הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996 | |||||||||||
| 5 בנובמבר 1996 | |||||||||||
| בסך הכול היו 538 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 270 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 49.0% (מכלל הזכאים להצביע)[1] | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | ביל קלינטון | בוב דול | |||||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | המפלגה הרפובליקנית | |||||||||
| מדינת מוצא | ארקנסו | קנזס | |||||||||
| סגן | אל גור | ג'ק קמפ | |||||||||
| אלקטורים | 379 | 159 | |||||||||
| מספר הקולות | 47,401,185 | 39,197,469 | |||||||||
| אחוזים | 49.2% | 40.7% | |||||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996 (באנגלית: United States presidential election of 1996), הייתה מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ה-53 שהתקיימה ב-5 בנובמבר 1996. ההתמודדות הייתה בין הנשיא המכהן דאז והמועמד הדמוקרטי, ביל קלינטון מארקנסו עם סגנו, אל גור מטנסי, מול המועמד הרפובליקני בוב דול, הסנאטור לשעבר מקנזס, ומזכיר הדיור לשעבר ג'ק קמפ מניו יורק כמועמד לסגנות הנשיאות. עוד מועמד היה איש העסקים רוס פרו יחד עם המפלגה הרפורמיסטית האמריקאית, עם הכלכלן פאט צ'ואט כסגנו. הוא קיבל פחות תשומת לב תקשורתית ולא נכח בעימותי הבחירות. אף שפרו השיג 8% מקולות המצביעים, שיעור מכובד למועמד שלישי, הוא לא שחזר את הצלחתו מהבחירות הקודמות. אחוז ההצבעה היה 49%, הנמוך ביותר מאז הבחירות ב-1924.
באמצע הקדנציה הראשונה שלו, סיכוייו של קלינטון להיבחר נראו קלושים. המפלגה הדמוקרטית איבדה את הרוב שלה בסנאט ובבית הנבחרים בפעם הראשונה מזה כמה עשורים. הוא חזר בו מהבטחתו לקצץ במיסים כדי להקטין את הגירעון בתקציב, חוקק חוק פדרלי האוסר על כלי נשק, ויוזמתו לרפורמה בביטוח הבריאות נכשלה. קלינטון הצליח לצבור תאוצה כשהכלכלה התאוששה מהמיתון של תחילת שנות ה-90 וכתוצאה מיציבות עולמית. הוא הצליח להיבחר מחדש בפער גדול מאד בקרב המצביעים והאלקטורים. למרות תבוסתו של דול, המפלגה הרפובליקנית שמרה על רוב בבית הנבחרים ובסנאט.
רקע
ב-1995, המפלגה הרפובליקנית צברה תאוצה בעקבות ניצחונותיה בבחירות אמצע הקדנציה ב-1994. הרפובליקנים, שהובלו בידי המצליף ניוט גינגריץ', כבשו את רוב המושבים בבית הנבחרים לראשונה מזה ארבעים שנה ואת רוב המושבים בסנאט לראשונה מזה שמונה שנים. גינגריץ' הפך לדובר בית הנבחרים, ובוב דול היה מנהיג הרוב בסנאט.
הרפובליקנים בקונגרס היו אמביציוזיים כפי שהשתקף ממצעם, אבל הם נאלצו להתפשר עם הנשיא קלינטון, שהשתמש בכוח הוטו שלו. סכסוך תקציבי בין הקונגרס וממשל קלינטון גרם לשיתוק פעילות הממשל. קלינטון, מצדו, חתם על הרפורמה הרפובליקנית בשירותי הרווחה ועל חוקים משמעותיים אחרים, אבל נאלץ לנטוש את תוכנית ביטוח הבריאות שלו.
