הפנטגון
 | |
| מבנה הפנטגון. ברקע עיר הבירה וושינגטון ונהר הפוטומק, ובחזית מגרש החנייה הדרומי. הצלע השמאלית נפגעה בהתרסקות המטוס בפיגועי 11 בספטמבר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | מחוז ארלינגטון |
| מדינה |
וירג'יניה, ארצות הברית  |
| בעלים | מחלקת ההגנה של ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 11 בספטמבר 1941 – 15 בינואר 1943 (שנה ו־18 שבועות) |
| עלות | 83 מיליון דולר (מחירי 1943) |
| https://www.defense.gov/ | |
הפֶּנטָגוֹן (אנגלית: The Pentagon, מיוונית: πεντα (פֶנטָה) - חמש, γων (גוֹן) - זווית, כלומר מחומש) הוא בניין ההנהלה הראשית והמטה של מחלקת ההגנה של ארצות הברית. הבניין מסמל את כוחה הצבאי של ארצות הברית, והמילה "פנטגון" משמשת כמטונימיה למשרד ההגנה ולעומדים בראשו. בניין הפנטגון נמצא במחוז ארלינגטון, וירג'יניה, לגדת נהר הפוטומאק, שמעברו השני נמצאת עיר הבירה, וושינגטון די. סי. טקס תחילת הבנייה התקיים ב-11 בספטמבר 1941, וב-15 בינואר 1943 נחנך הבניין.
הפנטגון הוא בניין המשרדים הגדול ביותר בעולם. שטחו הפנימי הכולל עולה על 600,000 מטרים רבועים, מתוכם תופסים משרדים כ-344,000 מטרים רבועים. בבניין מועסקים כ-23,000 אנשי צבא ואזרחים, ועוד כ-3,000 אנשי שירותים שאינם אנשי משרד ההגנה. לבניין צורה של מחומש ומכאן שמו, ויש בו חמש קומות מעל הקרקע ועוד שתיים מתחתיה. בכל קומה ישנם חמישה מסדרונות, ואורכם הכולל של כל המסדרונות בבניין הוא 28.2 קילומטרים. באמצע הפנטגון ישנה חצר פנימית ששטחה 5 אקר, כ-20 דונם, והיא מכונה בהלצה גראונד זירו, "נקודת האפס", מתוך ההנחה שהבניין יהווה מטרה עיקרית במהלך מלחמה גרעינית.
ב-11 בספטמבר 2001, שישים שנה בדיוק לאחר טקס תחילת הבנייה של הפנטגון, נחטפה טיסה 77 של אמריקן איירליינס וחוטפיה הטיסו את המטוס אל תוך בניין הפנטגון. כל נוסעי המטוס, 59 במספר, נהרגו בהתרסקות, ועמם נספו גם 125 בני אדם שהיו בבניין באותה עת. בהתרסקות נהרגו גם חמשת החוטפים. זו הייתה ההתקפה הראשונה על בנייני הממשל בוושינגטון די. סי. מאז מלחמת 1812, אז נשרפה העיר על ידי הצבא הבריטי.
הפנטגון מופיע במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים של ארצות הברית והבניין הוא נקודת ציון היסטורית לאומית.
היסטוריה
רקע
לפני בניית הפנטגון שכנה מחלקת ההגנה (שאז נקראה מחלקת המלחמה של ארצות הברית) בבניין זמני שנקרא בניין החימוש, שהוקם במהלך מלחמת העולם הראשונה לאורך שדרת החוקה על המול. מחלקת המלחמה, שהייתה סוכנות אזרחית שהוקמה כדי לנהל את צבא ארצות הברית, שכנה בבניין זה ובבניינים נוספים לאורך המול, בתוך העיר וושינגטון די. סי. וכן במרילנד ובוירג'יניה. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקם בניין משרדים חדש עבור מחלקת המלחמה אך עם השלמתו התברר שהבניין אינו מספק מענה למשרד המלחמה, ובסופו של דבר עברה אל המבנה מחלקת המדינה, והבניין נקרא בניין הארי טרומן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה התרחבה מאוד מחלקת המלחמה, כהיערכות למצב שבו ארצות הברית תיגרר אליה. מזכיר המלחמה, הנרי סטימסון, סבר שהמצב שבו משרדי המחלקה מפוזרים ברחבי העיר ובשכנותה, וחלקם נמצאים בצפיפות רבה בבניין החימוש, אינו מתקבל על הדעת.
