קארל לוין
 | |||||
| לידה |
28 ביוני 1934 דטרויט, מישיגן, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 29 ביולי 2021 (בגיל 87) | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג | ברברה הלפרין-לוין (1961 – 2021) | ||||
| |||||
קארל מילטון לוין (באנגלית: Carl Milton Levin; 28 ביוני 1934 – 29 ביולי 2021) היה פוליטיקאי יהודי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסנאטור מטעם מדינת מישיגן משנת 1979 ועד לשנת 2015, תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת מישיגן. היה גם הסנאטור הבכיר (הוותיק) המייצג את מישיגן, ועם פרישתו הפכה דבי סטייבנו לסנאטורית הבכירה. הוא שימש בין היתר כראש "החטיבה היהודית" במפלגה הדמוקרטית וכיושב ראש ועדת הכוחות המזוינים בסנאט.
ראשית חייו
לוין נולד בדטרויט, מישיגן, להורים יהודים, בס לוינסון וסול ר. לוין.[1] משפחתו פעילה שנים רבות בפוליטיקה של מדינת מישיגן. אחיו הבוגר, סנדר לוין, מייצג את המחוז ה-12 של מישיגן בבית הנבחרים של ארצות הברית מאז 1983. בנו של סנדי, אנדי לוין, היה האנליסט של הסתדרות העובדים האמריקאית AFL-CIO ומאוחר יותר הפסיד במרוץ לסנאט מטעם מישיגן. דודו של קארל, תיאודור לוין, כיהן כשופט ראשי בבית המשפט הפדרלי של המחוז המזרחי של מישיגן. בן דודו, ג'וזף לוין, היה מועמד לבית הנבחרים.
לוין למד בבית הספר הציבורי של דטרויט וסיים תואר ראשון בקולג' של סוורתמור ב-1956 ודוקטור למשפטים בבית הספר למשפטים שבאוניברסיטת הרווארד ב-1959. לאחר קבלת התואר במשפטים הצטרף ללשכת עורכי הדין של מישיגן ופתח בקריירה משפטית, במסגרתה שימש בין השאר בתפקיד עוזר לתובע הכללי במדינה ויועץ כללי לוועדת הזכויות של מישיגן בין השנים 1964–1967. כמו כן שימש כעוזר מיוחד של התובע הכללי של מדינת מישיגן וסנגור ציבורי ראשי לערכאות ערעור בעיר דטרויט בין השנים 1968–1969 וחבר מועצת העיר דטרויט בין השנים 1969–1977, מהן בארבע האחרונות כנשיא המועצה.
בסנאט של ארצות הברית
בחירות
לוין נבחר לראשונה לסנאט האמריקאי ב-1978, בהביסו בבחירות את הסנטור המכהן מהמפלגה הרפובליקנית ומצליף המיעוט בסנאט, רוברט פ. גריפין. במערכת הבחירות של 1984 הוא ניצח את האסטרונאוט ג'ק ר. לוסמה, בארבעה אחוזים בלבד, אולם בהמשך הביס את חבר הקונגרס ביל שוטה ב-1990, ונבחר מחדש ב-1996 וב-2002 עם התנגדות רפובליקנית מינימלית. ב-2002 גרף 61 אחוזים מהקולות כנגד המועמד הרפובליקני אנדרו "רוקי" רקובסקי, למרות הפופולריות הרבה (דאז) של הנשיא הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש והבחירות הצמודות למושל מישיגן באותה שנה. ב-4 בדצמבר 2006 הודיע על כוונתו להתמודד על כהונה שישית בבחירות 2008[2] ואף זכה בבחירות עצמן ברוב גדול של קרוב ל-63%. למרות זאת, במרץ 2013 הוא הודיע שהייתה זו מערכת הבחירות האחרונה שלו והוא לא ירוץ לבחירה מחדש ב-2014.[3] את מקומו בסנאט ירש הדמוקרט גרי פיטרס.
מדיניות וחוקים
ועדת הכוחות המזוינים
לוין כיהן מ-2007 עד 2015, כיושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. הוא שירת כחבר הוועדה הבכיר מטעם המפלגה הדמוקרטית מאז ה-7 בינואר 1997 ובתוקף בכירותו זו כיהן כראש הוועדה בכל עת בה היוו הדמוקרטים רוב בסנאט, כמו בשנים 2001–2003 (המושב ה-107 של הקונגרס האמריקני) ועוד.
מלחמת עיראק
עמדתו של לוין כלפי מלחמת עיראק, כמעט עד שהחלה במרץ 2003, הייתה חיובית ותומכת. בתוכנית "המהדורה המאוחרת" ב-CNN, ב-16 בדצמבר 2001, הוא אמר: "המלחמה נגד הטרור לא תסתיים כל עוד סדאם חוסיין בשלטון" וכשנה לאחר מכן, כראש הוועדה לכוחות החמושים, הוא אמר במהלך שימוע ציבורי ב-19 בספטמבר 2002, "אנחנו מתחילים באמונה המשותפת שסדאם חוסיין הוא דיקטטור ואיום לשלום וליציבות של האזור".