מועמדים
מועמדים דמוקרטיים
- ביל קלינטון, נשיא ארצות הברית מארקנסו
- לינדון לרו, פעיל פוליטי מוירג'יניה
- ג'יימס גריפין, ראש עיריית באפלו לשעבר מניו יורק
בזכות יתרונו כנשיא היוצא, קלינטון נבחר להיות מועמד שוב ללא קשיים מיוחדים. בוועידה הדמוקרטית, קלינטון ואל גור נבחרו שוב ללא התנגדות משמעותית. מועמד השוליים לינדון לרו זכה בכמה צירים מארקנסו, אולם משום שלרו היה בכלא, הצירים הורחקו מהאסיפה. ג'ימי גריפין, ראש העיר לשעבר של באפלו, ביצע מסע בחירות קצר אבל פרש לאחר שנכשל בפריימריז בניו המפשייר. מושל פנסילבניה לשעבר בוב קייסי ניסה לאתגר את קלינטון, אולם הוא פרש בשל בעיות בריאותיות.
קלינטון הצליח להשיג יתרון של מעל 80% על יריביו וניצח בבחירות המקדימות בקלות.
- ביל קלינטון- 9,706,802 (88.98%)
- לינדון לרו- 596,422 (5.47%)
- צירים לא מחויבים- 411,270 (3.77%)
מועמדים רפובליקניים
- בוב דול, סנאטור מקנזס
- פט ביוקנן, בעל טור שמרני מווירג'יניה
- סטיב פורבס, מו"ל מניו יורק
- למאר אלכסנדר, מושל טנסי לשעבר
- פיל גראהם, סנאטור מטקסס
- אלן קייס, שגריר למועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות לשעבר ממרילנד
- ריצ'רד לוגאר, סנאטור מאינדיאנה
- בוב דורנן, חבר קונגרס מקליפורניה
- ארלן ספקטר, סנאטור מפנסילבניה
- פיט וילסון, מושל קליפורניה
- מורי טיילור, מנכ"ל ממישיגן
מספר מועמדים רפובליקנים נכנסו למירוץ כדי לאתגר את הנשיא הדמוקרטי היוצא, ביל קלינטון.
המועמדים היו נבדלים בכמה נושאים, כמו מס אחיד והצעות קיצוץ במיסים, וחזרה למדיניות הכלכלית של רונלד רייגן. תשומת לב מרובה הוסבה אל העימות התקציבי בין הקונגרס והנשיא ב-1995, מה שגרם לשיתוק והאטה בתחומים רבים של השירות הפדרלי.
הגנרל לשעבר קולין פאוול נחשב למועמד פוטנציאלי. אולם ב-8 בנובמבר 1995, הוא הכריז שלא ירצה להיות מועמד. מזכיר ההגנה לשעבר וסגן הנשיא לעתיד, דיק צ'ייני, נחשב גם למועמד, אבל הכריז על כך שלא ירוץ בתחילת 1995. מזכיר ההגנה בעבר ובעתיד, דונלד רמספלד, ניסה לבדוק אם יוכל לרוץ אך בסופו של דבר סירב.
בחירות מקדימות והועידה
לקראת הבחירות ב-1996, מנהיג הרוב בסנאט והמועמד לסגנות הנשיאות בוב דול נראה כמו מנצח ברור. אולם סטיב פורבס ניצח בדלוור ובאריזונה, ומנהיג הפלג הפלאו-שמרני פט ביוקנן ניצח באלסקה ובלואיזיאנה, בנוסף למקום שני באספת הבוחרים באיווה וניצחון מפתיע בניו המפשייר. הניצחון בניו המפשייר גרם להנהגה הרפובליקנית להתקבץ במהירות סביב דול, והחל מהבחירות בצפון ודרום דקוטה, דול ניצח בכל מערכות הבחירות. הוא התפטר ממושבו בסנאט ב-11 ביוני ונבחר להיות המועמד ב-15 באוגוסט.
התפלגות הקולות:
- בוב דול- 9,024,742 (58.82%)
- פט ביוקנן- 3,184,943 (20.75%)
- סטיב פורבס- 1,751,187 (11.41%)
- למר אלכסנדר- 495,590 (3.23%)
- אלן קייס- 471,716 (3.08%)
- ריצ'רד לוגאר- 127,111 (0.83%)
- לא מחויבים- 123,278 (0.80%)
- פיל גראהם- 71,456 (0.47%)
- בוב דורנן- 42,140 (0.28%)
- מורי טיילור- 21,180 (0.14%)
סיכום הצירים:
- בוב דול 1928
- פט ביוקנן 47
- סטיב פורבס 2
- אלן קייס 1
- רוברט בורק 1
חבר הקונגרס ומזכיר הדיור לשעבר ג'ק קמפ נבחר כמועמד לתפקיד סגן הנשיא למחרת היום.
