דייוויד פטראוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייוויד פטראוס
David Petraeus
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני הצבא האמריקני
תקופת הפעילות 1974–2011 (כ־37 שנים)
דרגה גנרל (צבא ארצות הברית) גנרל
תפקידים בשירות
מפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית
מפקד הכוחות בעיראק
מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101
עיטורים
מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנהמדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה (4)
מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)מדליית השירות המצוין (3)
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות (4)
כוכב הארדכוכב הארד (עם אות V)
תפקידים אזרחיים

דייוויד האוול פטראוס (באנגלית: David Howell Petraeus; נולד ב-7 בנובמבר 1952) הוא איש צבא אמריקאי בדרגת גנרל. כיהן כראש ה-CIA מ-6 בספטמבר 2011 ועד 9 בנובמבר 2012. קודם לכן היה מפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית, מפקד הכוח הרב-לאומי בעיראק ומפקד כוחות נאט"ו והכוחות האמריקאים באפגניסטן. פטראוס פיקד על כוחות הקואליציה בעיראק במהלך מבצע הנחשול, במהלכו הצליח להפחית את הלחימה והאלימות הבין-עדתית והמיליטנטית בצורה חסרת תקדים. האסטרטגיה שלו הביאה לרמת יציבות גבוהה יותר במדינה ויצרה את התנאים שאפשרו לכוחות האמריקנים לסגת מעיראק ב-2011.[1] בהמשך, במהלך פיקודו על המלחמה באפגניסטן בוצע מבצע חנית נפטון – חיסול אוסאמה בן לאדן.

פטראוס החל דרכו הצבאית כצוער בווסט-פוינט. הוא מילא מגוון תפקידי פיקוד, הדרכה ומטה. תפקידי הפיקוד שלו בעיקר היו ביחידות חי"ר קל, ובמסגרת תפקידי המטה שלו התלווה לעיתים קרובות לאנשי צבא בכירים. בתפקידי הדרכה פטראוס יזם הגות צבאית חדשה באשר להתמודדות מול איומי גרילה והתקוממות אזרחית, וניחן בראייה אסטרטגית רחבה. עם עלייתו לתפקידי מפתח במלחמת עיראק, הפך גם לדמות בולטת בציבור האמריקאי. בתחילת הלחימה במלחמת עיראק, פטראוס פיקד על הדיוויזיה המוטסת ה-101.[2] הוא הוביל את האוגדה בלחימה בבגדאד ובכרבלא. לאחר מכן פיקד על המתקפה המוסקת על מחוז נינווה בצפון עיראק. פטראוס הצליח לקדם קשרים טובים עם האוכלוסייה המקומית ולחזק את מוסדות הממשל, במסגרת מדיניות שיישם תחילה בצפון עיראק, בהמשך על כל עיראק במהלך מבצע הנחשול ומאוחר יותר ניסה להעתיק גם באפגניסטן, בהצלחה חלקית בלבד. בתום שירותו הצבאי מונה לראש ה-CIA, אך כהונתו נקטעה כאשר התפרסמה עבירת פריצת מידע שלו. מאז פרישתו, פטראוס מרבה לשמש פרשן צבאי בפורומים שונים.

ביוגרפיה

גנרל דייוויד פטראוס, 5 באוגוסט 2011.

תחילת דרכו וחיים אישיים

פטראוס נולד במדינת ניו יורק בכפר קורנוול שעל ההדסון. אביו, סיקסטוס, היה רב חובל הולנדי אשר היגר לארצות הברית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. אמו, מרים לבית האוול, הייתה ספרנית. פטראוס התקבל ב-1970 ללימודים באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט. פטראוס היה בקבוצות הכדורגל והסקי הבין-מכללתית, היה קפטן צוערים בסגל החטיבה, והיה "צוער מכובד" לפי האקדמיה, שסיים את לימודיו בשורות העשירון העליון של הכיתה של 1974 (מקום 40 בסך הכל). בשנתון הכיתתי, חבריו זכרו אותו כאחד ש"תמיד נמצא בראש בספורט, בלימודים, במנהיגות ואפילו בחיי החברה שלו".

חודשיים לאחר שפטראוס סיים את לימודיו, הוא נישא לבתו של גנרל הצבא ויליאם א. קנולטון (המפקח של ווסט פוינט באותה תקופה), הוליסטר "הולי" נולטון. הולי, שהיא רב-לשונית, זכתה במלגת הצטיינות לאומית בתיכון, וסיימה בהצטיינות את לימודיה במכללת דיקינסון. יש להם בת ובן, אן וסטיבן. בעת ההסמכה של בנו לצבא ב-2009, פטראוס ניהל את טקס שבועת השירות שלו. טרם התגייס בנו למד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בנו המשיך לשרת כקצין באפגניסטן בשורות צוות הקרב של חטיבה מוטסת 173. מעונו הרשמי של פטראוס בארצות הברית הוא נכס קטן בעיירה הקטנה ספרינגפילד, ניו המפשייר, שאשתו ירשה ממשפחתה. פטראוס אמר פעם לחבר שהוא מזדהה פוליטית בתור רפובליקני של רוקפלר.

עלייתו בשורות הצבא

פטראוס סיים את לימודיו בווסט פוינט בשנת 1974, וקיבל תואר ראשון במדעי הצבא. הוא זכה בפרס הגנרל ג'ורג' מרשל כבוגר המצטיין של מללת הפיקוד והמטה הכללי של צבא ארצות הברית לשנת 1983 בפורט ליונוורת', קנזס. לאחר מכן סיים תואר שני ב-1985 ודוקטורט ביחסים בין-לאומיים בשנת 1987 מבית הספר וודרו וילסון לעניינים ציבוריים ובין-לאומיים של אוניברסיטת פרינסטון, שם למד תחת פרופסור ריצ'רד ה. אולמן.[3] באותה תקופה שימש גם כעוזר פרופסור ליחסים בין-לאומיים באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בין השנים 1985-1987. עבודת הדוקטורט שלו הייתה "הצבא האמריקני והלקחים של וייטנאם: מחקר על השפעה צבאית ושימוש בכוח בעידן הפוסט-וייטנאמי". הוא השלים מלגה צבאית בבית הספר לשירות חוץ של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בשנים 1994–1995.[4]

מסוף 2005 ועד פברואר 2007, פטראוס שימש כגנרל המפקד על פורט ליונוורת', קנזס, ועל מרכז הנשק המשולב של צבא ארצות הברית (CAC) שנמצא שם. כמפקד CAC, פטראוס היה אחראי על הפיקוח על מכללת הפיקוד והמטכ"ל ועוד שבעה עשר בתי ספר, מרכזים ותוכניות הכשרה וכן על פיתוח המדריכים הדוקטרינרים של הצבא, הכשרת קציני הצבא ופיקוח על מרכז הצבא לאיסוף והפצת לקחים. בתקופתו ב-CAC, פטראוס ולוטננט גנרל ג'יימס פ. אמוס פיקחו יחד על פרסום מדריך שדה לאנשי צבא, שנכתב על ידי קבוצה מגוונת במיוחד של קציני צבא, אקדמאים ועיתונאים שנבחרו על ידי פטראוס.[5] הן בפורט ליונוורת' והן בכל בתי הספר ותוכניות האימונים של הצבא, פטראוס שילב את חקר ההתקוממות העממית והגרילה במערכי שיעור ובתרגילי אימון. מתוך הכרה בעובדה שלעיתים קרובות חיילים בעיראק ביצעו תפקידים שונים בהרבה מאלו שלשמם הם התאמנו, הדגיש פטראוס את החשיבות של ללמד חיילים איך לחשוב ואיך להילחם, ואת הצורך לטפח גמישות וכושר הסתגלות אצל מנהיגים.[6] פטראוס החשיב את השינוי הזה כחלק המשמעותי ביותר במבצע הנחשול, ואמר ב-2016, "הזינוק החשוב ביותר היה גל היוזמות. זה היה שינוי האסטרטגיה, ומבחינות רבות, זה ייצג שינוי משמעותי למדי ביחס למה שעשינו לפני הזינוק."[7] פטראוס כונה "המומחה המוביל בעולם בלוחמה נגד התקוממות עממית".[8]

עם סיום לימודיו בווסט פוינט ב-1974, פטראוס הוסמך לקצין חי"ר. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לריינג'רס (כבוגר כבוד מצטיין), פטראוס שובץ לצוות הקרב של הגדוד המוטס 509, יחידת חי"ר קלה שהוצבה בויצ'נזה, איטליה.[9][10] מאז, החי"ר הקל עמד בליבת הקריירה שלו, בעוד שלעיתים היה מעורב במשימות ליחידות ממוכנות, עבודת מטה, מטלות ומוסדות הדרכה. לאחר שעזב את גדוד 509 בדרגת לוטננט ראשון,[11] פטראוס החל השתלמות קצרה ביחידות ממוכנות כאשר הפך לעוזר קצין מבצעים בסגל של חטיבה 2, דיוויזיית חי"ר 24 (ממוכנת), בפורט סטיוארט, ג'ורג'יה. בשנת 1979 קיבל על עצמו את הפיקוד על פלוגה באותה דיוויזיה: פלוגה בגדוד 2, רגימנט חי"ר 19 (ממוכן), ולאחר מכן שירת כקצין המבצעים של אותו גדוד, תפקיד בדרגת מייג'ור.

בשנת 1981, פטראוס הפך לעוזר של הגנרל ג'ון גאלבין, אז מפקד על גנרל דיוויזיית הרגלים ה-24 (ממוכן).[12] הוא הקדיש את השנים הבאות לקידום השכלתו הצבאית והאזרחית. לאחר שרכש את הדוקטורט שלו ולימד בווסט פוינט, פטראוס המשיך במעלה שלבי סולם הפיקוד, ושימש כעוזר צבאי לגנרל גאלבין כשהאחרון שירת בתפקיד המפקד העליון של בעלות הברית באירופה.[13] משם הוא עבר לדיוויזיית הרגלים השלישית (ממוכנת). במהלך השנים 1988–1989, הוא שירת כקצין מבצעים בגדוד החי"ר ה-30 של הדיוויזיה השלישית. לאחר מכן הוצב כעוזר ראש המטה של צבא ארצות הברית, גנרל קרל וונו, בוושינגטון הבירה.

עם קידום לדרגת לוטננט קולונל, עבר פטראוס מלשכת ראש המטה לפורט קמפבל, קנטקי, שם פיקד על גדוד 3 ברגימנט החי"ר 187 הידוע מ-1991 עד 1993. במהלך תקופה זו, נפצע בתקרית ירי דו-צדדי; בשנת 1991 הוא נורה בטעות בחזהו מירי רובה M-16 במהלך תרגיל אש חיה כאשר חייל מעד והרובה שלו נשרק. הוא נלקח למרכז הרפואי של אוניברסיטת ואנדרבילט, בנאשוויל, טנסי, שם נותח על ידי הרופא והסנאטור האמריקאי לעתיד ביל פריסט. בית החולים שחרר אותו מוקדם מהצפוי לאחר שעשה בדיקת כושר פשוטה: חמישים שכיבות סמיכה ללא מנוחה, ימים ספורים בלבד לאחר התאונה.[14][15]

במהלך השנים 1993–1994, המשיך פטראוס את הקשר הארוך שלו עם הדיוויזיה המוטסת ה-101 כעוזר ראש המטה של החטיבה, האחראי על תוכניות מבצעיות, תפעול והדרכה, ושימש גם אחראי אימונים וגיוס בדיוויזיה. בשנת 1995, הוא הוצב במטה הצבאי של האו"ם בהאיטי כקצין המבצעים הראשי שלה במהלך מבצע משמר הדמוקרטיה במסגרת תעסוקה מבצעית. הפיקוד הבא שלו, מ-1995 עד 1997, היה חטיבה 1, דיוויזיה מוטסת 82, שבמרכזה גדוד החי"ר המוצנח 504. משנת 1997 עד 1999, פטראוס שירת בפנטגון כעוזר ביצועי של מנהל הסגל המשותף ולאחר מכן כעוזרו של יו"ר המטות המשולבים, גנרל הנרי שלטון, שתיאר את פטראוס כ"אדם בעל מוטיבציה גבוהה שאוהב להוביל מהחזית עצמה, בכל תחום שהוא נכנס אליו".[16] בשנת 1999, כבריגדיר גנרל (גנרל נושא כוכב אחד), חזר פטראוס לדיוויזיה 82, שימש כעוזר מפקד הדיוויזיה למבצעים ולאחר מכן, לזמן קצר, כממלא מקום המפקד. בתקופתו בשורות הדיוויזיה ה-82, הוא נפרס עם הכוחות בכווית בתעסוקה מבצעית במסגרת מבצע "אביב מדברי", כחלק מכוח המשמר שהוצב במדינה דרך קבע לכל אורך שנות התשעים לאחר מלחמת המפרץ. הסופר טום קלנסי ערך עמו באותה עת ראיון ארוך לצורך כתיבת ספרו "צנחנים: סיור בכוח משימה מוצנח (1997)".

