ג'ון ברקינרידג' (סגן נשיא)

ג'ון ברקינרידג'
John Breckinridge

לידה	16 בינואר 1821 לקסינגטון, קנטקי
פטירה	17 במאי 1875 (בגיל 54) לקסינגטון, קנטקי
שם מלא	ג'ון קבל ברקינרידג'
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
סגן נשיא ארצות הברית ה־14 4 במרץ 1857 – 4 במרץ 1861 (4 שנים) תחת נשיא ארצות הברית ג'יימס ביוקנן → ויליאם רופוס קינג חניבעל המלין ←
מזכיר המלחמה ה־5 בממשל הקונפדרציה 6 בפברואר 1865 – 10 במאי 1865 (13 שבועות ו־3 ימים) תחת נשיא ארצות הברית ג'פרסון דייוויס → ג'יימס סדון האחרון לשמש בתפקיד ←
נציג קנטקי בסנאט 4 במרץ 1861 – 4 בדצמבר 1861 (39 שבועות ו־3 ימים) → ג'ון קריטנדן גארט דייוויס ←
נציג המחוז השמיני של קנטקי בבית הנבחרים 4 במרץ 1851 – 3 במרץ 1855 (4 שנים) → צ'ארלס מורהד אלכסנדר מרשל ←

ג'ון קבל ברקינרידג' (באנגלית: John Cabell Breckinridge;‏ 16 בינואר 1821 - 17 במאי 1875) היה עורך דין, פוליטיקאי וחייל מקנטקי. הוא ייצג את המדינה בבית הנבחרים ובסנאט, והיה סגן נשיא ארצות הברית הצעיר ביותר תחת הנשיא ג'יימס ביוקנן (1857-1861). הוא היה חבר בסנאט במהלך פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, אולם הושעה משם לאחר שהצטרף לצבא קונפדרציית המדינות של אמריקה. הוא הסנאטור היחיד שהורשע בידי הסנאט בבגידה. הוא מונה למזכיר לענייני צבא בקונפדרציה. הוא היה נכדו של ג'ון ברקינרידג', התובע הכללי, בנו של מזכיר מדינת קנטקי, קבל ברקינרידג', ואביו של קליפטון ברקינרידג', חבר קונגרס מקנטקי.

לאחר שירות ללא קרב במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, נבחר ברקינרידג' כנציגה של המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים של קנטקי ב-1849, ותמך בזכות המדינות בברית להכריע בנושא העבדות בארצות הברית. הוא נבחר לבית הנבחרים ב-1851, ושיתף פעולה עם סטיבן דאגלס בתמיכה בחוק קנזס נברסקה. לאחר שינוי במחוזות הבחירה, החליט ברקינרידג' לא לרוץ לעוד כהונה. הוא נבחר להיות סגנו של ג'יימס ביוקנן במהלך הבחירות של 1856. לאחר ניצחון הדמוקרטים בבחירות, ברקינרידג' לא הצליח להשפיע על ביוקנן, ולא הצליח להשפיע על הסנאט. ב-1859, נבחר לעוד כהונה בסנאט שנועדה להתחיל ב-1861.

לאחר נטישת הדמוקרטים הדרומיים את המפלגה ב-1860, הפלגים הצפוניים והדרומיים של המפלגה התכנסו ובחרו בדאגלס ובברקינרידג', בהתאמה, כמועמדיהם לנשיאות. מפלגת האיחוד החוקתי בחרה בג'ון בל. שלושת האנשים פיצלו את הקול הדרומי, ואפשרו למועמד המפלגה הרפובליקנית, אברהם לינקולן, לזכות בבחירות, על אף ניצחונו של ברקינרידג' ברוב מדינות הדרום. לאחר היבחרו לסנאט, ניסה ברקינרידג' להוביל פשרה שתשמור על האיחוד, אף על פי ששבע מדינות דרומיות כבר פרשו ממנה. תומכי האיחוד השתלטו על המועצה המחוקקת של קנטקי כשהנייטרליות שלה הופרה.

לאחר מכן, ברקינרידג' הצטרף לקונפדרציה ומונה לבריגדיר גנרל. לאחר מכן הושעה מהסנאט. לאחר קרב שילה באפריל 1862, קודם לדרגת מייג'ור גנרל, ובאוקטובר פיקד על צבא מיסיסיפי. רבים טענו ששכרותו הובילה לתבוסת הקונפדרציה בקרב סטונז ריבר ובקרב מישינרי רידג', והוא הועבר לחזית המזרחית והופקד על כוחות הקונפדרציה בעמק שיננדואה. לאחר מכן ניצח בקרב ניו מרקט. על ברקינרידג' הוטל להגן על האספקה בטנסי ובווירג'יניה. בפברואר 1865 מונה לשר המלחמה בממשל הקונפדרציה ושימש בתפקיד עד לתום המלחמה. במסגרת התפקיד, בראייתו את הפסד הקונפדרציה בלחימה, ביקש להביא להסכם כניעה שיכבד את עמדת הממשל, אך עסק בכך אל מול התנגדות נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס.

לקראת תום הלחימה חשש מהאשמתו בבגידה במדינה וביקש לצאת את גבולות המדינה. יחד עם קבוצת תומכים הפליג ברקינרידג' מחופי פלורידה אל קובה וממנה עבר לבריטניה, קנדה ושב בשנית לבריטניה. עד 1868 טייל באירופה. במרץ 1869 שב לקנטקי, לאחר שהוענקה לו חנינה בידי הנשיא אנדרו ג'ונסון, ולעיסוק במשפטים. ברקינרידג' דחה קריאות לשובו לחיים הציבוריים. פציעות מימי המלחמה החמירו את בריאותו ולאחר שני ניתוחים, הוא מת ב-17 במאי 1875.

