הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944

‹ 1940 1948 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944
7 בנובמבר 1944
בסך הכול היו 531 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 266 קולות אלקטורלים כדי לנצח
שיעור ההצבעה	55.9%
מועמד	פרנקלין דלאנו רוזוולט	תומאס דיואי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית	המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא	ניו יורק	ניו יורק
סגן	הארי טרומן	ג'ון בריקר
אלקטורים	432	99
מדינות	36	12
מספר הקולות	25,612,916	22,017,929
אחוזים	53.4%	45.9%
חלוקת האלקטורים לפי מדינה

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1944 היו מערכת הבחירות הנשיאותיות הארבעים בתולדות ארצות הברית, והתרחשו ביום שלישי, ה-7 בנובמבר 1944. הנשיא היוצא, פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהיה המועמד הדמוקרטי, נבחר לכהונה רביעית בתור נשיא. הוא ניצח את הרפובליקני תומאס דיואי במערכת הבחירות.

הבחירות נערכו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, ובתקופה טובה לארצות הברית ולבנות בריתה. רוזוולט כבר היה בתפקידו יותר מכל נשיא אחר בהיסטוריה של ארצות הברית, אך עדיין היה אהוד. שלא כמו במערכת הבחירות הקודמת, לא היה ספק שרוזוולט ינסה לרוץ לתקופת כהונה נוספת בתור המועמד הדמוקרטי. יריבו הרפובליקני ב-1944 היה מושל ניו יורק, תומאס דיואי. דיואי התנגד למדיניות הניו דיל ותמך בממשלה קטנה, אבל לא הצליח לשכנע את המדינה להחליף כיוון. השמועות על בריאותו המידרדרת של רוזוולט, שנחלשו בגלל מסע הבחירות הנמרץ שלו, היו נכונות: רוזוולט מת והוחלף בידי סגנו הארי ס. טרומן בתוך חצי שנה מהבחירות.

מועמדים

מועמדים דמוקרטיים

• פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית מניו יורק

כרזה של רוזוולט וטרומן

הנשיא רוזוולט היה הנשיא הלוחם האהוד ולא היו לו הרבה מתנגדים. אף על פי שמספר הולך וגדל של שמרנים - במיוחד בדרום - התחילו לפקפק במדיניות הכלכלית והחברתית שלו, ובעיקר במדיניותו הגזעית, המלחמה סייעה לדרום וסיימה את השפל הכלכלי. מעטים מהם התנגדו לו פומבית והוא נבחר שוב בקלות בוועידה הדמוקרטית הלאומית בשיקגו. כמה צירים שתמכו בהפרדה גזעית תמכו בסנאטור מוירג'יניה, הארי בירד, אולם הוא סירב להתמודד מול רוזוולט ולא השיג מספיק צירים.

אף על פי שהשמרנים לא יכלו לעצור את בחירתו מחדש של רוזוולט, הידרדרות מצבו הפיזי והשמועות על בעיות הבריאות שלו הובילו אותם להתנגדות להנרי וולאס, סגן הנשיא. וולאס זכה להתנגדות מצד מנהיגים קתוליים בערים הגדולות ומצד איגודי העובדים. וולאס, שהיה סגן הנשיא השני של רוזוולט, נחשב בידי השמרנים ליותר מדי שמאלני, ולכן הם לא רצו שהוא יהיה הנשיא לאחר מותו של רוזוולט. רבים מהדמוקרטים לא הרגישו בנוח עם אמונותיו המוזרות של וולאס ועם מכתביו לגורו הרוסי, ניקולאי רוריך. אי הצלחתו במשרת מתאם כלכלי גרמה לפיטוריו מהתפקיד. מנהיגי המפלגה אמרו לרוזוולט שלא יסכימו לתמוך בוולאס, והציעו במקום וולאס את הסנאטור ממיזורי, הארי טרומן, שכיהן בראש ועדה לפיקוח על משק המלחמה והייצור המלחמתי בארצות הברית. רוזוולט, שחיבב את וולאס ולא הכיר את טרומן, הסכים לכך בחוסר חשק כדי לשמור על אחדות המפלגה. אך צירים ליברלים רבים סירבו לנטוש את וולאס והצביעו עבורו. למרות זאת, מספיק מדינות צפוניות, מערב תיכוניות ודרומיות תמכו בטרומן והעניקו לו את הניצחון בסיבוב השני. הקרב על התפקיד היה חשוב, כיוון שרוזוולט מת באפריל 1945, וטרומן היה לנשיא ה-33 ולא וולאס.