מה-82, הוא עבר לשרת כראש הסגל של הקורפוס המוטס ה-18 בפורט בראג במהלך השנים 2000–2001. בשנת 2000, פטראוס סבל מפציעתו הגדולה השנייה, כאשר במהלך קפיצת צניחה חופשית אזרחית, המצנח שלו קרס בגובה נמוך עקב פניית וו מהרוח, וכתוצאה מכך ספג נחיתה קשה ששברה את האגן שלו. בשנת 2001 הוחלט לקדמו בדרגה למייג'ור גנרל (גנרל שני כוכבים; מקביל לאלוף בצה"ל).[17] במהלך 2001–2002, השתתף פטראוס במבצעי שמירת השלום בבוסניה והרצגובינה במסגרת כוח הייצוב שהוקם בעקבות מלחמות יוגוסלביה. הוא שהה בחבל הבלקן בפעילות מבצעית בת עשרה חודשים. בבוסניה, הוא היה עוזר ראש המטה למבצעים של כוח הייצוב של נאט"ו וכן סגן מפקד כוח המשימה הבין-ארגוני ללוחמה בטרור של ארצות הברית, פיקוד שנוצר לאחר פיגועי 11 בספטמבר כדי להוסיף יכולת סיכול טרור לכוחות ארצות הברית המצורפים לפיקוד נאט"ו בבוסניה. ב-2004 הועלה לדרגת לוטננט גנרל (גנרל שלושה כוכבים; מקבילה לרב-אלוף).[18]

ב-2007 הועלה לדרגת גנרל (ארבעה כוכבים).[19] ב-23 באפריל 2008, מזכיר ההגנה רוברט גייטס הודיע שהנשיא ג'ורג' בוש הבן החליט למנות את הגנרל פטראוס לפקד על פיקוד מרכז של ארצות הברית (CENTCOM), שמפקדתו בטמפה, פלורידה. בשנת 2010, פטראוס היה מועמד לפקד על כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי באפגניסטן, מינוי שדרש את אישור הסנאט.[20] מינויו אושר ב-30 ביוני 2010,[21] והוא קיבל את הפיקוד מידי המפקד הזמני לוטננט-גנרל ניק פארקר ב-4 ביולי 2010.[22]

מלחמת עיראק

מפקד הדיוויזיה ה-101

מייג'ור גנרל פטראוס (מימין), מפקד הדיוויזיה ה-101, משוחח עם לויטננט גנרל ויליאם ס. וואלאס, מפקד הקורפוס החמישי. מחנה ניו ג'רזי, כווית, 21 במרץ 2003.
גנרל פטראוס, מפקד הכוח הרב-לאומי בעיראק, במהלך סיור בשוק בצפון בגדאד, 11 במרץ 2007.

בשנת 2003, פטראוס, אז גנרל, היה שותף בפעילות מבצעית קרבית בפעם הראשונה כאשר פיקד על הדיוויזיה המוטסת ה-101 במהלך תנועתו של קורפוס החמישי לבגדאד . במערכה הצבאית פטראוס הוביל את הדיוויזיה שלו בקרבות עזים מדרום לבגדד, בכרבלא, אל-חלה ובנג'ף. לאחר נפילת בגדאד, הדיוויזיה ביצעה את התקיפה המבצעית המוסקת הארוכה ביותר במלחמה על מנת להגיע למחוז נינווה, שם היא נותרה לפקח ולאבטח את השליטה לאורך רוב שנת 2003. הבריגדה הראשונה הייתה אחראית על האזור שמדרום למוסול, הבריגדה השנייה על העיר עצמה והבריגדה השלישית על האזור המשתרע לעבר הגבול הסורי. פטראוס הבחין בחוסר התשתית המדינית לגבי ניהול עיראק הכבושה בתום ההשתלטות הצבאית עליה, ואנקדוטה מפורסמת היא אמירתו הרטורית לכתב הוושינגטון פוסט ריק אטקינסון "ספר לי איך זה נגמר",[23] אנקדוטה שהוא ועיתונאים אחרים השתמשו בה כדי להציג את פטראוס כאדם בעל ראייה לטווח ארוך שהבחין כבר בשלב מוקדם בקשיים שיבואו בעקבות נפילת בגדד.[12][24][25]

במוסול, עיר בת כמעט שני מיליון תושבים, פטראוס וה-101 השתמשו בשיטות קלאסיות נגד התקוממות עממית כדי לבנות ביטחון ויציבות, כולל ביצוע פעולות ממוקדות ושימוש מושכל בכוח, הזנקה מחדש של הכלכלה, הרכבת כוחות ביטחון מקומיים, ופיקוח על קיומן של בחירות. מועצת העיר תוך שבועות מרגע הגעתם, פיקחה כבר על תוכנית של עבודות ציבוריות, החייתה מחדש את התהליך המדיני,[26] והשיקה עם התקציב שלה 4,500 תשתיות של שיקום האזור.[27] ניתן לייחס גישה זו לפטראוס, אשר היה ספוג בבניית אומה ומוסדות שלטון תקינים במהלך פעולותיו הקודמות במדינות כמו בוסניה והאיטי ובכך ניגש לבניית האומה העיראקית מחדש כמשימה צבאית מרכזית ו"היה מוכן לפעול בזמן שהרשות האזרחית בבגדאד עדיין התארגנה", לפי מייקל גורדון מהניו יורק טיימס.[28] חלק מהעיראקים העניקו לפטראוס את הכינוי 'דוד המלך', שאומץ מאוחר יותר על ידי כמה מעמיתיו.[29][30] ב-2004, ניוזוויק הצהיר כי "הדעה הרווחת המקובלת היא שאף כוח לא עבד קשה יותר כדי לזכות בלב ובמוחות עיראקים מאשר הדיוויזיה המוטסת ה-101 בראשות פטראוס".[31] בתומו של תהליך, הרשויות ומוסדות הממשל בצפון עיראק, באזור כורדיסטן העיראקית, שבו פעל פטראוס, הצליחו לשוב לפסים של תקינות ותפקוד סדיר בעוד שאר המדינה דשדשה מאחור.

אחת העבודות הציבוריות המרכזיות של הגנרל הייתה שיקום ופתיחה מחדש של אוניברסיטת מוסול.[32] פטראוס תמך בתוקף בשימוש בתקציבים שהופקדו לשיקול דעתם של המפקדים המרחביים למען מימון עבודות ציבוריות, ואמר למנהל הרשות הזמנית של הקואליציה פול ברמר "כסף הוא תחמושת" במהלך ביקורו הראשון של המנהל במוסול.[33] פטראוס נהג לשוב על הביטוי מספר פעמים, ולבסוף הוא הופיע בחוברות הדרכה רשמיות[34] ושולב בסופו של דבר גם במדריך השדה נגד ההתקוממות של צבא ארצות הברית שנוסח בפיקוחו של פטראוס.[35] בפברואר 2004, ה-101 הוחלף במוסול על ידי חלק ממפקדת הקורפוס הראשון, אך הכוחות המבצעיים כללו אך ורק יחידה של כרבע מגודלה של הדיוויזיה – בריגדת סטרייקר. בקיץ שלאחר מכן, נרצח מושל מחוז נינווה, ורוב חברי מועצת המחוז הערבי הסוני החרימו את בחירת המושל החדש לאחר מכן, והותירו את החברים הכורדים אחראים על מחוז ערבי סוני ברובו. מאוחר יותר באותה שנה ערק מפקד המשטרה המקומית ונעשה לנאמנו של שר הפנים הכורדי באירביל לאחר ניסיונות התנקשות חוזרים ונשנים נגדו, התקפות על ביתו וחטיפת אחותו. המשטרה הערבית הסונית ברובה קרסה תחת התקפות מורדים שפתחו בהתקוממות בזמן שכוחות הקואליציה הוקצו לפעילות בפלוג'ה בנובמבר 2004.

ישנם הסברים שונים לקריסה לכאורה של כוח המשטרה במוסול. עיתון הגרדיאן ציטט דיפלומט אמריקאי אנונימי שאמר: "מוסול בעצם קרסה לאחר שהוא [פטראוס] עזב". הדיפלומט לשעבר פיטר גלבריית' מתח ביקורת על הפיקוד של פטראוס על ה-101, ואמר שהישגיו והמוניטין שלו היו מנופחים. גלבריית' טען כי פטראוס מינה את האנשים הלא נכונים לתפקידי המפתח בממשל המקומי ובמשטרה של מוסול.[36] מצד שני, כתב הוושינגטון פוסט, טום ריקס, טען כי "מוסול הייתה שקטה בזמן שהוא (פטראוס) היה שם, וסביר להניח שהייתה נשארת כך אילו היו ליורשו כוח האדם בחיילים כמו שהיו לו – וכמה שיותר הבנה של טכניקות נגד ארגוני הטרור המתקוממים". ריקס המשיך ואמר כי "הגישה מכוונת האוכלוסייה שפטראוס נקט במוסול ב-2003 היא זו שכל צבא ארצות הברית בעיראק ניסה לאמץ ב-2006".[37] בעל הטור בטיים, ג'ו קליין, הסכים במידה רבה עם ריקס, וכתב שבריגדת הסטרייקר שהחליפה את ה-101 "לא ביצעה שום דבר מניהול הממשל המקומי שפטראוס עשה".[38] כתב הניו יורק טיימס מייקל גורדון והגנרל בדימוס ברנרד טריינור הדהדו את דבריהם של ריקס וקליין ושיבחו את פטראוס על חלקו במערכה.[39]

מפקד הפיקוד הזמני

ביוני 2004, פחות משישה חודשים לאחר חזרת ה-101 לארצות הברית, פטראוס הועלה לדרגת לוטננט גנרל והפך למפקד הראשון של הפיקוד הזמני של הכוחות הרב-לאומיים בעיראק (Multi-National Security Transition Command Iraq). לפיקוד החדש שנוצר הייתה אחריות לאימון, לציוד ולהדרכה של הצבא, המשטרה וכוחות הביטחון האחרים הגדלים של עיראק, כמו גם לפיתוח מוסדות הביטחון של עיראק ולבניית תשתית קשורה, כגון בסיסי אימונים, תחנות משטרה ומבצרי גבול. תפקידו העיקרי היה העברת כובד האחריות לביטחונה של עיראק חזרה לידי זרוע הביטחון של הממשלה החדשה שהוקמה בבגדאד.[40] במהלך 15 החודשים של פטראוס בראשות הפיקוד, הוא עמד ראשון בתפקיד בראש פיקוד שהוקם כמעט מאפס ובעיצומם של קרבות קשים מול התקוממויות עממיות וארגוני טרור במקומות כמו פלוג'ה, מוסול ונג'ף. עד סוף פיקודו, אומנו כ-100,000 איש לכוחות הביטחון העיראקיים; הצבא והמשטרה העיראקית הועסקו בלחימה; בוצעו אינספור תשתיות שיקום; ומאות אלפי כלי נשק, שריונות גוף וציוד אחר חולקו במה שתואר כ"מאמץ הרכש וההפצה הצבאי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה", בעלות של למעלה מ-11 מיליארד דולר.[40] בספטמבר 2004 כתב פטראוס מאמר ל"וושינגטון פוסט" שבו תיאר את ההתקדמות המוחשית שנעשתה בבניית כוחות הביטחון של עיראק מהיסוד, תוך שהוא מציין את האתגרים הרבים הקשורים בכך. "למרות שהיו קשיים – שלא לדבר על התקפות טרור מחרידות", כתב פטראוס, "חלה התקדמות במאמץ לאפשר לעיראקים לשאת יותר מהעומס למען ביטחונם, דבר שהם מעוניינים לעשות".[41]

חלק מהאתגרים הכרוכים בבניית כוחות הביטחון היו קשורים לביצוע משימה זו בעיצומה של התקוממות קשה – או, כפי שכתב פטראוס, "להפוך את המשימה לדומה לתיקון מטוס בזמן טיסה – ותוך כדי ירי לעברו". אתגרים אחרים כללו האשמות בשחיתות וכן מאמצים לשפר את הליכי אחריות האספקה הצבאית של עיראק. לדוגמה, לדברי חבר מועצת השלטון הזמנית לשעבר, עלי א. עלאווי: "תחת אפו של הפיקוד הזמני, היו פקידים במשרד ההגנה (העיראקי) ומחוצה לו, שתכננו למעול ברוב תקציב הרכש של הצבא, אם לא בכולו".[42] הוושינגטון פוסט הצהיר באוגוסט 2007 כי הפנטגון איבד את עקבותיהם של כ-30% מכלי הנשק שסופקו לכוחות הביטחון העיראקיים. משרד החשבונאות הכללי אמר כי חלוקת הנשק הייתה אקראית, מהירה ומפוזרת ולא פעלה לפי הנהלים שנקבעו – במיוחד מ-2004 ל-2005, כאשר אימוני הביטחון הובלו על ידי פטראוס וכוחות הביטחון של עיראק החלו להתמודד מול התקוממות מילטנטית במקומות כמו נג'ף וסמארה.[43] למעלה ממאה אלף רובי סער ואקדחים מסוג AK-47 נמסרו לכוחות העיראקיים ללא תיעוד מלא, וייתכן שחלק מכלי הנשק החסרים נחטפו על ידי מורדים עיראקים.[44] כמו כן אבדו אלפי שריונות גוף.[45] האינדיפנדנט הצהיר כי הצבא האמין כי "המצב בשטח היה כל כך דחוף, והסוכנות האחראית על הקלטת העברות הנשק קטנה וחסרת משאבים כל כך, שלמפקדי השטח אין ברירה בעניין".[46] הפנטגון ערך חקירה משלו, ולאחר מכן הושבו לאחריות הגורמים האמריקאיים רבים מכלי הנשק שאבדו בתהליך המסירה לכוחות הביטחון העיראקיים.[47] לאחר הסיור השני שלו ברחבי עיראק, פטראוס חיבר מאמר שנקרא במגזין 'סקירה צבאית' (Military Review), המפרט ארבע עשרה נקודות ונושאים שעלה עליהם במהלך שני סיורים בעיראק, כולל: אל תעשה יותר מדי במו ידיך (האצל סמכויות לרשויות המקומיות), כסף הוא תחמושת, הגדלת מספר בעלי העניין היא קריטית להצלחה, הצלחה בהתקוממות מחייבת יותר מסתם פעולות צבאיות, ההצלחה הסופית תלויה במנהיגים מקומיים, אין תחליף למנהיגים גמישים ומסתגלים, ולבסוף, המשימה החשובה ביותר של מנהיג היא לתת את הטון הנכון.[48]