הצורך בבניין הועלה על ידי סטימסון אל הנשיא, פרנקלין דלאנו רוזוולט במאי 1941, וב-17 ביולי ביקש הקונגרס הצעות למבנה. נציגי מחלקת המלחמה עמדו על כך שיינתן פתרון מקיף לבעיית המקום של המחלקה ולא בניית מבנים זמניים נוספים.
תכנון
פקידי הממשל הסכימו על מיקום המבנה, שנקרא תחילה "בניין משרדים מס' 1"; המיקום הנבחר היה במחוז ארלינגטון, מעבר לנהר הפוטומאק, בוירג'יניה. הדרישות מן המבנה היו שבמבנה יהיו ארבע קומות ולא יותר, ושייעשה שימוש מינימלי בפלדה. דרישה נוספת הייתה שהרצפה בקומות השונות תוכל לעמוד במעמס של 732 ק"ג למטר רבוע (1,000 קילו-פסקל), וזאת כדי לאפשר את הסבת הבניין למתקן לאחסון תיעוד ותיקים לאחר המלחמה. משמעות הדרישות הייתה שהמבנה המתוכנן יתפרש על שטח רחב במקום שיהיה בעל קומות רבות. הוצעו מספר אתרים להקמת המבנה, והנשיא הכריע לבסוף על מיקום שלא יסתיר את העיר וושינגטון מבית הקברות הלאומי ארלינגטון. המיקום שנבחר היה על שדה תעופה שיצא משימוש, ובשל ממדיו היו המתכננים יכולים לתכנן את המבנה כמחומש מושלם.
הקונגרס אישר את המימון למבנה משרדים חדש עבור מחלקת המלחמה בארלינגטון ב-28 ביולי, מבנה שייתן מענה למחלקה כולה תחת קורת גג אחת. הנשיא רוזוולט אישר את המיקום ב-2 בספטמבר. בנוסף לשטח שדה התעופה נרכשו עוד 287 אקר (1.16 קמ"ר, כ-1,160 דונם), שנרכשו תמורת 2.2 מיליון דולר (כ-30 מיליון דולר בערכי 2019). בנוסף לשטח שדה התעופה פונתה ממקומה שכונה שכללה כ-150 בתים, ומבנים מסחריים נוספים.
בנייה
ב-11 בספטמבר 1941 הושלמו החוזים עם קבלני הבניין, ובאותו יום נערך, כאמור, טקס תחילת הבנייה. עלות הבנייה, כפי שבאה לידי ביטוי בחוזים שנחתמו, הייתה 31,000,000 דולר (423 מיליון דולר בערכי 2019). הקבלן העיקרי שנבחר לבצע את הבנייה היה ג'ון מקשיין, שכונה"האיש שבנה את וושינגטון": הוא היה אחראי, בין השאר, על בניית אנדרטת ג'פרסון, מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנות הבמה, הרחבת ספריית הקונגרס, ונמל התעופה וושינגטון נשיונל, כולם בעיר הבירה. הוא היה אחראי גם לשיפוץ הבית הלבן בשנים 1949–1950. בנוסף למקשיין עסקו בפרויקט גם שתי חברות בנייה נוספות מוירג'יניה.
במהלך הבנייה נעשה שימוש מינימלי בפלדה בשל הצורך המלחמתי הדוחק במתכת, ובמקום זאת נבנה הפנטגון מבטון מזוין. לצורך הבנייה נחפרו 680 אלף טון של חול וחצץ מנהר הפוטומק הסמוך; החפירה יצרה לגונה בצידו של הבניין הסמוך לנהר. כדי לצמצם את השימוש בפלדה הועדף השימוש בכבש על פני מעליות. פני הבניין צופו באבן גיר מאינדיאנה. תנאי הקרקע באזור - מישור ההצפה של נהר הפוטומק - הציבו אתגר לבונים, שעליו התגברו על ידי עמודי בטון שהוחדרו לקרקע כדי לייצב עליהם את המבנה. גובה הקרקע באזור הבנייה נע בין 3 ל-12 מטרים מעל פני הים, ועליו התגברו על ידי בניית קירות תמך.
