הנרי סטימסון
 | |||||||
| הנרי לואיס סטימסון, 1929 | |||||||
| לידה |
21 בספטמבר 1867 ניו יורק  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 20 באוקטובר 1950 (בגיל 83) | ||||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||||
| מפלגה | רפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
הנרי לואיס סטימסון (באנגלית: Henry Lewis Stimson; 21 בספטמבר 1867 - 20 באוקטובר 1950) היה עורך דין ומדינאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית ומזכיר המדינה של ארצות הברית ושימש מושל כללי מטעם ארצות הברית בפיליפינים. כיהן כמזכיר לענייני מלחמה במהלך מלחמת העולם השנייה והיה אחראי במידה רבה לפיתוח פצצת האטום ולהחלטה לעשות בה שימוש.
ראשית חייו
סטימסון נולד בניו יורק למשפחה אמידה ומעורה בענייני המפלגה הרפובליקנית. בשנותיו הראשונות גדל בניו יורק, בה אביו שימש ברוקר בוול סטריט. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לאירופה, בה החל אביו ללמוד רפואה. בגיל 8, בשנת 1875, מתה אימו, והוא ואחותו נשלחו לסבא בניו יורק. בגיל 13 הוא נשלח ללימודי תיכון באקדמיית פילפס באנדובר במסצ'וסטס[1]. בשנת 1888 סיים לימודי תואר ראשון בקולג' ייל. בשנת 1890 הוא הוסמך במשפטים על ידי אוניברסיטת הרווארד והצטרף למשרד הפרטי "Root and Clark", שנוהל על ידי אליהוא רוט[2]. בשנת 1893 היה סטימסון לשותף במשרד ובאותה שנה הוא נישא למייבל וולינגטון וויט.
פעילות פוליטית
בשנת 1906 מונה סטימסון על ידי נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט לתובע כללי במחוז הדרומי של ניו יורק. בשנים אלו הוא היה למשפטן בעל שם ובשנת 1910 התמודד מטעם המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל מדינת ניו יורק, אך הפסיד.
הנשיא ויליאם הווארד טאפט מינה את סטימסון בשנת 1911 למשרת המזכיר לענייני מלחמה. בתקופת כהונתו הוא המשיך בארגון מחדש של המערכת הצבאית שבה החל קודמו בתפקיד אליהוא רוט. סטימסון סיים את תפקידו בשנת 1913, אך לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נותר פעיל בתחום ההגנה ונמנה בין מובילי המדיניות האמריקנית לסייע לתושבי בלגיה שנפגעו ממוראות המלחמה. באותה עת הוא נבחר על ידי הנשיא לשעבר רוזוולט למלא תפקיד מטעם צבא ארצות הברית בצרפת, אך הנשיא וודרו וילסון נמנע מלעשות שימוש בקבוצה שאורגנה על ידי רוזוולט. למרות זאת, סטימסון התגייס לשירות כחייל מן השורה ושירת בצרפת כקצין שריון. בסיום המלחמה, בשנת 1918, הוא נשא דרגת קולונל.
בשנת 1927 מונה סטימסון על ידי הנשיא קלווין קולידג' לשמש נציג ארצות הברית בניקרגואה[3], שהייתה נתונה באותן שנים תחת שלטון צבאי של ארצות הברית. לאחר מכן הוא נשלח לשמש מושל כללי של הפיליפינים, תפקיד בו שימש בין השנים 1927 - 1929. עם כניסת הנשיא הרברט הובר לתפקידו בתחילת 1929 הוא הוזמן לשוב לארצות הברית כדי לשמש מזכיר המדינה בקבינט של הנשיא הרברט הובר[4].
בתפקיד מזכיר המדינה כיהן סטימסון בין השנים 1929–1933. בשנתיים האחרונות לכהונתו הוא עמד בראש משלחת ארצות הברית לוועידת לונדון לעניינים ימיים ולוועידת ז'נבה בנושא התחמשות. בשנת 1932 יצאה ארצות הברית במדיניות המוכרת בשם "מדיניות סטימסון", בעקבות פלישת יפן למנצ'וריה, על פיה סרבה ארצות הברית להכיר בכל מצב מדיני שנכפה עליה. לאחר סיום תפקידו נותר סטימסון מתנגד נחרץ להתנהלות יפן.