הכוח הרב-לאומי – עיראק (אביב 2007)

את זמן הביניים בין הפיקודים העיראקים בילה בפורט ליוונוורת', שם פיתח פטראוס עוד יותר את משנתו הצבאית שמר על קשר בבית הלבן עם מגהאן או'סאליבן שהייתה היועצת הראשית של הנשיא בנושא המלחמה.[49] בינואר 2007, כחלק מאסטרטגיית עיראק המחודשת שלו, הנשיא ג'ורג' בוש הודיע כי פטראוס יחליף את הגנרל ג'ורג' קייסי כמפקד הגנרל של הכוח הרב-לאומי בעיראק (MNF-I) להוביל את כל חיילי ארצות הברית בעיראק. בזיכרונותיו השווה הנשיא בוש את בחירתו בפטראוס למינויים של גנרלים גדולים אחרים בהיסטוריה האמריקאית לתפקידי מפתח, וכתב: "לינקולן גילה את הגנרלים גרנט ושרמן. לרוזוולט היו את אייזנהאואר ובראדלי. מצאתי את דייוויד פטראוס וריי אודיירנו".[50][51] ב-23 בינואר קיימה ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט את שימוע המועמדות של פטראוס, במהלכו העיד על רעיונותיו ויוזמות שלו לגבי עיראק, במיוחד על האסטרטגיה העומדת בבסיס מבצע הנחשול, הזרמת הכוחות החדשים שנועדה לייצב את המצב. בהצהרת הכניסה שלו לתפקיד, פטראוס הצהיר כי "ביטחון האוכלוסייה, במיוחד בבגדאד, ובשותפות עם כוחות הביטחון העיראקים, יהיה מוקד המאמץ הצבאי". הוא המשיך וקבע כי הביטחון ידרוש ביסוס נוכחות מתמשכת, במיוחד בשכונות המאוימות ביותר בעיראק. הוא גם ציין את החשיבות הקריטית בסיוע לעיראק להגביר את היכולת שלה למשול, לפתח תוכניות תעסוקה ולשפר את חיי היומיום של אזרחיה.[52] במהלך כהונתו של פטראוס בעיראק, הכוח הרב-לאומי בעיראק (אנ') השתדל לעבוד עם ממשלת עיראק בצורה הדוקה כדי לממש אסטרטגיה זו שהתמקדה באבטחת האוכלוסייה. לשם כך נדרשו ביסוס – ושימור – נוכחות צבאית מתמשכת על ידי חיים בקרב האוכלוסייה, הבחנה בין עיראקים שניתנים לפיוס ובין אויבים שלא ניתן לפייס, רדיפה בלתי פוסקת אחר האויב, טיהור מקומות קדושים ממיליציות ואז השבתם לאוכלוסייה האזרחית והחזקת תושבים לאזורים שפונו, המשך פיתוח כוחות הביטחון של עיראק ולתמוך בכוחות הביטחון המקומיים, הנקראים לעיתים קרובות תנועת ההתעוררות העיראקית, כמו גם שילובם בצבא ובמשטרה העיראקית ובתוכניות תעסוקה אחרות.[53][54] הכוח הרב-לאומי, בפיקוד פטראוס, הצליח ליישם את האסטרטגיה ביעילות, ולנצל את המודיעין העדכני והמדויק שסיפקה האוכלוסייה כדי לפגוע קשות במחבלים.

גנרל פטראוס בתדריך לגופי התקשורת, הפנטגון, 26 באפריל 2007.

האסטרטגיה העומדת בבסיס "נחשול" הכוחות, כמו גם הרעיונות שפטראוס כלל במדריך השדה של צבא ארצות הברית ללוחמה במיליציות גרילה, כונו על ידי כמה עיתונאים ופוליטיקאים כ"דוקטרינת פטראוס", אם כי מבצע הנחשול עצמו הוצע כמה חודשים לפני שפטראוס קיבל את הפיקוד. למרות החששות של רוב הסנאטורים הדמוקרטים ומספר סנאטורים רפובליקנים לגבי היישום המוצע של "דוקטרינת פטראוס" בעיראק, במיוחד בנוגע לזינוק הכוחות, מינויו של פטראוס אושר פה אחד ב-27 בינואר ובמקביל לו הוא הועלה לדרגת גנרל בעל ארבעה כוכבים.[55] לפני יציאתו לעיראק, גייס פטראוס מספר קציני צבא משכילים, שכונו "חברי פטראוס" או "הוגים מיועדים", כדי לייעץ לו כמפקד, כולל קולונל מייק מייז, ראש המחלקה למדעי החברה בווסט פוינט וקולונל הרברט ריימונד מקמאסטר, שהתפרסם במלחמת המפרץ ובביצועיו בהשבת השקט לעיר תלעפר, כמו גם בעבודת הדוקטורט שלו על יחסים אזרחיים-צבאיים מתקופת וייטנאם. בעוד שרוב יועציו הקרובים ביותר של פטראוס היו קציני צבא אמריקאים, הוא גם שכר את שירותיו של לוטננט קולונל דייוויד קילקולן מצבא אוסטרליה, שעבד עבור מחלקת המדינה האמריקאית.[56] קילקולן עם שובו מעיראק פרסם מסקנות על הלחימה בעיראק[57] ודן בחזית המרכזית של המלחמה ובלקחים שנלמדו במלחמה בפורומים ציבוריים.[58]

לאחר שקיבל את הפיקוד על הכוח הרב-לאומי ב-10 בפברואר 2007, פטראוס בדק את יחידות ארצות הברית ועיראק בכל רחבי עיראק, ביקר במאחזים בבגדאד רבתי, תיכרית, קובבה, רמאדי, מוסול, כירכוכ, באיג'י, סמארא, בצרה ועוד. באפריל 2007 ערך פטראוס את ביקורו הראשון בוושינגטון כמפקד MNF-I, ודיווח לנשיא בוש ולקונגרס על התקדמות ה"נחשול" ועל המצב הכללי בעיראק. במהלך ביקור זה הוא נפגש באופן פרטי עם חברי קונגרס ולפי הדיווחים טען נגד קביעת לוח זמנים לנסיגת כוחות ארצות הברית מעיראק.[59] עד סוף מאי 2007, הקונגרס לא הטיל לוחות זמנים בחקיקה לנסיגת חיילים ושיבה הביתה.[60] החקיקה שנחקקה אכן חייבה שפטראוס ושגריר ארצות הברית בעיראק, ריאן קרוקר, יעבירו דו"ח לקונגרס עד 15 בספטמבר 2007, המפרט את הערכתם לגבי המצב הצבאי, הכלכלי והפוליטי של עיראק.

ביוני 2007, פטראוס הצהיר בראיון כי היו "סימנים מדהימים לנורמליות" בבגדאד, והערה זו גררה ביקורת מצד מנהיג הרוב בסנאט, הארי ריד. עם זאת, באותו ראיון הצהיר פטראוס כי "נותרו בעיות רבות" והוא ציין את הצורך לעזור לעיראקים "לתפור מחדש את מרקם החברה שנקרע במהלך שיא האלימות העדתית" בסוף 2006.[61] פטראוס גם הזהיר כי הוא מצפה שהמצב בעיראק יחייב את המשך הפריסה של רמת החיילים הגבוהה של יותר מ-150,000 מעבר לספטמבר 2007; הוא גם הצהיר שמעורבות ארצות הברית בעיראק עלולה להימשך שנים לאחר מכן בהתחשב בצורך.[62] הצהרות אלו מייצגות את העובדה שלאורך כל תקופתם בעיראק, פטראוס והשגריר קרוקר נשארו זהירים וסירבו לסווג את עצמם כאופטימיים או פסימיים, וציינו, במקום זאת, שהם ריאליסטים ושהמציאות בעיראק קשה מאוד. הם גם הדגישו שוב ושוב את חשיבותם של דיווחים ישרים וגישה חסרת גוון.[63] ואכן, הגישה וההערכות הריאליסטיות של פטראוס זכו לשבחים מהציבור האמריקאי.[64]

הכוח הרב-לאומי – עיראק (קיץ וסתיו 2007)

ביולי 2007 הגיש הבית הלבן לקונגרס את דו"ח הביניים על עיראק, שקבע כי כוחות הקואליציה התקדמו בצורה משביעת רצון ב-6 מתוך 18 אמות מידה שנקבעו על ידי הקונגרס. ב-7 בספטמבר 2007, במכתב שהופנה לכוחות שעליהם פיקד, כתב פטראוס כי הושגה התקדמות צבאית רבה, אך לא הושגה ההתקדמות המדינית ברמה הלאומית שציפו לה.[65] הדו"ח של פטראוס לקונגרס על המצב בעיראק הועבר לקונגרס ב-10 בספטמבר 2007. ב-15 באוגוסט 2007, הלוס אנג'לס טיימס הצהיר שלפי פקידי ממשל אנונימיים, הדו"ח "ייכתב למעשה על ידי הבית הלבן, עם מידע מגורמים רשמיים ברחבי הממשלה".[66] עם זאת, פטראוס הכריז בעדותו לקונגרס כי "כתבתי את העדות הזו בעצמי". הוא הרחיב עוד כי עדותו לקונגרס "לא שונתה על ידי איש בפנטגון, בבית הלבן או בקונגרס ולא שותפה עם אף אחד".[67] בעדותו בקונגרס מספטמבר, פטראוס הצהיר, "בשורה תחתונה מלפנים, היעדים הצבאיים של הנחשול מבוצעים, במידה רבה". הוא ציין גורמים רבים להתקדמות זו, לרבות העובדה שהקואליציה והכוחות העיראקים הטילו מהלומות משמעותיות על אל-קאעידה בעיראק ושיבשו את המיליציות השיעיות, שהאלימות האתנית-עדתית פחתה ושהדחייה של אל-קאעידה על ידי השבטים התפשטה למקומות רבים ברחבי עיראק. בהתבסס על התקדמות זו והתקדמות נוספת שצפויה להיות מושגת, המליץ פטראוס להחזיר הביתה מעיראק בהדרגה את כוחות התגבורת של הנחשול ולהעביר בהדרגה את האחריות המוגברת לכוחות העיראקיים, ככל שאפשרו יכולותיהם ותנאיהם בשטח.[68]

רבים בסיעה הדמוקרטית בקונגרס, שקידמה קמפיין להוצאת הכוחות מעיראק והשבת הבנים הביתה, ביקרו את תפקודו של פטראוס. מנהיג הרוב בסנאט הארי ריד, טען ש"תוכניתו של פטראוס היא רק עוד מאותו הדבר" ו"איננה נסיגה או שינוי במשימה שאנו צריכים". הנציג רוברט וקסלר מפלורידה האשים את פטראוס ב"סטטיסטיקה של קטיף דובדבנים" ו"עיסוי מידע".[69] יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים, טום לנטוס מקליפורניה, כינה את פטראוס ושגריר ארצות הברית בעיראק ריאן קרוקר "שניים מעובדי הציבור המוכשרים ביותר של האומה שלנו" ואמר שהדמוקרטים חשים "הערכה על המקצועיות שלהם". אבל הוא גם הוסיף ש"איננו יכולים עוד לקחת את טענותיהם על עיראק כערך נקוב"; לסיכום, "אנחנו צריכים לצאת מעיראק, למען המדינה הזו וגם למען שלנו".[70] לעומת זאת, רוב הסיעה הרפובליקנית יישרה קו עם עמדת הממשל, שקידמה את המשך המערכה בעיראק עד להסדר המצב האזרחי והביטחוני בתוכה, וגיבו את פטראוס. המועמד הרפובליקני לנשיאות דאנקן האנטר כינה את הדו"ח "הערכה כנה ועצמאית שניתנה ביושרה".[71] הסנאטור הרפובליקני ג'ון קייל מאריזונה הצהיר, "אני משבח את הגנרל פטראוס על הערכתו הכנה והישר של המצב בעיראק".[72] הסנאטור הרפובליקני מתנגד המלחמה צ'אק הייגל מנברסקה, מתח ביקורת על הדו"ח תוך כדי ששיבח את פטראוס אישית, ואמר "זו לא אשמתך, גנרל... זו לא אשמתו של השגריר קרוקר. זו אשמת הממשל הזה."[73] סקר דעת קהל שנערך לאחר הדו"ח של פטראוס לקונגרס לא הראה כמעט שום שינוי בדעת הקהל האמריקאית השלילית כלפי המלחמה.[74] סקר של מרכז המחקר פיו מצא שרוב האמריקאים ששמעו על הדו"ח צידדו בהמלצותיו של פטראוס.[75]