מועמד לסגנות נשיאות	סיבוב ראשון	סיבוב שני לפני החילופים	סיבוב שני אחרי החילופים
הארי טרומן	319.5	477.5	1,031
הנרי וולאס	429.5	473	105
ג'ון בנקהאד	98	23.5	0
סקוט לוקאס	61	58	0
אלבן ברקלי	49.5	40	6
ג'וזף ברוטון	43	30	0
פול מקנאט	31	28	1
פרנטיס קופר	26	26	26
נמנעים	118.5	20	7

מועמדים רפובליקניים

• איש העסקים ריילי בנדר מאילינוי
• מושל ניו יורק תומאס דיואי
• מושל אוהיו ג'ון בריקר
• חבר בית הנבחרים אוורט דירקסן מאילינוי
• הגנרל דאגלס מקארתור מניו יורק
• מושל מינסוטה לשעבר הרולד סטאסן
• הסנאטור רוברט טאפט מאוהיו
• איש העסקים והמועמד בבחירות 1940 ונדל וילקי מניו יורק

עם תחילת 1944, המועמדים הרפובליקנים המובילים היו ונדל וילקי, שכבר היה מועמד ב-1940, הסנאטור רוברט טאפט מאוהיו, שהיה מנהיג השמרנים, מושל ניו יורק תומאס דיואי, שהיה מנהיג הבסיס המזרחי, המתון והחזק של המפלגה, הגנרל דאגלס מקארתור, שאז עוד שירת בצבא בעלות הברית באזור האוקיינוס השקט, ומושל מינסוטה לשעבר הרולד סטאסן, שאז פיקד על חיל הנחתים באזור הפאסיפי. אך טאפט הפתיע רבים כשהודיע שהוא לא מתכוון לרוץ אלא להישאר בסנאט, ושהוא תומך במושל אוהיו השמרן, ג'ון בריקר.

כשטאפט יצא מהמירוץ, שמרנים רבים העדיפו את דאגלס מקארתור. אך מקארתור נלחם ביפן ולא היה יכול לערוך מסע בחירות. תומכיו כן הכניסו את שמו לבחירות המקדימות בויסקונסין. באותן בחירות מקדימות דיואי ניצח בהפרש גדול (14 צירים לעומת 4 להרולד סטאסן ו-3 למקארתור). וילקי לא זכה באף ציר באותן בחירות מקדימות והחליט לפרוש. אולם עם מותו הפתאומי באוקטובר 1944, הוא לא הודיע על תמיכה ברוזוולט או בדיואי. בוועידה הלאומית בשיקגו, התגבר דיואי על בריקר בקלות ונבחר כבר בסיבוב הראשון. כדי להפגין אחדות, בחר דיואי המתון יחסית בבריקר השמרן בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא. מועמדו המועדף לתפקיד הסגן, ארל וורן שהיה מושל קליפורניה, הפך לסגנו ב-1948. בריקר נבחר לתפקיד הסגן לא בעזרת הצבעה אלא לפי צעקות הקהל.

הבחירות הכלליות

מסע הבחירות בסתיו

תוצאות לפי מחוזות. הגוונים הכחולים הם לרוזוולט, והאדומים לדיואי.

הרפובליקנים התנגדו לניו דיל, וביקשו ממשלה קטנה יותר וכלכלה עם פחות רגולציה כשסוף המלחמה נראה לעין. אך הפופולריות של רוזוולט הייתה הנושא המרכזי בקמפיין. כדי להשתיק את השמועות על בריאותו, התעקש רוזוולט לנהל מסע בחירות גדול, כשהוא נוהג במכונית פתוחה ברחובות באוקטובר.

שיא מסע הבחירות הגיע במהלך נאום של רוזוולט לאיגודי העובדים ששודר ברדיו ובו הוא לעג לטענות הרפובליקניות שהממשל שלו היה מושחת ובזבז את כספי משלם המיסים. הוא גם לעג במיוחד לטענות של הרפובליקנים ששלח ספינה מחיל הנחתים כדי לאסוף את הטרייר הסקוטי שלו, פאלא, באלסקה, ואמר שפאלא "זעם" בגלל אותן שמועות. הנאום התקבל בהומור ובתשואות ממנהיגי האיגודים. בתגובה, נאם דיואי באוקלהומה סיטי כעבור כמה ימים נאום ששודר ברדיו, והאשים את רוזוולט בכך שהוא קשור למנהיגים פוליטיים מושחתים ולקומוניסטים. אך ההצלחות בשדה הקרב, כמו שחרור פריז באוגוסט 1944 וקרב מפרץ לייטה בפיליפינים באוקטובר עשו את רוזוולט לבלתי מנוצח.

תוצאות

במהלך מסע הבחירות, הוביל רוזוולט על דיואי בכל הסקרים שנערכו בהפרשים משתנים. ביום הבחירות, ניצח רוזוולט ניצחון גדול מול המאתגר הרפובליקני. הוא זכה ב-36 מדינות וב-432 אלקטורים (מתוך 266 שהיה צריך לזכות בהן), ואילו דיואי זכה ב-12 מדינות בלבד וב-99 אלקטורים. בספירת הקולות הכללית, השיג רוזוולט 25,612,916 קולות (53.4%) לעומת 22,017,929 קולות (45.9%) לדיואי.