מלאכת התכנון האדריכלי והמבני התנהלה במקביל לבנייתו בפועל, והשרטוטים הראשונים היו מוכנים בתחילת אוקטובר 1941. רוב עבודת התכנון הושלמה עד 1 ביוני 1942. בחלק מהזמן התקדמה בניית הפנטגון מהר יותר מתכנונו, ונעשה שימוש בחומרים שונים מאלה שהוגדרו בתכנון. הלחץ להאיץ את התכנון והבנייה גבר עוד יותר לאחר ההתקפה על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941. בריגדיר גנרל (לימים גנרל) ברהון סומרוול, שהיה מפקד מחלקת הבנייה בגיס הלוגיסטיקה של צבא ארצות הברית והיה האחראי על בניית הפנטגון, תבע מהקבלנים שעד 1 באפריל 1943 יהיו 93,000 מטרים רבועים (מיליון רגל רבוע) מהבניין מוכנים לאכלוס. הבניין נבנה אגף אחר אגף, וכל אחד מהם אוכלס מיד, במקביל לבניית האגפים הבאים. ב-15 בינואר 1943 הושלמה הבנייה, לאחר כ-16 חודשי עבודה. עלות הבנייה הייתה 83 מיליון דולר (כ-1.13 מיליארד דולר בערכי 2019). גובהו של הבניין הוא בערך 22 מטרים, ואורכה של כל אחת מחמש צלעותיו היא 281 מטרים.
הפנטגון נבנה על פי כללי ההפרדה הגזעית שהיו נהוגים אז במדינת וירג'יניה. על פי כללים אלה נבנו חדרי אוכל וחדרי שירותים נפרדים ללבנים ולשחורים. חדרי השירותים נבנו זה בצד זה, וחדרי האוכל לשחורים היו בקומת המרתף. עם זאת, הנשיא רוזוולט ביקר בבניין לפני טקס הפתיחה והורה על הסרת השלטים "לבנים בלבד", והפנטגון היה הבניין היחיד בוירג'יניה שבו לא נאכפו כללי ההפרדה הגזעית (שנותרו בתוקף עד 1965). חדרי השירותים הנפרדים נותרו כשהיו, אך השימוש בהם הוא כללי, ללא הפרדה.
שיפוץ
בין השנים 1998–2011 עבר הפנטגון שיפוץ כללי, שנועד להביאו לסטנדרטים מודרניים, לשפר את הביטחון ולהגביר את היעילות. השיפוץ נעשה טריז אחר טריז, החל מטריז מס' 1. בעת שיפוץ הטריז הועברו עובדיו למשרדים זמניים בתוך וסביב המבנה. לצורך שיפוץ כל טריז נדרשו מבנים זמניים בשטח כולל של 93,000 מטרים רבועים, והיה צורך בהקמת מערכות תקשורת בין מבנים אלה לבין משרדי הפנטגון בחלקים שבהם לא היה שיפוץ. במהלך העבודה פונו מן הבניין חומרים מסוכנים ובעיקר אזבסט, שחלק נרחב מהבניין היה עשוי ממנו. כל החלונות במבנה הוחלפו ונאטמו והותקנו מערכות חימום, מיזוג אוויר ואוורור חדשות. מרחבי העבודה הוחזרו למתכונת של "מרחב פתוח" (Open Space, או Open Plan), שבמהלך השנים בין הבנייה לשיפוץ עברו שינויים מקומיים רבים. גם הריהוט בבניין עבר האחדה וסטנדרטיזציה. בבניין הותקנו מעליות חדשות, דרגנועים המקשרים בין כל הקומות וצוהר בתקרת הבניין.
תשתית התקשורת שהייתה במבנה התאימה לשנות הקמתו, באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20; באותן שנים היה מכשיר טלפון אחד לכל שלושה עובדים. עם השנים, וכניסתן של מערכות תקשורת מתקדמות, החל במכשירי פקס, מחשבים אישיים, מערכות לשיחת ועידה, מערכות טלפוניה דיגיטלית ומערכות תקשורת נתונים, הפכה התשתית ללא יעילה והגיעה לקצה גבול יכולתה להכיל מערכות חדשות. בחלק מהמשרדים התקינו יחידות שונות מערכות משלהן. בשל כך התמקד השיפוץ בטיפול מעמיק בתשתיות התקשורת, כולל הנחת כבלי תקשורת באורך 2,700 קילומטרים ויותר מ-100,000 נקודות קצה לקול, נתונים ווידאו. מספר חדרי השרתים צומצם מ-70 ל-16.