מלחמת העולם השנייה
ביוני 1940 מונה סטימסון בשנית לתפקיד מזכיר המלחמה, תחת הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט. מינויו של סטימסון שהיה ידוע כתומך נחרץ של מלחמה נגד גרמניה ויפן פורש כמעיד על כך שפני ארצות הברית להשתתפות פעילה במלחמת העולם השנייה[5]. בשימוע בסנאט לקראת מינויו אמר סטימסון כי ארצות הברית נמצאת בסכנה גדולה המחייבת צעדים אקטיביים. הוא דרש הנהגת גיוס חובה ותמיכה משמעותית בבריטניה המגינה על נתיבי השיט באוקיינוס האטלנטי. עם זאת, הצהיר שאין כוונה לשלוח חיילים של ארצות הברית אל מחוץ לגבולותיה[6]. עם כניסתו לתפקידו הוא פעל בקונגרס להנהגת גיוס חובה ולהגדלה משמעותית של תקציב הביטחון[7]. בתחילת 1941 הוא עסק בהעברת חוק השאל והחכר בקונגרס ובהעברת ציוד לבריטניה בהתאם לחוק[8]. במאי 1941 נאם סטימסון נאום רדיו שנועד להשיג תמיכה ציבורית בשליחת צי ארצות הברית לאבטחת אספקת הנשק לבריטניה. סטימסון תיאר את שלטון היטלר כחזרה לימי הביניים וטען שהסכנה מפניו יכולה להגיע לאמריקה. הוא דרש מהעם האמריקאי להתגייס למען הגנה על הדמוקרטיה[9]. לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, עסק סטימסון בבניין צבא ארצות הברית[10].
סטימסון שימש מזכיר המלחמה עד ספטמבר 1945[11] כאשר בתקופתו עלה מספר החיילים בצבא ארצות הברית על עשרה מיליון. סטימסון היה דוחף עיקרי לפיתוח פצצת אטום והנשיא רוזוולט, ואחריו הנשיא הארי טרומן, נתנו לו יד חופשית בנושא. מלבד זאת הביע סטימסון התנגדות לתוכנית מורגנטאו. בתום המלחמה הוא נמנה בין הדמויות המרכזיות שקראו לענישת פושעי המלחמה ופעולותיו תרמו במידה ניכרת לקיום משפטי נירנברג ולפיתוח תורת המשפט הבינלאומי.
סטימסון נפטר בשנת 1950. מכון הנרי סטימסון לחקר יחסים בינלאומיים נקרא על שמו, כמו גם צוללת בצי האמריקני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Sean Langdon Malloy, Atomic Tragedy: Henry L. Stimson and the Decision to Use the Bomb Against Japan, pages 14-15
- ^ Steven O'Brien, American Political Leaders: From Colonial Times to the Present, page 380
- ^ מלחמת האזרחים בניקרגואה, דואר היום, 1 במאי 1927
- ^ קוליג' יהיה עורך עיתון, דואר היום, 25 בפברואר 1929
יורשו של קילוג, דואר היום, 22 במאי 1929 - ^ סטימסון ונוקס נכנסו לקבינט, הצופה, 21 ביוני 1940
צעדו המפתיע של הנשיא רוזוולט, הצופה, 23 ביוני 1940 - ^ סטימסון: אין לשמור על אמריקה ע"י פעולות הגנה בלבד, דבר, 3 ביולי 1940
- ^ תקציב לצי 2 אוקיינוסים ולציוד 2 מליון איש, דבר, 1 באוגוסט 1940
- ^ אומר ועושה באמריקה, הצופה, 16 במרץ 1941
- ^ הגנת הצי האמריקאני על משלוחי הנשק לאנגליה, הצופה, 8 במאי 1941
- ^ צבא ארצות הברית יגיע ב-1943, דבר, 15 באוקטובר 1942
- ^ הנרי סטימסון התפטר, משמר, 19 בספטמבר 1945
| מזכירי המדינה של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
.svg)
- חברי המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)
- מזכירי המדינה של ארצות הברית
- עורכי דין אמריקאים
- פוליטיקאים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
- ניו יורק: אישים
- מזכירי המלחמה של ארצות הברית
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל פרנקלין דלאנו רוזוולט
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל הארי טרומן
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל הרברט הובר
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל ויליאם האוורד טאפט
- נפטרים ב-1950