הבחירות המקדימות בניו המפשייר
.jpg)
הבחירות המקדימות בניו המפשייר (באנגלית: New Hampshire primary) הן שלב מוקדם וחשוב במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית שנערכים מדי 4 שנים במפלגה הדמוקרטית ובמפלגה הרפובליקנית. מאז 1952 במדינת ניו המפשייר נערכת ההתמודדות השנייה, לאחר אסיפות הבחירה באיווה, וכן ההתמודדות הראשונה המתקיימת במתכונת של בחירות מקדימות (פריימריז).
הבחירות המקדימות בניו המפשייר נמצאות בראשית לוח הזמנים של ההתמודדויות עוד מתחילת המאה ה-20, אולם בשנים הראשונות לרוב נבחרו בה צירים שלא היו מחויבים למועמד מסוים, והבחירות לא היו בעלות חשיבות רבה.[1] המקדימוֹת בניו המפשייר החלו לקבל את מעמדם המיוחד ב-1952, כאשר נשיא ארצות הברית המכהן הארי טרומן הפסיד במקדימוֹת בניו המפשייר, וזמן קצר אחרי זה פרש מהמרוץ על מועמדות מפלגתו לכהונה נוספת. בצד הרפובליקני ניצח בניו המפשייר דווייט אייזנהאואר, שבהמשך זכה במועמדות ובבחירות לנשיאות.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1968, שנערכו על רקע הסתבכות ארצות הברית במלחמת וייטנאם וההתנגדות הציבורית לה, זכה הנשיא המכהן, לינדון ג'ונסון, ברוב דחוק יחסית (עבור נשיא מכהן) של 49% מול 42% לסנטור יוג'ין מקארתי שהתנגד להמשך המלחמה. תוצאה זו גרמה בסופו של דבר לג'ונסון לוותר על המשך המרוץ כשלושה שבועות אחר כך.
ב-1972 המוביל המיועד במרוץ לנשיאות היה המועמד לסגן הנשיא מהבחירות הקודמות, אדמונד מאסקי. הוא אומנם ניצח בניו המפשייר את ג'ורג' מקגאוורן, אך ברוב קטן מהצפוי, מה שהוביל לדעיכת מועמדותו של מאסקי והתנופה של מקגאוורן. במיוחד פגעה במאסקי תקרית בה במהלך נאום בו הוא הגיב להתקפת אישיות עליו בעיתונות המקומית הוא נראה כאילו דמעות זולגות מעיניו. אף על פי שהוא טען שהיה זה רק פתית שלג שנמס על עיניו, בעיתונות הוא הוצג כמי שנשבר ופרץ בבכי.[2]
ב-1992 מילאו הבחירות המקדימות בניו המפשייר תפקיד חשוב בתהליך הבחירות בשתי המפלגות, ובשתיהן התגלה שהפער בין הציפיות לתוצאות חשוב לא פחות מהתוצאות עצמן. במפלגה הדמוקרטית הגיע ביל קלינטון למקום השני עם 25% מהקולות אחרי פול צונגס שזכה ל-33% מהקולות. עם זאת, אנשי קלינטון הצליחו להציג את התוצאה כהישג עקב הגעתו של צונגס ממסצ'וסטס השכנה וכן בשל פרשת ג'ניפר פלאוורס, שטענה כי ניהלה רומן עם קלינטון. קלינטון הוצג כ-"comeback kid", והמומנטום שקיבל מהתוצאה בניו המפשייר הביא אותו לבסוף לזכייה במועמדות מפלגתו ובנשיאות עצמה. בצד השני התמודד הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש מול איש הימין הקיצוני פט ביוקנן. בוש ניצח בתוצאה של 53% מול 37%. על אף הניצחון גילתה תוצאה מפתיעה זו את חוסר שביעות הרצון מהנשיא, ותרמה להפסדו של בוש בבחירות הכלליות לקלינטון.
בשנת 2000 ניצח ג'ון מקיין במפתיע במקדימוֹת של המפלגה הרפובליקנית ברוב גדול של 19% את יקיר הממסד הרפובליקני והמועמד המוביל ג'ורג' בוש הבן,[3] בזכות הסנטימנט האנטי-ממסדי של רבים מהבוחרים בניו המפשייר, ובייחוד של מצביעים עצמאיים. עם זאת, למרות ניצחון זה הוא לא הצליח לזכות במועמדות הרפובליקנית לנשיאות. שמונה שנים אחר כך ניצחון נוסף של מקיין החזיר אותו למרוץ הרפובליקני בו דישדש, והיווה את תחילת דרכו לזכייה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לבחירות הכלליות.
בפברואר 2016 ניצח ברני סנדרס במקדימוֹת של הדמוקרטים, ודונלד טראמפ ניצח במקדימות של הרפובליקנים. כך גם קרה בבחירות המקדימות שנערכו ב-2020[4][5]
בינואר 2024 ניצח דונלד טראמפ במקדימוֹת של המפלגה הרפובליקנית בניו המפשייר, ובכך יהיה למועמד הראשון אי פעם שזכה 3 פעמים באופן רצוף במדינה זו.
הערות שוליים
- ^ בוב בננסון, A History of U.S. Presidential Primaries: 1912-64, 25 בדצמבר 2007
- ^ בן בננסון, A History of U.S. Presidential Primaries: 1968-72, 26 בדצמבר 2007
- ^ ניו המפשיר: ג'ון מקיין ניצח בבחירות של המפלגה הרפובליקנית, באתר ynet, 9 בינואר 2008
- ^ מעריב אונליין, ארה"ב: טראמפ זכה בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית בניו-המפשייר, באתר מעריב אונליין, 12 בפברואר 2020
- ^ הפריימריז הדמוקרטיים בניו המפשייר: סנדרס ניצח, בוטיג'ג' שני, ביידן התרסק, באתר וואלה!, 12 בפברואר 2020