בתחום התחבורתי שונתה הגישה מהמטרו אל הבניין; עד השיפוץ הייתה הכניסה מהרכבת התחתית ישירות דרך מעבר תת-קרקעי. במהלך השיפוץ הורחקה תחבורת כלי הרכב כדי להגדיל את הביטחון ונבנו תחנות מטרו ואוטובוס חדשות במיקומים מותאמים לכך. גם מערכת הכבישים סביב המבנה שופרה ושונתה. נבנה מרכז ספורט חדש בחלק הצפוני של הבניין גדול ב-50% מהמרכז הישן ומותאם ל-8,000 משתמשים ביום, לעומת 2,000 משתמשים במרכז הישן. מרכז הספורט הישן הפך לספרייה חדשה עבור הצבא ולששה עשר חדרי ישיבות. במרתף של טריז 4 נבנה מרכז חדש עבור צי ארצות הברית. המרתף הורחב ליצירת מרחב בגודל 2,800 מטרים רבועים עבור משרדים, חדרי ישיבות ומרכזי אימון, וכן מרחבי סיוע הכוללים חדרי ציוד, חדרי שרתים וחשמל, שירותים, ועוד. בצמוד לפנטגון נבנה מתקן מסירה מרוחק (Remote Delivery Facility, RDF), שנועד לטפל במשלוח ובקבלת דואר ומשלוחים עבור הפנטגון. המרכז מרוחק מהמבנה כדי לשפר את הביטחון הפיזי ולאפשר מיון וסינון של החומר המגיע לבניין מדי יום.
חלק מן השיפוץ כלל גם את שיקום הבניין לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר (ראו להלן). פרויקט השיקום כונה "פרויקט פניקס" ובמסגרתו נבנו מחדש טבעות C, D ו-E שנהרסו בהתרסקות טיסה 77 של אמריקן איירליינס אל תוך הבניין. המטוס פגע בין טריזים 1 ו-2, וגרם נזק בעיקר לטריז 1. ליד נקודת ההתרסקות נבנתה אנדרטת זיכרון לחללי הפיגוע.
תיאור כללי
כאמור, הפנטגון משתרע על שטח של 116,000 מטרים רבועים (28.7 אקר, 116 דונם), ועוד חצר מרכזית ששטחה 21,000 מטרים רבועים (5.1 אקר, 21 דונם). אורך כל אחת מצלעות הבניין הוא 280 מטרים, וגובהו 24 מטרים. למבנה חמש חזיתות כניסה, הנקראות (מצפון, בכיוון השעון) כניסת המול, כניסת הנהר, הרחבה (Concourse) או תחנת המטרו, החנייה הדרומית ומנחת המסוקים. כניסת המול, בחזית הצפונית, בנויה כפורטיקו, ולפניה רחבה באורך 180 מטרים המיועדת לטקסים. גם בכניסת הנהר ישנו פורטיקו ברוחב של ששה מטרים. כניסה זו פונה אל הלגונה ואל וושינגטון, וממנה ישנה ירידה מדורגת אל הלגונה. עד שנות ה-60 של המאה ה-20 היה בלגונה מזח ששימש מעבורת, שהעבירה אנשים בין הפנטגון לבסיס חיל האוויר בולינג, בעברו השני של הנהר. הכניסה העיקרית לאורחים היא מהצלע הדרום-מזרחית, ושם נמצאת גם תחנת המטרו ותחנת האוטובוס. בתוך הבניין, בקומה השנייה בצידו הדרום-מזרחי, ישנה רחבה ובה מיני קניון. מגרש החנייה הדרומי גובל בחזית הדרום מערבית, וצידו המערבי של הפנטגון פונה אל שדרות וושינגטון.