נעוריו

ג'ון קבל ברקינרידג' נולד בסמוך ללקסינגטון שבקנטקי לג'וזף קבל ברקינרידג' ולמרי קליי סמית' ב-16 בינואר 1821. הוא היה הרביעי מבין שישה ילדים, והבן הזכר היחיד. אמו הייתה נינה של חותם על הכרזת העצמאות, ואביו היה מזכיר מדינת קנטקי. בפברואר, המשפחה עברה עם מושל המדינה לאחוזה בפרנקפורט.

באוגוסט 1823, מגפת קדחת פגעה בפרנקפורט, והמשפחה עברה ללקסינגטון. אביו מת מהקדחת, ומשפחתו עברה לגור אצל סבתו. ברקינרידג' למד מסבתו על סביו, ששירת בסנאט, והיה תובע כללי בממשל תומאס ג'פרסון. כמחוקק, ברקינרידג' הוביל את עיקרון "זכויות המדינות" והתנגד לחוקי הזרים וההסתה.

לאחר ויכוח בין אמו וסבתו, המשפחה עברה לדנביל, כדי לגור עם אחותו ובעלה. דודו, ויליאם ברקינרידג', היה בפקולטה בקולג'. ברקינרידג' עצמו סיים את לימודיו האקדמיים בדנביל שבקנטקי בשנת 1839, ולאחריו למד בקולג' ניו ג'רזי וסיים לימודי משפטים באוניברסיטת טרנסילבניה שבלקסינגטון. הוא הוסמך לעריכת דין בשנת 1840.

קריירה משפטית

לאחר שהסיק שלקסינגטון הייתה מלאה בעורכי דין, עבר ברקינרידג' להתגורר בברלינגטון שבאיווה, אז טריטוריה. הוא שקל להשתקע באילינוי, אולם שם היו עורכי דין כסטיבן דאגלס ואברהם לינקולן. ברקינרידג' השתקעה באיווה, והפך לעורך דין מוצלח ביותר. הוא התפקד למפלגה הדמוקרטית, ובפברואר 1843, הפך לחבר הוועידה המפלגתית המקומית. רוב משפחתו הייתה חברה במפלגה הוויגית, והצטרפותו לדמוקרטים גרמה לסכסוך משפחתי.

במאי 1843, ביקר בקנטקי וניסה לפייס בין אמו ושאר משפחתו. לאחר שחלה בשפעת, החליט להישאר שם בקיץ. באותה תקופה הכיר את מרי בירץ', ובספטמבר התארס לה. באוקטובר, חזר לאיווה כדי לסגור את עסקיו, והקים משרד עורכי דין בלקסינגטון. הוא נישא למרי ב-12 בדצמבר 1843, והשתקע בג'ורג'טאון בקנטקי. נולדו להם שישה ילדים: ג'וזף קבל, קליפטון ברקינרידג', שכיהן לאחר מכן כחבר קונגרס מארקנסו, פרנסיס, ג'ון מילטון, ג'ון ויטרספון ומרי דאשה. לאחר שהשיג ביטחון ביכולותיו כעורך דין, חזר ללקסינגטון ב-1845.

מלחמת מקסיקו-ארצות הברית

ברקינרידג' בצבא

כתומך במלחמת ארצות הברית–מקסיקו, ברקינרידג' ביקש להתמנות לתפקיד בגדוד של ויליאם באטלר, אולם באטלר לא יכול היה להציע לו תפקיד הולם. ביולי 1847, נאם בלוויה לכבוד בני קנטקי שנהרגו בקרב בואנה ויסטה, והנאום גרם להנרי קליי, אביו של אחד מההרוגים, לבכות.

לאחר שמושל קנטקי קרא לגיוס עוד שני גדודים מתנדבים באוגוסט, ברקינרידג' ניסה שוב להצטרף לצבא. המושל הוויגי היה צריך דמוקרט אחד, ובחר בברקינרידג'. ב-6 בספטמבר 1847, התמנה לקצין בגדוד המתנדבים השלישי של קנטקי. הגדוד עזב את קנטקי ב-1 בנובמבר, והגיע אל וראקרוס ב-21 בנובמבר. לאחר שכמה אנשים חלו בווראקרוס, הגדוד מיהר אל מקסיקו סיטי. רבים טענו שפרט ליומיים במהלך המסע, הלך ברקינרידג' ברגל ואפשר לחיילים העייפים להשתמש בסוסו. כשהגדוד הגיע למקסיקו סיטי ב-18 בדצמבר, הקרב כבר כמעט נגמר. הגדוד לא לחם ונשאר בעיר כנציג הצבא הכובש עד 30 במאי 1848.

בשל דרישה לכישוריו כעורך דין, מונה כיועץ במשפט של חייל שהואשם בידי הגנרל וינפילד סקוט. החייל ניסה למנוע מסקוט להיבחר לנשיאות, ופרסם מכתבים שטענו שסקוט לא היה אחראי לניצחונות בקרבות. ברקינרידג' לא ידע על כך וייצג את החייל. הוא תשאל כמה עדים במהלך המשפט.

לאחר שחזר ללואיוויל ב-16 ביולי 1848, הגדוד פורק ב-21 ביולי. מעל 100 חיילים מתוך 1,000 מתו ממחלות במקסיקו.

קריירה פוליטית

ברקינרידג' תמך בנשיא הדמוקרטי ג'יימס פולק במהלך הבחירות של 1844. הוא החליט שלא לנסות להיבחר לתפקיד רשם המחוז לאחר שהחליט להתעסק יותר במשפטים. הדמוקרטים ביקשו ממנו להתמודד על מושב בקונגרס אולם הוא סירב ותמך במועמדם, שכשל לבסוף. כאזרח פרטי, התנגד למסקנת וילמוט, שדרשה איסור על עבדות בטריטוריות שנכבשו ממקסיקו. במהלך הבחירות ב-1848, תמך בלואיס קאס.

