון פוסט, 15 בפברואר 2010 (באנגלית)
- ^ AP, GOP's Dan Coats returns to US Senate from Indiana, באתר News and Tribune, 2 בנובמבר 2010 (באנגלית)
- ^ קייל טרייגסטאד, It's Official: Ellsworth Enters Indiana Senate Race, באתר RealClearPolitics, 19 בפברואר 2010 (באנגלית)
- ^ אריקה וורנר, AP: Job hunt substantial part of Evan Bayh's last year, באתר Indystar.com, 8 באוקטובר 2016 (באנגלית)
- ^ מאנו ראג'ו, Evan Bayh's private schedule details ties with donors, lobbyists, באתר CNN, 1 בנובמבר 2016 (באנגלית)
- ^ יצחק בן-חורין, מכה נוספת לדמוקרטים: הסנאטור אוון באי פורש, באתר ynet, 15 בפברואר 2010
- ^ מאגי סברנס, Evan Bayh readying Indiana Senate comeback run, באתר פוליטיקו, 11 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ מורין גרופ, Baron Hill withdraws from Senate race, likely clearing way for Evan Bayh, באתר אינדיסטאר, 11 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ אל ויוור, Evan Bayh gets his own address wrong, באתר דה וושינגטון אקזמינר, 23 באוגוסט 2016 (באנגלית)
- ^ רועי סמיוני, השריף הגיי, המהגרת וקצין הצבא. הקרב על הקונגרס, באתר ynet, 3 בנובמבר 2016
- ^ קייטי מטלר, Evan Bayh loses to Todd Young in Indiana's Senate race, באתר וושינגטון פוסט, 8 בנובמבר 2016 (באנגלית)
28234348אוון ביי