מועמדים נוספים ועצמאיים
המפלגה הרפורמיסטית
מועמדים:
- רוס פרו- מקים המפלגה ואיש עסקים מטקסס
- ריצ'רד לאם- מושל קולורדו לשעבר
- דייוויד בורן- סנאטור ומושל אוקלהומה לשעבר (דחה מועמדות)
- לוול וויקר הבן- סנאטור ומושל קונטיקט לשעבר (דחה מועמדות)
- טים פני- חבר קונגרס לשעבר ממינסוטה (דחה מועמדות)
המפלגה הרפורמיסטית חוותה קושי בלמצוא מועמד שירצה לרוץ בבחירות. לוול וויקר, טים פני, דייוויד בורן וריצ'רד לאם היו בין אלו שהשתעשעו ברעיון להתמודד, למרות שכולם חוץ מלאם דחו את המועמדות. לאם בעצמו כמעט פרש מהמירוץ.
לבסוף, המפלגה מינתה את מייסד המפלגה רוס פרו, בבחירות הראשונות שלה כמפלגה רשמית. למרות שפרו זכה בקלות במועמדות, תומכי לאם האשימו אותו בזיופים. הם יצרו קבוצה משלהם, מפלגת הרפורמה האמריקנית, וניסו לגרום ללאם להתמודד מטעמם. לאם דחה את ההצעה בטענה שהבטיח לכבד את הכרעת המפלגה.
פרו היה מועמד בכל מדינה אמריקנית בבחירות. הכלכלן פאט צ'ואט נבחר כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.
בחירות כלליות
מסע בחירות
בלי התנגדות בבחירות המקדימות, קלינטון יכול היה להתמקד בבחירות הכלליות מוקדם יותר בעוד שדול נאלץ להשתמש בתקציבו כדי להדוף את מאתגריו. היועץ הפוליטי דיק מוריס דחף בקלינטון לגייס תרומות גדולות כדי לבצע מתקפה טלוויזיונית שתסביר על הניסיון של קלינטון. קלינטון הריץ קמפיין כבר בקיץ שבו טען כי דול היה שמרן זקן ורחוק מהזרם המרכזי, לפני שדול יכול היה להגיב. בהשוואה לקלינטון בן ה-50, דול בן ה-73 נתפס כמבוגר ושביר, במיוחד לאחר שנפל מהבמה במהלך אספת בחירות בסתיו. דול חיזק את הטענה ב-18 בספטמבר, כשהתייחס למשחק בייסבול של הברוקלין דודג'רס, שעזבו ללוס אנג'לס ארבעה עשורים קודם לכן. כעבור כמה ימים דול התבדח על כך ואמר "ארצה לברך את הסנט לואיס קרדינלס על זכייתם באליפות המרכז. שימו לב שאמרתי הקרדינלס, ולא הבראונס" (הבראונס עזבו את סנט לואיס אחרי 1954 והפכו לבולטימור אוריולס).
בנוגע לנושאי הבחירות, דול הבטיח הפחתה של 15% במס ההכנסה, טענה שנתמכה בהשקפותיו הכלכליות של ג'ק קמפ. קלינטון טען כי דול הוא שיבוט של דובר הבית הלא פופולרי ניוט גינגריץ', והזהיר שיחד עם הקונגרס הוא יקצץ בביטוח הלאומי ובביטוח הבריאות. הבית הלבן תקף את הצעת הורדת המס, וטען כי זה יגביר את הגירעון שקוצץ בחצי בתקופת קלינטון.
במהלך מערכת הבחירות, קלינטון הוביל באופן נוח בסקרים. העימותים כללו אותו ואת דול, ללא פרו ומועמדים קטנים אחרים. פרו, שהשתתף בעימות ב-1992, ניסה לפנות לבית המשפט על כך וטען כי נפגע כתוצאה מכך שלא היה בעימות. בנוסף הוא טען כי התקשורת לא כיסתה אותו באופן הוגן.