בית הנבחרים של קנטקי

ברקינרידג' ב-1850

באוגוסט 1849, אזרחי קנטקי בחרו בצירים לאספה החוקתית של המדינה, בנוסף לנציגיהם לסנאט. דודיו של ברקינרידג', שהתנגדו לעבדות, ניסו לבחור מועמדים דומים אליהם לאספה ולמועצה. לכן, תומכי העבדות הגישו רשימת מועמדים משל עצמם, כולל שמו של ברקינרידג'. ברקינרידג' היה בעליהם של חמישה עבדים, והכריז על התנגדותו להתערבות בחקיקה לגבי העבדות. למרות תמיכתו בעבדות, הוא היה חבר באיגוד הבונים החופשיים, שהתנגדו לעבדות באופן רשמי. הוא גם ייצג עבדים משוחררים בבתי המשפט ותמך בשחרור עבדים מרצון. בנוסף, תמך ביישוב שחורים משוחררים בליבריה.

ברקנרידג' ניצח בבחירות במחוזו, ונבחר לראשונה לבית הנבחרים של קנטקי. בין היבחרו וכינוס המועצה המחוקקת, הקים משרד משפטים חדש לאחר ששותפו מת. הוא התחבר גם עם לינקולן, והפך לחברו למרות הבדליהם הפוליטיים.

כשבית הנבחרים התכנס, ברקינרידג' קיבל את מירב הקולות בבחירות לתפקיד יו"ר הבית, אולם לא השיג את הרוב המוחלט הדרוש. עקב כך פרש מהמרוץ. הוא הנהיג את הפלג הדמוקרטי בבית הנבחרים. הוא תמך במימון ל"שיפורים פנימיים" (עבודות תשתית יזומות), עקרון וויגי בעיקרו. בזמן הדיונים בקונגרס על פשרת 1850 שהציע הנרי קליי, ארבעת הוויגים בוועידה ליחסים פדרליים בבית הנבחרים דרשו מהצירים של קנטקי בקונגרס לתמוך בה כבסיס להתיישבות בטריטוריות החדשות. ברקינרידג' הרגיש שההחלטה מעורפלת מדי והגיש דעת מיעוט שדרשה מהממשל הפדרלי לא להתערב בנושאי העבדות במדינות ובטריטוריות.

שלושה ימים לפני תום המושב, עזב ברקינרידג' כדי לטפל בבנו החולה, שמת ב-18 במרץ 1850. בעקבות האבל, התעמק ברקינרידג' בעבודתו, ודרש מקנטקי לאמץ חוקה חדשה. החוקה אושררה ברוב גדול במאי. הדמוקרטים ביקשו שברקינרידג' ינסה להתמודד על מושבו שוב, אולם הוא סירב, עקב הבעיות המשפחתיות בגלל מות בנו ומשבר כלכלי שהיה נתון בו.

חבר בבית הנבחרים

כהונה ראשונה (1851-1853)

ברקינרידג' היה ציר בוועידה הדמוקרטית המקומית ב-8 בינואר 1851, לצורך בחירת המועמד לתפקיד המושל. כעבור שבוע, הכריז על התמודדותו בבחירות מטעם מחוזו לבית הנבחרים. המחוז היה ביתו של הנרי קליי, והיה מעוז וויגי מובהק. בבחירות הקודמות, הדמוקרטים לא ניסו אפילו להתמודד במחוז. יריבו של ברקינרידג', לזלי קומבס, היה מחוקק לשעבר ומקורב לקליי, וגם יוצא מלחמת 1812. היה ברור שינצח בבחירות בקלות. באפריל, המועמדים ערכו עימות בפרנקפורט, ובמאי, טיילו ברחבי המחוז, כשהם נואמים בכל יום. ברקינרידג' המשיך להטיף לפירוש מצומצם של חוקת ארצות הברית, והתנגד למכסי המגן הוויגים בטענה שחופש המחשבה קשור קשר הדוק לסחר חופשי. קולו החזק ואישיותו הכריזמטית עמדו בניגוד לקומבס הקשיש. בסופו של דבר, זכה ברקינרידג' בשלושה אזורים מתוך שבעה במחוז, אולם הצליח לנצח ברוב דחוק בבחירות. הדמוקרטים זכו בחמישה נציגים בקנטקי, וגם הצליחו לנצח בבחירות לתפקיד המושל.

תומכי ברקינרידג' רצו לבחור בו לתפקיד יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, אולם הוא סירב לכך ובחר בלין בויד, גם הוא מקנטקי. למרות זאת, השניים היו מסוכסכים, ובויד מינה את ברקינרידג' לוועדה לענייני חוץ, ועדה שולית בעיקרה. ברקינרידג' לא התבלט בנושאי חקיקה. הוא הגן על חוק העבד הנמלט והתנגד לניסיונו של אנדרו ג'ונסון לחלק אדמות במחיר מוזל מתוך חשש שדבר זה יצור מדינות ללא עבדות. למרות שטען שיש לממן באופן ממשלתי רק פרויקטים לאומיים של שיפורים פנימיים, הוא הקצה משאבים רבים לקנטקי וניסה להעביר חוקים שיעזרו לחקלאים ממחוזו.

לאחר יציאת הקונגרס לפגרה, ביקר ברקינרידג' אצל הנרי קליי הגוסס, ונאם הספד לכבודו במושב הבא של הקונגרס. הוא נחשב ליורשו של קליי. הוא תמך בפרנקלין פירס כמועמד נשיאותי. למרות שפירס הפסיד בקנטקי בהפרש של 3,200 קולות, ברקינרידג' השפיע עליו יותר מאשר השפיע על הנשיא הוויגי היוצא, מילרד פילמור. כשבוע לאחר כניסתו של פירס לתפקיד, הציע לו פירס מינוי כמושל טריטוריית וושינגטון. לאחר ששקל את העניין, החליט להישאר בקנטקי ולנסות להיבחר שוב לבית הנבחרים.