ב-20 בספטמבר העביר הסנאט החלטה שקידם הרפובליקני ג'ון קורנין מטקסס שנועדה: "לגנות בחריפות התקפות אישיות על כבודו ויושרו של הגנרל פטראוס". קורנין ניסח את ההחלטה בתגובה לגינוי של פטראוס שהתפרסם בניו יורק טיימס. ארבעים ותשעה סנאטורים רפובליקנים ועשרים ושניים סנאטורים דמוקרטיים הצביעו בעד ההחלטה.[76] בית הנבחרים העביר החלטה דומה בהצבעה של 341–79 ב-26 בספטמבר. בהתבסס על התנאים בשטח, באוקטובר 2007, פטראוס והשגריר קרוקר שינו את תוכנית המדיניות שלהם לעיראק. מתוך הכרה בהתקדמות שנעשתה נגד אל-קאעידה, הם החליטו על העברת מרכז הכובד המבצעי: "שינוי המאמץ הצבאי של ארצות הברית להתמקד יותר במאבק במיליציות שיעיות".[77]

הכוח הרב-לאומי – עיראק (אביב 2008)

ב-18 בפברואר 2008, העיתון USA Today פרסם כי "המאמץ האמריקאי הראה הישגים רבה יותר" וכי לאחר שמספר החיילים בעיראק הגיע לשיאו בסתיו 2007, הפגיעות באזרחים ירדו פלאות והחיים האזרחיים בבגדאד וערים אחרות שבו לקדמותם.[78] לאור הירידה המשמעותית באלימות וכאשר חטיבות כוחות הנחשול החלו להתפרס מחדש ולשוב לארצות הברית ללא תחליף, אפיין פטראוס את ההתקדמות כקלושה, שברירית והפיכה והזכיר שוב ושוב לכל המעורבים שנותרה עבודה רבה לעשות.[79] במהלך מסע בתחילת פברואר לעיראק, שר ההגנה רוברט גייטס אישר את הרעיון של תקופה של גיבוש והערכת מצב מחודשת עם השלמת נסיגת חטיבות הנחשול מעיראק.[80] פטראוס וקרוקר המשיכו לדון בנושאים הללו ביומיים המלאים של עדותם בפני הקונגרס ב-8 וב-9 באפריל. בהצהרת הפתיחה שלו, פטראוס הצהיר כי "הייתה התקדמות ביטחונית משמעותית אך לא אחידה בעיראק", ובמקביל ציין כי "המצב באזורים מסוימים עדיין אינו משביע רצון וכי נותרו אינספור אתגרים" וכי "ההתקדמות שנעשתה מאז האביב האחרון היא שברירית והפיכה." לצד זאת הוא המליץ על המשך המשיכה של כוחות הנחשול מעיראק וכן תקופה של 45 יום של גיבוש והערכת מצב לגבי המדיניות להמשך הדרך.[67]

בסוף מאי 2008, ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט קיימה דיוני מועמדות לפטראוס וללוטננט גנרל ריימונד אודיירנו לפקד על פיקוד המרכז של ארצות הברית והכוח הרב-לאומי בעיראק, בהתאמה. במהלך הדיונים שיבח יו"ר הוועדה קארל לוין את שני אנשי הצבא הללו, וקבע כי "אנו חייבים לגנרל פטראוס ולגנרל אודיירנו תודה על המחויבות, הנחישות והעוצמה שהם הביאו לתחומי אחריותם. וללא קשר לכמה זמן. הממשל עשוי לבחור להישאר מעורב בסכסוך במדינה זו, טוב יותר לכוחותינו עם המנהיגות ששני החיילים המכובדים הללו מספקים".[81] במהלך הצהרת הפתיחה שלו בדיונים, פטראוס דן בארבעה עקרונות שינחו את מאמציו במידה ויאושר כמפקד פיקוד המרכז: ניסיון לחזק שותפויות בין-לאומיות; נקיטת גישה של הגברת התיאום בין זרועות הממשלה; רדיפה אחר מאמצים ופתרונות מקיפים; ולבסוף, גם תמיכה בקידום מאמצים חדשים לייצוב המצב בעיראק ובאפגניסטן וגם להבטיח מוכנות לפעולות מגירה אפשריות בעתיד. פטראוס ציין גם כי במהלך השבוע שלפני עדותו, מספר התקריות הביטחוניות בעיראק היה הנמוך ביותר מזה למעלה מארבע שנים.[82] לאחר חזרתו של פטראוס לבגדאד, ולמרות הנסיגה המתמשכת של כוחות הנחשול והקטנת מצבת הכוחות האמריקאים בעיראק, מספר התקריות הביטחוניות בעיראק נותר ברמה הנמוכה ביותר מזה למעלה מארבע שנים.[83]

החלפת הפיקוד

בספטמבר 2008, פטראוס העניק ראיון לחדשות ה-BBC בו הצהיר שהוא לא חושב שהשימוש במונח "ניצחון" בתיאור מלחמת עיראק מתאים, ואמר "זה לא סוג המאבק שבו אתה לוקח גבעה, שותל את הדגל והולך הביתה למצעד ניצחון... זו לא מלחמה עם סיסמה פשוטה."[84] פטראוס דן במונח 'ניצחון' לפני כן במרץ 2008, ואמר לחדשות NPR כי "עיראק בשלום עם עצמה, בשלום עם שכנותיה, שיש לה ממשלה שמייצגת – ומגיבה – את אזרחיה ולאזרחיה והיא חברה תורמת בקהילה הבין-לאומית"; זה יכול להיקרא "ניצחון".[85] ערב חילופי הפיקוד שלו, בספטמבר 2008, פטראוס הצהיר כי "אני לא משתמש במונחים כמו ניצחון או תבוסה... אני ריאליסט, לא אופטימי או פסימי. והמציאות היא שהייתה התקדמות משמעותית אבל עדיין יש אתגרים רציניים."[86]

פטראוס מתדרך את הסנאטור, ולימים הנשיא, ברק אובמה, בטיסה מעל שמי מדינת א-סדר, 21 ביולי 2008.

ב-16 בספטמבר 2008, פטראוס העביר רשמית את פיקודו בעיראק לגנרל ריימונד ט. אודיירנו בטקס ממשלתי בנוכחות מזכיר ההגנה רוברט גייטס.[86] במהלך הטקס הצהיר גייטס כי פטראוס "מילא תפקיד היסטורי" ויצר את "התרגום של אסטרטגיה גדולה להצלחה גדולה בנסיבות קשות מאוד". גייטס גם אמר לפטראוס שהוא מאמין ש"ההיסטוריה תתייחס אליך כאחד ממפקדי הקרב הגדולים של האומה שלנו". הוא העניק לפטראוס את מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה. באירוע הזכיר פטראוס את הקושי בקליטת כוחות תנועת ההתעוררות העיראקית בחסות הממשלה המרכזית של עיראק והזהיר מפני ההשלכות העתידיות אם המאמץ ייפסק.[86] כשדיבר על אתגרים אלו ואחרים, פטראוס ציין כי "הרווחים [שהושגו בעיראק] הם קלושים וסביר להניח שלא ישרדו ללא מאמץ אמריקאי שיימשך זמן רב". למרות זאת, כשפטראוס עזב את עיראק, נדמה היה לרבים שהוא עוזב עיראק שונה בהרבה מזו שהייתה קיימת כאשר קיבל את הפיקוד בפברואר 2007. כפי שתיאר העיתונאי דקסטר פילקינס, "האלימות צנחה מהפסגות האפוקליפטיות שלה, מנהיגי עיראק מבססים את מעמדם, ורחובות שפעם נראו מתים פורחים לחיים".[87]

פיקודו של פטראוס על כוחות הקואליציה במהלך הנחשול בעיראק זכה לשבחים ממספר משקיפים צבאיים. ההיסטוריון ויקטור דייוויס הנסון כתב: "שללא דייוויד פטראוס, המאמץ האמריקני בעיראק – יחד עם המוניטין של הצבא האמריקני במזרח התיכון – היה אובד מזמן".[88] כאשר ניתן לפטראוס תואר לשם כבוד מאוניברסיטת פרינסטון, הנשיאה שירלי טילגמן תיארה את הישגיו בדברי הפתיחה שלה. היא התייחסה לאסטרטגיה החדשה שפיתח בהתמודדת מול גרילה וקרבות במיליציות, והגדירה את מאמציו כמערכה ארוכה להשגת הצלחה ממוקדת אחת אחר הצלחה מקומית נוספת.[89]

מפקד פיקוד המרכז

ב-31 באוקטובר 2008, פטראוס קיבל על עצמו את הפיקוד על פיקוד מרכז ארצות הברית (CENTCOM) במפקדה בטמפה, פלורידה. פטראוס היה אחראי על פעולות ארצות הברית ב-20 מדינות שהתפשטו ממצרים ועד לפקיסטן – כולל המלחמות המתמשכות בעיראק ואפגניסטן.[90] בתקופתו בפיקוד מרכז, פטראוס דגל בכך שהתמודדות עם איומי הטרור באזור דורשת יותר מרק פעולות סיכול טרור, ובמקום זאת דרש גישות מקיפות של תיאום עם הממשלות בארצות הנגועות בארגוני טרור, בדומה לפעילותו במסגרת פיקודו בתוך עיראק.[91] אחד מעמיתיו הקרובים ביותר אמר שפטראוס ידע שהבסה של מרד מחייבת חיים בין האנשים שההתקוממות צומחת מהם, ושינוי התפיסה והעמדה בקרב אותה אוכלוסייה מקומית.

פטראוס חזר על דעה זו בראיון משנת 2009.[92] בראיון ל'נושא הראיון: ההשקפה מאנשים שעושים את ההבדל' של ניוזוויק, הביע פטראוס את תמיכתו באסטרטגיית אפגניסטן המוכרזת של הנשיא ברק אובמה ודן בהשקפתו שמאמצי הפיוס באפגניסטן צריכים להתרחש לעת עתה בדרגים של "הרמות הנמוכות ורמות הביניים".[93] באמצע אוגוסט 2009, פטראוס הקים את מרכז המצוינות של אפגניסטן-פקיסטן במסגרת מנהלת המודיעין של פיקוד המרכז כדי לספק תשתית של מודיעין אנוש ואנשים על קרקע שייקחו חלק בתהליך לתיאום, שילוב ומיקוד מאמצי ניתוח מצב לתמיכה במבצעים באפגניסטן ופקיסטן (בנוסף למלחמה באפגניסטן נלחמה ארצות הברית גם בהתפשטות הטליבאן לתוך פקיסטן; המלחמה בצפון-מערב פקיסטן).[94] פטראוס התבלט בראייה אסטרטגית מקיפה ורחבה. במהלך אירוע של מועצת העניינים העולמית בפברואר 2010 בפילדלפיה, דן הגנרל פטראוס בדרכים שבהן דיפלומטיה, היסטוריה ותרבות משפיעות על האסטרטגיה הצבאית הכוללת, ולאחר מכן הסביר כיצד נושאים אלה השפיעו על הגישה של ארצות הברית להתקוממות נגד המרד בעיראק ובאפגניסטן.[95]

ב-16 במרץ 2010, בעדות בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, תיאר פטראוס את המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני כאתגר לאינטרסים של ארצות הברית באזור. על פי העדות, הסכסוך "מליץ סנטימנט אנטי-אמריקאי" בשל "תפיסה של העדפה אמריקאית את ישראל". עדות זאת זכתה לתהודה רבה בתקשורת.[96] כשנשאל על ידי העיתונאי פיליפ קליין, אמר פטראוס כי הכתב המקורי שציטט אותו "עיוות" את דבריו כאילו קרא להפחתת התמיכה בישראל. לדבריו, הוא מאמין שיש הרבה גורמים חשובים שעומדים בדרכו לשלום, כולל "חבורה שלמה של ארגונים קיצוניים, שחלקם אגב שוללים את זכותה של ישראל להתקיים. יש מדינה שיש לה תוכנית גרעין שמכחישה את השואה [איראן]. אז שוב יש לנו את כל הגורמים האלה שם. [ישראל] היא רק גורם אחד".[97]

במרץ 2010, פטראוס ביקר במכון ניו המפשייר לפוליטיקה במכללת סנט אנסלם כדי לדבר על עיראק ואפגניסטן. פטראוס נאם כמה ימים לאחר יום השנה השביעי לפלישת ארצות הברית לעיראק, וציין את השינויים המוצלחים בעיראק מאז מבצע הנחשול. הביקור בסנט אנסלם יצר שמועות לפיהן פטראוס שוקל להתמודד לנשיאות ארצות הברית; עם זאת, הוא הכחיש את הספקולציות, ואמר שהוא לא היה מודע מראש לכך שהמכללה הייתה האתר בו התקיימו דיונים נשיאותיים רבים.[98] לקראת סיום כהונתו כמפקד פיקוד המרכז, כולל בראיון שלו שפורסם ב-ואניטי פייר, פטראוס דן במאמץ לקבוע ולשלוח לאפגניסטן את ה"משאבים" הנכונים להצלחה שם; והציע להעתיק יוזמות שקשורות באוכלוסייה האזרחית שהתקיימו בעיראק אל אפגניסטן.[99] ב-5 במאי 2010, הניו יורק טיימס פרסם מאמר המצביע על כך שיש עדויות גדלות לתפקיד של הטליבאן במזימת ההפצצה של הטיימס סקוור.[100] ב-7 במאי 2010, פטראוס הודיע כי החשוד בהפצצת טיימס סקוור, הטרוריסט פייסל שחזד, הוא "זאב בודד" שלא עבד עם ארגוני מוג'אהדין אחרים.[101] ב-10 במאי 2010, התובע הכללי אריק הולדר אמר שהראיות מראות שהטליבאן הפקיסטני יזם את המזימה הזו.[102]

גנרל פטראוס אובחן כחולה בסרטן הערמונית בשלב מוקדם בפברואר 2009 ועבר חודשיים של טיפול הקרנה מוצלחים במרכז הרפואי של צבא וולטר ריד.[103] האבחון והטיפול לא נחשפו בפומבי עד אוקטובר 2009 מכיוון שפטראוס ומשפחתו ראו במחלתו עניין אישי שאינו מפריע למילוי תפקידו.[104] ב-15 ביוני 2010, פטראוס איבד את ההכרה לרגע בזמן שתושאל על ידי ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. הוא התאושש במהירות והצליח ללכת ולצאת מהחדר ללא סיוע.[105] הוא ייחס את האירוע להתייבשות אפשרית.

