מדיניות ציבורית
מדיניות ציבורית היא כלל ההחלטות והפעולות שרשויות השלטון נוקטות בהן. זהו תהליך דינמי ומורכב של קבלת החלטות הקובע קווי פעולה עתידיים לרווחת הציבור. חקר המדיניות הציבורית מתמקד בשלושה שלבים עיקריים: עיצוב המדיניות, ביצוע המדיניות ואופן ההערכה שלה. בכל שלב ישנם מדדים ואסכולות שונות.
המדיניות הציבורית עוסקת גם בכשלים בפעולות מוסדות המדינה, שהם בעיקרם כשלי שוק וכשלי ממשל. כשלים אלו מהווים את הביסוס וההצדקה לתחום מחקר זה.
באקדמיה, מדיניות ציבורית היא תחום מחקר ולימוד הבודק תהליכי הניהול וקבלת החלטות במסגרת המדינה ורשויותיה. מחקר מדיניות הציבורית הוא אינטר-דיסציפלינרי במהותו, וכולל תחומי מחקר רבים בתוכם כלכלה, חברה, משפט, ומדע המדינה.
לימודי מדיניות ציבורית נחשבים כמקבילה הציבורית-ממשלתית לתואר במנהל עסקים מתוך שאיפה להטמיע בקרב משרתי הציבור גישות ונורמות המבוססות על המחקר בתחום.
בחקר המדיניות הציבורית מקובל להתייחס למדינות דמוקרטיות משום הרעיון שבדמוקרטיה העם הוא הריבון ועל כן המדינה צריכה לענות על רצונותיו, אם כי ניתן לבצע מחקרים בנושא זה גם במדינות בעלות משטר שאינו דמוקרטי באופן מובהק. המדיניות הציבורית כאמור מתייחסת למדינות דמוקרטיות ובשל כך אחד העקרונות הבסיסיים בתחום מחקר זה הוא השוויון בין האזרחים. כיוון שביצוע מדיניות מסוימת עלולה לפגוע או למנוע מאחר את הזכויות יש לבדוק את ההשלכות של כל החלטה בקרב מי שהוסמך לכך.
התפיסה הבסיסית בקביעת מדיניות ציבורית היא - בדומה לתפיסה בכלכלה - בעיית המחסור - שמשמעה הוא שמשאבי המדינה מוגבלים. יישומה של המדיניות כרוך בדרך כלל בעלויות כספיות. לכן, בקביעת מדיניות יש לבחון את המטרות לשמה נקבעה, ולבחון אם הושגו מטרות כלכליות-כספיות וכן אם הושגו מטרות חברתיות כגון קידום אינטרסים, עידוד מגמות, בחינוך, ביטחון, בריאות וכדומה. בחירת המדיניות החברתית היא מאבק דמוקרטי בין גורמים שונים, והמדיניות הננקטת מבטאת סדרי עדיפויות חברתיים-כלכליים וקובעת כיצד תיראה החברה.
הגורמים המשפיעים על גיבוש מדיניות ציבורית
- רשויות השלטון: המדיניות נקבעת על ידי הממשלה ומתבססת על השקפת עולם אם כי בשל אילוצים פוליטיים נאלצת הממשלה לעיתים להתפשר ולחרוג מהשקפת עולמה, בעיקר במדינת ישראל, בה קיים ריבוי מפלגות.
- החברה האזרחית: מדיניות עשויה להיקבע בהתאם לקבוצות אזרחים או התאגדויות אזרחיות הבאות לידי ביטוי בפעולות שטח כגון הפגנות, שביתות, משמרות מחאה וכדומה.
- דעת הקהל: לחץ הציבור ועמדתו בסוגיות שונות עשוי להשפיע על מדיניות.
- המגזר העסקי: לאור העובדה שמדיניות ציבורית היא בעלת השלכות רבות על מגזר זה, הרי שעמדת המגזר העסקי היא קריטית ועשויה אף לטרפד התקדמות מדיניות שננקטה.
- אמצעי תקשורת: הכוונה לרדיו, טלוויזיה, עיתונות כתובה ודיגיטלית, אשר בעלי השפעה משמעותית לאור העובדה שהם מעלים לסדר היום נושאים חברתיים, ויוזמים דיונים ושאלות.
כלי מדיניות
לרשות רשויות השלטון עומדים אמצעים מגוונים, בהם:
- יצור ואספקה של סחורות ושירותים.
- תמיכה וקצבאות.
- סובסידיות.
- רגולציה.
- מיסוי.
- הפרטה והלאמה.
- רפורמות ושינויים ארגוניים.
- הוצאת התנהגות מחוץ לחוק.
- חינוך, הסברה ופרסום.