כהונה שנייה (1853-1855)

רוברט לטצ'ר לא הצליח לנצח את ברקינרידג' ב-1853.

הוויגים, שרצו לזכות שוב במושב בקונגרס, בחרו בתובע הכללי בקנטקי, ג'יימס הרלאן. אולם חלק מהפלגים הוויגים התנגדו אליו והוא פרש במרץ. רוברט לטצ'ר, שהיה חבר קונגרס בעברו וניצח כבר ב-14 בחירות בקנטקי ללא הפסד, נבחר כמועמד חלופי. שני המועמדים נאמו רבות בין מאי ואוגוסט. לטצ'ר היה מנוסה, אולם לא היה מלוטש בנאומיו והתפרץ בכעס הרבה פעמים. ברקינרידג', לעומתו, נאם ברוגע. גם יריבים של ברקינרידג', שהתנגדו לנושאי העבדות, תמכו בו על פני לטצ'ר. לטצ'ר ניסה לטעון שברקינרידג' התנגד לעבדות, אולם ברקינרידג' הציג את תמיכתו העקבית בנושא, וטען שלטצ'ר היה זה שהיה עוין את בעלי העבדים. בבחירות של השנה הקודמת, המחוז בחר בוינפילד סקוט, המועמד הוויגי, בהפרש של יותר מ-600 קולות, אולם ברקינרידג' ניצח את לטצ'ר בהפרש של 526 קולות.

מבין 234 חברי בית הנבחרים, ברקינרידג' היה מתוך שמונים שחזרו אל מושבם כנציגים. בגלל הותק שלו, הוא מונה לוועדת המיסוי והתקציב, אולם לא ניהל אותה כפי שרבים ציפו. הוא תמך בפירס בנושא העבדות ובנושא זכויות המדינות, וגם תמך בזכות מדינות הדרום לפרוש מהאיחוד, אולם טען שפרישה מהאיחוד לא תפתור את הבעיות. תמיכתו ביישוב מחדש באפריקה איזן את תמיכתו בעבדות, והוא נחשב למתון.

ברקינרידג' היה בן בריתו של סטיבן דאגלס מאילינוי, ותמך ברעיון "ריבונות העם", שדאגלס הביע בחוק קנזס נברסקה. הוא האמין שהעברת החוק תחסל את נושא העבדות בפוליטיקה הלאומית - למרות שבפועל ההפך קרה - והוא תיווך בין דאגלס ופירס לצורך העברת החוק. במהלך העימות על החוק, אתגר ברקינרידג' חבר קונגרס לדו-קרב ברובים. החוקה של קנטקי מנעה ממשתתפים בדו-קרב להיבחר למשרה ממשלתית, ואם הדו-קרב היה קורה, הקריירה הפוליטית של ברקינרידג' הייתה מסתיימת.

פרישה מבית הנבחרים

כרזת בחירות של ביוקנן וברקינרידג'

בפברואר 1854, העביר הרוב הוויגי באספה הכללית של קנטקי - למרות וטו מצד המושל - חוק ששינה את מחוזות הבחירה, והחליף מחוזות תומכי ברקינרידג' במחוזות שהתנגדו לו. דבר זה, לצד עליית תנועת "שאינם יודעים דבר" בקנטקי, פגע בסיכויו של ברקינרידג' להיבחר שוב, והוא החליט לפרוש מבית הנבחרים. לאחר התפטרותו של השגריר בספרד, שניסה לספח את קובה, הציע פירס לברקינרידג' להתמנות לשגריר. ברקינרידג' סירב לכך מסיבות אישיות.

כשהוא רוצה לטפל באשתו החולה ולחדש את הונו, חזר ברקינרידג' לעריכת דין בלקסינגטון. בנוסף לכך, הוא השקיע בקרקעות במינסוטה ובויסקונסין, שאז היו טריטוריות. כשמושל מינסוטה עצר את ניסיונו לאשר מסילת רכבת, דרש מפירס לפטר את המושל ולהתמנות במקומו. פירס לא הצליח לעשות זאת. בנוסף, קידם ברקינרידג' את מרוצי הסוסים במדינתו.

סגן הנשיא של ארצות הברית

בתמונה של מת'יו בריידי

כציר לוועידה הדמוקרטית ב-1856, תמך ברקינרידג' בפירס. לאחר שאיבד פירס את תמיכתו, ניסה ברקינרידג' להעביר את התמיכה לחברו, סטיבן דאגלס. למרות זאת, דאגלס לא הצליח להשיג את רוב הצירים ופרש, כשג'יימס ביוקנן נבחר להיות המועמד. לאחר מכן, הוחלט לאזן את ביוקנן בבחירתו של ברקינרידג', שהיה מקובל על תומכי דאגלס ופירס, כמועמד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית. עשרה אנשים התמודדו על התפקיד, ושמונה משלחות תמכו בברקינרידג', שהגיע למקום השני. בסיבוב השני, מספר גדול של צירים התחיל לתמוך בו, והאחרים העבירו את תמיכתם אליו במהירות. הוא נבחר פה אחד.

בניגוד לרוב המועמדים באותה התקופה, ברקינרידג' ניהל מסע בחירות במהלך הבחירות. בעשרת הימים הראשונים של ספטמבר, נאם נאומים בערים שונות. הוא טען שהרפובליקנים מחויבים לשחרור העבדים, ושבחירה בהם תפרק את האיחוד. נוכחותו של ברקינרידג' עזרה לדמוקרטים לנצח בקנטקי - שהמפלגה לא ניצחה בה מאז 1828 - בהפרש של 6,000 קולות. ביוקנן וברקינרידג' זכו ל-174 אלקטורים מול ג'ון פרימונט הרפובליקני, שזכה ל-114, ומילרד פילמור, שזכה ל-8. בעת השבעתו היה ברקינרידג' בן 36 והוא האדם הצעיר ביותר לכהן בתפקיד (נכון ל-2020), מבוגר רק בשנה מהגיל הנדרש בחוקה.