מפקד כוחות הקואליציה באפגניסטן

גנרל פטראוס, שותה תה עם ראש עיריית עיירת הגבול נג'יבוללה (משמאל), ומפקד משמר הגבול האפגני, גנרל עבדול ח'ליל באכטן במעבר הגבול "גשר הידידות" בין אוזבקיסטן ואפגניסטן, 22 ביולי 2010.

לאחר שהגנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד כוחות ארצות הברית באפגניסטן נאלץ להתפטר בעקבות ריאיון לכתב העת רולינג סטון שבו מתח ביקורת נוקבת על הנשיא אובמה וסגנו ג'ו ביידן, ביקש הנשיא מפטראוס להשתלט על המאמץ המלחמתי באפגניסטן במקומו של המפקד מק'קריסטל.[106] המינוי היה מבחינה טכנית ירידה בעמדה מתפקידו כמפקד פיקוד המרכז; עם זאת, הנשיא אובמה הסביר שהוא מאמין שפטראוס האיש הטוב ביותר לתפקיד. לאחר שאושר על ידי הסנאט ב-30 ביוני,[21] פטראוס קיבל את הפיקוד באופן רשמי ב-4 ביולי.[107] במהלך טקס נטילת הפיקוד,[108] פטראוס סיפק את חזונו ומטרותיו לנאט"ו, לכוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי, לאנשי הפיקוד שלו ולשותפיו האפגניים. כפי שנהג בפיקודו בעיראק, פטראוס מסר את מכתבו הראשון לכוחות[109] באותו יום שקיבל את הפיקוד.[110]

בדצמבר 2009, הנשיא אובמה הכריז שתהיה עלייה של 30,000 חיילים נוספים באפגניסטן, אך הקציב את התגבור לשמונה עשרה חודשים בלבד. מאוחר יותר שיתף פטראוס את הפתעתו מההחלטה הזו, וציין שהוא לא הסכים עם הבחירה להכריז על משיכת הכוחות מבעוד מועד בהתחשב בכך שהיא הגבילה את כוח המיקוח עם האויב. ב-1 באוגוסט 2010, זמן קצר לאחר חשיפת יומני המלחמה באפגניסטן בוויקיליקס, שכללו דיווחים על מקרי מוות רבים של אזרחים והתקפות מוגברות של הטליבאן, פטראוס הוציא את ההנחיה הטקטית המעודכנת שלו למניעת נפגעים אזרחים, המספק הנחיות לשימוש בכוח על ידי יחידות צבא ארצות הברית הפועלות באפגניסטן. הנחיה זו חיזקה את הרעיון של "שימוש ממושמע בכוח בשיתוף עם כוחות הביטחון האפגניים" במאבק נגד כוחות המורדים: "עלינו לעולם לא לשכוח שמרכז הכובד במאבק הזה הוא העם האפגני; הם אלו שיחליטו בסופו של יום את עתידה של אפגניסטן... קודם לשימוש באש, המפקד המאשר את הפעולה חייב לקבוע שאין אזרחים נוכחים. במידה ואין ביכולתו להעריך את הסכנה לנוכחות אזרחים, הירי אסור, מלבד תחת שני מצבים (מצבים מסווגים לציבור הרחב מטעמי ביטחון שדה)."[111]

בגיליון אוקטובר 2010 של מגזין הצבא, פטראוס דן בשינויים שחלו במהלך 18 החודשים הקודמים, כולל סעיפים שדנו ב"קביעת התנאים להתקדמות", "ניצול התנאים להתקדמות", "שיפור הביטחון", "תמיכה בהתרחשות הממשל [יכולת המשילות]", "קידום פיתוח כלכלי" ו"צמצום שחיתות".[112] מקורות שרואיינו על ידי החוקר סטיב קול מתחו ביקורת על היבטים של כהונתו של פטראוס כמפקד ISAF (כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי). חלקם תיארו את פטראוס כמי שהיה מותש פיזית מסיוריו הקודמים בפעילות מבצעית ומנהלית ברחבי המזרח התיכון (כמו גם בשל החלמתו מסרטן הערמונית), בעל נטייה לראות את אפגניסטן מבעד לפריזמה של ניסיונו בעיראק – עד כדי התייחסות לאפגניסטן כ"עיראק" מדי פעם – וטענו שהיה איטי בתגובותיו לפעולות של מחבלים שפגעו בכוחות אמריקאים ואפגנים. פטראוס ביקש לשחזר את ההצלחה שהייתה גיוס תנועת ההתעוררות העיראקית באפגניסטן, דרך גיוס אנשי טליבאן לשעבר לשורות ממשלתו של חאמיד כרזאי, אך התוצאות לא היו רחבות היקף ומשנות מציאות ביטחונית בשטח.[113]

כמפקד באפגניסטן, פטראוס הצטרף לדעת הנשיא אובמה שהיעד המבצעי המרכזי הוא אוסמה בן לאדן. לאחר מותו, מסמכים שהתגלו מהמתחם של בן לאדן חשפו מזימה להתנקש בחייהם של הנשיא אובמה וגנרל פטראוס בעת היו בטיסה משותפת. בתקשורת של בן לאדן בכיר באל-קאעידה שהמודיעין האמריקאי צוטט לה נאמר: "באשר לפטראוס, הוא איש השעה... והריגתו תשנה את דרכה של המלחמה" באפגניסטן.[114][115] במאי 2011 מאמציו של פטראוס השתלמו, עם חשיפת מקום המסתור של בן לאדן בין ההרים על הגבול האפגני-פקיסטני (חבל ח'ייבר פח'טונח'ווה בפקיסטן) וחיסולו בידי כוח מיוחד במסגרת מבצע חנית נפטון. בתחילת מרץ 2011, פטראוס ביצע "התנצלות נדירה" בעקבות תקיפה אווירית של מסוק נאט"ו בפיקודו, שהביאה למותם של תשעה נערים אפגנים לא מעורבים ולפציעתו של 10, כאשר אספו עצי הסקה במזרח אפגניסטן. בהצהרה, פטראוס התנצל בפני חברי ממשלת אפגניסטן, תושבי אפגניסטן ובני המשפחה שנותרו בחיים ואמר: "מקרי המוות האלה מעולם לא היו צריכים לקרות". כמה עיתונאים ומשקיפים ציינו את גילוי הלב ההומניטרי בחרטתו הגלויה של פטראוס.[116][117] פטראוס החליט לפרוש מרצון מהפיקוד על כוחות ארצות הברית ונאט"ו באפגניסטן ב-18 ביולי 2011.[118] על שירותו קיבל את מדליית השירות המצטיין של נאט"ו.

גנרל פטראוס במדי הייצוג שלו עם פרישתו מצבא ארצות הברית, 31 באוגוסט 2011.

פטראוס פרש מצבא ארצות הברית ב-31 באוגוסט 2011. טקס הפרישה שלו נערך באולם בסיס מייר-הנדרסון.[119][120] במהלך טקס זה, הוענק לו אות השירות המצטיין של הצבא על ידי סגן מזכיר ההגנה ויליאם ג'יי לין.[121] במהלך הטקס, לין ציין כי פטראוס מילא תפקיד חשוב כמנהיג קרבי ואסטרטג בעולם שלאחר 11 בספטמבר. לין גם ציטט את מאמציו של הגנרל פטראוס באסטרטגיית הסיכול הנוכחית של המרד.[122] אדמירל מייקל מאלן, יו"ר המטות המשולבים בדבריו השווה את הגנרל פטראוס ליוליסס ס. גרנט, ג'ון ג'יי פרשינג, ג'ורג' מרשל ודווייט ד. אייזנהאואר כאחד מהמצביאים הגדולים של ההיסטוריה האמריקאית.[123]

ראש ה-CIA

ב-28 באפריל 2011, הנשיא ברק אובמה הודיע כי ימנה את פטראוס לתפקיד ראש סוכנות הביון המרכזית, במקום ליאון פאנטה שימונה למזכיר ההגנה.[124] המועמדות אושרה על ידי הסנאט של ארצות הברית 94–0 ב-30 ביוני 2011.[125] פטראוס הושבע בבית הלבן ב-6 בספטמבר ולאחר מכן הושבע טקסית על ידי סגן הנשיא ג'ו ביידן במטה ה-CIA בלנגלי, וירג'יניה ב-11 באוקטובר 2011.[126][127] כהונתו של פטראוס ב-CIA עמדה בסימן חותמת תקשורתית נמוכה יותר מזו של קודמו, ליאון פאנטה. פטראוס סירב להעניק ראיונות לתקשורת לכל אורך כהונתו בתפקיד וניהל שיחות עם הקונגרס בישיבות סגורות. הוא גם נבדל מקודמו פאנטה בסגנון הניהול, כפי שנאמר במאמר ב"ניו יורק טיימס" שפורסם ימים ספורים לפני התפטרותו; פאנטה "חיזר אחרי העובדים ולעיתים קרובות לא הטיל ספק בפרטים התפעוליים, [בעוד] פטראוס הוא בוס תובעני שלא מהסס לבקש לבצע מחדש עבודה לא מוגמרת או לדרוש שפצור פרטי פרטים של תוכניות".[128] עקרונות המנהיגות כפי שפטראוס ראה אותם באותה תקופה סוכמה במאמר בן שתים עשרה נקודות שפרסם העיתון ניוזוויק ב-5 בנובמבר 2012.[129] למרות שפטראוס קיבל הערכה רבה על ידי רוב המשקיפים על עבודתו בראשות ה-CIA,[128] במהלך אוקטובר 2012, כמה מבקרים התייחסו לזמינות המידע המדויק מה-CIA בנוגע למתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי, לוב, שהתחוללה חודש קודם לכן. ב-11 בספטמבר נהרגו ארבעה אמריקאים, כולל הקונסול, ויותר משלושים פונו, רבים מהם אנשי ה-CIA. על פי כתבה בעיתון וול סטריט ג'ורנל, סוכנויות ממשלתיות אחרות התלוננו על כך שהן נותרו "בעיקר בחושך לגבי תפקיד ה-CIA" באירוע, בעוד מזכירת המדינה הילרי קלינטון התקשרה לפטראוס ישירות בליל הפיגוע וביקשה סיוע. למרות ש"מחלקת המדינה האמינה שיש לה הסכם רשמי עם ה-CIA לספק גיבוי לאבטחה" של הקונסוליה, "ל-CIA לא הייתה אותה הבנה עין בעין לגבי אחריותו על האבטחה", נטען בוול סטריט ג'ורנל, כך שלא היה תיאום אבטחה בין הגופים השונים, מה שאפשר את הפיגוע הרצחני.[130]

בנובמבר 2012, התפטר מתפקידו כראש ה-CIA על רקע פרשייה שגילו עליו בחקירת ה-FBI. מאוחר יותר התגלה כי עשה שימוש לא-מאושר במידע מסווג, האשמה שאותה פטראוס הכחיש תחילה. ב-2015 העמידה מחלקת המשפטים של ארצות הברית את פטראוס לדין באשמת שימוש לא מאושר שעשה במסמכים מסווגים ומסירתם ביודעין לברודוול, שלא החזיקה בסיווג ביטחוני. עם זאת, התובע הכללי אריק הולדר הפחית את עונשו מפשע לעבירה בדרגת חומרה בינונית, בניגוד להמלצת ה-FBI, ועל כן הוא נידון לשנתיים מאסר על תנאי וקנס בגובה 100,000 דולר.[131] בינואר 2016 החליט מזכיר ההגנה אשטון קרטר כי פטראוס לא ייענש בשל הפרשה, ועל כן לא יורד בדרגתו ויקבל את מלוא ההטבות של פרישתו.[132]

לאחר פרישתו

כיום (2023) פטראוס הוא יועץ בכיר, יו"ר מכון המחקר ושותף בחברת ההשקעות Kohlberg Kravis Roberts, אליה הצטרף ב-2013.