תאוריות
ישנן מספר גישות בתחום המדיניות הציבורית:
- הגישה התהליכית - מדיניות היא תוצר צרכני הנקבעת לפי דרישת הצרכנים של המדיניות, כגון ארגון עסקי, קבוצה אזרחית או אדם יחיד.[1]
- הגישה הרציונלית - מדיניות ציבורית נקבעת לקידום האינטרס הציבורי הרחב.[1]
- הגישה המוסדית - מדיניות ציבורית מבטאת את המסגרת בה פועלים המחוקקים: ההסדרים, הכללים והמוסדות המעורבים.[1]
- גישת שיווי המשקל בין הקבוצות - מדיניות ציבורית נקבעת כתוצאה ממאבק הכוחות בין הקבוצות השונות, כשלכל קבוצה הכח להשפיע דרך הצבעה, קבוצת אינטרס או שדלנות.[1]
- גישת האליטות - מדיניות ציבורית הנקבעת מבטאת את העדפותיהם של החזקים בחברה.[1]
- גישת הבחירה הציבורית - מדיניות ציבורית מבטאת את האינטרסים הפרטיים של קובעי המדיניות: נבחרי הציבור, אנשי המנהל וכו'.[1]
- תורת המשחקים - מדיניות ציבורית מבטאת את התחרות שבין המדינות, והרצון להתחרות ולהצליח או לצמצם פערים ולמנוע הפסד, לעיתים גם תוך כדי חיקוי.[1]
- הגישה התוספתית - מדיניות ציבורית מבטאת את ההמשך להשקעות העבר. כלומר שלב מהווה שינוי קל אולם לאורך זמן יוביל לשינוי משמעותי. זהו מודל מעשי הבוחן את המציאות הלכה למעשה. יצירת מדיניות על בסיס הקיים, תוך שינוי ושיפור קל.[1]
- גישת הפוליטיקה הבירוקטית-ארגונית - מדיניות ציבורית מבטאת את מאבק הכוחות הביורוקרטי הפנים-ארגוניים, את האינטרסים של עובדי הארגון ומעצבי המדיניות הציבורית, במסווה של טובת הציבור.[1]
- גישת המערכות הפתוחות - מדיניות ציבורית מבטאת את יחסי הגומלין הקיימת בין הרשויות לסביבה החיצונית. כלומר מבטאת את ההשפעה החיצונית, עולמית או של גורמי חוץ על המערכת הפוליטית מקומית.[1]
- גישת רשתות המדיניות - מדיניות ציבורית מבטאת את האינטראקציה שבין השחקנים הרבים והשונים הפועלים במערכת הפוליטית המקומית. בהם: השחקנים הממשלתיים, שחקני המגזר העסקי, נציגי קבוצות האליטות, נציגי קבוצות האינטרס, ושחקני המגזר השלישי.[1]
- גישת החלחול (דיפוזיה) - מדיניות ציבורית מבטאת את הרעיונות המתפשטים בקרב אנשים, ארגונים, תרבויות ומדינות על ידי חלחול, שתחילתו איטית אך עם הזמן תופסת תאוצה ומתפשטת במהירות.[1]
- מניעים תרבותיים פנימיים - מדיניות ציבורית מבטאת את המאפייניהם התרבותיים של עובדי הארגון. בכללם חינוך, תרבות וכללי התנהגות בלתי כתובים.[2][3]
- מניעים תרבותיים חוץ ארגוניים - מדיניות ציבורית מבטאת מניעים תרבותיים חוץ ארגוניים, כשהמשפיעים המרכזיים בתחום זה הם שיקולי המוניטין והנראות הציבורית של הארגון.[4]
- גישת יזמי המדיניות - מדיניות ציבורית היא תוצר של פעילותם של יזמים. אלו יכולים להגיע מהסקטור הפרטי, הציבורי או השלישי. הם מזהים הזדמנויות ויוצרים קואליציות עם אחרים על מנת להשפיע על תוצאות המדיניות.[5]
כשל שוק וכשל ממשלה
כשל שוק הוא מצב בו כוחות השוק ומנגנוני ההצע והביקוש מובלים להקצאה לא נכונה של המשאבים או של השירותים. כשל שוק עשוי להביא למצב של בזבוז משאבים, אבטלה, חוסר יעילות ובסופו של דבר לפגיעה ברווחה החברתית. כשלי שוק הם לרוב אינדיקציה למצב בו רצוי שהמדינה תתערב ותקבע מדיניות ציבורית. החשיבות היא בזיהוי כשל השוק כגון מונופול, זכויות קניין שאינן מוגדרות או נאכפות כראוי, א-סימטריה במידע וחסמי כניסה.
כשל ממשלה הוא מצב בו התערבות המדינה באמצעות מדיניות ציבורית דווקא פוגעת ביעילות החברתית, בהוגנות או בזכויות האזרחים, במקום לסייע לה. במקרים אלו נדרשת לרוב המדינה להתערב שוב על מנת לתקן את הפגיעה.
קישורים חיצוניים
- ניסים כהן, מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ו"אי-משילות": המקרה של בית החולים באשדוד, 2011; מתוך: ה. זובידה וד. מקלברג (עורכים), דינמיקה של שינוי: הפוליטיקה הישראלית בתקופת מעבר, עמ' 93-123.
- ניסים כהן, יזמי מדיניות ועיצוב מדיניות ציבורית: המקרה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.2012; ביטחון סוציאלי, 89: 42-5.
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 נחמיאס דוד, ארבל-גנץ אורי, מידני אסף (2010), מדיניות ציבורית יסודות ועקרונות, האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 124-216.
- ^ Meyer, John W. and Rowan, Brian, "Institutionalized Organizations: Formal Structure as Myth and Ceremony", American Journal of Sociology, Vol. 83, No. 2 (Sep., 1977), pp. 340-363.
- ^ Scully, Roger, and David M. Farrell. "MEPs as Representatives: Individual and Institutional Roles*." JCMS: Journal of Common Market Studies 41.2 (2003): 269-288.
- ^ Maor, Moshe, "Organizational Reputations and the Observability of Public Warnings in 10 Pharmaceutical Marketsgove", Governance: An International Journal of Policy, Administration, and Institutions, Vol. 24, No. 3, (July 2011), pp. 557–582
- ^ Nissim Cohen, Policy entrepreneurs and the design of public policy: The case of the national health insurance law in Israel, Journal of Social Research & Policy 3, 2012, עמ' 5-26
| מדעי החברה | |
|---|---|
|
35589065מדיניות ציבורית