ביוקנן לא אהב את העובדה שברקינרידג' תמך בפירס ובדאגלס לפני שתמך בו, והיחסים ביניהם הפכו למתוחים.

פסל שיש של ברקינרידג'

ביוקנן לא התייעץ עם ברקינרידג' בנוגע למינויים, ולא נפגש איתו יותר מדי. כשברקינרידג' וביוקנן תמכו בצירופה של קנזס לאיחוד כמדינת עבדות במקום לתת לתושביה להצביע על כך, רוב הדמוקרטים הצפוניים, כולל דאגלס, הפסיקו לתמוך בהם. לאחר מכן מכר את השפחה האחרונה שהייתה לו. הוא לא תמך בדאגלס במהלך ניסיונו להיבחר מחדש לסנאט, והיחסים ביניהם הוחמרו.

למרות שהיה יושב הראש של הסנאט, השתתפותו בדיונים הוגבלה. ב-4 בינואר 1859, התבקש לנאום, ודרש מהקונגרס לשמור על שלמות האיחוד. הוא התנגד להתערבות הממשל בענייניהן של המדינות, וטען שהפרישה מהאיחוד, על אף שהייתה חוקית, לא תפתור את הבעיות.

ב-1859, האספה הכללית בקנטקי התכנסה כדי לבחור את מועמדה לסנאט, שנתיים לפני הבחירות. רבים ציפו שברקינרידג' ובויד יהיו המועמדים המובילים, אולם מצבו הבריאותי של בויד גרם לפרישתו ב-28 בנובמבר 1859, וברקינרידג' נבחר ב-12 בדצמבר. בנאומו, תמך בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד, שאישר את חוקיות העבדות, וטען שהרפובליקנים מנסים להוביל לשוויון זכויות ולמרד שחורים. הוא דרש להתנגד לכך.

בחירות 1860

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1860

ברקינרידג' ב-1860

בתחילת 1859, החל ברקינרידג' לנסות להתמודד על המועמדות הדמוקרטית. בינואר 1860 אמר למשפחתו שאינו רוצה להיות מועמד, למרות האהדה שזכה לה לעומת חוסר האהדה של ביוקנן. דאגלס נחשב למועמד המוביל, אבל היה משוכנע שברקינרידג' יהיה המועמד. דבר זה, יחד עם חוסר תמיכתו של ביוקנן בברקינרידג' ותמיכתו של ברקינרידג' בחוקי עבדות פדרליים, הובילו לפילוג.

ברקינרידג' לא נכח בוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-1860, אבל הנחה את תומכיו לא לתמוך בו כל עוד ג'יימס גות'רי, גם הוא מקנטקי, נשאר מועמד. במהלך 57 סיבובים, שמר דאגלס על המספר הגדול ביותר של הקולות, אולם לא השיג רוב. גות'רי נשאר במקום השני. הוועידה התפזרה והתכנסה שוב בבולטימור ב-18 ביוני.

הצירים הדרומיים, שעזבו את הוועידה בגלל חוסר רצונה של המפלגה לכלול חוקי עבדות במצע שלה, לא הגיעו לוועידה. הצירים מאלבמה ומלואיזיאנה הוחלפו בתומכי דאגלס, וכך הוא נבחר. הצירים המוחים התכנסו כעבור חמישה ימים בבולטימור, והעניקו תמיכה לברקינרידג' פה אחד. למרות שדאג למצב המפלגה, הסכים ברקינרידג' להיות המועמד. באוגוסט, הסנאטור ממיסיסיפי, ג'פרסון דייוויס, ניסה לפשר בין דאגלס, ברקינרידג' וג'ון בל, שהיה מועמד מפלגת האיחוד החוקתי, כדי שיפרשו לטובת מועמד פשרה. ברקינרידג' ובל תמכו בכך, אולם דאגלס לא הסכים לוותר.

רבים ידעו שברקינרידג' טען שפרישה מהאיחוד היא חוקית, והאשימו אותו בניסיון לפרק את האיחוד. הוא טען שהוא אזרח אמריקני, ושמעולם לא חשב על דבר פרט לחוקה ולאיחוד. הוא לא זכה לתמיכה בצפון, אולם המדינות הדרומיות תמכו בו במובהק. דבר זה היה מעניק לו רק 120 מתוך 303 קולות, אולם כדי לזכות בצפון, היה עליו להתנתק מהדרום, וכך יפסיד אותו לבל. תומכי ברקינרידג' האמינו שהסיכוי היחיד שלהם היה שבית הנבחרים יכריע בבחירות. היה עליו לזכות בעוד שתי מדינות, ולנצח את לינקולן, שציפו שיזכה ב-15 מדינות.

תוצאות הבחירות; מדינות שתמכו בלינקולן באדום, מדינות שתמכו בברקינרידג' בירוק, מדינות שתמכו בבל בכתום, ומדינות שתמכו בדאגלס בכחול.

בקרב מרובע, ברקינרידג' הגיע למקום השלישי מבחינת הקולות, וזכה ל-18.1% מהקולות, אולם זכה למספר השני בגובהו של אלקטורים. לינקולן זכה ל-180 קולות, ברקינרידג' ל-72, בל ל-39 ודאגלס ל-12 בלבד. למרות שברקינרידג' זכה בדרום, הוא ניצח באזורים כפריים ללא הרבה עבדים. בל ודאגלס זכו לתמיכה באזורים העירוניים עם מספר גבוה יותר של עבדים. בנוסף, ברקינרידג' זכה גם במרילנד ובדלאוור. בל ניצח גם בקנטקי. לינקולן ניצח בכל מדינות הצפון, פרט לניו ג'רזי שתמכה גם בדאגלס. בעזרת תמיכתו של ביוקנן, ברקינרידג' השיג יותר קולות מדאגלס בפנסילבניה והשתווה איתו בקונטיקט, אולם לא השיג עוד תמיכה בצפון. כסגן הנשיא, היה על ברקינרידג' להכריז על לינקולן כמנצח בבחירות ב-13 בפברואר 1861.