ב-18 בנובמבר 2016, מאמר מאת הגרדיאן ציטט "מקורות דיפלומטיים" שאמרו כי פטראוס הוא מועמד לתפקיד מזכיר המדינה האמריקני בממשל טראמפ.[133] פטראוס אישר את התעניינותו בתפקיד במהלך ראיון ברדיו 4 של ה-BBC, והצהיר כי יסכים לקבל את התפקיד אם יתבקש לכך.[134] פטראוס נפגש עם הנשיא הנבחר דאז דונלד טראמפ במגדל טראמפ ב-28 בנובמבר כדי לתאם עמדות בנושאי חוץ ומדיניות. גם פטראוס וגם טראמפ הביעו דעות חיוביות על הפגישה, כאשר טראמפ כתב בטוויטר והכריז, "רק נפגש עם הגנרל פטראוס - התרשמתי מאוד!" פטראוס הצטרף לרשימה קצרה של מועמדים פוטנציאליים לתפקיד, שכללה בין היתר את מיט רומני ורודי ג'וליאני.[135] היו השערות פומביות שהמועמדות של פטראוס עלולה לפגוע באמינות הציבורית של ממשל טראמפ, אבל הסנאטורים הרפובליקנים ג'ון מקיין ולינדזי גרהאם תמכו בפטראוס, וכינו אותו "בחירה יוצאת דופן". פטראוס קיבל גם תמיכה מהסנאטורית הדמוקרטית דיאן פיינסטיין, מה שהבהיר שדמוקרטים רבים ישמרו על ראש פתוח בנוגע לאישור מינויו.[136] ב-13 בדצמבר 2016, טראמפ בחר רשמית ברקס טילרסון לתפקיד מזכיר המדינה. פטראוס הביע את תודתו על התייחסותו של טראמפ.[137]

הנסיגה מאפגניסטן

ב-14 באפריל 2021, הנשיא ג'ו ביידן הודיע כי כל חיילי ארצות הברית באפגניסטן יצאו מהמדינה עד 11 בספטמבר 2021, בניגוד לעצת רבים מהגנרלים הבכירים שלו ודיפלומטים רבים.[138][139] פטראוס היה מתנגד בולט לאסטרטגיית הנסיגה של ארצות הברית מאפגניסטן, ולהסכמים שנעשו עם הטליבאן לקראתה. בראיון לפוקס ניוז ב-17 באוגוסט 2021, כינה פטראוס את החלטת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לשחרר 5,000 עצורי הטליבאן שהוחזקו על ידי ממשלת אפגניסטן ב-2020 כפגומה והרת אסון, עם השלכות טרגיות.[140] בראיון אחר לוול סטריט ג'ורנל ב-20 באוגוסט 2021, הוא ציין כי ארצות הברית ניהלה משא ומתן עם הטליבאן בציפייה לקבל משהו בתמורה לנסיגה, מה שלדבריו "לא עבד".[141] במהלך ראיון לפוקס ניוז ב-12 במאי 2021, פטראוס דן בהתנגדותו לנסיגת כוחות ארצות הברית באפגניסטן, והצהיר: "אני חושש שעוד נבוא להצטער על ההחלטה הזו".[142] הוא הזהיר מפני ההשפעות הפסיכולוגיות האפשריות על הכוחות האפגניים בעקבות הסרת התמיכה האמריקנית, השחיקה בתחזוקה של חיל האוויר האפגני, והסיכון ל"מלחמת אזרחים אכזרית". מיד עם הנסיגה, הצבא האפגני קרס תחת לחץ הטאליבן, שהשתלט על המדינה.[143][144] בעקבות הבליץ הצבאי של הטליבאן שהסתיים בכיבוש של בירת המדינה, קאבול, פטראוס שוב הטיל ספק בתכנון הלקוי של נסיגת הכוחות מהאזור וחזר על הסכנות שהעולם יעמוד בפני הקמה מחודשת של אל-קאעידה או המדינה האסלאמית בהינדו כוש. בראיון לעיתון גרמני, פטראוס הצהיר "אני לא מאמין שאף אחת מקבוצות הטרור יהוו איום בטווח הקרוב למולדת ארצות הברית או לבעלות בריתנו בנאט"ו. האיום לטווח ארוך יותר יהיה תלוי ביכולת שלנו לזהות, לשבש, ולהוריד מקלטים [לארגוני טרור] כאלה".[145]

מזכיר ההגנה מארק אספר משוחח עם פטראוס במהלך כינוס מועצת העסקים בוושינגטון הבירה, 21 בפברואר 2020.

פטראוס הציע שהסגתם של 18,000 קבלנים שתחזקו מטוסים תרם לכניעת כוחות הממשל האפגני הובילה לכך שבסופו של דבר הצבא נותר בלא תמיכה אווירית נגד הטליבאן.[140] בראיון עם העיתונאי בריאן קילמיד פטראוס יעץ להשתמש בכוחות אמריקאים, מל"טים וסיוע אווירי צמוד כדי לאבטח את נמל התעופה של קאבול בזמן שארצות הברית מתקשרת עם הטליבאן כדי למנוע מהם לעכב את תנועתם של אנשים שמנסים להתפנות.[146] במהלך דיון עם פיטר ברגן מ-CNN, פטראוס חזה שהטליבאן ייאבק לממן את ממשלתם החדשה בעקבות נסיגת התמיכה הכספית של ארצות הברית ושל מדינות תורמות אחרות. הוא הציע שההידרדרות כתוצאה בשירותים הבסיסיים ובמשכורות לעובדים אפגנים עלולה בסופו של דבר לאלץ את הטליבאן לשנות את גישתם עם הקהילה הבין-לאומית, אך מוקדם מדי לדעת אם הטליבאן עובר רפורמה.[147] בדיון על הנושא עם לסטר הולט מ-NBC, הוא הביע את אמונתו שפעולות הטליבאן בשטח הראו שהם "אותו הטליבאן הישן", וכי הוא די בטוח שאל-קאעידה והמדינה האסלאמית יוכלו לחזור לאזור שיהווה בעבורם מקלט ומחסה כשהטליבאן בשלטון.[148] הוא הביע ספק שארצות הברית תהיה מעורבת במדינה בזמן שהטליבאן בשלטון, מחוץ לפעולות צבאיות ומודיעיניות להגנה על האינטרסים של ארצות הברית, והציע שאפילו הקמת שגרירות ליחסים דיפלומטיים לא תתרחש "בזמן הקרוב".

מלחמת רוסיה–אוקראינה

פטראוס מתח ביקורת קולנית על הפלישה של רוסיה לאוקראינה ב-2022, והצטרף לשלושה גנרלים נוספים בדימוס כדי להקים את המועצה המייעצת האסטרטגית להגנת אוקראינה ביולי 2022 כדי לספק מומחיות אסטרטגית וסיוע מבצעי לכוחות אוקראינים. בתחילת 2022, כשהמתחים גברו בין רוסיה לאוקראינה, פטראוס השתתף בפאנל התייעצות עם אדמירל מייקל מאלן, מישל פלורנוי וטום דונילון כדי לדון בסנקציות כלכליות, הגנת סייבר וההתעוררות האנטי-רוסית באוקראינה.[149] בהופעות פומביות ובראיונות, מתח פטראוס ביקורת לא רק על המניעים של רוסיה לפלישה, אלא גם את הטקטיקה והסטנדרטים של המאמץ הצבאי של המדינה. בשבועות שלאחר הפלישה לאוקראינה, שוחח פטראוס עם ג'ייק טפר ואנדרסון קופר, ובחן את האסטרטגיה של רוסיה בניסיונות לכבוש את קייב.[150][151] ב-12 במרץ 2022, שוחח פטראוס עם בריאן קילמיד, וביקר את הניסיון הכושל של הצבא הרוסי לבצע קרב משולב, שלפי פטראוס לא עמד בסטנדרטים הרגילים שצפויים מארצות הברית או חבר נאט"ו אחר.[152] במאי 2022, פטראוס העיר כי בניסיון ליצור רוסיה חזקה יותר, הנשיא פוטין חיזק במקום זאת את הברית בין מדינות נאט"ו.[153] בראיון מאוחר יותר, אמר פטראוס כי הצבא הרוסי אינו קרוב להיות חזק, מוצלח ואפקטיבי כפי שחשבה נאט"ו.[154] הוא תיאר את הטקטיקה המועדפת על הצבא הרוסי כזו של תקיפות ארטילריה מוחצות, מה שהוביל לשאלה האם הצבא הרוסי מעריך נפח על פני דיוק.[155] באוקטובר 2022 הוא כינה את ההתגייסות הצבאית של רוסיה באוקראינה "בלתי הפיכה והרת אסון".[156]

בנוסף לביקורות על המאמץ המלחמתי של רוסיה, פטראוס דן גם בהשלכות השליליות שיש לסנקציות הרוסיות על השווקים הפיננסיים העולמיים, אספקת מזון וסחורות אחרות, והוא שיבח את הצבא האוקראיני על התקפות הנגד המרשימות שלו, במיוחד פשיטה ממוקדת על השריון הרוסי, הריגתם של חמישה גנרלים רוסים, והשמדת ספינת המלחמה הרוסית, סראטוב.[157][158] מאמצע עד סוף 2022, פטראוס דיבר עוד על התגובה המערבית לתוקפנות של רוסיה ועל ההשפעות שהייתה למעורבות ארצות הברית על הגנת אוקראינה. בראיון ל-CNN עם ג'ים סקויטו התייחס לתוכניותיה של רוסיה לספח אזורים נוספים באוקראינה, ואמר כי מערכות ארטילריה ניידות שסופקו על ידי ארצות הברית ובריטניה גרמו לכוחות הרוסיים להעביר את המפקדה שלהם ואת אספקת הדלק, מה שהאט משמעותית את התקדמות רוסיה באוקראינה.[159] בראיון אחר הוא אמר כי התמיכה המערבית שיפרה את אסטרטגית התקפות הנגד, וכתוצאה מכך אוקראינה הצליחה להשתלט מחדש על שטחים שלה.[160]

פטראוס תומך נמרץ של המשך הסיוע לאוקראינה והגברת המוכנות של נאט"ו להסלמות אפשריות של רוסיה ובעלות בריתה.[161][162] הוא דיבר על הצורך של ארצות הברית לתעדף את המוכנות הצבאית להתמודדות עם סין ולהגדיל את הסיוע לאוקראינה בהצעת החוק השנתית למדיניות ההגנה.[163] הוא גם דן בחשיבות פריסת מערכות טילי פטריוט באוקראינה כמערכת טילים אנטי-בליסטיים ודן באמצעים שארצות הברית ונאט"ו ינקטו אם רוסיה תבצע מתקפה גרעינית באוקראינה.[164][165][166] בדיון במועצה האטלנטית בנוגע לסיוע נוסף לאוקראינה הוא הדגיש את הצורך בהצבת מטוסים וצוותי תמיכה מערביים, ערבות להגנה חזקה יותר ולחצים דיפלומטיים וכלכליים על רוסיה להאיץ את שיחות השלום.[167] פטראוס הביע תקווה שהנשיא פוטין יבין בסופו של דבר שהמלחמה אינה בת קיימא בשדה הקרב ויסכים לפתרון משא ומתן עם אוקראינה.[168] במאמר שפרסם מגזין Foreign Policy, פטראוס הצטרף למומחים אחרים כדי להפיק לקחים ממלחמת רוסיה-אוקראינה שימנע, ירתיע ויבלום סכסוכים עולמיים עתידיים.[169]

במהלך ביקור בקייב, פטראוס הצטרף לקבוצה מהמועצה האטלנטית בהענקת פרס האזרח העולמי של המועצה לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, מתוך הכרה במנהיגותו יוצאת הדופן בהגנה על אוקראינה מפני תוקפנות רוסית.[170] בזמן שהותו בקייב, פטראוס ביקר באוניברסיטה האמריקאית של קייב, ודן באמון שלו בחיילים אוקראינים מצוידים היטב ובאתגרים העומדים בפני הכוחות הרוסיים. הוא הדגיש את האפקטיביות של החטיבות החדשות של אוקראינה, המצוידות בטנקים מערביים ורכבי לחימה, ומציעות תובנות ותמיכה חשובות למאמציה של אוקראינה במאבק נגד הכוחות הרוסיים.[171][172] בראיון ל-CNN, פטראוס שיתף את עמדתו לפיה התקפות מל"טים אוקראינים לכאורה על אדמת רוסיה הן דרך לא רק לתקוף מטרות צבאיות תקפות אלא גם להכיר לעם הרוסי את העובדה שמתרחשת מלחמה. הוא גם תיאר שינוי באסטרטגיה האוקראינית במתקפת הקיץ שלהם שמתרכזת ב"להרעיב, למתוח ולהכות" את האויב הרוסי, לשם התשתו, טקטיקה המשמשת ליצירת הזדמנות גדולה יותר להצלחה בהמשך הסכסוך.[173] בשיחה עם כריסטיאן אמנפור מ-CNN בתגובה לקצב האיטי של מתקפת הנגד של אוקראינה בקיץ 2023, ציין פטראוס כי בעוד שהצבא הרוסי לא התבלט במובנים רבים, עומק ההגנות שלהם בשטח שנתפס באוקראינה הוכיח את עצמו. באותו ראיון, הוא אמר את דעתו כי כוחות אוקראינה הסתגלו היטב להתבססות הרוסית, ולוקחים את זמנם לעבור בשדות מוקשים ללא סיוע אווירי. פטראוס טען שוב בעד סיוע צבאי נוסף לאוקראינה, והגברת הסנקציות נגד רוסיה, במאמץ לכפות פתרון דיפלומטי לסכסוך.[174]

מלחמת חרבות ברזל

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ניתח פטראוס את מתקפת הפתע על ישראל, והגיע למסקנה שאירע מחדל כפול מצידה של ישראל: הן מבחינה מודיעינית והן מבחינת ההיערכות והכוננות למלחמה. פטראוס ציין כי מטרת ישראל במלחמה, מיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה, היא בין המטרות הקשות ביותר שניתן להפקיד בידיים של כל צבא בעולם. הוא התייחס לקשיים של לוחמה בשטח בנוי בין היתר בהתבסס על הניסיון שלו ממלחמת עיראק.[175] הוא הוסיף כי מלבד מיגור חמאס, ישראל צריכה שיהיה לה חזון בנוגע לעתידם של הפלסטינים החיים שם – מי ינהל את הרצועה לאחר פירוק הזרוע הפוליטית של חמאס, מי יפקח החזרת השירותים הבסיסיים, על חלוקת הסיוע, על שיקום התשתיות ההרוסות ועוד – כדי להבטיח שלא יקום שם מחדש ארגון טרור. פטראוס הבהיר שמבחינת ביטחון לאומי ישראל אכן חייבת להשמיד את החמאס עד תום, אחרת הוא יקום מחדש וישוב לסורו.[176][177]