השאלה החשובה הייתה איזה מנהיג, רוזוולט או דיואי, ינהל את ימי השלום והשיקום לאחר סיום המלחמה. רוב האמריקנים החליטו לא להחליף מפלגות ומנהיגים. בנוסף הם הרגישו שלא היה בטוח להתווכח על נושאי פנים בזמן המלחמה.

דיואי הצליח יותר משלושת המועמדים הרפובליקנים האחרונים שהתמודדו מול רוזוולט, והוא אף ניצח את רוזוולט בעיר מגוריו של רוזוולט, הייד-פארק, ניו יורק, ואף ניצח בעיר מגוריו של טרומן, אינדיפנדנס, מיזורי. דיואי יהיה המועמד הרפובליקני גם ב-1948 ושוב יפסיד, אך בהפרש קטן יותר.

בניו יורק, התמיכה של מפלגת העבודה והמפלגה הליברלית סייעה לרוזוולט לזכות במדינה שלו.

רוזוולט זכה בבחירות הללו לתמיכת 90% מהמצביעים היהודים, כמו במערכת הבחירות של 1940.

ב-1944, המחאה כנגד רוזוולט בדרום התבהרה בטקסס, כש-135,553 קולות התנגדו לרוזוולט אולם לא תמכו בדיואי. הדמוקרטים בטקסס ביקשו להחזיר את זכויות המדינות שחוסלו בידי הניו דיל ולהחזיר את עליונות הגזע הלבן.

כמו ב-1940, רוזוולט השיג פחות אלקטורים ואחוזים מהקולות מאשר מה שקיבל בבחירות הקודמות - השני מבין שלושה נשיאים שעשה כך, כשלפניו ג'יימס מדיסון ב-1812, ואחריו ברק אובמה ב-2012. אנדרו ג'קסון ב-1832 וגרובר קליבלנד ב-1892 השיגו יותר אלקטורים אולם פחות קולות, ואילו וודרו וילסון ב-1916 קיבל יותר קולות אבל פחות אלקטורים.

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	כמות האלקטורים	השותף	מדינת השותף	כמות האלקטורים של השותף
פרנקלין דלאנו רוזוולט	דמוקרטית	ניו יורק	432	הארי טרומן	מיזורי	432
תומאס דיואי	רפובליקנית	ניו יורק	99	ג'ון בריקר	אוהיו	99
נורמן תומאס	סוציאליסטית	ניו יורק	0	דרלינגטון הופס	פנסילבניה	0
קלאוד ווטסון	איסור	קליפורניה	0	אנדרו ג'ונסון	קנטקי	0

טריוויה

• העברת התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית ב-1951 גרמה לכך שמערכת בחירות זו הייתה היחידה בה מועמד רץ לתקופת כהונה רביעית כנשיא.
• זאת הייתה מערכת הבחירות הראשונה בה אחד מהמועמדים (דיואי) נולד מאה ה-20.
• אם דיואי היה זוכה בבחירות הללו, הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה, כיוון שהיה צעיר ב-20 ימים (ב-20 בינואר 1945) מתיאודור רוזוולט כשנכנס לתפקיד ב-1901 אחרי הירצחו של ויליאם מקינלי.
• הבחירות ב-1944 הן היחידות עד 2016 בהן שני המועמדים היו מאותה מדינה (בשני המקרים, ניו יורק).
• פרט לניצחונו הגדול של לינדון ג'ונסון ב-1964, אף מועמד דמוקרטי לאחר מכן לא הצליח להשיג כמות אלקטורים או אחוז קולות גבוה משל רוזוולט במערכת הבחירות הזאת, שהייתה הצמודה ביותר מבין כל ארבע מערכות הבחירות שלו.
• הבחירות של 1944 היו הפעם האחרונה שבהן מועמד קיבל מעל 90% מהקולות במדינה מסוימת. רוזוולט זכה ב-94% מהקולות במיסיסיפי. המועמד הדמוקרטי השיג יותר מתשעים אחוזים במחוז קולומביה ב-2008, 2012 ו-2016.
• הבחירות של 1944 היו הפעם הראשונה מאז היבחרו מחדש של גרובר קליבלנד ב-1892 שאוהיו בחרה במועמד המפסיד.
• אלו היו הבחירות הראשונות מאז 1900 בהן איידהו וויומינג לא בחרו באותו המועמד, והאחרונות עד היום.
• זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה בה המועמד הדמוקרטי זכה בכל מדינות הדרום שהצטרפו לקונפדרצייה.
• זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה עד 1964 בה זכו הדמוקרטים בניו המפשייר ובאורגון והפעם האחרונה בה הדמוקרטים זכו בקונטיקט, דלאוור, מרילנד, מישיגן, ניו ג'רזי, ניו יורק ופנסילבניה עד ל-1960.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944 בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24966428הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944