ב-24 בפברואר, ביקר ברקינרידג' את לינקולן ואת בת דודתו, מרי טוד, שמונתה לגברת הראשונה של ארצות הברית, בבית הלבן. ברקינרידג' נפרד מתפקידו כסגן הנשיא ונשבע לתפקיד סנאטור.

סנאטור

שבע מדינות פרשו מהאיחוד כשברקינרידג' נכנס לסנאט, ושאר הסנאטורים הדרומיים היו בעמדת נחיתות בנושא העבדות. כדי למצוא פשרה שתאחד מחדש את המדינות, דרש ברקינרידג' מלינקולן להסיג את הצבא ממדינות הדרום. לאחר סיום המושב, דרש ברקינרידג' מהאסיפה הכללית של קנטקי לנהל משא ומתן, וקרא להקמת ועדה של מדינות הגבול. קרב פורט סאמטר סתם את הגולל על כך. ברקינרידג' דרש אספה עממית שתכריע האם על קנטקי להישאר באיחוד או לעבור לקונפדרציה. ב-10 במאי, הוא נבחר לכהן בוועדה שתכריע את גורלה של קנטקי. כששלושה תמכו בפרישה ושלושה אחרים תמכו באיחוד, הוחלט שקנטקי תהיה נייטרלית במלחמת האזרחים האמריקנית ותנסה למנוע כל פלישה לתחומה.

בבחירות מיוחדות ביוני, מועמדים תומכי האיחוד זכו לניצחונות גדולים. ברקינרידג' חזר לסנאט ונחשב כבוגד עקב תמיכתו בקונפדרציית המדינות של אמריקה. הוא טען שלינקולן פעל באופן לא חוקתי כשחימש את הצבא למלחמה ללא אישור הקונגרס, הקצה משאבים ללא אישור הקונגרס, והשעה צווי הביאס קורפוס. הוא היה הסנאטור היחיד שהתנגד למתן סמכות ללינקולן להשתמש בכל משאבי הממשלה במלחמה. כשנשאל מה היה עושה כנשיא, טען שהוא רוצה לראות את המדינות מאוחדות תחת עקרונות חוקתיים ובשלום, ללא מלחה, שבה ראה את סוף החירות האישית. ב-1 באוגוסט, טען שאם קנטקי תתמוך בממשלה, הוא לא ייצג אותה יותר.

שני הצבאות הפרו את הנייטרליות של קנטקי בספטמבר 1861. תומכי האיחוד אסרו את המושל שתמך בקונפדרציה וסגרו עיתונים שתמכו בקונפדרציה. ברקינרידג' שמע על תכנונים לעצור גם אותו, וכך, ב-19 בספטמבר 1861, עזב את לקסינגטון. הוא נמלט אל הקונפדרציה עם תומכים אחרים.

במכתב פתוח, טען שהאיחוד אינו קיים יותר ושקנטקי רשאית לבחור בדרכה. הוא הגן על תמיכתו בדרום והתנגד לאיחוד. הוא הואשם בבגידה לאחר שהתנדב לצבא הקונפדרציה, והסנאט הכריז עליו כעל בוגד ב-2 בדצמבר 1861.

מלחמת האזרחים האמריקנית

החזית המערבית

ברקינרידג' החל את שירותו במלחמה כמפקד הבריגדה הראשונה של קנטקי, בדרגת בריגדיר גנרל, ב-2 בנובמבר 1861. ב-16 בנובמבר, פיקד על הבריגדה. הבריגדה הייתה חלק מצבא מיסיסיפי, וברקינרידג' אימן את חייליו במשך כמה שבועות. הוא הקים ממשלה חלופית בקנטקי, וניסה לכבוש אותה.

בפברואר 1862, הכוחות נאלצו לסגת. ברקינרידג' היה אחראי על האספקה, ולאחר מכן הצבא החליט לתקוף את כוחותיו של יוליסס סימפסון גרנט בשילה, טנסי, ב-6 באפריל 1862. כוחותיו של ברקינרידג' הצטרפו לקרב שילה וניסו להדוף את כוחותיו של גרנט. למרות מותו של המפקד, כוחות הקונפדרציה הצליחו להתקדם עד שנעצרו בידי מפקדם החלופי. למחרת היום, כוחות האיחוד הדפו את הקונפדרציה. ברקינרידג' נפצע במהלך הקרב.

ברקינרידג' כבריגדיר גנרל בצבא

לאחר פציעתו, קודם ברקינרידג' לדרגת מייג'ור גנרל ב-14 באפריל 1862. לאחר מכן, כוחות הקונפדרציה התכוננו להתקפה מצד האיחוד. לבסוף, קיבל פקודה לכבוש את באטון רוז', לואיזיאנה. למרות הנחיתות המספרית, הוא תקף את העיר, לכד אסירים, השמיד את קווי האספקה וסילק את האיחוד מהעיר. אולם ללא תמיכה ימית, הקונפדרציה לא הצליחה להחזיק בעיר.

לאחר מכן, פיקד באופן עצמאי על עמק מיסיסיפי ועמד בראש המאחז של פורט הדסון, שהאט את ההתקדמות של צבא האיחוד בנהר המיסיסיפי. בינתיים, הגנרל של האזור הכין פלישה לקנטקי בעזרת ברקינרידג'. מנהיגי הקונפדרציה האמינו שיוכל להשיג תמיכה במדינה, אולם רבים סירבו לאבד אותו בקרב, וההתקפה נכשלה. קנטקי נשארה בידי האיחוד, ואשתו של ברקינרידג' וילדיו נעו דרומה עם החיילים.

ב-2 בינואר 1863 הוביל ברקינרידג' את הבריגדה בקרב סטונז ריבר, שגבה קורבנות רבים והביא לאבדן כשליש מאנשיו. ב-2 בינואר, כוחות האיחוד הצליחו להשתלט על העיר.