עם זאת, בהצבעה בסנאט, חודש בלבד אחרי כן, באוקטובר 2002, כמעט חצי שנה לפני הפלישה עצמה לעיראק, הוא שינה את טעמו והצביע נגד האישור לשימוש בכוח מול עיראק. ובשנים שלאחר הפלישה האמריקאית למדינה זו במרץ 2003, הוא אף חזר פעמים רבות על הקריאה לממשל בוש, לספק לוח זמנים לנסיגת הכוחות, ועשה כמיטב יכולתו להסרת הסיווג הביטחוני סביב מסמכים מסווגים של המודיעין האמריקאי, שטענו לקשרים בין עיראק לבין אל-קאעידה. הוא טען בתקופה זו, שהמלחמה בעיראק היא הסחה מהמלחמה בטרור. בריאיון ל-CNN ב-14 בנובמבר 2005, הוא הצהיר ש"לפני המלחמה, הנשיא טען כי לא ניתן להפריד בין סדאם חוסיין ועיראק. למעשה, הוא אמר זאת לעיתים כל כך קרובות, וניסה לקשר בין סדאם חוסיין לבין המתקפה עלינו ב-11 בספטמבר, שהעם האמריקני חשב ברובו המכריע, סדאם חוסיין השתתף בהתקפה עלינו ב-11 בספטמבר, אף שזה לא היה נכון. זאת הייתה הולכה שולל. זה היה בבירור מידע שגוי. והייתה לזה השפעה עצומה על העם האמריקני".
למרות עמדתו זו, ב-2007, שנים לאחר שארצות הברית כבר הייתה שקועה בעיראק, נרשמה התבטאות מעניינת של ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי, שהצביעה על מעורבותו הרבה של לוין במלחמה זו. בתגובה לפוליטיקאים בכירים שקראו להדחתו, סימן אל מאלכי את הסנאטורים הילרי קלינטון וקארל לוין, כמי שמתנהגים כאילו עיראק הייתה "הרכוש שלהם" וטען ושהם צריכים "לחזור לעשתונותיהם" ו"לכבד את הדמוקרטיה".[4]
חינוך
לוין היה תומך נלהב של הקמת משרד החינוך. לאורך השנים הוא הציע חוקים ותיקונים שונים לשיפור החינוך, כולל תיקון שהוריד באופן ניכר את גודל הכיתות כדי לעזור למורים להתרכז יותר בצרכי התלמידים באופן פרטני. לוין גם תמך, אף אם בהיסוס בחוק "שום ילד לא נשאר מאחור" (No Child Left Behind Act), לאחר שהתאכזב מהטיוטה האחרונה של חוק זה, שחתכה חלק ניכר מהמימון לילדים עם מוגבלויות שהובטח בטיוטה ההתחלתית.
אנרגיה
הסנאטור לוין הורה לתת-הוועדה לביטחון פנים וענייני ממשל בנושא חקירות, לחקור האם המשרד למדיניות אנרגיה גרם לעלייה במחיר של הנפט הגולמי. כמו כן הוביל חקירה ב-2001, בניסיון לעלות על הגורם לדירבון עליית מחיר הבנזין באותו קיץ. עם זאת, לוין התנגד להעלאת יעילות הדלק לרכב.[5]
קארל לוין והקונגרס עבדו על העברת חוק אנרגיה מקיף קרוב לשלוש שנים. בשנים האחרונות הוכח שיש קושי לסנאט ולבית הנבחרים להסכים על חוק אנרגיה שיאזן את הצורך לאנרגיה הניתנת למימון ואמינה, עם מחויבות להגן על הסביבה והבריאות הציבורית. ב-2005 הקונגרס העביר את חוק "מדיניות אנרגיה 2005". החוק מעלה את ההשקעה הפדרלית בטכנולוגיה מתקדמת לכלי רכב, המכוונת לשפר את כלכלת הדלק, אוסר על שפיכת דלק באגמים הגדולים, מעודד צעדים לשיפור האמינות של השימוש במכוניות חשמליות, והופך את שימור ויעילות האנרגיה למרכיב מרכזי של האסטרטגיה של האנרגיה הלאומית.
סוגיות אחרות
איכות הסביבה: לוין כתב חקיקה בחוק להסמכת הגנה לאומית 2003, כשהוא יוצר תוכנית למחקר ותשתית של מכוניות של תא דלק.
ב-1999 השיג לוין 56 מיליון דולר לפרויקט "ריוורפרונט" של מדינת דטרויט. המימון, בחלקו, נועד לרכישת אדמה באורך חמישה מיל לצורך הקמת טיילת גדולה וירוקה לאורכו של נהר דטרויט. במשך שנים נשפכו אל הנהר חומרים מזהמים ממפעלים באזור.
אתיקה: לוין חיבר את חוק "התחרותיות בהענקת חוזים", שהוביל לירידה משמעותית בעלויות הרכישה של הממשל הפדרלי. הוא גם חיבר את "חוק ההגנה למדווחים", שמגן על מועסקים פדרליים שחושפים בזבזנות, שחיתויות ושימוש בשיטות מיותרות במשרדים ממשלתיים.