חמש הטבעות הקונצנטריות של הפנטגון מסומנות מ-A עד E, מן הטבעת הפנימית החוצה. המשרדים בטבעת E הם היחידים שיש להם נוף החוצה, והם בדרך כלל משרדיהם של בעלי תפקידים בכירים. מכל אחד מקודקודיו של המחומש הפנימי יוצאים שני מסדרונות, הניצבים לטבעות ועוברים בכולן. מסדרון מס' 1 מגיע אל הקצה הדרומי של הרחבה, ובסך הכל ישנם 10 מסדרונות. המשרדים בכל טבעת ממוספרים בסדר עולה בכיוון השעון, ומספרם מורכב משני חלקים: מספרו של המסדרון הקרוב (מ-1 עד 10) ומספר החדר, כך שמספרי החדרים מתחילים ב-100 ומסתיימים ב-1099. מספר החדר כולל גם את הקומה - 1 עד 5 מעל הקרקע, M עבור הקומה הראשונה שמתחת לקרקע (Mezzanine, קומת ביניים) ו-B עבור קומת המרתף (Basement), וכן את האות של הטבעת שבה נמצא המשרד, כאמור מ-A ל-E. חדר 2B315 יהיה אם כן בקומה 2, טבעת B, וסמוך למסדרון 3. מבנה הפנטגון כולל, כאמור, חדרי אוכל, מתקני כושר גופני, חדרי תפילה ומדיטציה. בבניין ישנן כמה תצוגות היסטוריות, במיוחד בטבעות A ו-E. חלוקה נוספת של הפנטגון היא לטריזים: המבנה מחולק לחמישה כאלה. כל טריז מתחיל באמצע מחזיתות המבנה, וממשיך עד לאמצע החזית הבאה. טריז 1 מתחיל מאמצע החזית הדרום-מערבית, והמספור ממשיך לחזית המערבית, הצפונית וכן הלאה.
ב-1968 נפתח בפנטגון "אולם הגיבורים", המוקדש ל-3,460 מקבלי מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר של ארצות הברית. שלוש הגרסאות של המדליה - של חיל האוויר, הצבא והשירותים הימיים (הצי, חיל הנחתים ומשמר החופים) - מוצגות, לצד שמות מקבלי המדליה. אולם הגיבורים משמש גם לטקסים שונים, כמו טקסי קידום בדרגה, פרישה, ועוד.
סביב הבניין ישנם 16 מגרשי חנייה, ובסך הכל יש במגרשים אלו 8,770 מקומות חנייה.
אירועים
הפגנות ומחאות
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 היה בניין הפנטגון היה למוקד להפגנות נגד מלחמת וייטנאם. ב-15 בפברואר 1967 הפגינו 2,500 בני אדם, ביוזמת תנועת הנשים שביתת הנשים למען השלום, מחוץ למשרדו של מזכיר ההגנה של ארצות הברית, רוברט מקנמארה, במחאה על המלחמה. במאי 1967 התקיימה שביתת שבת של 20 איש מול משרדו של ראש המטות המשולבים. השביתה נמשכה ארבעה ימים, עד למעצר המפגינים. אחת התקריות הידועות יותר התרחשה ב-21 באוקטובר 1967, כאשר כ-35,000 מפגינים התאספו להפגנה מול מחלקת ההגנה, במה שנקרא "המצעד על הפנטגון". סביב הפנטגון נפרשו 2,500 חיילים חמושים, כדי למנוע את כניסת המפגינים למתחם. אחת התמונות המפורסמות מהפגנה זו היא תמונתו של מפגין נועץ פרחי ציפורן בקני הרובים של החיילים. המצעד הסתיים בניסיון "לגרש את השדים" מן הבניין.
ב-19 במאי 1972 הניחה מחתרת מזג האוויר פצצה בחדר שירותים של הנשים בקומה הרביעית. הפצצה הייתה מה שהוגדר "פעולת תגמול" על החלטת ממשל ניקסון להפעיל את מבצע ליינבקר 2, הפצצת האנוי בשלביה הסופיים של מלחמת וייטנאם.
ב-17 במרץ 2007 התקיימה ליד הפנטגון הפגנה נגד מלחמת עיראק. ההערכות לגבי מספר המשתתפים בהפגנה נעות בין 4,000 ל-15,000 בני אדם, שצעדו מאנדרטת לינקולן עד למגרש החנייה הצפוני של הבניין.
פיגועי 11 בספטמבר 2001
ערך מורחב – טיסה 77 של אמריקן איירליינס
בדיוק 60 שנה לאחר טקס תחילת הבנייה של הפנטגון, ב-11 בספטמבר 2001, השתלטו חמישה מחבלים מארגון אל-קאעידה על מטוס בואינג 757 בטיסה 77 של אמריקן איירליינס, שהיה בדרכו מנמל התעופה הבינלאומי וושינגטון דאלס לנמל התעופה הבינלאומי לוס אנג'לס. החוטפים ריסקו את המטוס אל תוך צידו המערבי של הפנטגון בשעה 9:37, זמן מקומי. התקפה זו הייתה חלק מסדרת פיגועים שהתרחשו באותו יום. בהתרסקות נהרגו 64 נוסעי המטוס (כולל חמשת החוטפים) ועוד 125 מעובדי הפנטגון. 106 בני אדם נפצעו.