לקריאה נוספת

  • Paula Broadwell and Vernon Loeb, All In: The Education of General David Petraeus

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דייוויד פטראוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ גל פרל פינקל, ‏מלחמות לוקחות זמן שלישראל אין, מערכות 487, 2020, עמ' 18
  2. ^ גל פרל פינקל, ‏להפסיד במלחמות קטנות – ביקורת ספר, בין הקטבים ‏23, אוקטובר 2019, עמ' 229–238
  3. ^ "Princeton University – Diplomatic historian and foreign policy scholar Richard Ullman dies". Princeton University.
  4. ^ Jaffe, Greg; Cloud, David (2009). The Fourth Star: Four Generals and the Epic Struggle for the Future of the United States Army. New York: Crown Publishing. p. 97. ISBN 978-0307409072. petraeus georgetown fellowship 1995.
  5. ^ Nutt, Cullen; March 2, 2008; The Star-Ledger Section 2-page 1 and 4.
  6. ^ Ricks, Thomas Fiasco New York: Penguin Press, 2006, page 419.
  7. ^ "General David Petraeus Reflects on His Command in Iraq". Conversations with Bill Kristol.
  8. ^ "Michael Gove: Triumph of freedom over evil". The Scotsman. אורכב מ-המקור ב-9 ביוני 2011. נבדק ב-4 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ גל פרל פינקל, ‏מדיניות צבאית אמריקנית טובה יותר, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 בספטמבר 2016
  10. ^ Fred Kaplan, The Insurgents: David Petraeus and the Plot to Change the American Way of War, Simon & Schuster, 2013, pages 14-20.
  11. ^ Gal Perl Finkel, "How to win a modern war", The Jerusalem Post, September 7, 2016.
  12. ^ 12.0 12.1 "Petraeus Set for Another Shot at Iraq". NPR. 23 בינואר 2007. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, צ’יקו תמיר חושב שתוכנית גנץ עלולה להוביל לאסון, באתר הארץ, 18 ביולי 2013
  14. ^ אמיר אורן‏, האמריקאים לא בוחרים נשיא עם ניסיון רלוונטי, באתר וואלה!‏, 31 באוקטובר 2008
  15. ^ Atkinson, Rick, In the Company of Soldiers: A Chronicle of Combat (New York: Henry Holt & Co., 2004, מסת"ב 0641788037), p. 38.
  16. ^ Barnes, Julian "An Open Mind for a New Army" (אורכב 06.02.2008 בארכיון Wayback Machine) May 31, 2005. Retrieved April 2, 2008.
  17. ^ "General Officer Announcements". DefenseLink. 19 ביוני 2001. נבדק ב-29 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Army General Officer Announcement". DefenseLink. 5 במאי 2004. נבדק ב-29 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "General Officer Announcements". DefenseLink. 17 בינואר 2007. נבדק ב-29 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Shanker, Thom (24 באפריל 2008). "2 Commanders Picked to Lead War Efforts Beyond 2008". The New York Times. נבדק ב-25 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 "Petraeus confirmed as commander". The Irish Times. 30 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2012. נבדק ב-30 ביוני 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Gen. Petraeus to Assume Command of ISAF". ISAF Public Affairs Office. 2 ביולי 2010. אורכב מ-המקור ב-20 ביולי 2010. נבדק ב-3 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Dickey, Christopher (4 באפריל 2004). "The Story of O". The New York Times. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Buncombe, Andrew (11 באפריל 2007). "US general who acknowledges that the way ahead is not easy". The Independent. London. אורכב מ-המקור ב-23 בנובמבר 2007. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Jennifer Hoar (18 במרץ 2007). "Iraq: Tell Me How This Ends, David Martin: It's Not Worth Arguing About Who Made Mistakes, Just How To End The War". CBS News. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "CaseWeb: 1834.0 The Accidental Statesman: General Petraeus and the City of Mosul, Iraq". Harvard Kennedy School. 4 באוקטובר 2006. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Frontline: Beyond Baghdad: Interviews: Maj. Gen. David Petraeus". PBS. 12 בפברואר 2004. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Gordon, Michael (4 בספטמבר 2003). "The Struggle For Iraq: Reconstruction; 101st Airborne Scores Success In Northern Iraq". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Petraeus, Our Old New Man in Iraq". Military.com. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Atkinson, Rick (9 בינואר 2007). "New Iraq commander tough and driven". The Seattle Times. אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2011. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Newsweek Cover: 'Can This Man Save Iraq?'". PR Newswire. 27 ביוני 2004. נבדק ב-13 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Welcome support from Petraeus, Crocker for the Assyrian Christians of Iraq". Assistnews.net. 13 בספטמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2009. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Major Robert S. Widmann USAF. "The Commander's Emergency Response Program Part II". U.S. Cavalry. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2008. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Gordon, Michael R. (4 בספטמבר 2003). "101st Airborne Scores Success in Reconstruction of Northern Iraq". The New York Times. נבדק ב-3 במאי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Paradoxes of Counterinsurgency Operations from the U.S. Army/Marine Corps Counterinsurgency Field Manual". University of Chicago. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ More by Peter W. Galbraith, "The Surge", The New York Review of Books, נבדק ב-5 ביולי 2010 {{citation}}: (עזרה)
  37. ^ Fiasco by Thomas Ricks (New York: Penguin Press, 2006) page 232.
  38. ^ Klein, Joe. "When Bad Missions Happen to Good Generals" Time January 22, 2007. Retrieved April 16, 2008.
  39. ^ Gordon, Michael, and Bernard Trainor. Cobra II New York: Panetheon Books, 2006, pp. 455–56.
  40. ^ 40.0 40.1 Ajami, Faoud. The Foreigner's Gift (New York: Simon and Schuster, 2006) pp. 295–98.
  41. ^ Petraeus, David H. (26 בספטמבר 2004). "Battling for Iraq". The Washington Post. נבדק ב-22 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Allawi, Ali A. (2008). The Occupation of Iraq: Winning the War, Losing the Peace. Yale University Press. p. 361. ISBN 978-0300110159. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite book}}: (עזרה)
  43. ^ Kessler, Glenn (6 באוגוסט 2007). "Weapons Given to Iraq Are Missing on August 7, 2007". The Washington Post. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ "The Daily Beast". The Daily Beast.
  45. ^ "US 'loses track' of Iraq weapons". BBC News. 6 באוגוסט 2007. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Cornwell, Rupert (7 באוגוסט 2007). "Pentagon admits 190,000 weapons missing in Iraq". The Independent. London. אורכב מ-המקור ב-24 ביולי 2008. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Kessler, Glenn. "Weapons Given to Iraq Are Missing". The Washington Post. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ "Learning Counterinsurgency: Observations from Soldiering in Iraq" in Military Review.
  49. ^ "Book Discussion Insurgents" (Video). C-SPAN.org.
  50. ^ Bush, George W. (2010). Decision Points. New York: Crown Publishing. p. 389. ISBN 978-0307888242. General Petraeus compared to other famous historical military Generals
  51. ^ Mattingly, Matthew. (2019). "Purely Military Advice: Military Translation of Strategic Policy in Wars of Limited Aims" (PDF). Kansas: US Army Command and General Staff College: 17. ארכיון (PDF) מ-29 ביולי 2020. Bush's comparison of General Petraeus with other historical U.S. military Generals {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  52. ^ "General Petraeus' Opening Statement". The New York Times. 23 בינואר 2007. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Klein, Joe. "Operation Last Chance". Time. June 28, 2007. Retrieved April 16, 2008.
  54. ^ Robinson, Linda. "Petraeus Tries to Make Headway in Iraq (אורכב 01.04.2008 בארכיון Wayback Machine) U.S. News & World Report May 28, 2007. Retrieved April 16, 2008.
  55. ^ Sennott, Charles M. "The Petraeus doctrine", The Boston Globe, January 28, 2007. Retrieved February 8, 2007.
  56. ^ Ricks, Thomas E. "Petraeus selects team of warrior-intellectuals", NBC News, February 5, 2007. Retrieved February 7, 2007.
  57. ^ Jung, Alex (11 במרץ 2009). "Meet the accidental guerrillas – Laura Miller". Salon. נבדק ב-4 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ Lozada, Carlos (22 במרץ 2009). "A Conversation With David Kilcullen". The Washington Post. נבדק ב-31 במרץ 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ "Senate passes Iraq withdrawal bill; veto threat looms". CNN. 26 באפריל 2007. נבדק ב-12 במאי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "Congress surrenders to Bush, FinalCall". נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "Reid Blasts Generals on Iraq (June 15, 2007), Capital Hill Blue". אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ DeYoung, Karen (18 ביוני 2007). "Petraeus: Iraq 'Challenges' to Last for Years". The Washington Post. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ "Petraeus lauds Iraq violence fall". BBC News. 21 בדצמבר 2007. נבדק ב-22 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "The McLaughlin Group". Mclaughlin.com. אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2011. נבדק ב-4 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ "The Official Web Site | United States Forces – Iraq" (PDF). Mnf-iraq.com. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 באוגוסט 2009. נבדק ב-4 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Barnes, Julian E.; Spiegel, Peter (15 באוגוסט 2007). "Top general may propose pullbacks". Los Angeles Times. נבדק ב-22 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ 67.0 67.1 "U.S. Department of Defense". U.S. Department of Defense.
  68. ^ "Testimony to Congress on the Situation in Iraq" (PDF). The New York Times. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  69. ^ Cloud, David S.; Shanker, Thom (11 בספטמבר 2007). "Petraeus Warns Against Quick Pullback in Iraq". The New York Times. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ "Democratic response to president's address". MarketWatch. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Cloud, David S. (11 בספטמבר 2007). "Petraeus Warns Against Quick Pullback in Iraq". The New York Times. Iraq. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ "Senator Jon Kyl Press Office". Kyl.senate.gov. 10 בספטמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2010. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Eric Weiner; Scott Neuman. "Political Junkie: The Impact of the Iraq Reports". NPR. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  74. ^ Page, Susan (19 בספטמבר 2007). "Poll: Public not swayed by Petraeus". USA Today. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ^ "Summary of Findings: Petraeus' Proposals Favored, But No Lift in War Support". People-press.org. 18 בספטמבר 2007. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "U.S. Senate: Legislation & Records Home – Votes – Roll Call Vote". U.S. Senate. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Scott, Ann (23 באוקטובר 2007). "Finding a way forward in Iraq". The Seattle Times. נבדק ב-5 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ Dilanian, Ken (18 בפברואר 2008). "Progress in Iraq reshapes debate over war". USA Today. נבדק ב-22 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ Robinson, Linda. "Why David Petraeus Wants to Go Slowly on Troop Drawdowns", U.S. News & World Report January 17, 2008. Retrieved April 16, 2008.
  80. ^ "Gates: US may slow Iraq drawdown". NBC News. 11 בפברואר 2008. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Brown, Angela K. (22 במאי 2008). ""A Top Senate Democrat Signals Support for Petraeus" Flaherty, Anne". Salon. נבדק ב-22 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, May 2016)
  82. ^ ""US Central Command Opening Statement" May 22, 2008". אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ "Operational Update by MG Kevin Bergner, spokesman for Multi-National Force-Iraq, and MajGen Qassim Atta, spokesman for Operation Fardh Al Qanoon, Baghdad, Iraq, June 4, 2008". Mnf-iraq.com. אורכב מ-המקור ב-14 בפברואר 2012. נבדק ב-22 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ "No victory in Iraq, says Petraeus". BBC News. 11 בספטמבר 2008. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ Gen. Petraeus Defines Victory in Iraq. NPR. Published March 18, 2008.
  86. ^ 86.0 86.1 86.2 Shanker, Thom; Farrell, Stephen (16 בספטמבר 2008). "Gates Praises Petraeus on Eve of Duty Transfer". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ Filkins, Dexter (20 באוגוסט 2008). "Exiting Iraq, Petraeus Says Gains Are Fragile". The New York Times. Iraq. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ Hanson, Victor (2013). The Savior Generals: How Five Great Commanders Saved Wars That Were Lost – From Ancient Greece to Iraq. New York: Bloomsbury Publishing. ISBN 978-1608191635.
  89. ^ MacPherson, K. (May 31, 2009). Petraeus challenges seniors to pursue life of public service. Princeton University: News at Princeton. Retrieved August 13, 2011.
  90. ^ ‏סוכנויות הידיעות, פטראוס: הטליבאן הם איום על קיום פקיסטן, באתר nrg‏, 10 במאי 2009