ביטוח בריאות: לוין תמך בביטוח בריאות לאומי, שיכסה את כל האזרחים האמריקנים. כמו כן תמך במחקר בתאי-גזע.
בחירות: לוין היה מבקר של סטטוס מדינת ניו המפשייר כמדינה הראשונה בפריימריס הבחירות לנשיאות. הוא טען, שיש מדינות מגוונות יותר מבחינת אוכלוסייה (כגון המדינה אותה הוא ייצג, מישיגן) והן צריכות להיות "המדינה הראשונה בפריימריס" וכך להשפיע יותר על הסוגיות הבולטות בבחירות.
באפריל 2006 נבחר לוין על ידי מגזין "טיים" כאחד מעשרת הסנאטורים האמריקנים הטובים ביותר.[6]
האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (American Civil Liberties Union, ACLU) (בפועל, האגודה לזכויות האזרח) הליברלי נתן לו ציון של 78% בנושא חירות בשנת 2005.
לוין דורג על ידי "בעלי הנשק של אמריקה" (Gun Owners of America) בציון F (נכשל) בשל עמדתו לפיקוח קשוח על מכירת נשק.
יחסו לישראל
לוין שיתף פעולה עם המאמץ הישראלי ליצור לחץ על איראן לבל תפתח נשק גרעיני, כאשר אמר במרץ 2012, כי לדעתו, ישראל תתקוף באיראן אם זו לא תיענה לדרישה לעצור את העשרת האורניום ולעמוד תחת פיקוח בינלאומי. הוא אף הוסיף כי איראן מפרה לפחות חצי תריסר החלטות או"ם כנגדה, וכל עוד היא לא תסכים לפתוח את מתקניה לפיקוח "אני יכול לומר שתקיפה ישראלית היא סבירה".[7] עם זאת, ב-30 בנובמבר 2012 הצביעו 94 סנאטורים בעד עוד סבב עיצומים על איראן, כחלק מהמאבק בתוכניתה הגרעינית. הסבב הזה גובש על ידי הסנאטור הדמוקרטי רוברט מננדז והסנאטור הרפובליקני מארק קירק, בהסכמה דו מפלגתית ובעידודה של איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס. הסנאטור לוין הסתייג אז במידת מה מהמאמץ הכללי הזה ומסר כי אישים בממשל אובמה הביעו דאגה שהסנקציות אינן מאפשרות גמישות ולדבריו, הסנאט ובית הנבחרים יבדקו לעומק את הסוגיה הזאת לפני שיגבשו סופית את הצעת החוק.[8]
ב-10 בפברואר 2013, תוך כדי הדיונים והמאבק בוועדת השירותים המזוינים של הסנאט על מינויו של צ'אק הייגל לשר ההגנה בממשל אובמה, התפרסמו ידיעות כי ייתכן שהייגל קיבל כספים מארגון תומך טרור בשם "ידידי חמאס". הרפובליקנים דרשו לחקור בעניין זה וההתנגדות הבולטת ביותר לחקירה הגיעה דווקא מהסנאטור קארל לוין, יו"ר הוועדה מהמפלגה הדמוקרטית, שטען כי ""מדובר בדרישה חסרת תקדים... החורגת בהרבה מעבר לנהלים המקובלים לגבי השקיפות שנדרשה ממועמדים קודמים לתפקיד שר ההגנה".[9]
חייו האישיים
נישא לברברה הלפרין ב-1961 ולזוג שלוש בנות.
קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת מישיגן ב-2004 ומאוניברסיטת ווין ב-2005.
נפטר ב-29 ביולי 2021 מסרטן הריאה בבית החולים הנרי פורד שבדטרויט.[10]
קישורים חיצוניים
- קארל לוין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ שושלת משפחתית
- ^ לוין יחתור לעוד כהונה בסנאט, AP, באתר MSNBC, מדור חדשות ארצות הברית, 4 בדצמבר 2006
- ^ Sen. Carl Levin (D-Mich.) won’t seek reelection in 2014, אתר הוושינגטון פוסט, 8 במרץ 2013
- ^ מליכי משיב אש למבקריו האמריקאים, אתר BBC, מדור חדשות, 26 באוגוסט 2007
- ^ אנת'וני יורק, סטנדרטים נוקשים יותר לבנזין? לא בזמן הקרוב, אתר .salon.com, מדור פוליטיקה, 14 במרץ 2002
- ^ דייוויד בורנט, הבלש: קארל לוין, מגזין טיים, 14 באפריל 2006
- ^ סנאטור דמוקרטי: סביר להניח שישראל תתקוף את איראן, באתר ערוץ 7, 7 במרץ 2012
- ^ "הסנאט האמריקני אישר פה אחד: עוד סנקציות על אירן", וואלה, חדשות
- ^ צח יוקד (ארה"ב) ויצחק הילדסהיימר, האם צ'אק הייגל קיבל כסף מארגון "ידידי חמאס"?, באתר nrg, 10 בפברואר 2013
- ^ Mike Householder, Corey Williams, David Eggert, Longtime Jewish senator Carl Levin dies at 87, Times Of Israel, 30 ביולי 2021 (באנגלית)
קארל לוין31886867Q444652