לואיס מקליין

לואיס מקליין
Louis McLane

לואיס מקליין
לואיס מקליין
לידה	28 במאי 1786 סמירנה, דלאוור
פטירה	7 באוקטובר 1857 (בגיל 71)
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית, המפלגה הדמוקרטית
מזכיר המדינה של ארצות הברית ה־12 29 במאי 1833 – 30 ביוני 1834 (שנה ו־4 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון → אדוארד ליווינגסטון ג'ון פורסית' ←

לואיס מקליין (באנגלית: Louis McLane;‏ 28 במאי 1786 - 7 באוקטובר 1857) היה עורך דין אמריקאי שכיהן בשורת תפקידים בממשל האמריקני מטעם המפלגה הפדרליסטית והמפלגה הדמוקרטית. כיהן כחבר בית הנבחרים והסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת דלאוור, מזכיר האוצר של ארצות הברית, מזכיר המדינה של ארצות הברית ושגריר בבריטניה.

חייו

מקליין נולד בסמירנה שבדלאוור לאלן ולרבקה מקליין. אביו שימש כגובה מסים בנמל וילמינגטון והיה בעל קשרים ענפים בממשל ובעל ממון רב. מקליין עצמו התחנך בבתי ספר פרטיים ובגיל 17 שירת כשנה על גבי אוניית הצי האמריקני "פילדלפיה". לאחר מכן הוא למד בקולג' ניוארק ובאוניברסיטת דלאוור ולמד משפטים מידי ג'יימס בייארד. בשנת 1807 הוסמך לעריכת דין ופתח משרד פרטי בווילמינגטון.

במלחמת 1812 שירת מקליין בפלוגה המשוריינת של וילמינגטון שנועדה להגן על העיר. הפלוגה עצמה לא השתתפה בלחימה ומקליין סיים את שירותו בדרג קצין זוטר. בתום המלחמה הוא נבחר כנציג דלאוור מטעם המפלגה הפדרליסטית לבית הנבחרים של ארצות הברית ונבחר לשש כהונות רצופות בתפקיד (1817–1827). משנת 1823 עמד מקליין בראש ועדת המיסוי.

בשנים 1827–1829 כיהן מקליין כסנאטור. במסגרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית הוא פעל באופן נמרץ לגייס את תמיכת דלאוור במועמד אנדרו ג'קסון. על ידי כך נקטעו קשריו עם מורי דרכו בפוליטיקה, תומאס וג'ון קלייטון, ומקליין התפטר מהסנאט לאחר שמונה על ידי מזכיר המדינה בקבינט של ג'קסון, מרטין ואן ביורן, לשגריר ארצות הברית בבריטניה. בתקופתו בתפקיד החלו יחסי המסחר בין ארצות הברית לאיי הודו המערבית.

בשובו מבריטניה מונה מקליין למזכיר האוצר של ארצות הברית, תפקיד בו שימש בשנים 1831–1833. מקליין התבלט בנמרצותו וכושר ניהולו ובין מאמציו העיקריים בתפקיד הוא עסק בבקשת הנשיא שלא להמשיך ולעשות שימוש בבנק השני של ארצות הברית כבנק המרכזי שבו מופקדים כספי הממשל. יוזמתו של מקליין מנגד ביקשה להמשיך ולעשות שימוש בשרותי הבנק, בתמורה לחיסול הגרעון הלאומי על ידי הבנק. הנשיא ג'קסון, על אף התנגדותו הראשונית, נטה להסכים לתוכניתו של מקליין, אך לבסוף נמנע מטעמים פוליטיים. לאחר ניצחונו של ג'קסון בבחירות לנשיאות בשנת 1832, מקליין נותר בתפקידו. זמן קצר לאחר מכן, בעקבות סירובו של מקליין לנתק את כספי הממשל מהבנק השני, הוצע לו לכהן כמזכיר המדינה. בשלהי כהונתו הוכן חוק על פיו ניתנת לנשיא יד חופשית בקביעת היטלי המכס.

כמזכיר המדינה, בשנים 1833–1834, יזם מקליין את הרחבת משרד החוץ והקמת שבע מחלקות נוספות במסגרתו. שנה לאחר כניסתו לתפקיד הוא התפטר, לאחר שהמשא ומתן עם צרפת בנוגע לפיצוי ארצות הברית על הפסד סחורה במהלך המלחמות הנפוליאוניות נמסר לטיפולו של סגן הנשיא ואן ביורן.

לאחר סיום תפקידו מונה מקליין לנשיא חברת "Morris Canal and Banking". החברה עסקה בפיתוח וניהול תעלה למסילת הרכבת שבה הועבר פחם מפנסילבניה לניו יורק. במסגרת החברה פעל גם בנק, אשר בשנת כהונתו של מקליין זכה לשנה רווחית במיוחד. בסיום תפקידו הוא מונה לנשיא חברת הרכבות "Baltimore and Ohio". מקליין עמד בראש החברה ועסק בפיתוח מערכת המסילות של החברה עד לפרישתו מהתפקיד בספטמבר 1848. בשנים 1845–1846 היה מקליין בתקופת שבתון מתפקידו לשם קבלת מינוי מטעם הנשיא ג'יימס פולק לכהן פעם נוספת כשגריר ארצות הברית בבריטניה.

מקליין נישא בשנת 1812 לקתרין מרי מיליגן ונולדו להם 13 ילדים, בהם מושל מרילנד רוברט מקליין. לאחר כניסתו לתפקיד נשיא חברת "Baltimore and Ohio" הוא עבר להתגורר בבולטימור, בה גם שימש ציר לוועידה החוקתית של המדינה בשנת 1850.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לואיס מקליין בוויקישיתוף