  91. ^ Petraeus, Gen. David H. (28 במאי 2009). "Commander's speech: NCAFP George F. Kennan Award, Union League Club, NYC, May 28". Parade: Entertainment, Recipes, Health, Life, Holidays. U.S. Central Command. נבדק ב-18 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  92. ^ Jacobs, Col. Jack (29 בנובמבר 2009). "General Petraeus Gives A War Briefing". Parade. נבדק ב-18 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ Zakaria, Fareed (4 בינואר 2009). "The General". Newsweek. נבדק ב-18 באפריל 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  94. ^ "US CentCom establishes center for Afghanistan, Pakistan analysts". Arab News. 25 באוגוסט 2009. אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2011. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  95. ^ "General David Petraeus on Military Operations". C-Span. 12 בפברואר 2010. נבדק ב-8 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ Kampeas, Ron (18 במרץ 2010). "ADL: Petraeus testimony 'counterproductive'". Jewish Telegraphic Agency. נבדק ב-22 במרץ 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ^ Boot, Max (25 במרץ 2010). "From the Horse's Mouth: Petraeus on Israel". Commentary. נבדק ב-29 באפריל 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  98. ^ "Petraeus Denies Presidential Primary Town Trip Is Linked to Politics". Fox News. 24 במרץ 2010. נבדק ב-18 באפריל 2010. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  99. ^ "Professor of War". Vanity Fair. במאי 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  100. ^ Mazzetti, Mark; Shane, Scott (5 במאי 2010). "Evidence Mounts for Taliban Role in Bomb Plot". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  101. ^ "Gen. Petraeus: Shahzad Acted Alone". CBS News. 7 במאי 2010. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  102. ^ "Holder: Pakistani Taliban helped direct Times Square plot". CNN. 9 במאי 2010. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ^ "David Petraeus Collapses During Senate Hearing". Politically Illustrated. 15 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2011. נבדק ב-20 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ^ Schmitt, Eric (6 באוקטובר 2009). "General Petraeus Has Prostate Cancer". The New York Times. נבדק ב-31 במרץ 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  105. ^ Fritze, John (15 ביוני 2010). "Gen. David Petraeus passes out on Capitol Hill – On Politics: Covering the US Congress, Governors, and the 2010 Election". USA Today. נבדק ב-4 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  106. ^ גיל תמרי, ארה"ב: אובמה קיבל את התפטרותו של הגנרל מקריסטל, באתר של "רשת 13", 23 ביוני 2010 (במקור, מאתר "nana10")‏
  107. ^ "Petraeus takes command in Afghanistan". CBC News. 4 ביולי 2010. נבדק ב-4 ביולי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  108. ^ "Remarks by Gen. David H. Petraeus upon Assumption of Command". International Security Assistance Force, Afghanistan. 4 ביולי 2010. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2010. נבדק ב-9 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ "Letter to the Troops from Gen. David H. Petraeus". International Security Assistance Force, Afghanistan. 4 ביולי 2010. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2010. נבדק ב-9 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  110. ^ Al Pessin (2 באוגוסט 2010). "Petraeus Issues First Guidance to Allied Troops in Afghanistan". VOA News. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2011. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ Gen. Petraeus updates guidance on use of force, U.S. Central Command (באנגלית אמריקאית)
  112. ^ "Setting – and Capitalizing on – Conditions for Progress in Afghanistan" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בפברואר 2011. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  113. ^ Coll, Steve (2019). Directorate S: The C.I.A. and America's Secret Wars in Afghanistan and Pakistan. Penguin Group. pp. 486–489, 570–571, 593–595. ISBN 9780143132509.
  114. ^ "The bin Laden plot to kill President Obama". The Washington Post. 16 במרץ 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  115. ^ "Usama bin Laden wanted to kill Obama so 'totally unprepared' Biden would be president, declassified docs show". Fox News. 22 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  116. ^ "Nine Afghan Boys Collecting Firewood Killed by NATO Helicopters", The New York Times
  117. ^ Nissenbaum, Dion; Habib Khan Totakhil (3 במרץ 2011). "Coalition Apologizes for Deaths of Afghan Children". The Wall Street Journal. נבדק ב-1 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  118. ^ "Petraeus hands over command in Afghanistan". CNN. 18 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  119. ^ Jim Garamone (31 באוגוסט 2011). "Petraeus Garners Praise at Retirement Ceremony". American Forces Press Service. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2012. נבדק ב-1 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  120. ^ "David Petraeus - Military Retirement Speech". YouTube. AmericanRhetoric. ארכיון מ-2021-12-21. נבדק ב-10 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  121. ^ Kimberly Dozier; Robert Burns (31 באוגוסט 2011). "Petraeus: Budget cuts must not impair military". Army Times. Associated Press. נבדק ב-1 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  122. ^ "Remarks at the Retirement Ceremony for General David H. Petraeus". U.S. Department of Defense. 31 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2011. נבדק ב-1 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  123. ^ "Armed forces farewell tribute and retirement ceremony in honor of Gen. David H. Petraeus". Joint Chiefs of Staff. 31 באוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2011. נבדק ב-1 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  124. ^ Shear, Michael D. (28 באפריל 2011). "Obama Announces Changes to National Security Team". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  125. ^ Kathleen Hennessey (30 ביוני 2011). "Senate confirms David Petraeus as CIA director". Los Angeles Times. נבדק ב-30 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה) For the three Democrats and three Republicans who did not cast a vote on this confirmation, see Obama confirmations, 2010.
  126. ^ David H. Petraeus Takes Helm as Director of the Central Intelligence Agency (אורכב 10.10.2012 בארכיון Wayback Machine) cia.gov September 6, 2011
  127. ^ Vice President Biden Visits CIA Headquarters for Ceremony with Director Petraeus (אורכב 10.10.2012 בארכיון Wayback Machine) cia.gov October 12, 2011
  128. ^ 128.0 128.1 Scott Shane, Petraeus's Quieter Style at C.I.A. Leaves Void on Libya Furor The New York Times November 2, 2012
  129. ^ Broadwell, Paula (5 בנובמבר 2012). "General David Petraeus's Rules for Living". Newsweek. {{cite news}}: (עזרה)
  130. ^ Adam Entous, Siobhan Gorman, and Margaret Coker CIA Takes Heat for Role in Libya The Wall Street Journal November 1, 2012
  131. ^ סוכנויות הידיעות, ראש ה-CIA לשעבר נידון למאסר על תנאי וקנס, באתר nrg‏, 23 באפריל 2015
  132. ^ Defense Department to take no additional action against Gen. David Petraeus,‏ CNN‏, 30 בינואר 2016
  133. ^ Borger, Julian; Smith, David (18 בנובמבר 2016). "Michael Flynn said to be offered job of Trump national security adviser". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  134. ^ Clarke, Hilary (23 בנובמבר 2016). "Petraeus says he is willing to serve in Trump administration". CNN. {{cite news}}: (עזרה)
  135. ^ Landler, Mark (28 בנובמבר 2016). "David Petraeus, Secretary of State Candidate, Meets With Trump". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  136. ^ Landler, Mark; Steinhauer, Jennifer (1 בדצמבר 2016). "Secretary of State David Petraeus? Supporters Make Their Case". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  137. ^ Lippman, Daniel (13 בדצמבר 2016). "Petraeus: I'm 'grateful' Trump considered me for secretary of state". Politico. {{cite news}}: (עזרה)
  138. ^ Cronk, Terri (14 באפריל 2021). "Biden Announces Full U.S. Troop Withdrawal From Afghanistan by Sept. 11". U.S. Department of Defense. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  139. ^ Thomas, Ken; Salama, Vivian (17 באוגוסט 2021). "Biden Wanted to Leave Afghanistan. He Knew the Risks". The Wall Street Journal. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  140. ^ 140.0 140.1 "Former CIA director on 'disastrous outcome' of US exit from Afghanistan". Fox News. 17 באוגוסט 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  141. ^ Varadarajan, Tunku (20 באוגוסט 2021). "David Petraeus Reflects on the Afghan Debacle". The Wall Street Journal. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  142. ^ "Gen. Petraeus on Biden's planned pull-out from Afghanistan: 'I fear we are going to regret this decision'". Fox News. 12 במאי 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  143. ^ Cohen, David (18 ביולי 2021). "Retired U.S. general: Afghanistan is disintegrating". Politico. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  144. ^ Cornish, Audie (13 באוגוסט 2021). "Former CIA Director Gen. Petraeus Discusses The Taliban's Resurgence In Afghanistan". NPR. All Things Considered. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  145. ^ Urs, Gehriger (15 באוגוסט 2021). ""What is unfolding in Afghanistan is truly catastrophic and did not have to happen"". DIE Weltwoche. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  146. ^ Kilmeade, Brian (16 באוגוסט 2021). "Taliban Now In Control of Afghanistan For First Time Since 2001". Brian Kilmeade Show. אורכב מ-המקור ב-17 בספטמבר 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  147. ^ Bergen, Peter (25 באוגוסט 2021). "General Petraeus: The 'disheartening and sad' endgame". CNN News. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  148. ^ "Gen. Petraeus speaks on Afghanistan collapse, U.S. withdrawal". NBC News. 16 באוגוסט 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  149. ^ "Former officials analyze U.S. options if Russia invades Ukraine in tabletop exercise". Andrea Mitchell Reports. MSNBC. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  150. ^ "Ret. Gen. David Petraeus breaks down Russia's war strategy". CNN Politics. CNN. 6 במרץ 2022. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  151. ^ "'Staggering': Retired general on Russian convoy's tactics". Anderson Cooper 360. CNN. 11 במרץ 2022. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  152. ^ "Former CIA director explains the missteps of Russia's 'underwhelming performance'". Fox News Flash. Fox News. 12 במרץ 2022. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  153. ^ "David Petraeus: What Putin Has Really Done Is Make NATO Great Again". YouTube. MSNBC. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  154. ^ "Russia's invasion after 100 days: Ukraine goes on the offensive". Sunday Morning. CBS News. 7 ביוני 2022. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  155. ^ Schogol, Jeff (13 ביוני 2022). "Russia is hammering Ukraine with up to 60,000 artillery shells and rockets every day". Task and Purpose. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  156. ^ "Watch CNBC's full interview with David Petraeus, former CIA director and retired army general". CNBC. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  157. ^ "Gen. David Petraeus – Ukraine conflict, is a world war threat". The Cats Roundtable with John Catsimatidis. CATS Roundtable. 13 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  158. ^ "Retired Gen. Petraeus explains how Ukrainians are taking out Russian generals". State of the Union. CNN. 20 במרץ 2022. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  159. ^ "'Huge impact': Ex-CIA director on success of US rocket systems in Ukraine". YouTube. CNN. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  160. ^ "Ex-CIA director predicts 'terrible, painful retreat' for Russia". YouTube. CNN. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  161. ^ "David Petraeus on new Western aid for the war in Ukraine and Russian military shake-up". The Washington Post Live. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  162. ^ Nagorski, Tom (17 במאי 2023). "Petraeus: Ukraine Counteroffensive Likely To Set Russians Back". The Messenger. נבדק ב-24 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  163. ^ Laco, Kelly; Murray, Andrew (13 בדצמבר 2022). "Gen. Petraeus says Ukraine, military readiness top priorities for NDAA, vax mandate outrage 'manufactured'". Fox News. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  164. ^ "Gen. David Petraeus: Putin has completely miscalculated from the beginning". Your World Cavuto. Fox News. 21 בדצמבר 2022. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  165. ^ "Petraeus: US would 'take out' Russia's forces if Putin uses nuclear weapons". YouTube. AP Archive. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  166. ^ "Retired general explains why tanks are so significant on the battlefield". YouTube. CNN. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  167. ^ "What does Ukraine need to win in 2023?". Atlantic Council. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  168. ^ Bergen, Peter (14 בפברואר 2023). "Gen. David Petraeus: How the war in Ukraine will end" (באנגלית). CNN. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  169. ^ Rasmussen, Anders; Slaughter, Anne-Marie; Petraeus, David; Hsi-min, Lee; Allison, Graham; Gottemoeller, Rose; Braw, Elisabeth; Krebs, Chris; Shagina, Maria (5 בינואר 2023). "Lessons for the Next War". Foreign Policy. נבדק ב-4 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  170. ^ "Ukrainian President Volodymyr Zelenskyy honored with Atlantic Council Global Citizen Award in Kyiv". Atlantic Council. 30 במאי 2023. נבדק ב-5 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  171. ^ "Former CIA chief optimistic about Ukraine's looming counteroffensive". Ukrinform. 2 ביוני 2023. נבדק ב-5 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  172. ^ Boot, Max (9 ביוני 2023). "The Ukrainian offensive is beginning. David Petraeus is optimistic". The Washington Post. נבדק ב-19 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  173. ^ "Ex-CIA director identifies key factor in Ukrainian counteroffensive". YouTube. CNN.
  174. ^ Amanpour, Christiane (29 באוגוסט 2023). "'The Ukrainians know best': General David Petraeus on counteroffensive". Amanpour. CNN. {{cite news}}: (עזרה)
  175. ^ Gen. Petraeus on Israel-Hamas war: There has to be something good that comes out of this, נבדק ב-2023-11-03
  176. ^ "Gen. David Petraeus Has a Warning for Israel". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2023-11-03.
  177. ^ Gaza ground war could be ‘Mogadishu on steroids,’ says former US General Petraeus, POLITICO, ‏2023-10-19 (באנגלית)


ארצות הבריתארצות הברית‏ ראשי ה-CIA
סידני סורס • הויט ונדנברג • רוסקו הילנקוטר • וולטר בדל סמית' • אלן דאלס • ג'ון מקון • ויליאם רייבורן • ריצ'רד הלמס • ג'יימס סלזינג'ר • ויליאם קולבי • ג'ורג' הרברט ווקר בוש • סטנספילד טרנר • ויליאם קייסי • ויליאם ובסטר • רוברט גייטס • ג'יימס וולסי • ג'ון דויטש • ג'ורג' טנט • ג'ון מקלולין • פורטר גוס • מייקל היידן • ליאון פאנטה • דייוויד פטראוס • ג'ון ברנן • מייק פומפאו • ג'ינה הספל • ויליאם ברנס
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40010547דייוויד פטראוס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דייוויד_פטראוס&oldid=2738196"