אנשיו של ברקינרידג' הצליחו לפרוץ את קווי האיחוד ולהסיג אותם, אולם ירי ותגבורת מצד האיחוד גרמו לתבוסה קשה. הוטלה עליו ביקורת קשה בעקבות ההפסד.

במאי 1863, הועבר לחזית אחרת, והשתתף בקרבות אחרים בניסיון לשבור את המצור שהטיל האיחוד על הקונפדרציה. כוחות גרנט כבשו את האזורים ב-4 ביולי, וברקינרידג' חזר לחזיתו הקודמת. לאחר שלא לחם ביומו הראשון של קרב צ'יקאמאוגה בג'ורג'יה, הוביל את הגדוד שלו לתקוף את כוחות האיחוד. הגדוד פרץ את קווי האיחוד אולם הכוח הראשי ברח לטנסי, וכוחותיו של ברקינרידג' חוו אבדות קשות.

בסוף נובמבר, ברקינרידג' איבד את רוב אנשיו שנשלחו לחזיתות אחרות, ולא יכול היה לעצור את האיחוד בקרב מישינרי רידג'. בנו, קבל, נלכד בקרב. רבים האשימו אותו בשכרות במהלך הקרב. ברקינרידג' התפטר מהחזית.

החזית המזרחית

ברקינרידג' כגנרל

ב-15 בדצמבר 1863, פרש ברקינרידג'. בפברואר 1864, נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, מינה אותו לגנרל בחזית המזרחית והפקיד אותו על כוחות הקונפדרציה בעמק שיננדואה.

ב-5 במאי, ציווה הגנרל רוברט לי על ברקינרידג' לפקד על מתקפה כנגד הכוחות הפדרליים בווירג'יניה. עם 4,800 אנשים, ניצח ברקינרידג' בקרב ניו מרקט ב-15 במאי. האהדה כלפיו חזרה. לאחר מכן הצליח לנצח ב-24 ביולי בקרנסטאון. הקונפדרציה החלה לפלוש צפונה. מעט לאחר מכן, עמד בראש כוח הגיבוי לכוחותיו של לי בקרב קולד הרבור, והאט את התקדמות כוחות גרנט. כוחותיו בלמו התקפה מצד האיחוד. הוא נפצע כשכדור תותח פגע בסוסו. הוא עדיין לא יכול היה ללכת כשמונה לפקד על ניצולי הקונפדרציה. לאחר מכן הוביל את חייליו ללינצ'בורג, וירג'יניה, והצליח להשיג תגבורת ולנצח בקרב.

לאחר מכן לחם בקרב מונוקסי. הכוחות הובסו בפורט סטיבנס ב-11 ביולי, בקרב שלינקולן צפה בו מהריסות העיר. הייתה זו הפעם היחידה בה שני מועמדים לנשיאות נלחמו בשדה הקרב. לאחר הקרב, הכוחות נסוגו. בספטמבר, הכוחות נאלצו לסגת מעמק שיננדואה.

לאחר מכן שימש מפקד כוחות הקונפדרציה בדרום מערב וירג'יניה. הוא ארגן מחדש את המחלקה ולחם בקרבות על מכרות המלח באזור. לאחר מכן גילה שחייליו החלו להרוג 100 חיילי איחוד שחורים. הוא רץ לעצור את הטבח ודרש לשפוט אותם.

באמצע נובמבר, הוביל ברקינרידג' פשיטה על צפון-מזרח טנסי. ב-17–18 בדצמבר, הותקף ונאלץ לסגת, כשמכרות המלח והעופרת נפגעו. רק לאחר שהשיג אספקה, הצליח להשיג את הכוחות היריבים.

מזכיר המלחמה של הקונפדרציה

בפברואר 1865 מונה למזכיר המלחמה בממשל הקונפדרציה ושימש בתפקיד עד לתום המלחמה. ברקינרידג' הצליח להרחיב את השפעת מחלקתו וקידם את הגנרל רוברט לי. לאחר מכן המליץ על פיטורי האחראי על האספקה כדי לשפר את חלוקת האספקה בשדה הקרב.

פסלו של ברקינרידג'

בסוף פברואר בראייתו את הפסד הקונפדרציה בלחימה, ביקש להביא להסכם כניעה שיכבד את עמדת הממשל, אך עסק בכך אל מול התנגדות נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס. לי נאלץ להסיג את כוחותיו ולאבד את ריצ'מונד. הוא הבטיח את שמירת ארכיוני הקונפדרציה, וכך שמר על תיעוד מהלכי המלחמה. לאחר מכן שרף את הגשרים שהובילו לעיר.

לאחר כיבוש ריצ'מונד, הצטרף ברקינרידג' לכוחותיו של לי בווירג'יניה ונשאר שם עד 7 באפריל. ב-11 באפריל, התברר שלי נכנע ב-9 באפריל. הוא הגיע לגרינסבורו ב-13 באפריל, והציע לשאר הצבא להיכנע.

ב-18 באפריל, שמע על רצח לינקולן שקרה ארבעה ימים לפני כן. ברקינרידג' טען שהדרום איבד את ידידו הטוב ביותר.

בקרוליינה הדרומית, ברקינרידג' הצליח לשכנע את דייוויס שאין תקווה בהמשך הלחימה. הוא היה האחראי למטבעות זהב בשווי 150,000 דולר- שארית האוצר של הקונפדרציה. הוא נסע דרומה, וחיילים שליוו אותו דרשו תשלום ואיימו לחלק את הזהב ביניהם. ברקינרידג' שכנע אותם לא לעשות זאת ושילם להם את שכרם. הם סירבו להמשיך ללוות אותו, והוא הגיע לוושינגטון ב-4 במאי. לאחר ששילם קצת חשבונות, הפקיד את שאר הכסף בבנקים, ופירק את מחלקת המלחמה.