תרומות לקמפיין
בסוף ספטמבר 1995, נטען כי הוועידה הדמוקרטית גייסה כספים לא חוקיים. בפברואר הוושינגטון פוסט פרסם שנתגלו ראיות לכך שאנשי ממשל בסין העבירו דרך השגרירות מימון לקמפיין, בניגוד לנוהלי הבחירות. שבעה עשר אנשים נעצרו בשל כך.
אל גור ערך אירוע גיוס כספים בקליפורניה. חוקיות התורמים הוטלה בספק. לבסוף המפלגה החזירה את הכסף.
תוצאות
ביום הבחירות, קלינטון ניצח בהחלטיות את דול, ונהיה המועמד הדמוקרטי הראשון שנבחר מחדש מאז פרנקלין רוזוולט. בגיל 50, הוא גם נהיה האדם הצעיר ביותר שנבחר מחדש. הוא השיג 8.2 מיליון מצביעים יותר מדול. המפה האלקטורלית לא הייתה שונה בהרבה מהבחירות הקודמות, וקלינטון זכה ב-379 אלקטורים לעומת 159 של הרפובליקנים. במערב, דול הצליח לזכות בניצחון דחוק בקולורדו ובמונטנה שתמכו בקלינטון ב-1992, ואילו קלינטון הפך לדמוקרט הראשון מאז הארי טרומן ב-1948 שזכה באריזונה. בדרום, קלינטון זכה בפלורידה, מדינה שלא זכה בה ב-1992 - במקום בג'ורג'יה, מדינה בעלת פחות אלקטורים. הבחירות ביססו את אחיזת הדמוקרטים במדינות כמו קליפורניה, ורמונט, מיין, אילינוי, ניו ג'רזי, פנסילבניה, מישיגן, דלאוור וקונטיקט. כל המדינות הללו הצביעו עבור רפובליקנים בשנות ה-80 ועברו להצבעה לדמוקרטים. בחירות אלו היו הפעם הראשונה בהיסטוריה שוורמונט הצביעה פעמיים רצוף למועמד דמוקרטי.
המפלגה הרפורמיסטית זכתה ב-8% מהקולות. התמיכה שפרו זכה לה הייתה קטנה בחצי מזו שהשיג ב-1992. הוא לקח קולות משני המועמדים באופן שווה, כמו לפני ארבע שנים. פרו הצליח במיוחד במדינות שנטו באופן מובהק למועמד אחד. הוא זכה לתמיכה מועטה ביותר בדרום.
למרות שקלינטון ואל גור היו דרומיים, רק ארבע מדינות דרומיות מתוך 11 תמכו בהם. כמו ב-1992, זאת הייתה התמיכה הדרומית הנמוכה ביותר לפני שנת 2000, בה הדרום הפך להיות רפובליקני בעיקרו. רק ב-2008 זכו הדמוקרטיים בשלוש מדינות דרומיות, עדיין פחות מקלינטון בבחירות הללו. זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה בה זכה מועמד שלישי ביותר מ-3%. מאז 1984, אף מועמד לא עקף את ההפרש של קלינטון מיריבו, 8.5%, ומאז 1988, אף אחד לא עבר את יתרונו בן 220 האלקטורים. אף דמוקרט לא הצליח לנצח בהפרש כזה מאז 1940 (מלבד לינדון ג'ונסון ב-1964). בפעם הראשונה בהיסטוריה המועמד המנצח לא זכה לרוב קולות בקרב הגברים, ובפעם השלישית הוא נבחר בלי לקבל רוב מוחלט (גרובר קליבלנד לצד וודרו וילסון הם המועמדים הנוספים, אף על פי שכולם זכו בהכי הרבה קולות).
קלינטון היה הדמוקרט הראשון שנבחר מחדש מאז פרנקלין דלאנו רוזוולט, והדמוקרט הדרומי הראשון שנבחר מחדש מאז אנדרו ג'קסון ב-1832.
זאת הייתה הפעם האחרונה שאחת מהמדינות הבאות נתנה את קולותיה למועמד דמוקרטי: אריזונה ארקנסו, טנסי, לואיזיאנה, קנטקי, וירג'יניה המערבית ומיזורי.
קישורים חיצוניים
- תוצאות הבחירות (באנגלית)
הערות שוליים
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
24965763הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996