עוצמת הפגיעה בבניין גרמה לפגיעה קשה בטבעת החיצונית, טבעת E, וזו קרסה בחלקה. למרות העוצמה הרבה, מספר הנפגעים היה קטן בהרבה ממה שעלול היה להיות: המטוס החטוף פגע בדיוק בטריז שהיה בשיפוצים באותה תקופה, וחלק גדול מהמשרדים לא היה מאוכלס. באזור שנפגע היו 800 עובדים באותה עת, לעומת 4,500 בני אדם שהיו אמורים להיות בו לו היה האגף בפעילות מלאה. עובדה נוספת שמנעה מספר גדול בהרבה של נפגעים קשורה גם היא בעבודות שיפוץ שנעשו בבניין, עבודות שהחלו דווקא בחזית שנפגעה: כלקח מהפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995 חוזק המבנה ברשת של עמודים וקורות מפלדה כדי שיעמוד בהדף של פיצוץ. מערכת החיזוקים נבנתה כך שתהווה רשת תמיכה בכל חמש הקומות, והדבר מנע את התמוטטות הבניין במשך 30 דקות. פרק הזמן הזה איפשר למאות מהעובדים להיחלץ בשלום מהמבנה הפגוע. שיפורים נוספים שהותקנו בדיוק באותו חלק מהמבנה שנפגע היו התקנת מערכת מתזים לכיבוי שריפות, חלונות עמידים להדף - בעובי 2 אינץ' (כ-5 סנטימטרים) ובמשקל כ-1,135 קילוגרם - שנותרו שלמים לאחר ההתפוצצות, וכן דלתות אש שנפתחו אוטומטית ופתחי מילוט חדשים שאיפשרו יציאה מהירה מהמבנה.
שיקום הבניין מנזקי ההתפוצצות כונה "פרויקט פניקס", וביצועו הוטל על הקבלנים שעסקו בשיפוץ הכללי של הבניין שהתנהל באותם ימים. היעד שנקבע היה חזרה למשרדים שנפגעו עד 11 בספטמבר 2002. עם השלמת שיפוץ המקטע שנפגע נבנתה בנקודת הפגיעה מצבת זיכרון קטנה וקפלה. ביום השנה החמישי לפיגוע הודלקו 184 אלומות אור מהחצר המרכזית של הפנטגון, לזכר כל אחד מהחללים. בכל יום שנה נתלה דגל ארצות הברית בנקודת הפגיעה, וחזית הבניין שאליה התרסק המטוס מוארת בלילה בכל יום שנה בכחול. מחוץ לפנטגון מונצחים החללים בפארק, שבו 184 ספסלים, אחד עבור כל קרבן. הספסלים מוצבים לאורך נתיב הפגיעה של המטסו בבניין ולפי גילאי הקרבנות, מ-3 עד 71. הפארק נפתח לציבור ב-11 בספטמבר 2008.
סוכנות ההגנה כוח הפנטגון
ב-3 במאי 2002 הוקמה סוכנות ההגנה כוח הפנטגון (Pentagon Force Protection Agency, PFPA), סוכנות פדרלית שמטרתה הגנה על הפנטגון. הסוכנות היא חלק ממחלקת ההגנה ומשימתה הגנה על עובדי הבניין ואורחיו ועל התשתית הפיזית. הסוכנות מופקדת גם על הגנת מבנים נוספים בבירה. כוח האדם של הסוכנות כולל קציני אכיפת חוק (משטרת הפנטגון), חוקרים פליליים וסוכני שירותי הגנה. כמו כן משרתים בסוכנות סוכני ניהול איומים, חבלנים לטיפול בחומר נפץ פלסטי וחומרי לחימה לא קונבנציונליים וכוח הגנה מפני טרור ואיומים פיזיים.
ראו גם
- מרכז הפיקוד הצבאי הלאומי
- בניין משרד ההגנה של רוסיה
- בניין המטה הכללי (מוסקבה)
- בניין המטה הכללי (סנקט פטרבורג)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפנטגון
- אתר הפנטגון לסיורי אורחים
- Claudette Roulo, 10 Things You Probably Didn’t Know About the Pentagon, באתר מחלקת ההגנה
- נחמן גרשונוביץ, הפנטגון - כל העובדות באתר "notes"
- הפנטגון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
33492203הפנטגון