בריחה וגלות

ב-5 במאי, ברקינרידג' שחרר את רוב מלוויו, ונותר עם קבוצת תומכים קטנה מקנטקי בפיקודו של בן דודו. מתוך חשש מהאשמתו בבגידה במדינה ביקש לצאת את גבולות המדינה. ב-11 במאי הגיע לג'ורג'יה, ונשאר שם כמה ימים. לאחר שדייוויס נתפס, ברקינרידג' היה תומך הקונפדרציה הבכיר ביותר שעוד הסתובב חופשי. הוא עזב את ג'ורג'יה עם בנו קבל, עוזריו ומשרתו. ב-15 במאי הגיע לפלורידה, ויחד עם קצין בצי הקונפדרציה, החליט לברוח אל איי בהאמה. בנו היה אלרגי ליתושים, ולכן ברקינרידג' הורה בפניו להסגיר את עצמו לקצין הקרוב ביותר.

תומכיו של ברקינרידג' משתלטים על סירה

בפלורידה, השתמש בסירת הצלה שהקונפדרציה לכדה. ב-4 ביוני הגיע קרוב לפאלם ביץ', ורוחות מנעו ממנו לנווט. המשלחת המשיכה דרומה.

ב-5 ביוני, סירת קיטור איתרה אותם, והם שכנעו את הצוות שהם ציידים. כעבור יומיים, הם הצליחו להשתלט על סירה גדולה יותר. לאחר מכן החליטו לנסוע לקובה. הם שרדו מפגש עם שודדי ים, שתי סערות ומחסור לפני שהגיעו לשם ב-11 ביוני. תושב מקנטקי זיהה את ברקינרידג' ועזר לו. למחרת הבוקר, נסע להוואנה, והחליט להמשיך משם לבריטניה.

ברקינרידג' בגלות בפריז

בסוף יולי הגיע לבריטניה, והצליח ליצור קשר עם אשתו בקנדה. בספטמבר התאחד עם אשתו בטורונטו. לאחר שהעביר את החורף בקנדה, המשפחה עברה לניאגרה פולס במאי. באוגוסט, הרופאים ייעצו לאשתו לעבור לצרפת. בנם קבל חזר אל ארצות הברית, ובתם מרי נשלחה לגור עם קרובים בניו יורק. שאר המשפחה עברה לאירופה. ברקינרידג' נסע ברחבי אירופה, בגרמניה, אוסטריה, טורקיה, יוון, סוריה, מצרים וארץ ישראל. אשתו נשארה בצרפת עקב בריאותה עד פברואר 1868, ואז הצטרפה אליו באיטליה. במהלך טיולו באיטליה, נפגש עם האפיפיור פיוס התשיעי וביקר בפומפיי.

ברקינרידג' חזר לקנדה ביוני 1868, מתוך רצון לחזור לארצות הברית. הוא סירב לבקש חנינה, למרות ששבעים חברים מהאסיפה הכללית של קנטקי ביקשו חנינה עבורו מהנשיא אנדרו ג'ונסון כבר ב-1866. בינואר 1868, מועצת העיר קבעה שברקינרידג' לא יועמד לדין עם שובו. בדצמבר, התברר שג'ונסון עמד להעניק חנינה כללית לאנשי הקונפדרציה, וייעץ לברקינרידג' לחזור לארצות הברית מתוך חשש שהחנינה תהיה תקפה רק לאלו שבתוך המדינה.

חזרה לארצות הברית ומוות

ג'ונסון העניק חנינה לכל אנשי הקונפדרציה ב-25 בדצמבר 1868. ברקינרידג' התעכב מחוץ לארצות הברית כמה שבועות וקיבל הרשאה שהחנינה הייתה תקפה גם כלפיו. בפברואר 1869 עזב את קנדה, והגיע במרץ לקנטקי. הוא התגורר בקנטקי לשארית חייו, אולם לא קנה בית אלא גר במלונות ושכר בתים.

ברקינרידג' לאחר המלחמה

חברות ביטוח דרומיות רבות ביקשו את שירותיו של ברקינרידג'. הוא דחה הצעות למינויו כפרופסור, וחזר לעסוק במשפטים. הוא קיבל על עצמו את נשיאות חברת הרכבות " Elizabethtown, Lexington, and Big Sandy", שהייתה אמורה לחבר בין סינסינטי לצ'אטאנוגה. רבים בלואיוויל התנגדו לכך, מתוך תמיכה בחברת הרכבות המקומית. בינואר 1870, הציג את טענותיו בנושא כלפי הסנאט, שאישר את מסילת הרכבת כעבור שנתיים.

ברקינרידג' דחה קריאות לשובו לחיים הציבוריים - כולל אחת שהנשיא גרנט השמיע - בטענה שזמנו עבר. כדי שיוכל להיבחר, בית הנבחרים והסנאט היו צריכים לאשר זאת ברוב של שני שלישים, כיוון שתמך בקונפדרציה. כאזרח פרטי במרץ 1870, התבטא כנגד פעילות הקו קלוקס קלאן. הוא תמך ב-1872 בחוק שאישר לשחורים להעיד בבית משפט כנגד לבנים.

מצבתו של ברקינרידג'

ב-1873, בעיות הבריאות של ברקינרידג' התגברו. ניתוחים לא שיפרו את מצבו. במאי 1875, התברר לו שהנוזלים מילאו את ריאותיו. חלק מהנוזלים נשאבו באותו החודש. כעבור שישה ימים, מצבו הוחמר, והוא מת ב-17 במאי. הוא נקבר בבית העלמין המקומי. ערים נקראו על שמו בקולורדו, במינסוטה, במיזורי ובטקסס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון ברקינרידג' בוויקישיתוף

• ג'ון ברקינרידג' באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'ון ברקינרידג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ון ברקינרידג' (סגן נשיא)29305031